משחק פנים במגרש חוץ: הצעה לשינוי תפיסת הלחימה בשטחים הסגורים

בעשורים האחרונים של המאה ה־20 הפסיק באזורנו שדה הקרב הישן מלהתקיים לבדו והתווסף שדה קרב חדש. התחלה של שדה קרב זה סימלה את המעבר מלחימה מול צבאות סדירים (דוגמת מלחמות יום הכיפורים וששת הימים) ללחימה אל מול ארגוני טרור. בשל פער טכנולוגי או מחסור במשאבים, ארגונים אלה בחרו לנקוט בשיטת לוחמת גרילה מתוך הבנה ששיטת לחימה זאת מחזקת את החלש על חשבון החזק. כפועל יוצא משינוי סדרי כוחות אלה, זירות המלחמה שהכרנו השתנו אף הן. לא עוד לחימה בשטחים פתוחים אל מול דיוויזיות שבה אפשר לראות את כוחות האויב המתקרבים, אלא לחימה בשטחים  סגורים שבהם האויב נוקט בלוחמת גרילה ומפחית מיתרונו היחסי של הצבא הסדיר.

כאשר מתעמקים בנושא של שטחים סגורים, אפשר לסווגם לשלושה סוגים עיקריים: שטח הררי, שטח בנוי (לרבות שטח הרוס) ושטח סבוך. לשלושתם קיימים מכנים משותפים בעצימויות משתנות:

טווחי לחימה קצרים. בשל תבליט או תכסית המקשים על הראייה, טווחי הראייה מתקצרים משמעותית. כפועל יוצא מכך, המגע עם האויב ייערך לרוב בטווחים קרובים מאוד. ההתקלה תתרחש רק ברגע שכוח אחד מבחין בכוח אחר מטווח קצר.

קושי באיתור האויב. מכיוון שטווח הראייה התקצר, יכולת איתור מאמצי אויב והזיהוי שלהם הופכים למורכבים יותר. קושי זה משפיע רבות על האמצעים הטכנולוגיים ומבטל את יתרונם היחסי מול אויב המשתמש באמל"ח פשוט יותר.

רב ממדיות. שטחים אלה מאופיינים בריבוי תאי שטח מזוויות שונות, ועל כן מופנים איומים מכל הממדים.

תנועה. מורכבות השטח מקשה על התנועה במתארים אלו לכוחות רגליים ובעיקר לרק"ם.

קושי בשליטת כוחות. טווח הראייה המוגבל מקשה על הפיקוד והשליטה בשטח. קושי זה נובע בעיקר בגלל הסיכוי הגדול להיווצרות נתקים ולחוסר קרבה פיזית בין כוחות שונים  קושי זה גורם בין היתר במהלך הלחימה. לאירועי דו"צ רבים.

אתגרים מובנים אלה של השטחים הסגורים מסייעים לכוחות המגינים ומגבילים את הכוח המסיבי והסדיר שמתבסס על עוצמת תמרון בעת ההתקפה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן