תמצית

רא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל15.01.2023

אי אפשר להיות מנהיג בלי לקרוא "אחריי", ובלי לנהוג כך. אבל חשוב לשים לב שמבחנה העיקרי של מנהיגות והצלחתה תלויים באופן מכריע בתחושתם של הפקודים כלפי המפקד שקרא "אחריי", ובמילים אחרות בתחושה פנימית ועמוקה של רצונם ונכונותם ללכת "אחריך". יגאל אלון נהג לומר "אני יכול למנות אותך למ"כ, אבל את הסמכות תצטרך לקבל מהטוראים". מפקד שפקודיו מרגישים שהם רוצים להשתייך לקבוצה הנתונה, ורוצים להיות מונהגים על ידי האדם שבראשם, הוא מנהיג טוב ומעשי, אשר ממצה את מהות המנהיגות – הנעה פנימית. אם הם אומרים ומרגישים "אחריו", הוא ככל הנראה לא מסתמך על סמכותו הפורמלית ולא על חובת מילוי הפקודה, אלא מנהיג אותם מתוך יצירת משמעות, שכנוע ורתימה.

במנהיגות צבאית המילה "אחריך" מקבלת עוצמה כפולה ומכופלת. "אחריך" משמעותה אחריך לקרב, אחריך לסכנה ואחריך אולי עד המוות. מי שמוביל חיילים לקרב, מטיל עליהם משימות הכרוכות במעשים הנוגדים את האינסטינקט האנושי ודורש מאנשיו לסכן את חייהם, חייב להתעמק בתורת המנהיגות, ללמוד ולהתפתח ללא הפסקה, להיות דמות ערכית באופן מיוחד, בעלת תוקף מקצועי ומוסרי, וחייב לקרוא "אחריי".

מבחן ה"אחריך" הוא קריטריון מהותי למנהיג, אבל הוא לא המבחן היחידי. את כושר השכנוע והרתימה שמפקד מפעיל, הוא עושה למען היעד המרכזי והוא בניית מסגרת אפקטיבית. את כושר המנהיגות שהוא מגלה, הוא מפעיל לשם ביצוע המשימות שהוטלו עליו באמצעות יחידה מקצועית ומגובשת, שאלה הן הדרישות ממנה:

נכונות להילחם ורוח לחימה;

משימתיות;

רמה גבוהה של מקצועיות אישית וקבוצתית;

תחושת מסוגלות אישית וקבוצתית;

לכידות וביטחון בין חברי הקבוצה;

יוזמה ויצירתיות;

איתנות;

התנהגות ערכית;

הזדהות עם המשימות, עם היחידה, עם צה"ל והמדינה.

 

אלה הדרישות מהיחידה, מהקבוצה או מהצוות שמנהיג נדרש לממש, אך הן צריכות להתקיים לצד תחושת ה"אחריך" של פקודיו. מפקדים נדרשים להביא את יחידותיהם לסטנדרטים הללו, ומפקדי יחידות קרביות חייבים במיוחד להביא את יחידותיהם לרמת ביצוע גבוהה, לאיתנות, לכושר עמידה בלחצים פיזיים ומנטליים, בקשיים ובמשברים. כדי לעשות זאת צריך לעבור אימונים תובעניים, להציב רמת דרישות גבוהה, לתבוע ביצוע איכותי, לא להתפשר, לא לוותר, כך שלמרות הכול, בסוף היום, הפקודים יאמרו על מפקדם "אחריך". מימוש צד אחד בלבד של המשוואה הורס את הנוסחה, ומרוקן מתוכן את מושג המנהיגות. יחידה שיש בה אווירה טובה אבל הישגיה בינוניים, איננה המצב הרצוי. יחידה טובה היא יחידה שמקיימת את שני הצדדים של המשוואה: הישגים גבוהים ורוח לחימה. ביחידה שכזו המפקד קורא "אחריי" והפקודים קוראים "אחריך", ובה בעת מפגינים סטנדרטים מקצועיים וערכיים גבוהים.

בסיס הפעולה של מנהיג הוא אמונה עמוקה באדם ואהבת האדם. "שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך", כתב טשרניחובסקי בשירו "אני מאמין" [2]. אי אפשר למלא תפקיד ניהולי או פיקודי, ללא אמונה שמייצרת הנעה מסוג זה. כך מלמד הניסיון. מנהיג חייב לגלות הזדהות עמוקה עם בן האנוש וסגולותיו: אמונה ביכולותיו, בנכונותו, בכוח היצירה וההמצאה שיש בו, ביוזמה ובתושייה שהוא יכול לגלות, וביכולתו להסתגל ולהתגבר באמצעות כוחותיו הנפשיים.

"אתה לא יודע למה אתה מסוגל", אומרים מפקדים לחיילים בכל העולם. על אותו משקל, לא תמיד המפקד מודע לפוטנציאל שיש לאנשיו, ולא תמיד הוא ער לעוצמה שאפשר להפיק מהם. מנהיגות חייבת להניח שיש לאנשים סגולות וכישרונות רבים שנכון והכרחי לגלות ולמצות, הן עבור הפרט והעצמתו והן עבור הקבוצה ותפקודה. די בכך כדי להמחיש מדוע מנהיג חייב להיות מומחה לנפש האדם. מומחה לנפש האדם ולנפש הקבוצה. לא רק מומחה. מומחה בעל ידע ורגישות, איש יודע, איש מבין ואיש מעשה.

רבים מהעוסקים במנהיגות נוטים להתרכז במנהיג עצמו, ובאופן שבו הוא פועל: עד כמה הוא מקצועי, אמיץ, ערכי וכיוצא באלה. זהו מרחב דיון הכרחי הראוי להעמקה אך הוא איננו מספיק. ניתוח רחב וכולל יותר של מנהיגות צריך לעסוק באופן שבו המנהיג פועל ביחס לסביבתו, ובעיקר במה שהוא גורם לאנשים להרגיש ולעשות. במילים אחרות, האופן שבו הפעולות של המנהיג משפיעות על אחרים: מה הוא עושה כלפי חברי הקבוצה שמשפיע על תפקודם וגורם להם לתפקד ביעילות.

אפשר להגדיר מנהיגות טובה בשלוש רמות:

המפקד הטוב מוביל את אנשיו לביצוע אפקטיבי.

המפקד הטוב מאוד מוביל את אנשיו לביצוע אפקטיבי מתוך הנעה פנימית.

המפקד המצוין מוביל את אנשיו לביצוע אפקטיבי מתוך הנעה פנימית, וממצה את המרב מהאנשים ומפעולתם המשותפת.

"בסוף היום" מה רוצה אדם? משמעות ולהיות משמעותי. מה רוצה המפקד? את אותו דבר, ובה בעת הוא רוצה להנהיג קבוצה אפקטיבית המבצעת את משימותיה בהצלחה מלאה. תכלית המנהיגות היא להוביל לביצוע ולמימוש של משימות, אבל אלה הרי יכולות להתבצע גם בכפייה, באמצעות הטלת מורא או הפעלת שררה. מנהיגות לעומת זאת מניחה שביצוע המשימות מתוך אמון, מחויבות והנעה פנימית יוביל למהירות ולאיכות ביצוע גבוהות יותר. יתרה מכך, למנהיגות צבאית ולמנהיגות קרבית במיוחד, יש ייחודיות ואתגרים הרבה יותר גדולים מאשר לכל מנהיגות אחרת. היכולת להניע אנשים לפעולה תוך סיכון חייהם מגבירה ומעצימה את הדרישות מהמנהיג, ומצריכה ממנו רמה מקצועית גבוהה, יכולת קבלת החלטות טובה, אומץ ויכולת ליצור אמון והזדהות חזקים בקרב פקודיו.

מנהיגות היא רתימת אנשים והנעתם לפעולה. בכך מתמקד הספר, תוך פירוט הגורמים והשיטות שמקדמים הנעה. עם זאת החיבור אינו עוסק בכל התכונות הנדרשות ממנהיג. יש מכנה משותף רחב בין התכונות הנדרשות ממנהיג בכלל ובין התכונות המשפיעות על הנעת הפקודים, אבל אין ביניהן זהות מוחלטת. תכונות כמו יוזמה או יצירתיות למשל חשובות ביותר, אבל הן אינן תנאי להנהגת הקבוצה בהצלחה. לעומת זאת, אמון, אומץ ומשימתיות הן תכונות הכרחיות הן למנהיג והן לכושר הרתימה שהוא צריך לגלות. הספר, אם כן, מתמקד רק בדרישות, בשיטות ובערכים הקשורים ישירות להנעת האנשים, ולמה שגורם להם להרגיש ולומר לעצמם במודע או שלא במודע "אחריך".

הפרשנות הבסיסית שעולה כשאומרים "מנהיגות" היא היכולת לגרום לקבוצת אנשים לבצע משימה. זו הגדרה נכונה אבל לא שלמה. כדי לבצע משימה נתונה כל אחד מחברי הקבוצה צריך להרגיש שהוא יכול לבצע את המשימה, שהוא מזדהה עם הקבוצה, ושהוא רוצה לבצע את המשימה. במילים אחרות, התנאי הראשון והבסיסי לביצוע קבוצתי הוא שכל אחד מחברי הקבוצה ירגיש מקצועי, מסוגל, רצוי, נדרש, משפיע ומשמעותי.

התנאי השני הוא שכל חברי הקבוצה יתפקדו כצוות מתואם, היודע ומוכן לסייע לחבריו ואף לסכן חיים זה בעבור זה. כדי שתנאי זה יתקיים חברי הצוות חייבים לבטוח זה בזה, להיות מחויבים למשימה ולהיות מיומנים כל אחד בחלקו במשימה.

כדי שצוות יפעל באופן מתואם וכדי שיהיה נכון לסכן את חייו, החברים בו חייבים לסמוך על מפקדם, לדעת שהוא מקצועי, ערכי, שקול ומקבל החלטות נכונות. לבטוח במפקד זהו התנאי השלישי.

בתנאים הללו יעסוק החיבור. עם זאת, ראוי להדגיש תנאים נוספים למנהיגות אפקטיבית. כשהמשימה מוכרת מתוקף היותה תרגולת או נוהל החוזרים על עצמם, כשהיא בהירה ומרכיביה ידועים – די בשלושת התנאים הראשונים כדי לבצעה היטב. אבל כשהפתרון הדרוש למשימה אינו מובן מאליו, כשהמשימה היא בבחינת אתגר חדש או בעלת מאפיינים של חוסר ודאות, הצוות נדרש לגבש פתרון "אחר", תוכנית מקורית, ולהמציא מענה רלוונטי ומותאם למשימה.

הצוות יכול לכלול את מפקד הגדוד, מפקדי הפלוגות ומטה הגדוד. הצוות יכול לכלול את מפקד הספינה ומפקדי המשנה, והוא יכול להיות מורכב מראש מחלקה או ראש זירה ואנשיו. במצב כזה יידרש הצוות להתמודד עם סיטואציה חדשה וייחודית ולפתח מענה ייחודי, בפרק זמן קצר או בפרק זמן ארוך יותר. במצב כזה נדרש התנאי הרביעי – היכולת ליצור במשותף, לפתח מענה ולהמציא פתרון יש מאין באמצעות עבודת צוות.

כדי לחולל שינוי, לממש שיפור, ליצור או להטמיע המצאה, נדרשים פעמים רבות המנהיג והקבוצה להפגין יכולת שכנוע ורתימה של בעלי תפקידים חיצוניים לקבוצה, כאלה שאין כלפיהם סמכות פורמלית. זהו התנאי החמישי למנהיגות מוצלחת – היכולת לרתום ולשכנע את הממונים לקבל את הרעיון. לא רק את הממונים, אלא את כל השותפים והמשתתפים הרלוונטיים למימוש הרעיון.

הנושא האחרון הוא אחד הכשלים הגדולים ביותר במנהיגות, והוא כשל כפול. חוסר הבנה של מידת השפעתם של שותפים חיצוניים, וכפועל יוצא מכך התעלמות או גיוס־חסר של אלה ש"מעליי ומצדדיי" לצורך הוצאת התוכנית לפועל. הפרשנות "המסורתית" למושג המנהיגות, שלפיה מנהיגות היא רק "מהמנהיג ומטה", היא שגויה. מנהיגות בוודאי כוללת את "המנהיג ומטה", אבל גם את "המנהיג ומעלה" וגם את "המנהיג לצדדיו". הדבר נכון במיוחד כשמדובר במשימה המתחרה במשימות אחרות מבחינת משאבים וקשב, או במקרים שבהם מתגבש פתרון חדש לאתגר נתון. ללא רתימה של כל הגורמים המשפיעים על ביצוע המשימה, היא לא תבוצע כראוי, אם בכלל. לפיכך, התנאי החמישי למנהיגות אפקטיבית הוא היכולת לרתום את כל המשפיעים ולשכנעם בנחיצות התוכנית המוצעת ובאופן מימושה.

החיבור הנוכחי, עם זאת, מורכב משלושה פרקים שעוסקים כאמור רק בשלושת התנאים הראשונים: העצמת הפרט, העצמת הקבוצה ותפקידו של המפקד ביצירת אמון ורתימה לשם הנעת פקודיו.

פרק העצמת הפרט עוסק בסוגיית הנעת אנשים, וכולל את המרכיבים המרכזיים שמסייעים להעצמת הפרט וליצירת הנעה פנימית של הפרט.

פרק העצמת הקבוצה מפרט את המרכיבים המנהיגותיים שיביאו לתפקוד מיטבי של הקבוצה, ולפעולה באופן קבוצתי ומתואם.

הפרק השלישי עוסק באמון במפקד כמרכיב קריטי במנהיגות, וכולל פירוט של המאפיינים האישיים של המפקד שהוא נדרש להם כדי להנהיג באופן אפקטיבי.

אם בכל זאת הייתי נדרש לתמצת את מהות המנהיגות, הייתי בוחר במושגים הבאים: אמון, משמעות, רתימה והנעה פנימית. מנהיג יוצר אמון ורותם לביצוע אפקטיבי. מנהיג יוצר משמעות והזדהות, שמובילות להעצמת הפרט וללכידות הקבוצה, למיצוי כוחה האנושי ולרתימת כל הגורמים המשפיעים על הביצוע. אמון, משמעות ורתימה יוצרים הנעה פנימית אצל הפרט, בקרב הקבוצה, ובקרב כלל הגורמים המעורבים במימוש המשימה.

ועוד הערה על המנהיג עצמו. כאמור, אמונה באדם היא תנאי למנהיגות, אבל תנאי נוסף והכרחי הוא האמונה של המנהיג בעצמו ובכוחו להשפיע ולשנות חרף הנסיבות. ההכרה העמוקה של המנהיג שהוא האחראי לעצמו, לידע שלו ולמיומנותו היא תנאי להצלחה. גישה המטילה את האחריות לפערי ידע ומקצועיות על מישהו אחר, והמצביעה על גורמים חיצוניים שבגללם אי אפשר להתקדם או לעמוד במשימות, היא גישה שלא יכולה לאפשר מנהיגות עם עוצמה. גישה המושכת כתפיים לנוכח נסיבות חיצוניות מאתגרות, והמטילה את האחריות לאי עשייה או למחדל על גורמים חיצוניים, היא גישה המנוגדת לדרישה ממנהיגות.

כשהמשימה מוכרת, המשאבים קיימים והתנאים מספקים, אפשר להסתפק ב"מנהל סביר". אולם מנהיגות נדרשת לביצוע משימות לנוכח אתגרים וקשיים, ולא פעם בתנאי אי ודאות ובתנאים שאינם מיטביים. מנהיג מקבל על עצמו אחריות, ורואה גם בנסיבות חיצוניות שמקשות על התפקוד דבר שצריך להתמודד איתו, ולא גזירת גורל שאי אפשר לשנות. אחריותו בתנאים אלה בעיני עצמו היא לשנות את הנסיבות, לשפר את הנסיבות או להצליח לבצע את המשימה על אף הנסיבות. מנהיג לוקח אחריות על הישגי הקבוצה או היחידה שאותה הוא מנהיג חרף כל התנאים הפנימיים והחיצוניים, והוא פועל ויוזם פעולה מתוך ידיעה ואמונה שיש בכוחו לשנות ולהשפיע, גם אם בשל הקשיים חלק מהביצוע יתעכב או ימומש באופן שונה.

במילים אחרות, מנהיגות היא שם נרדף ליצירת מסוגלות, אופטימיות וגישה ש"אין אי אפשר"! גם כשניצבים בפני קשיים, מגבלות וחוסר ודאות, בקרב או בשגרה, אפשר וחובה להעצים את הפרט ואת הקבוצה, לגייס את כל השותפים האפשריים, לרתום באמצעות משמעות, להתגבר ולבצע את המשימה.

לאחר דיונים מעמיקים גיבשנו את הגדרת המפקד בצה"ל. ההגדרה מורכבת ממספר משפטים, והראשון שבהם קובע:

"מפקד – משימתי, מקצועי ואנושי, בעל כושר מנהיגות, משמש דוגמה אישית ואחראי לכשירות מסגרתו ולפיתוח יכולותיו" [3].

לא במקרה קבענו את כושר המנהיגות כדרישה בהגדרה. זהו כושר בפני עצמו, המחייב לימוד, שיפור ומיומנות.

העצמת הפרט והעצמת הקבוצה נעשות בראש ובראשונה על ידי המפקד, ולכן תפקידו בצה"ל מרכזי כל כך. מפקד יכול להיות מקצועי, אמיץ וערכי, אבל יכול להתגלות כמנהיג פחות מוכשר. אם כפי שתואר, תפקידו של מנהיג ליצור הזדהות ורתימה לצד תחושת מסוגלות ושייכות, הרי ששליטה בתורה, כושר ניווט, תושייה ואומץ אינם מספיקים כדי להנהיג מסגרת. נושא המנהיגות חייב להיות תחום בפני עצמו, אשר נלמד, מטופח ומתורגל באופן קבוע.

יתרה מכך, מנהיגות איננה נוסחה ואיננה מתכון. מנהיגות היא יכולת מורכבת ורבת משתנים הכוללת פעולת איזון מתמדת בין מתחים וניגודים. מנהיגות היא "גם וגם". המנהיג תובעני וגם אנושי, קפדן וגם סלחן, מעמיק וגם תכליתי, נחוש לממש וקשוב למגבלות. את האיזון העדין נדרש לקבוע המפקד, ועליו להיות נכון לשנותו בהתאם להקשר ולנסיבות המשתנות.

שלוש הערות בנוגע לחיבור. ראשית, יש הרבה מן המשותף למנהיגות בכל הדרגים. אך יש גם לא מעט הבדלים בין מנהיגות בדרג הטקטי ובין מנהיגות בכירה. החיבור יתמקד במנהיגות ישירה שאופיינית ליחידות בדרג המחלקה, סוללה, פלוגה, ספינה, מדור, ענף, גדוד או טייסת, מחלקות וזירות במטה. עם זאת, קיימים עקרונות וכללים המשותפים לכל סוגי היחידות והארגונים, קטנים וגדולים, הומוגניים והטרוגניים, וגם עבורם החיבור רלוונטי ושימושי.

שנית, כפי שכבר הוזכר, החיבור אינו מפרט את כל מה שנדרש ממנהיג, אלא מתמקד במה שנדרש ממנהיג כדי להניע את אנשיו וכדי ליצור אצלם הזדהות, ולרתום את כל מי שיכול לתרום לביצוע המשימות. יש חפיפה גדולה בין השניים, וכל מה שנדרש כדי להניע אנשים הכרחי למנהיג, אבל לא כל התכונות הנדרשות ממנהיג הכרחיות להנעת אנשים.

ולבסוף, חלקים מסוימים בחיבור עשויים לעורר את הרושם שקיימת חזרה על רעיונות. במקרים מסוג זה ראוי לשים לב שאכן מדובר באותו עיקרון, אך הוא מוצג מזווית שונה, בהקשר חדש ועם יישומים אחרים. העקרונות למנהיגות צבאית אפקטיבית אכן יחזרו על עצמם בחיבור כחוט השני, אולם המלצתי לקורא היא לחשוב עליהם כעל בעלי היבטים שונים, שאפשר להתבונן עליהם באופנים מגוונים, ולפתח הבנות לרבדים השונים של אותו רעיון אבל מזוויות שונות.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz