
ההתפתחויות הטכנולוגיות שאנו עדים להן בעשורים האחרונים שינו את אופי המלחמה המודרנית. לצד התקדמות גדולה ביכולות הלחימה של הצבאות בזירות היבשה, האוויר, הים ובמרחב הקיברנטי, ניכר שיפור ביכולת של הצדדים הלוחמים לפגוע במטרות אסטרטגיות מעבר לקווים ובנכסים קריטיים בעורף. במקביל, מבנה שרשראות האספקה במגזר העסקי, ובהמשך גם במגזר הצבאי, הפך יעיל ומדויק יותר, נוספו שיטות כגון (Time In Just) JIT, ומלָאים בכל חוליית שרשרת צומצמו.
עקב זאת הפכו שרשראות האספקה לדקות ופגיעות יותר. בעקבות תהליכים אלה, מערכות הלוגיסטיקה וקווי האספקה של הצבאות המודרניים ניצבים כיום בפני אתגרים חסרי תקדים. האויב יכול לאיים ביעילות על העורף הלוגיסטי, מהרמה הטקטית עד הרמה האסטרטגית. מציאות זו מוגדרת כ"לוגיסטיקה במחלוקת" (Logistics Contested) ומחייבת חשיבה מחודשת, בנוגע ליכולת להבטיח רציפות תפקודית לכוחות בשדה הקרב. צבא ארצות הברית כבר זיהה את ממד ה"לוגיסטיקה במחלוקת" כאחד מהאתגרים המרכזיים שיעמדו מולו במלחמה במלחמה הבאה, והחל להתכונן ולהתארגן בהתאם. במלחמה החדשה נדרש שינוי פרדיגמה.
כדי לשמור על יתרון בזירה הצבאית המודרנית, על המערכות הצבאיות להבין לעומק את המשמעות ואת האתגרים הייחודיים של "לוגיסטיקה במחלוקת" ולפתח פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, שישפרו הסתגלות ועמידות של הרשת הלוגיסטית מול איומים הולכים וגוברים על העורף.