מקומם של התחקירים באמון הציבור וצה"ל

זמן קצר אחרי החתימה על הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, ב־10 בנובמבר 2025, פרסם אלוף (מיל') שלמה (סמי) תורג'מן 2025 את הדוח שקיבל את הכינוי ״תחקיר התחקירים״. עם כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל ב־5 במרס 2025 הקים הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל אייל זמיר, צוות מומחים בראשות אלוף תורג'מן כדי לבחון מחדש את תחקירי 7 באוקטובר שערכו בצה"ל. נוסף על תורג׳מן כלל הצוות את מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') עמיקם נורקין; מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (מיל') אלי שרביט; ולצידם בכירים נוספים וקציני מודיעין. הצוות לא עסק כמעט בתחקירי הקרבות, והתמקד בתחקירי הליבה הנושאיים דוגמת כישלונות המודיעין, הקונספציה שהובילה ל־7 באוקטובר, הלילה שקדם למלחמה ותפקוד פיקוד הדרום לצד חטיבת המבצעים. לאור זאת בחן 25 תחקירים מטכ״ליים.

התחקירים חולקו לשלוש קטגוריות: אדום - תחקיר שבוצע ברמה נמוכה ולא מאפשר למידה מלאה; כתום - תחקיר שלא ירד לעומק הבעיות, לא נחתם במסקנות נוקבות ויש להשלים בו חוסרים; ירוק - תחקיר מלא שבוצע היטב ויש לקבל את מסקנותיו. בשני שלישים מן התחקירים שנבדקו נמצאו בעיות וחוסרים, וחברי הוועדה הגדירו אותם כתומים או אדומים. רק שליש מהתחקירים הוגדר כירוק.1בהצהרתו של רא"ל זמיר אחרי פרסום הדוח הדגיש כי מדובר ב: ״צעד חיוני להשבת אמון המפקדים בתחקיר הצבאי, להשבת אמון הציבור בצה"ל ובמפקדיו, ולשיקום וחיזוק יסודות העשייה הצבאית״.2 שיקום אמון הציבור כרוך בהבנה של תפיסת המציאות על ידי הציבור, ושל גורמי הפער בינה ובין המציאות, אם מתקיים כזה. כדי שהתחקיר יהיה כלי אפקטיבי במשימה, עליו להיבחן בהקשרים רחבים המשפיעים על אמון הציבור, ולא בחלל ריק. במאמר זה נבקש לעמוד על האופן שבו נתפסו התחקירים השונים שנערכו והוצגו לציבור על ידי צה"ל, ומידת השפעתם על משבר האמון בינו ובין החברה בישראל על רקע מחדלי 7 באוקטובר.

יש להביא בחשבון שייתכן שהציבור טועה מעת לעת בהערכתו את התמונה הרחבה ביחס לתחקירים. הדבר נובע בראש ובראשונה מחשיפה סלקטיבית לתוכן התחקירים ולמידורו משיקולים רבים המנחים את אופן ביצועו. לפיכך, העובדה שהציבור מעביר ביקורת או לא נותן אמון בהיבטים מסוימים של התחקירים, אינה מעידה על כשלים בהם. מטרתם של התחקירים אינה רק השבת אמון הציבור ושיקומו. הם נועדו בראש ובראשונה לייצר מציאות ביטחונית טובה יותר, בין היתר על בסיס ממצאיהם ומסקנותיהם. אולם, כפי שהדגיש הרמטכ"ל זמיר, הם גם נועדו לאפשר את ריפוי השבר שנפער בין צה"ל לחברה. יש אפוא לדעתנו, חשיבות בהבנת מרקם היחסים בין האופן שבו תפס אותם הציבור, ואפשרותם למלא חלק בשיקום האמון בין הצדדים.

טיבו של משבר האמון

בדומה לצבאות אחרים בעולם המערבי, בישראל, באופן היסטורי, נהנה צה״ל מאמון ציבורי גבוה בקרב הציבור היהודי, אשר בא לידי ביטוי ברמות אמון גבוהות ועקביות בסקרי דעת קהל מצד רוב הציבור היהודי.3 יתר על כן, במרבית המקרים האמון אף מתעצם בתקופות של אירועים מבצעיים ונותר גבוה לאחריהם.4 אירועי 7 באוקטובר, שגבו מאזרחי המדינה ומצה״ל מחיר כבד ביותר – למעלה מ-1200 הרוגים, כ-240 חטופים וכיבוש ישובים אזרחיים לזמן קצר על ידי חמאס – הובילו למשבר אמון משמעותי ביחסו של הציבור הישראל לצבא, על רקע העובדה כי לראשונה בתולדות מדינת ישראל נכשל הצבא במשימתו הראשונה במעלה – הגנה על אזרחי המדינה.

במדינה דמוקרטית, התפיסה השולטת היא כי זוהי אחריותו של הצבא לרכוש את אמון הציבור. צבא שאינו נהנה מאמון הציבור יתקשה לרתום את הציבור, להצדיק את ההשקעה בו ולעיתים אף את קיומו. לפיכך, רמת האמון של אזרחי מדינה בצבא היא אחת מסוגיות המפתח ביחסי צבא חברה.  כפועל יוצא מכך, אירוע הגורם לאובדן אמון הוא אירוע דרמטי שעשויות להיות לו השלכות ניכרות על הצבא.5 על אף גודלו של הכשלון מצד צה"ל לספק הגנה בבוקר 7 באוקטובר, בסקרי דעת הקהל השונים הביע הציבור אמון גבוה בצה"ל החל מהימים הראשונים למלחמה. כפי שניתן לראות לעיל, בחודשיים הראשונים למלחמה, ועד להפסקת האש הראשונה, עמד שיעור המשיבים כי יש להם אמון במידה רבה או רבה מאוד בצה״ל על כ־90% אחוזים מהציבור היהודי בישראל. 6

תרשים מספר 1

לשם הבנת הפער בין תחושת ההפקרה שאפיינה בעיקר את אזרחי עוטף עזה אך השליכה על הציבור כולו, ובין הנתונים הגבוהים בסקרים, יש לעמוד על המשמעויות השונות שהציבור מייחס למושג האמון. ראשית, יש להבחין בין שני מובנים שונים של אמון: במובנו כזיקה רגשית המביע את הרגשות החיוביים שחש הציבור כלפי הצבא, ובמובנו כנכונות להסתמכות המביע את נכונותו של הציבור להאמין לצבא ולסמוך על שיקול דעתו, כאשר האחרון מציג לציבור הנחיות והמלצות. שני המובנים משתמעים מן המונח אמון, אולם רכיבי האמון, והשלכות קיומו או היעדרו, שונים. הבחנה מהותית נוספת נוגעת להבדל שבין פגיעה באמון על בסיס מקצועי, המצביעה על תפיסת הגורם הרלוונטי כפחות מוכשר או מוסמך משסברו תחילה, ובין פגיעה באמון על בסיס ערכי המשקפת תפיסה נורמטיבית שלילית של הגורם הרלוונטי. פגיעה באמון ערכי נתפסת לרוב כקשה יותר לשיקום.7 הבחנה מקבילה קיימת גם במקרים של הפרת אמון במישור האינטרפרסונלי. בהקשר זה הספרות המקצועית מצביעה על כי במקרים של הפרת אמון על רקע מקצועי, האמון משוקם בהצלחה רבה יותר כאשר הצד המפר נוטל אחריות מלאה על הכשל, בעוד במקרים של הפרת אמון על רקע ערכי, האמון משוקם בהצלחה רבה יותר כאשר הצד המפר מפחית מאשמתו באמצעות ייחוס חלק מהכשל לגורמים אחרים.8

משבר האמון שחווה הציבור במהלך המלחמה גילם למעשה התלכדות של שני צירים אלה - הפגיעה באמון המקצועי השתלבה בזה הערכי. בשעות ובימים אחרי המתקפה חזרה ונשמעה השאלה ״איפה היה הצבא״?, כאשר התשובות והמענים שניתנו לה שיקפו את ההתלכדות הזו. אף שככלל התפיסה הייתה שצה"ל כשל כישלון עצום, הוא נתפס כמקצועי ונטול כוונת זדון. לצד קיומן של תאוריות קונספירציה בדבר בגידה מבפנים ושיתוף פעולה של גורמים במערכת הביטחון עם חמאס, נשמעו טענות רבות על יהירות וזלזול, הן בדברי חיילים הן בדברי התושבים - המשקפים פגיעה באמון הערכי.

הסבר נוסף לפער בין משבר האמון שחווה הציבור ב־7 באוקטובר והאמון הגבוה שכביכול שהביע בצה"ל, טמון בעובדה שבראשית המלחמה הציב הציבור את 7 באוקטובר במעין קפסולה, והשהה את שיפוטו ביחס ליכולות צה״ל. למשל העובדה ששבוע לאחר המחדל כ־90% מהציבור סברו שצה״ל בכל זאת ינצח במלחמה בעזה, וגם במלחמה בצפון אם תיפתח, כרוכה ביכולת הציבור להתייחס לאירועים כאל יוצא מן הכלל שאינו אינדיקציה ליכולת הצבא.9נטייה זו של הציבור, ליצור חיץ ולהבחין בין תפקוד הצבא בשלב ההפתעה והמחדל הראשוני לבין תפקודו ככלל ובפרט בשלב מתקפת הנגד, אפיינה את הציבור גם במלחמת יום כיפור למשל.10

אם כן, אף שעומקו של משבר האמון ניכר באינדיקציות שונות, הציבור המשיך להחזיק בתפיסה של צה"ל כצבא חזק ומיומן שהפגין יכולות מצטיינות במשך שנות קיומו, ושלו יבוא מולו אויב - יוכל לו. כך הפער שנוצר בין תפיסת צה"ל כצבא חזק, חרף כישלונו העמוק, ובין גודל הכישלון - יצר דיסוננס שהוביל לוואקום שאליו החלו להיכנס תאוריות קונספירציה. לצידן, משהצבא התעכב עם פרסום תחקיריו והציבור נותר ללא מענה בסוגיות רבות, החל ניסיון אזרחי ותקשורתי למלא את הוואקום ולהשלים את תמונת המצב עצמאית.

בשבועות ובחודשים שאחרי 7 באוקטובר התפרסמו בתקשורת הישראלית והזרה תחקירים עיתונאיים רבים, שביקשו להסביר כיצד קרה המחדל ומה הוביל אליו. פרסומים אלה אף זכו להדהוד נרחב ברשתות החברתיות. זאת ועוד, לצד תחקירי תקשורת החלו להיערך תחקירים אזרחיים, באקדמיה ועל ידי גופים נוספים, דוגמת היוזמה להקמת ועדת חקירה אזרחית. אירועי מוצב נחל עוז והשיח על אודות התצפיתניות בו, שהיה אחד הפצעים הכואבים של אותו הבוקר, קיבלו קשב מיוחד שהיה גם בעל השפעה מתמשכת. מבין התחקירים הבולטים שנערכו בנושא אפשר לציין את ההסכת של קרן נויבך,11 ואת ומחקרן של החוקרות סביונה רוטלוי, איילת הראל ושיר דפנה תקוע, מאוניברסיטת בן־גוריון והמכללה האקדמית אשקלון.12 לפיכך, היבט מרכזי של חשיבות התחקירים נגע לשאיפה שיספקו לציבור מענה מהימן לשאלות סביב הכישלון, ולא ייווצר אותו ואקום בעייתי.

מקומו של התחקיר בשיקום אמון הציבור

מודל התחקיר, כפי שמופיע בפנקס עזר למפקד של מפקדת זרוע היבשה, מציג כמה שלבים עקרוניים: 

בכנס מבצעי של חיל האוויר שבו הציגו את עיקרי הפעילות של החיל במלחמה ותוכניותיו לשנת 2024, ושהתקיים סמוך לראשית תהליך התחקור, הציג הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי עקרונות לתחקיר: "סיכמנו חמישה ערכים שילוו אותנו בתחקיר הזה: אמת, שקיפות, ענייניות, אחריות ואחרון אחרון בהחלט חביב וחשוב מאוד - רעות״.13

הקשר בין ביצוע תחקירים לאמון נתפס על פניו כטבעי. אחרי הכול, עצם הנכונות של הארגון לחקור את עצמו מעידה על לקיחת אחריות - שהיא רכיב מרכזי בהשבת אמון. במישור האישי, הספרות המחקרית מצביעה על כי קיימים שלושה רכיבים משמעותיים המסייעים בשיקום אמון – הכרה באחריות, מתן הסבר והצעת תיקון. ניתן להשליך מכך על המישור הציבורי.ביצוע תחקירים מממש לכאורה את שלושת הרכיבים הללו שכן עצם הנכונות של ארגון לחקור את עצמו מעידה על לקיחת אחריות, שכאמור, הינה רכיב מרכזי בהשבת האמון, התחקיר נועד בין היתר למלא לקונות ולספק הסבר לאופן בו קרה הכשל, ובנוסף, הפקת הלקחים שאמורה לנבוע מן התחקיר, מממשת את רכיב הצעת התיקון.14

אלא שכדי שתחקירים אכן יסייעו בהשבת אמון הציבור ותיקון המשבר, ראשית עליהם לשקף את מודל התחקיר והעקרונות שציין הרמטכ״ל, ויתרה מכך - עליהם להיתפס כאמינים וכמשמעותיים בקרב הציבור.

תפיסה זו עשויה להתחזק או להישחק בהתאם לכמה גורמים ובהם:

1. תוכן התחקיר והאופן שבו הוא משיב לשאלות הרלוונטיות;
2. מוטיווציה כנה לביצוע התחקיר כדי להסיק מסקנות ולפעול לאורן, ולא כדי לטייח כשלים;
3. זהות המתחקרים ותפיסתם כנעדרי אינטרס חיצוני לבירור האמת;
4. תפיסת התחקיר ככזה המבקש לעמוד על עומקן של הסוגיות, ולא כדבר שטחי שמטרתו היא עצם קיומו;
5. עיתוי התחקיר ופרסומו;
6. שקיפות התחקיר וממצאיו בהצגתם לציבור.

כאשר הציבור אינו נותן אמון בתחקירים הם עשויים לפגוע בו עוד יותר, משום שתפיסה שלילית שלהם עשויה להשפיע על האמון המקצועי, בבחינת "אם לא זיהיתם היכן הכשל, כיצד תדעו איך לתקן?". אולם היא גם עלולה להשפיע על האמון הערכי, בפרט כאשר היא נובעת מביקורת על כנות התחקירים או המוטיווציות העומדות בבסיסם.

עמדת הציבור ביחס לצורך בתחקירים

בימים הראשונים למלחמה שרר בקרב הציבור הישראלי קונצנזוס כמעט מוחלט כי יש צורך לתחקר את 7 באוקטובר. עם זאת, בתחילתה הפגין הציבור סבלנות ביחס למועד התחקור, בין היתר על רקע ההבנה כי המערכת כולה מושקעת בלחימה עצמה ובנטרול האיום הביטחוני. תפיסה זו משתקפת למשל בשאלה שנשאלה בסקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מ־24 בדצמבר 2023,  ובו סברו 65% מהנשאלים בקרב הציבור היהודי כי יש לערוך את התחקירים רק לאחר תום המלחמה, או עם המעבר לעצימות נמוכה יותר. כחודשיים לאחר מכן בתחילת פברואר 2024 היה עדיין רוב ניכר לטענה, אך כבר החלה לבוא לידי ביטוי ציפייה גוברת להתחלת התחקירים שגולמה בעלייה קטנה באחוז הסבורים כי יש להתחילם לאלתר.15

תרשים מספר 2

בינואר 2024 הודיע הרמטכ״ל הלוי על הקמת צוות חיצוני לתחקור אירועי 7 באוקטובר והכשלים שקדמו להם, בראשות הרמטכ״ל לשעבר, רא"ל (מיל') שאול מופז. הודעתו ספגה ביקורת נוקבת מהדרג המדיני, ובסופו של דבר הוקפאה הקמת הצוות עד לסיום התחקירים הפנימיים של הצבא.  בה בעת לממצאי הסקר שהצביעו על ירידה בנכונות הציבורית להמתין עם התחקירים, החלה להישמע גם בשיח התקשורתי וברשתות החברתיות ביקורת ציבורית על העיכוב בתחקור, והרמטכ"ל הלוי התייחס לטענה זו בדבריו בכנס המבצעי של חיל האוויר:  "מדוע עדיין לא תחקרנו? אנחנו במלחמה מאוד עצימה, קשב על הרבה זירות כפי שציינתי, לחימה מאוד עצימה גם בתוך רצועת עזה בפני עצמה... תחקיר דורש זמן, תחקיר דורש פניות, ואנחנו כולנו מבינים - תחקירים קשים דורשים גם מקום אמוציונלי, נכון לעשות אותם בצורה הנכונה. ולכן חיכינו עד עכשיו. מהצד השני - הכוונה שלנו היא מאוד ברורה. לתחקר וללמוד ולצלול עד תחתית הבאר, ולא להשאיר אף אבן שלא הפכנו... אנחנו רוצים ללמוד, להבין מה עבד, להבין מה לא עבד, מה יכולנו לעשות אחרת. ובמשפט מאוד פשוט - להיות יותר טובים, כדי שזה לא ישנה, גם ביכולת שלנו להתריע וגם ביכולת שלנו למנוע״.16

אינדיקציה נוספת לעובדה שהציבור ראה בתחקירים כלי קריטי לשיקום האמון והצבא, באה לידי ביטוי בביקורת ציבורית שעלתה בנוגע למנדט הנתון בידי הרמטכ"ל לבצע סבב מינויי בכירים טרם השלמת התחקירים. על רקע הודעתם של שני אלופים בכירים - מפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס וראש אמ״ן אלוף אהרון חליוה - כי בכוונתם לסיים את תפקידיהם ולפרוש מצה״ל, והודעת הרמטכ״ל על סבב מינויים בשורות הצבא לאיוש תפקידים אלה ונוספים, גבר השיח ביחס לסוגיה.

במאי 2024 כתב יואב לימור בישראל היום, בתגובה להודעת הרמטכ״ל: "בינתיים, החל צה"ל בתחקור של האירועים ומה שקדם להם. זה תהליך חיוני - תחקירים והפקת לקחים הם נשמת אפו של גוף מקצועי, שבסיומו יידרשו החלטות מערכתיות ואישיות. סדר הדברים הזה הוא לא רק הגיוני ובריא, אלא גם מתחייב: קודם מבינים מה (ומי) כשל, ואז מחליטים מה הדרך הנכונה לתקן ומי האיש המתאים לעשות זאת. במינויים אתמול הפך צה"ל את התהליך. האופן שבו הוא נהג, והעובדה שבמינויים נכללו גם קצינים ותפקידים שאין כל דחיפות להחליפם כעת, מעלים ריח חריף של מחטף. זה לא הגון כלפי הרמטכ"ל הבא שיידרש לשקם את צה"ל, וזה לא הוגן כלפי הקצינים שקודמו ומינויים הוכתם".17 בהמשך לביקורת זו, בסקר שנערך על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי במאי 2024, סמוך להודעת מפקד פיקוד המרכז על כוונתו לפרוש בסיום תפקידו, והודעת ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, על כוונתו לסיים את תפקידו ולפרוש מצה"ל באפריל באותה השנה, סברו כ־23% מקרב המשיבים היהודים שאין לרמטכ"ל מנדט לבצע כל מינוי; 34% סברו כי יש לו מנדט לבצע רק מינויים הכרחיים המחייבים איוש.18

תרשים 3

בהמשך המלחמה סנטימנט זה אף החריף, ובד בבד נתגלעה מתיחות גבוהה במיוחד בין שר הביטחון ישראל כ"ץ והרמטכ"ל סביב סוגיה זו שהגיעה לנקודת רתיחה בדצמבר 2024, כאשר השר הודיע לרמטכ"ל שלא יאשר מינויי בכירים חדשים בצה"ל עד להשלמת תחקירי אירועי 7 באוקטובר, ודרש כי התחקירים יסתיימו עד סוף ינואר 2025. על רקע מתיחות זו, בסקר שנערך בינואר 2025 עלה מהותית שיעור הנשאלים בקרב הציבור היהודי, שהשיבו כי אין לרמטכ"ל מנדט לבצע כל מינוי לפני השלמת התחקירים.19

תרשים 4

נדמה כי בהמשך לפרמטרים שהוצגו לעיל, הציבור תפס את ביצוע המינויים לפני השלמת התחקירים, בפרט של קצינים שמילאו תפקיד משמעותי באירועי 7 באוקטובר דוגמת ברק חירם או שלומי בינדר,20 כאינדיקציה לחוסר כנות ביחס למוטיווציה לביצוע התחקירים, שנתפסו על ידי חלקים בציבור ככאלה שנועדו להכשיר את מינויים, ולא ככאלה שבוצעו מתוך כוונה כנה ואמיתית להפיק לקחים - דבר שחתר תחת יכולתם של התחקירים לשמש ככלי לשיקום אמון הציבור.

אמון הציבור ביחס לתחקירים

העיכוב בפרסום ממצאי התחקיר הוביל לסדק באמון הציבור בתחקירים. בסקר מ־21 ביולי 2024, זמן קצר לאחר פרסום תחקיר בארי, הביעה כמעט מחצית מהציבור מידת אמון נמוכה או נמוכה מאוד בצה״ל ביחס לאופן התחקור ולהפקת הלקחים מ־7 באוקטובר. גם בפעמים הבאות שנשאלה שאלה זו עמד שיעור המביעים אמון נמוך בתחקירים על כמחצית מהציבור.21

תרשים 5

יתרה מכך, ספקנות הציבור ביחס לאופן התחקור והפקת הלקחים אף השפיעה על אמון הציבור בצה״ל ככלל ביחס לסוגיית התחקור והפקת הלקחים, ולא רק ביחס לאירועי 7 באוקטובר. בשאלה שנשאלה בסקרי בנובמבר 2023 ובספטמבר 2025, אפשר לראות ירידה ניכרת באמון הציבור בצה״ל ביחס לתחקור והפקת לקחים. נתונים אלה מצביעים על חשיבותו של העיתוי לביסוס אמון הציבור בתהליך התחקור. בעוד בתחילת המלחמה הביעו כשני שלישים מן הציבור אמון במידה רבה או די רבה ביחס לתחקור והפקת הלקחים על ידי צה״ל, ככל שהתקדמה המלחמה, התעכבו התחקירים ואלה שהתפרסמו לא ענו בהכרח על ציפיות הציבור - פחת שיעור המשיבים שהביע אמון גבוה ביחס לסוגיה, ובהתאמה חלה עלייה ניכרת בשיעור המשיבים שהביע אמון במידה מועטה.22

העובדה כי חלקים נרחבים בציבור מביעים אמון נמוך ביכולת התחקור והפקת הלקחים של הצבא, הצביעה על הקושי הניצב בפני יכולתם של התחקירים לסייע בשיקום אמון הציבור בו. כאשר מראש הציבור מביע אמון נמוך ביכולות התחקיר, ומטיל ספק הן במוטיווציות העומדות בבסיס התחקירים הן בתוכן התחקירים, נדמה כי יכולתם להשפיע לטובה על אמון הציבור מוטלת בספק, ויש סכנה כי ישפיעו עליו לרעה.

תרשים 6

תחקיר בארי

ב־11 ביולי 2024 פורסמו לציבור, ואף עלו לאתר צה"ל, ממצאי תחקיר הקרבות בקיבוץ בארי ב־7 באוקטובר. סביב הקרבות בקיבוץ התעורר דיון כואב במיוחד ביחס להתנהלות הכוחות, בפיקודו של תא״ל ברק חירם, בניסיון חילוץ בני הערובה שהיו לכודים ב״בית של פסי״, וההחלטה לירות על הבית פגזי טנק. צוות התחקור קבע כי צה״ל כשל במשימתו להגן על תושבי קיבוץ בארי, וכי גבורת תושבי הקיבוץ ולוחמי כיתת הכוננות ראויים לציון ולשבח, והם שהביאו לייצוב קו ההגנה בשעות הלחימה הראשונות תוך בלימת התרחבות ההתקפה לשאר חלקי הקיבוץ. עוד הצביע התחקיר על כישלון הלחימה במרחב, שבה השתתפו בעיקר כוחות יחידת שלדג של חיל האוויר, וקבע בין היתר בסעיף ד' בתחקיר: ״בשם ריבוי מוקדים וקושי בגיבוש תמונת המצב, הלחימה במרחב בשעות הראשונות התאפיינה בהיעדר פיקוד ושליטה וחוסר תיאום וסדר בין הכוחות והיחידות השונות. הדבר גרם למספר אירועים בהם כוחות ביטחון הצטברו בכניסה לקיבוץ ולא נכנסו ללחימה מיידית".23

האצבע המאשימה שהופנתה ללוחמי שלדג בשעה שקצינים בכירים בצה״ל, ובהם אלה שנתפסו כנושאים באחריות המרכזיות למחדל, טרם תוחקרו או הכירו באחריותם - הובילה לביקורת ציבורית נרחבת ביחס לתחקיר. הביקורת על התחקיר עסקה לא רק בבחירה להתמקד בדרגי השטח הטקטיים, אלא נגעה גם למהימנותו ובכלל זה המעורבים בהכנתו: קצין האג״ם של אוגדה 99, פערים בין המדווח בתחקיר לעדויות תושבים ולוחמים שלחמו במקום ועוד. נוסף על כך נמתחה ביקורת על שונות ופערים בין התחקיר שהוצג לתושבי בארי ובין זה שהוצג לתקשורת. את הביקורת השמיעו לוחמים שהשתתפו בקרבות, כמו גם משפחות ששכלו את בניהם בקרבות בקיבוץ ומפי תושבי הקיבוץ. אף שהיו מבין תושבי בארי מי שאמרו כי: ״זו יכולה להיות הלבנה הראשונה בבניית האמון״, טענו אחרים: ״לשאלות הכי חשובות לא קיבלנו תשובות מצה״ל״.24

הרמטכ״ל התייחס לביקורת בפגישה עם לוחמי שלדג: ״ממצאי התחקיר קשים וכואבים. לצידם מצאנו גילויי גבורה ועוז רוח רבים של תושבים, של לוחמים ושל מפקדים רבים, שהגנו בגופם על אנשי הקיבוץ תוך שהם מחרפים את נפשם בלי גבול. ללוחמים שנלחמו בשבעה באוקטובר אין לי מלבד הערכה עצומה. אני מצדיע להם ולגבורה שהפגינו לאורך שעות ארוכות של לחימה, בתנאים קשים מאוד ואל מול מורכבויות גדולות. בתוך לחימה מורכבת שכזו נעשו טעויות, התקבלו החלטות שחלקן גורליות, מהן אנו לומדים ונלמד [...] אין היבט של התנהלות הצבא שלא נתחקר ונציג לציבור ככל שנוכל - זה כולל את התפיסות המודיעיניות, את התפיסות המבצעיות, המענה בהגנה, קבלת ההחלטות בלילה שקדם למתקפה וגם את התנהלות בכירי צה"ל ואת התנהלותי שלי. כל אלה מצויים בתהליך תחקור עמוק ויסודי״.25

הביקורת על התחקיר נגעה לכמה מהיבטי היסוד המשפיעים על אמינות התחקירים בקרב הציבור, ובפרט המוטיוויציות העומדות בבסיס עיתוי התחקיר, תוכן התחקיר והאופן שבו הוא משיב לשאלות הרלוונטיות; כמו גם זהות המתחקרים ותפיסתם כנעדרי אינטרס חיצוני לבירור האמת ושקיפות התחקיר וממצאיו בהצגתם לציבור. החל בפברואר 2025 החלו בצה"ל לפרסם את שאר תחקירי הקרבות. בתחילה הוצגו למשפחות ולקרובי הנפגעים, ובהמשך לציבור באמצעות דיווחים בתקשורת. עד כתיבת שורות אלה, באתר הרשמי של צה"ל, בעמוד התחקירים, עדיין מופיע תחקיר בארי בלבד.

תגובת הציבור לפרסום התחקירים במהלך 2025

בצה"ל חששו שפרסומי התחקירים יביאו עימם ביקורת ציבורית נוקבת, כאשר הממצאים יצביעו על הכשלים הרבים. בפועל, למעט בעלי נגיעה ישירה לדבר דוגמת תושבי הישובים הרלוונטיים ובני משפחות של קורבנות 7 באוקטובר, גילה הציבור התעניינות מועטה בתחקירים. יכולים להיות כמה גורמים לתוצאה זו: ראשית, עד לפרסום הרשמי הציבור כבר אסף את מרב המידע המשוקף בהם ממקורות שונים דוגמת התחקירים העצמאיים, הרשתות החברתיות, אמצעי התקשורת וכיוצא באלו, ובפועל התחקירים לא חידשו כמעט כלום לרובו. שנית, מרבית התחקירים סיפרו סיפור קבוע שבו הצבא כשל להגיע כשעוד אפשר היה להציל את האזרחים, כיתות הכוננות עשו כל שביכולתן ולצד גילויי גבורה נקודתיים של לוחמים ואזרחים, היו מקרים שבהם הכוחות בשטח לא פעלו כמצופה מהם. שלישית, עד כה הוצגו לציבור רק תחקירי הקרבות, ולא תחקירי התפיסות והגורמים שהוביל לכישלון בהגנה על היישובים. אחת הטענות הרווחת בשיח החברתי מאז בוקר7  באוקטובר נוגעת בנרטיב "האחיזה בקונספציות", שבבסיסו הטענה שהתפיסה ולפיה חמאס מורתעים ולכן לא ייזמו מתקפה היא שהובילה לאסון. על פי הטענה איש לא אתגר תפיסה זו, ומי שניסה לעשות זאת - הושתק. משכך, חשיבותו של תחקיר התפיסות היא ראשונה במעלה בהקשר זה. רביעית, התחקירים שהתפרסמו התייחסו באופן ממוקד לאירועים באזורים שונים, ונעדרו בחינה מתכללת של תפקוד הצבא ושאר גופי הביטחון באותו יום.

בקרב מעגלי הנפגעים הראשונים שלהם הוצגו התחקירים ישירות על ידי נציגי הצבא, עלו התייחסויות משמעותיות יותר. אולם היות שתחקירים שונים נערכו על ידי גורמים שונים וככל הנראה היה באיכויות שונות, האופן שבו התקבלו על ידי משפחות וקרובי הנפגעים השתנו ממקרה אחד לאחר. למשל אייל אשל, אביה של סמלת רוני אשל שנפלה במוצב נחל עוז, סיפר: "בפעם הראשונה עמד מולנו אלוף משנה בצה"ל ואמר את האמת, כפי שהדברים היו. אני רוצה להגיד תודה, עשו תחקיר אמיץ בלי לטייח ולעגל פינות ואני מעריך את זה. אני עדיין מותח ביקורת. מ-7 באוקטובר הרמטכ"ל לא הסכים לדבר איתי בטלפון ולא להיפגש איתי".26

לעומת זאת, רבים ממשפחות נפגעי מסיבת הנובה מתחו ביקורת על התחקירים שהוצגו להם, וטענו כי לא סיפקו להם תשובות. בין היתר ורה משה, אמא של עדן דוד משה, תיארה: ״הגענו לתחקיר בשביל לקבל תשובות, אבל זה כמו כדור שכל אחד זורק אחריות לאחר. אנחנו רוצים לדעת את האמת, אני לא מרגישה שאומרים לי את האמת. היה שם מחדל על גבי מחדל – ואין לנו תשובות. מנסים להגיד שצה״ל לא ידע ולא אשם ולהפיל על אחרים. המדינה שלי הפקירה את הילד שלי. אני לא מרגישה חלק מהמדינה הזאת. אני רוצה שהאשמים יתנו את הדין. מי שגרם למחדלי 7 באוקטובר צריך להיכנס לכלא. אני יודעת שמטאטאים מתחת לשטיח״.27 הביקורות השונות מצביעות על לקות בסעיפים של תוכן התחקירים, וכפועל יוצא מכך גם של אמון במוטיווציה לתחקיר כרצון כנה לתיקון ולא כניסיון טיוח.

ועדת תורג׳מן - בחזרה ל"תחקיר התחקירים"

התגובה הציבורית לפרסום הדוח של ועדת תורג'מן הייתה המשך של התגובה הציבורית לתחקירים ככלל. אף שהתקיים סיקור תקשורתי נרחב על אודות הפרסום בכלל אמצעי התקשורת המרכזיים, הנושא לא היכה הדים בשיח ברשתות החברתיות ונדמה היה כי הקשב הציבורי לפרסום הממצאים היה נמוך. להיעדר הקשב הציבורי גורמים רבים, חלקם קשורים בעומס האירועים האקטואליים בתקופת הצגת הממצאים, וחלקם חופפים לאלה שהוביל למיעוט הקשב לתחקירים עצמם. חלקם הארי של התחקירים לא הוצג לציבור, ובעיקר לא הוצגו המסקנות האופרטיביות שנגזרו ממנו.

אולם מעיון בסיכום שהוצג לציבור באמצעות דובר צה"ל, מעניין להתייחס לפסקה העוסקת בתחקיר האיסוף הקרבי. בהקשר זה נכתב: "בהתייחסות לתחקיר האיסוף הקרבי - קיבל הצוות באופן מלא את קביעת התחקיר לפיה תפקוד התצפיתניות לרבות תחת התקפה רחבה ותחת איום אישי היה מקצועי, מופתי ובקור רוח וכי התצפיתניות המשיכו לתצפת ולדווח במקצועיות עד נשימתן האחרונה. ניתוח בדיעבד מלמד כי המידע שנאסף על ידי התצפיתניות לאורך תקופה, העיד על פעילות אויב חריגה בחודשים שלפני המתקפה. ניתוח מודיעיני איכותי יכול היה להבליט את שינוי המצב בגזרה".28 במילים אחרות, הצוות משבח את תפקוד התצפיתניות באותו יום ומתייחס בשטחיות לשאלת מתן ההתרעה על ידיהן.  בכך מתכתבת השורה עם אחת הטענות הכי מוטמעות בנרטיב הציבורי שהושמעה החל מימיה הראשונים של המלחמה, ולפיה התצפיתניות התריעו על פעילות חשודה אך סומנו "היסטריות" ומפאת מעמדן הזוטר התרעתן לא זכתה לקשב. אלא שהחלק שפורסם לא מתייחס לטענת השתקתן, לא נותן סימנים בהשתלשלות האירועים סביב סוגיה זו ולמעשה מותיר את הציבור עם התפיסה הרווחת של זלזול בדבריהן. בנוגע לגבורתן - בשלב שבו פורסם הדוח איש מבין אזרחי ישראל לא נדרש לו כדי להוקיר את גבורתן שכן זו הושמעה בהקלטה חיה לאוזני כול שוב ושוב. היה זה מקום שבו יכול היה התחקיר לשפוך אור, לאשרר או להפריך טענה קשה רווחת בעלת משמעות גדולה לעניין אמון הציבור, אך הוא נמנע מלעשות זאת.

ייתכן שהדוח המלא כולל התייחסות מפורטת המעניקה תשובות לשאלות העולות בחוסר נחת גדול בקרב הציבור, אך ככל שאלו לא שוקפו לציבור - לא התשובות ולא עצם קיומן - הרי שעבורו הן בבחינת נעדרות. במצב כזה לא רק שהתחקיר יתקשה לסייע בשיקום האמון, הוא אף עשוי לחזק תחושת טיוח והימנעות ממתן תשובות לשאלות הקשות המטרידות את הציבור. אינדיקציה מעניינת להשפעה המצומצמת של פרסום "תחקיר התחקירים" אפשר למצוא בסקר שנערך סמוך לפרסומו, ובו לא נצפתה עלייה קלה בלבד (4%, קרוב לטעות הדגימה) במדד אמון הציבור בתחקירים:29

תרשים 7

בתאריך 23 בנובמבר 2025 פרסם הרמטכ"ל זמיר שורה של צעדים נגד קצינים בכירים שבעקבות דו"ח תורג'מן, הוחלט להטיל עליהם אחריות לחלקם במחדלי 7 באוקטובר. החלטת הרמטכ"ל היתה לדון אך ורק במי שנשא בתפקיד רלבנטי בבוקרו של יום המחדל, מה שהוביל לכך שקצינים שנתפסים כבעלי מעורבות ישירה במחדל, לא ספגו סנקציות. למעשה פרט לראש אמ"ן המכהן אלוף שלומי בינדר, כמעט כלל הקצינים שעליהם הוטלה אחריות, כבר הודיעו על פרישתם, מה שהוביל לצעדים שנתפסו כמשניים בעיני הציבור, כמו הדחה משירות מילואים או הערות פיקודיות. באשר לאלוף בינדר הוחלט בסיכום עמו, כי ימלא את כהונתו כראש אמ"ן ויפרוש לאחריה. 

אף שהמעמד גרר סיקור תקשורתי נרחב ועורר שיח עמוק בתוך המערכת הצבאית עצמה, התגובות לצעדים נעו על מנעד רחב. יחד עם זאת, ואף על פי שאירוע זה מוסגר על ידי הרמטכ"ל כצעד להשבת אמון הציבור, בפועל, בדומה לפרסום התחקירים, הייתה לו השפעה מצומצמת על השיח במישור צבא חברה. הציבור ברובו לא העמיק במשמעות הצעדים שננקטו וההבחנה בינם. הדחה ממילואים, אף שיכולה להיות בעלת משמעות רבה עבור קציני הצבא והפיקוד הבכיר, לא נתפסת בציבור הרחב כצעד רב משמעות, כך גם גם הערות פיקודיות שכמוהן נרשמו לא מעט במהלך המלחמה ובפועל לא היו בעלות השלכות מרכזיות. על רקע זה, בסקר שהתקיים לאחר החלטתו של זמיר, נמשכה אומנם מגמת העלייה באמון בתחקירים, אך באופן מתון מאוד.30

תרשים 8

סיכום

לפחות מבחינת תפיסת הציבור את הליך התחקור, רק חלק ממסקנותיו יושמו באופן מיטבי אם בכלל.  התמונה הכוללת שהוצגה לציבור משקפת הליך שבו רוב השלבים שלאחר איסוף הממצאים בקטגוריית "מה היה" לא קוימו, או לפחות לא הוצגו לציבור, וגם השלב האחרון של המסקנות הוצג באופן חלקי בלבד. סוגיית עיתוי פרסום התחקירים הייתה בעלת משמעות ניכרת. אין ספק כי ההחלטה על העיתוי מושפעת משיקולים רבים, ולא בהכרח אפשר היה לבצע את התחקירים מוקדם יותר בצורה אפקטיבית דיה, אלא שעצם ההשתהות בפרסום הובילה לכך שעבור מרבית הציבור הם פורסמו לאחר שכבר גובש נרטיב עצמאי ביחס לגורמים ולאחראים למחדל. משכך, לא השפיעו על גיבוש נרטיב ועל כן על שיקום האמון, ובחלק מהמקרים סבלה העמדה הציבורית ביחס אליהם מהעובדה שסתרו את הנרטיבים שהתגבשו בציבור, שלא בהכרח תעדף את העמדה הרשמית על פני זו שגיבש לעצמו. נקודה זו אף הובילה חלקים בציבור להטיל ספק בשקיפות התחקיר וממצאיו בהצגתם לציבור, וכך נפגעה גם יכולת העמידה בקריטריון זה. 

בנוגע לתוכן התחקיר ולאופן שבו הוא משיב לשאלות הרלוונטיות, יש שונות בין התחקירים השונים שרק חלקם נתפסו מעמיקים. ככלל, בעת הזו מרביתו של הציבור לא קיבל תשובות ברורות לשאלות העומק, גם אם הוצגו לו עיקרי השתלשלות האירועים הטקטיים. אומנם, ברור שיש שיקולים רבים המשפיעים על הבחירה מה לחשוף ולציבור ומה לא, אולם ההתמקדות בהשתלשלות האירועים הטקטיים, וההתייחסות המצומצמת לשאלות העומק לכשעצמן, פגעו ביכולת התחקירים לסייע בשיקום אמון הציבור. הוא הדין גם בנוגע לשאלת המוטיווציה הכנה העומדת בבסיס התחקור. הסדר שבו הוצגו התחקירים לציבור, אשר נדמה היה כי נועד בין היתר להכשיר מינויים מסוימים, לצד כאמור ההימנעות מפרסום תחקירים הנוגעים לשאלות העומק, הובילו לתוצאה הנ"ל. מנגד, במרבית התחקירים לא הוטל ספק משמעותי בזהות המתחקרים, ונדמה כי גם כאשר נמתחה ביקורתית בהיבט זה היא הייתה נקודתית יחסית ולא השפיעה על תפיסת התחקירים ככלל. 

דומה שאף שאי אפשר להטיל ספק בחשיבותם של תחקירי 7 באוקטובר לאתגר שיקום אמון הציבור שנפגע בבוקרה של אותה שבת, התחקירים לכשעצמם לא יוכלו לעמוד באתגר ככל שאלה לא יתכתבו עם אופיו של המשבר, המרחב שבו הוא התהווה, והשאלות שהציף וממשיך להציף. 

אחרית דבר

דוגמה מעניינת למארג זה ניתן לראות במכתב תושבי ניר עוז לאלוף ירון פינלקמן שנשלח אליו בימיה הראשונים של המלחמה. על רקע ביקורת נוקבת שנמתחה על מפקד פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, שלחו תושבי הקיבוץ, שעד היום נחשב לסמל המחדל של 7 באוקטובר, מכתב למפקד הפיקוד. במכתב תיארו את משבר האמון ואת תחושת ההפקרה שליוותה אותם בכל אותו הבוקר. על אף כל אלה ביקשו לחזק את ידיו ואת רוחו, ושלחו לו מסר מפייס כשהם מזכירים: "זה הזמן ללחום בנחישות ובעוז". בסיום המכתב הבהירו שבתום הלחימה יהיה זמן "לתת תשובות לשאלות הקשות".

מכתב זה מסכם במידה רבה את הדינמיקה והאופן שבו אמון הציבור מושפע מתפיסת התחקור והפקת הלקחים של צה"ל לאחר 7 באוקטובר. הוא משקף את מנגנון ההשהיה בשיפוטיות ואת הנכונות לקבל את הפניית מלוא המשאבים ללחימה בתחילת המלחמה. כל זאת תחת ההנחה שבסיומה או בעת הראויה, צה"ל יקיים מנגנון תחקור שיחתור לחקר האמת ובסופו יספק שאלות לאזרחים. על אף בקשתם לחזק את ידי אלוף פינקלמן, אנשי ניר עוז לא חוסכים מילים קשות בנוגע לתחושת ההפקרה, הכישלון ואובדן האמון בעקבותם, ומבהירים כי אלה לא ימחקו מעצמם.

אנו מבקשות להודות למרכז הנתונים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בהובלת מורן דיטש ולאדם פנקין, על סיועם בעיבוד וניתוח הנתונים במאמר.