על הפתעה, מסגור ומחקר מודיעיני
"הטעות היא לא בפספוס בהבנה של מסמך אחד – הלוואי שזה היה כך [...] אני אומר, פספסנו הבנה עמוקה שהייתה הרבה זמן כנראה. אני לא הבנתי משהו עמוק על האויב – זה העניין [...] העיוורון הוא לא מחוסר, הוא מעודף (מידע), ראית כל כך הרבה דברים ולא הבנת מה אתה רואה"
תא"ל עמית סער (לשעבר רח"ט מחקר באמ"ן), כאן 11, ינואר 2025
תא"ל עמית סער, ראש חטיבת המחקר באמ"ן ב־7 באוקטובר ובשנים שקדמו לו, באומץ לב נדיר וביושרה ראויה לכל ציון, חשף בריאיון בערוץ 11 את חשבון הנפש האישי המקצועי שלו בנוגע לסיבות לכישלון, שבעיניו הוא הכישלון הכי משמעותי בחייו המקצועיים ובחיי האומה שאותה שירת כל חייו בתחושת שליחות ואחריות עצומה. הריאיון של תא"ל סער (ראיין: עמרי אסנהיים) הוא בעיניי "כוכב צפון" שצריך להילמד בכל יחידת מחקר מודיעיני באשר היא, בכל מקום בעולם, ככלי לניתוח וגיבוש תורת מחקר שתאפשר עמידה בייעוד יחידות מחקר, הן משום שהוא עוסק בגורמים לקושי האמיתי של יחידות המחקר להצליח במימוש ייעודן והן משום שהוא מצביע על מגבלות הכוח של המחקר המודיעיני. הייעוד של יחידות המחקר הוא לספק למקבלי ההחלטות הערכת מודיעין שתתאר את ההוויה של היריב (הצד ה"אדום"), מניעיו, פעולותיו, כוונותיו, והמשמעות של כל אלה למקבלי ההחלטות בדילמות שלהם בהחלטות מדיניות, בבניין הכוח ובהפעלת הכוח. מקבלי ההחלטות, ה"לקוחות" של המחקר, יכולים להיות דרג מדיני, דרג מדיני־צבאי (ראשי ארגונים), דרג מערכתי (דרג מטה האחראי לבניין הכוח ולתפיסות הפעלת הכוח) והנהלה או פיקוד של דרג אופרטיבי, שכל אחד מהם הוא "לקוח" של הערכת מודיעין המותאמת לצרכיו.
הלקוחות של המחקר המודיעיני, מקבלי ההחלטות, עושים שימוש בהערכת המודיעין כמצע לדיון הערכת מצב שבו יגבשו את תפיסת המענה ודרך הפעולה הנבחרת של המערכת (הצד ה"כחול") מבין חלופות של דרכי פעולה אפשריות, שיאפשרו לה לממש את ייעודה ומטרותיה באופן מיטבי. כבר אחרי מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הוגדר במחקר ובספרות האתגר המרכזי של יחידות המחקר המודיעיני, בספרו של צבי לניר, ההפתעה הבסיסית: מודיעין במשבר, כמניעת הפתעה בסיסית. על פי לניר, "הפתעה בסיסית" היא "תוצאה בלתי צפויה" (תב"ץ) של מעשינו או של פעולה בסביבתנו המשימתית, שבעקבותיה, כל עולם המושגים והנחות היסוד שלנו קורסים ברגע אחד, באופן בלתי צפוי; ונחשפת בפנינו באופן פתאומי מציאות שאותה לא הכרנו, שאותה לא העלינו על דעתנו ושלא יכולנו להתכונן אליה".
הן לניר הן סער שמים את הדגש בנוגע לכשל המודיעיני לא בתחום האיסופי של עבודת המודיעין אלא בצד המסקנה והעיבוד של המידע. שניהם נוגעים בניתוח והבנת ה"קונטקסט" – ההקשר שבלעדיו אי אפשר להבין את ה"טקסט", בעיניהם אי־הבנת היריב והיעדר הבנת תנאי הזירה הם שהביאו לכישלון האסטרטגי של המודיעין ושל ישראל הן באוקטובר 1973 הן באוקטובר 2023. העובדה שבמערכת המודיעין הישראלית, אנשי מודיעין מקצועיים שונים, בתקופות שונות ובזירות שונות, הובילו לכישלון שמאפייניו וגורמיו כה דומים, מחייבת להעלות הנחת יסוד שלפיה, ככל הנראה, במהלך השנים הרבות קיימת במחקר המודיעיני בישראל בעיית שורש שלא אותרה או לא טופלה כראוי בחמשת העשורים שבין שני האירועים. מכיוון שבעיניי מחקר מודיעיני הוא מקצוע ככל מקצוע אחר, כישלון הערכת המודיעין של 2023, כמו זה של 1973, מחייב בחינה ואיתור של בעיית השורש בשני מישורים: בחינה מחודשת של תפיסת העבודה, תורת הלחימה והתהליכים הנדרשים לגיבוש הערכת המודיעין; בחינה של יחסי הגומלין בין הגורם המעריך לגורם מקבל ההחלטה, ותיאום ציפיות ביניהם לשאלה מי אחראי למה.