מאפייני לחימת הכוחות האוויריים
למעט אולי אירוע יחיד, לא התרחשו קרבות בין מטוסי הקרב של היריבים במהלך המלחמה. גם לגבי קיומו של אירוע הזה יש ויכוח בין המקורות היריבים. ב־29 בספטמבר, היום השלישי של המלחמה, טענו האַרְמֶנִים שמטוסי קרב טורקיים מסוג אף-16, ששהו באָזֶרְבָּיִגַ'אן, הפילו מטוס-תקיפה אַרְמֶנִי מסוג סוחוי־25, שטס בתוך המרחב האווירי של אַרְמֶנְיָה. מנגד, האָזְרִים והטורקים הכחישו שמטוסים שלהם פגעו, או אפילו ניסו לפגוע, במטוס האַרְמֶנִי.
על המעורבות הטורקית בכלל, טענו האַרְמֶנִים, שהאָזְרִים העבירו לידי הטורקים את ניהול השליטה האווירית מעל זירת המלחמה וכי הטורקים השתמשו במטוסי בקרה אווירית שטסו במעגלים מעל צפון מזרח טורקיה כדי לנטר את השמיים ולשלוט במטוסי הקרב הטורקיים שטסו מעל אָזֶרְבָּיִגַ'אן במשימת עליונות אווירית כדי למנוע מזרוע האוויר האַרְמֶנִית להשתתף במלחמה. מובן מאליו שהאָזְרִים והטורקים הכחישו זאת.
הלחימה בין כוחות האוויר היריבים הייתה בין כלי הטיס האָזְרִים ובין מערכי ההגנה נגד מטוסים של האַרְצָבִים והאַרְמֶנִים: האָזֶרִים ביצעו לכל הפחות ב־goo תקיפות של מטרות צבאיות באַרְצַך באמצעות כטמ"מי תקיפה מתאבדים או מטילי חימוש ועוד מספר לא ידוע, כנראה שמדובר באלף לפחות, של תקיפות באמצעות מטוסי תקיפה ומסוקי קרב. האַרְמֶנִים טענו שהפילו כ־265 כטמ"מים, 25 מטוסי תקיפה ו־16 מסוקים מסוגים שונים (קרב ותובלת-סער). האָזְרִים הכחישו בלהט את נתוני ההפלות שפרסמו האַרְמֵנִים ואין כל דרך לבחון את אמינות הטענות הסותרות. אמנם היו פרקי-זמן בהם קצב גיחות התקיפה האָזְרִיוֹת ירד, אולם, הם המשיכו לתקוף מהאוויר הן באמצעות מטוסי תקיפה והן באמצעות כטמ"מים מטילי חימוש ובטמ”מים 'מתאבדים' עד לסיום המלחמה. לכן, אני מעריך בזהירות שמספר ההפלות שהארְמֶנִים טוענים שהשיגו כנראה מוגזם. האָזְרִים השתמשו בכ־6o מטוסי תובלה קטנים וישנים מסוג אנטונוב־2 שהוסבו להפעלה מרחוק כפתיונות למשיכת אש ההגנה האווירית האַרְמֶנִית ולא ברור אם האַרְמֶנִים הצליחו להבחין בין הפלת פתיונות אלה ובין הפלת מטוסי תקיפה וכטמ"מים מסוגים אחרים. יתר על כן, מניסיון מלחמות אחרות – כוחות הגנה קרקעיים לעתים טועים ומגזימים בכמות המטוסים שהם מפילים. קביעה זו נבונה נגד מטוסים מאוישים שהם מטרות גדולות למדי, יש להניח שהיא נבונה בפליים נגד מטרות קטנות כגון כטמ"מים למיניהם.