מלחמות ממושכות: למידה ומשמעויות לבניין הכוח
מלחמת "חרבות ברזל" היא מהארוכות בתולדות ישראל. המערכה מתנהלת במספר זירות במקביל, ונדמה כי אינה קרובה לסיומה. הימשכותה הבלתי צפויה ועצימותה מציפות נקודות רבות הדורשות התייחסות מערכתית ופתרונות לטווחים הקצר והארוך כאחד, ומחייבות תהליך מחשבתי רחב לשם הגברת מוכנות צה"ל לעימות בסדר גודל שכזה.
במהלך שני העשורים האחרונים שאף הדרג המדיני, ובעקבותיו גם מפקדי הצבא, לצמצם את משך המערכות ולהאריך את הסיבות המרכזיות למגמה זו משך הזמן שבין המלחמות. נעוצות ביכולת הספיגה של נפגעי צה"ל (שלעיתים נתפסו כיקרים יותר מנפגעים אזרחיים), ביכולת העמידה של העורף בנפגעים ובהרס, בשאיפה לצמצום העול על המשק הישראלי, בשעון החול המדיני הקצר שישראל מתמודדת עימו, וההולך ומחריף, ובדעת הקהל הפנימית והחיצונית.
בעקבות ההבנה כי משך המערכה הוא גורם חשוב בתהליך קבלת ההחלטות המדיני, וביכולת השימוש בצבא בכלל שיוכל ובתמרון בפרט, בנה המטכ"ל "צבא חכם וקטלני" להתמודד עם מגוון איומים בזמן קצר יחסית, ובעלות נסבלת בהיבט הנפגעים בחזית ובעורף ובעלויות הכלכליות למשק.