"יש לנו אויבים משותפים": שיתוף הפעולה הצבאי בין קוריאה הצפונית, איראן ושלוחותיה
מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און. המשטר רואה בארצות הברית אויב מרכזי, ובישראל ”שלוחה אימפריאליסטית“ שלה במזרח התיכון. צילום: סוכנות הידיעות הקוריאנית
חרף ריחוקה הגאוגרפי מהמזרח התיכון והיעדרה היחסי מתודעת הביטחון הלאומי של ישראל, קוריאה הצפונית היא גורם מתערב ומשפיע בזירה האזורית. במהלך השנים טיפחה פיונגיאנג קשרים צבאיים הדוקים עם מדינות עוינות לישראל, בהן סוריה, איראן ולוב, וכן עם ארגוני טרור כגון חמאס וחזבאללה. קשרים אלו כללו הפצת נשק, מתן סיוע טכני וצבאי, אימונים והקמת תשתיות – פעילות שאפשרה לפיונגיאנג לבסס נוכחות צבאית פעילה, ולהפוך, חרף המרחק, לשחקנית בעלת השפעה ממשית על המרחב הביטחוני האזורי, ובפרט על הזירה הנוגעת לישראל.
ביטוי עדכני למעורבות הצבאית של קוריאה הצפונית באזור ניכר גם במהלך מלחמת ”חרבות ברזל“, שבמהלכה אותרו בשטח אמצעי לחימה שמקורם בקוריאה הצפונית ושימשו תזכורת מוחשית נוספת להפצת הנשק שמובילה פיונגיאנג ומשפיעה באופן ישיר על ישראל. העובדה שאיום שמקורו בצפון־מזרח אסיה מוצא את דרכו למזרח התיכון – ומתגלם באיומים מוחשיים דרך שלוחות הטרור של איראן – מחייבת בחינה מעמיקה של טיב היחסים בין קוריאה הצפונית, איראן ושלוחותיה, והערכת משמעותם האסטרטגית בהקשר הישראלי. הצורך לעסוק בשאלת שיתופי הפעולה הצבאיים האלו מתחדד עוד יותר נוכח התפתחויות גאופוליטיות עכשוויות שונות, ובראשן המלחמה באוקראינה, שבמסגרתה מעניקות קוריאה הצפונית ואיראן סיוע צבאי לרוסיה, וכן התהדקות הציר האסטרטגי בינן ובין סין.
במציאות זו של קואליציות בין משטרים אוטוריטריים ועוינים למערב – חלקם מחזיקים ביכולת גרעינית וחלקם שואפים להשיגה – שיתוף הפעולה בין פיונגיאנג לטהראן, גם אם מוגבל בהיקפו, נושא עמו פוטנציאל מסוכן. הסכנה המרכזית נעוצה באפשרות שקוריאה הצפונית תסייע לאיראן לקדם את תוכניתה הגרעינית, כפי שעשתה בעבר עם סוריה, ואף תספק לה תשתית ליישום ”מודל צפון קוריאני“ – מעבר מהיר למעמד של מדינה בעלת יכולת הרתעה גרעינית. על כן, מאמר זה מבקש לתרום לדיון זה באמצעות הצגת הרקע ההיסטורי לשיתופי הפעולה הביטחוניים של קוריאה הצפונית במזרח התיכון, בחינת קשריה עם איראן ועם ארגוני הטרור הנתמכים על ידה והערכת ההשלכות והמשמעויות האסטרטגיות בהקשר הישראלי.