מסגרת הזמן בלחימה
לוחמים במהלך מבצע “צוק איתן”. בשונה מ”חרבות ברזל”, המטרות שנדרש היה להשיג במבצע הוגדרו כהישג מוגבל. צילום: דו"ץ
מלחמת “חרבות ברזל” היא המלחמה הארוכה ביותר שידעה ישראל, ואולי המורכבת ביותר. המלחמה שהחלה במתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר 2023, חג שמחת תורה, המשיכה ללחימה בשבע חזיתות שונות. בעוד בעבר ישראל התמודדה עם איומים של צבאות סדירים של מדינות ריבוניות כדוגמת צבא מצרים וצבא סוריה, במלחמה זו נוצרו אתגרים חדשים, ובהם הצורך במאבק ממושך נגד אויב שאינו מוגדר במסגרות קלסיות של צבא סדור. אחת ממטרות המלחמה שקבעה הממשלה לצבא היא חיסול כוחה הצבאי של חמאס, נוסף על השבת כלל החטופים. אחד ההבדלים המרכזיים בין מלחמת “חרבות ברזל” ובין מלחמות העבר הוא השינוי בתפיסת מטרת המלחמה. בעוד מלחמות העבר התבססו על תפיסת הביטחון של דוד בן־גוריון שמשמעותה הצורך בהכרעה מהירה של המערכה באמצעות העברת הלחימה לשטח האויב וביצוע תמרונים תחבולניים כדי למוטט את האויב ולהכניעו, מלחמת “חרבות ברזל” חרגה מדפוסי הלחימה המוכרים – צה”ל נדרש להשמיד את חמאס כצבא טרור, על ידי השמדת פעיליו ותשתיות הלחימה שלו בכל רצועת עזה.
הלחימה ב”חרבות ברזל” משקפת שינוי בתפיסת ההכרעה של צה”ל. בעוד בעבר המטרה הייתה למוטט את האויב תוך פרק זמן קצר ככל האפשר, במלחמה הנוכחית מושם דגש רב יותר על תהליכים של השמדה ממוקדת ושליטה ממושכת בשטח. שינוי זה באופי הלחימה עורר שאלות לגבי קצב המבצעים ומשמעות הזמן בלחימה. יחידות רבות מצאו עצמן פועלות במסגרת משימות ללא אילוצי זמן ברורים, ולעיתים אף ללא קביעת זמן סופי מוגדר להשגת המשימה וההישג המבצעי. במקרה אחד למשל, מתחילת המלחמה, אוגדה 252 שקיבלה את משימת הכרעת גדוד בית חנון, התעכבה מאוד ולבסוף גם לאחר כמה חודשים לא עמדה במשימתה כלל. מקרה בוחן נוסף של חוסר התייחסות למסגרת הזמן בלחימה מודגם בפעילות של אוגדה 162. האוגדה יצאה למבצע “ערבי נחל” ולא הגדירה מסגרת זמן לעמוד בהישג המבצעי שלה. דבר זה חלחל מטה, עד למג”ד, שבקצה הגדיר לעצמו משימה ללא יעד סופי, ללא אילוץ של זמן.
מאמר זה בוחן את המשמעות של מסגרת הזמן במלחמה ארוכה, במשימות המבצעיות, בדרג הגדוד, החטיבה והאוגדה, תוך הבנת הגורמים המשפיעים על מסגרת הזמן והתארכות המשימות, ופורט את החשיבות של ניצול הזמן במלחמה הנוכחית.