גישת פיקוד משימה במתאר העומק – מאפיינים, התפתחות ומגמות
גישת פיקוד משימה, או בשמה המלא "פיקוד מבוזר מכוון לגורם המבצע, וכוללת ציפייה מהפקוד לנקיטת יוזמה. לצורך משימה", היא המועדפת בצה"ל, תורת הלחימה הצה"לית עמידה במשימה והשגת המטרה. גישה זו מתאימה למצבים קובעת תנאים למימוש פיקוד משימה: תו"ל אחיד ומשותף, של מורכבות וסיבוכיות בהתפתחות שדה הקרב, ומאפשרת אחידות בתהליך החשיבה הצבאית, אמינות ואמון הדדי, לקבל החלטות גם במצבים שלא נצפו מראש בשלב התכנון. התמקדות כל דרג ברמתו, ובהתאם לכך בחירת "מיקום הסיבה לכך היא שההנחה המונחת בבסיס פיקוד משימה היא מפקד" של כל דרג, נכונות של הדרג הפוקד לנטילת סיכונים, שהמפקדים מבינים את המשימה ואת המטרה שהיא משרתת, קבלת שגיאות וכישלונות של הפקודים, יכולת למידה תוך הם דבקים בה ונחושים לבצעה גם במצבי אי-ודאות או תחת כדי לחימה, הפקת לקחים ואומץ להודות בשגיאות ועדכון קשיי הקרב, הם חותרים למגע ויוזמים משימות נוספות על התוכנית (לעיתים עד כדי שינוי משימה באופן יזום ואף ללא המשימות שהוטלו עליהם לאור המטרה המקורית. אישור תוכניות של הרמה הממונה).
כמו כן, מקובל לסמן במאמר זה אבקש לבחון את תפיסת פיקוד משימה לנוכח מכשולים ידועים לקיום פיקוד משימה: חוסר מקצועיות, פער מקרה המבחן של הפעולה בעומק האופרטיבי - המחייבת באמון בין-מדרגי, תקשורת לקויה וחוסר בשפה מקצועית, מאפייני פו"ש ייחודיים. מאמר זה נכתב לא רק על גבי שולחן תרבות של האשמות הדדיות במקום למידה, חוסר נכונות העבודה של חוקר במשרד ממוזג אלא גם בשטח, על ידי לנטילת סיכונים, הסתמכות יתר על טכנולוגיה, שאיפה מפקד ומדריך בקורסי פיקוד (קורס מפקדי פלוגות וקורס לשליטה באירועים שאינה עומדת בקצב התפתחות שדה מפקדי גדודים). ידו של שר ההיסטוריה לא פסחה על המאמר, הקרב וכדומה.