כאשר המציאות כותבת את הסיפור – נרטיב הסיוע המנהלתי הקרבי
פעילות הסיוע המנהלתי ב"חרבות ברזל". הפעילות הייתה בתוך מרחב הלחימה, בתפקוד לאורך זמן בלחימה ממושכת, כתף אל כתף עם הלוחמים בשדה הקרב לטובת טיפול ברק"ם ובפצועים וחילוץ של רק"ם ושל פצועים תחת אש. צילום: דו"ץ
"ראינו אותם בראש השירה מובילים את התחמושת והדלק והלחם והמים; ראינו אותם מגיעים לפני הכוח, אתו ואחריו – חולפים בין חצי האש כמו מלאכי שמים; ועוברים בתוך עמוד האש ועמוד הענן – בין הקדקוד לבין המוצב הבודד והכוח הפורץ והמסתער; כן, ראינו אותם מדלגים בין הצירים, ומגיעים - אל תוך הסכנה.. אל לב-לבו של שדה הקרב הבוער; מסיעים את משאיות האספקה... מביאים, על גבם, את ארגזי הנפץ... נושאים בכפיהם את כלי המלחמה; ופורקים את הציוד, והולכים ושבים על פני הנתיב, ונותנים את כל הכוח – ואת הנשמה; עד – שנשמע קול הרעם... עד שהתפוגגו האבק והעשן... עד שירדה עליהם הדממה"
(מתוך "מקאמה", איזי מן)
לוגיסטיקה היא "האמנות המעשית של הנעת גייסות וקיום יכולותיהם החומריות". תחתיה פועלים מערכי משנה דוגמת רפואה, אחזקה, הספקה, שליטה, הובלה והיסע, שיטור, בינוי ותשתיות. הלוגיסטיקה כוללת מגוון של פעולות שתכליתן לקיים את הכוח הצבאי ולאפשר בחירום את רציפות והמשכיות הלחימה. כתפיסה וכפעולה היא מותנית במערך הלוחם ומתאימה את עצמה לצרכיו כדי לספק את הבסיס ליכולת המבצעית. מכאן, ארגונה ואופני פעולתה נגזרים מצרכיהם של המסתייעים, כלומר, הלוחמים. אלא שהלוגיסטיקה מעצבת במידה רבה את היכולת הצבאית, על גבולותיה, על גמישויות אפשריות ובמגוון דרכים. שכן אם מאמצי התמרון והאש תלויים ביכולת הלוגיסטית, דוגמת הספקת תחמושת, דלק, חלפים, רק"ם קיים, פריסה במרחב, שינוי ממרחב אחד לאחר, אזי הפעולה מכילה בתוכה יותר מהנראה לעין – מערכת היחסים היא לא רק כזו שאחד משפיע על השני, אלא גם השני משפיע על האחד.
כבר לאחר מבצע "עופרת יצוקה" (2008–2009) נראה כי עוצמת המתחים והמידה שבה הם משפיעים על יכולת התפקוד של הלוגיסטיקה קשורות לאופי הלחימה בהיבט החיכוך שהיא מייצרת, ולכן עימות שאופיין בחיכוך גבוה (דוגמת מלחמת לבנון השנייה, 2006, שבה נחקר הסיפור של הלוגיסטיקה מזווית סוציולוגית ופסיכולוגית ולכן נבחר להתייחס אליה כנקודת השוואה) שייצר אי־ודאות ושיבוש של סכמות ותבניות בירוקרטיות העצים את המתחים הללו ופגע ביכולת של הלוגיסטיקה לפעול בהתאם לסכמות הבסיסיות שלה – של ליניאריות, סדר ושליטה. בעוד בלחימה שאופיינה בשליטה רבה יותר ("עופרת יצוקה" למשל) מתח זה לא היה כה חריף וכך ההשפעה על הפעולה הלוגיסטית בנוה"ק הייתה אחרת ומעומעמת, ולכן הלוגיסטיקה הצליחה כפי שהצליחה – בנרטיב והלכה למעשה, 2 מלחמת "חרבות ברזל" מערערת את העמדה לעיל שכן יש בה הצלחה של המאמץ הלוגיסטי, על אף שאופיינה ב"שליטה נמוכה" בפתיחת המלחמה: כלומר, מלחמה שפרצה בהפתעה מוחלטת ב־7 באוקטובר ולאחריה פגשנו השתנות מוחלטת מול התכנון - בהיקפי הפריסה הגאוגרפית, בהיקפי הסד"כים, שפורצת מדרום ולא מצפון, בפער בין התכנון לביצוע, בין הציפיות למציאות של המשרתים. מבעד להצלחה המבצעית, עולה שאלת העומק - כיצד אנו מספרים את הסיפור הלוגיסטי, שכן הנרטיב (בעברית: סיפֵּר) הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם או של אירוע היסטורי, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית, הוא הסיפור שעוטף ומוביל את המערכת והאנשים בתוכה לאורך שנים, משוקע בתרבות ובמרכיבי הזהות, ובא לידי ביטוי לעיתים בבניין הכוח, לעיתים בהפעלת הכוח ולעיתים בשניהם. ואף מעבר לכך: אילו חלקים מהסיפור נותרו מושתקים? המקרה שיבחן להלן ישמש כעדשה להבנת הפער בין הפעולה הלוגיסטית לבין האופן שבו היא נתפסת, מוגדרת ומסופרת.