"הסערה המושלמת" שהביאה לכישלון המודיעין ב־7 באוקטובר
הכישלון המונומנטלי של קהילת המודיעין הישראלית במתן התרעה על מתקפת הטרור האכזרית שהובילה חמאס בבוקר חג שמחת תורה (7 באוקטובר 2023) ייזכר לדיראון עולם. הוא מקיף מגוון רחב מאוד של תחומי עיסוק מודיעיניים (הערכת יכולות וכוונות של האויב, הבנת אסטרטגיית העל ואפשרויות הפעולה שלו והממדים המערכתיים הרחבים, בניית תוכנית איסוף ותרחיש ייחוס רלוונטיים, היעדר נגישות למידע חיוני, היעדר שיח מפרה עם מקבלי ההחלטות בדרגים הצבאי, הביטחוני והמדיני ועוד).
נוכח קווי הדמיון בין כישלון המודיעין ב־2023 ובין כשלי מודיעין קודמים עם השלכות דרמטיות, ובהם יום הכיפורים ב־1973, המתקפה על פרל הארבור (1941), 11 בספטמבר 2001 ומבצע "ברברוסה" (1941), עולות שתי טענות. לפי האחת, נגזר על קהילות המודיעין לטעות אם האויב מתכנן כהלכה מהלך התקפי המושתת על הפתעה, ואין דרך למנוע זאת, במיוחד לא במבנה שבו המודיעין הצבאי אחראי להערכה המדינית־אסטרטגית. זאת, בין השאר, בשל כשלי החשיבה והקיבעונות האנושיים הבלתי נמנעים, הגורמים לדבקות בקונספציה. לפי הטענה השנייה, המתכתבת עם הראשונה, מכיוון שאי אפשר לחזות את העתיד כשמדובר בבני אדם, תפקידו העיקרי של המודיעין איננו לספק התרעה, במובן המודיעיני הקלסי (מי עומד לעשות מה, מתי 2 ובאיזה מקום), אף שעליו לשאוף ליכולת כזו, אלא, כפי שטען המלומד פרופ' ג'וזף ניי, שנפטר לאחרונה, לעזור למקבלי ההחלטות לחשוב על העתיד, וגם במשימה פחות יומרנית זו כשל המודיעין בישראל כישלון חרוץ, כתוצאה מאי־הבנתו את הכוונות והיכולות של חמאס בעזה. במאמר זה אנסה להראות שהכשל ב־7 באוקטובר לא היה גזרה משמיים, אלא – כמו במקרים דומים – תוצאה של מחדל רב־מערכתי שאפשר היה למנוע בהיערכות נכונה, וכי נכון והכרחי לצפות מהמודיעין, למרות הקושי העצום הכרוך בכך, לומר משהו מהותי וחיובי על העתיד, ולא רק לעזור לחשוב עליו.
במקרה שלפנינו, אפשר היה להתריע שחמאס נותרה מחויבת למאבק האלים נגד ישראל, בונה את כוחה ונערכת לפעולה רחבת היקף מעזה, על בסיס תוכנית מפורטת (שבה היה צורך לעדכן את הקברניטים המדיניים והצבאיים ולהפוך אותה לתרחיש ייחוס), איננה מורתעת, ומדיניות ישראל איננה נותנת לכך מענה. לקראת האירוע ובפרט בליל האירוע היה צריך להשיג מידע שיאפשר להתריע על מתקפה נרחבת בטווח הזמן הקרוב ולהתריע על בסיס המידע שהצטבר על האפשרות של פעולה נרחבת של חמאס. לשם כך אנתח את הכשל, אצביע על מרכיבי "הסערה המושלמת", קרי על מרכיבי המחדל הרב־מערכתי שגרמו במישרין ובעקיפין לכישלון, ואמליץ על לקחים הנגזרים מכך עבור קהילת המודיעין ועל ההשלכות על תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל.