טיפולוגיה חדשה של רמות המלחמה
חטיבת האש 215 במהלך "חרבות ברזל". הרמה האסטרטגית קובעת את המטרה שלשמה פועל הצבא בכללו. צילום: אתר צה"ל
ראשית היו האסטרטגיה והטקטיקה – ניהול המלחמה כולה, והפיקוד על הלחימה. הוגים רבים לאורך ההיסטוריה כתבו על רמות אלה של המלחמה. המאה ה־20 ראתה חידוש דוקטרינרי – הוספת רמת ה"מערכה". רמה זו הייתה אמורה לגשר בין האסטרטגיה המופשטת ובין הטקטיקה המעשית, וההתייחסות אליה נעוצה בפיתוחים דוקטרינריים של דרג הפיקוד העליון הסובייטי בשנות ה־30 של המאה ה־20. כיום מקובל לראות את המלחמה כנחלקת לשלוש הרמות.
האסטרטגיה עוסקת במלחמה כולה – קרבות בקנה מידה גדול, הירתמות הכלכלה והתעשייה הלאומיות למאמץ המלחמתי וניהול כלל המערכת המדינתית בהיבטה הביטחוני. אפשר לראות במלחמה "מפגש אסטרטגי" שבו מתעמתים הגורמים הניציים – כל אחד פועל לפי האסטרטגיה שלו, והמלחמה היא הזירה שבה מתחולל המפגש בין האסטרטגיות. תרומת הרמה האסטרטגית למלחמה באה לידי ביטוי בהיבט מרכזי – קביעת המטרה הלאומית המנחה את כלל ניהול המלחמה. המטרה האסטרטגית היא מטרת המערכת – התכלית שלשמה יוצאים לקרב. היעדים ברמת המערכה הם משימות המערכת – מה שיש לבצע כדי להשיג את המטרה. המטרה האסטרטגית היא מגדלור מטפורי, שלפיו יודעים השחקנים (הספינות המטפוריות) היכן הם נמצאים יחסית לחוף. לפי אותה מטפורה, המשימה המערכתית היא המצפן שלפיו מנווטים מנקודה אחת לשנייה. שילוב של המטרה ה"מגדלורית" והמשימות ה"מצפניות" מאפשר את ניווט הכוחות במלחמה.
המתח בין המערכה לאסטרטגיה הוא המכונן את החשיבה הצבאית-מדינית. בכל מצב יש להשתמש הן במגדלור הן במצפן כדי לבצע משימה אחר משימה, תוך בירור מתמשך של אפקטיביות התמרון. מתח נוסף בחשיבה המערכתית הוא בין המטרה האסטרטגית (המנחה, כאמור, את המערכה) להזדמנויות טקטיות (המרכיבות את המערכה). מתח זה מתגלם בצורך של המפקד המערכתי להחליט אם לדבוק במטרה או לנצל הזדמנויות, במצב שבו הזדמנויות כאלה קיימות.
מקובל לתפוס את הרמות כשתיים מרכזיות – אסטרטגיה וטקטיקה – ואחת (המערכה) המגשרת ביניהן. אני מציע זווית מבט טיפולוגית שונה לסוגיה זו – יחסים מכילים בין רמות המערכה והטקטיקה, ויחס א־ליניארי בין האסטרטגיה למערכה. לשיטתי, המערכה היא מכלול של מהלכים טקטיים – קרבות, מהלכים לוגיסטיים, התנהגות העורף (כפי שלמדנו ב"חרבות ברזל" ובסבבי הלחימה הקודמים).
שזירת הקרבות זה בזה היא המערכה. המושג הוא "מכלול", והוא יכול להיות אחד משניים – מערכת או קבוצה. המערכת היא מכלול שבין מרכיביו יחסי גומלין סינרגטיים, בעוד הקבוצה היא מכלול שאין בו יחסים כאלה. המכלולים ניצבים לאורה של המטרה האסטרטגית, וההתנהלות בהם מכוונת לביצוע המשימות המערכתיות. יחס אסטרטגיה-מערכה הוא לעיתים ליניארי. במאמר זה אציע מבנה חדש: חלוקה של רמות המלחמה – האסטרטגיה, המערכה והטקטיקה – לתתי־רמות, ויצירת טיפולוגיה חדשה.