יישום עקרון ההרתעה בתפיסת הביטחון של ישראל כלפי גורמים לא מדינתיים אלימים
זירת הפיגוע במג'דל שמס, 2024 . גורמי הטרור אימצו אסטרטגיה של התשה שאינה שואפת להכרעה צבאית מלכתחילה. צילום: דו"ץ
בשנותיה הראשונות של ישראל התעצבה, בהובלת ראש הממשלה דוד בן־גוריון, תפיסת ביטחונה. ביסודה של תפיסה זו, בין היתר, ההבנה כי ישראל נמצאת בנחיתות מבחינת גודלה והיקף אוכלוסייתה מול המדינות הערביות המקיפות אותה, ועל כן לא תוכל להכריע צבאית את כלל אויביה באופן שיסיר מעליה את סכנת המלחמה. מתוך כך, אימצה תפיסה שלפיה יש להבטיח את יכולתה לנצח בעימותים שצפויים לפרוץ מול מדינות האזור מעת לעת ("סבבים").
על פי תפיסה זו, הניצחון בכל עימות מיועד לא רק להגן על המדינה, גבולותיה ואזרחיה, אלא גם לשכנע את האויב בחוסר התוחלת ובמחיר הכבד שבמלחמה, ועל כן חיוני לא רק לנצח אלא לעשות זאת תוך הפגנת עליונות צבאית משמעותית. בדרך זו, סברו קובעי המדיניות, אפשר יהיה להרחיק ככל האפשר את העימות הבא. כמו כן, במהלך הזמן תיווצר בקרב האויבים התובנה המצטברת שהמאבק בישראל חסר תוחלת ונועד לכישלון, שכן כל ניסיון להכריעה צבאית ייתקל ב״קיר ברזל״ בלתי עביר.