עקביות ובהירות

רא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל15.01.2023

אדם רוצה שליטה או לפחות השפעה על מהלך חייו ועל עתידו. הוא רוצה לדעת שיש קשר בין הפעולות שהוא עושה ובין התוצאות. אנשים מתפקדים ביעילות ככל שרמת ההשפעה שלהם גדולה יותר, וכאשר הם רואים קשר חיובי בין המאמץ שהם משקיעים ובין הישגיהם. הדבר נכון לכל האנשים, ובכלל זה לחיילים ולמפקדים בכל הרמות. חייל או צוות שאינם מזהים מתווה ברור של דרישות, שיטתיות ודפוס קבוע, ואינם מבינים על מה הם מתוגמלים או נענשים – עשויים לפתח אדישות וחוסר תפקוד. הפסיכולוג מרטין סליגמן הגדיר זאת כ"חוסר אונים נרכש".

כאשר הפרט או הקבוצה מרגישים שאין להם שליטה על תוצאות מעשיהם, וכשהקבוצה מרגישה שמפקדהּ אינו מרוצה מהם באופן קבוע, שהוא מעניש באופן קולקטיבי על עבירות של בודדים, ושסולם התגמול והעונש אינו עקבי – היא עשויה "להרים ידיים" ולהגיע להכרה שאין טעם להתאמץ, בטח שלא באופן משותף וקבוצתי, מכיוון שממילא אין קשר בין המאמץ המושקע לתוצאה. קבוצה במצב זה מאבדת את האמונה שלה בעצמה ונכנסת ל"חוסר אונים" ולאפתיה. האחראי למצב כזה הוא המפקד, שבמו ידיו גורם לקבוצה "לרכוש" חוסר אמונה בעצמם או אמונה נמוכה בעצמם.

מפקד חייב להיות מובן ועקבי, להבהיר מהם הערכים והעקרונות המקצועיים הרצויים, מהו מרחב הפסול והראוי ולתגמל ולהעניש בהתאם. רק כך יוכל להתפתח יחס ישר בין התנהגות הקבוצה לתוצאותיה. רק בדרך זו ירגישו האנשים שיש להם שליטה על מעשיהם, שיש להם השפעה ושהם באים לידי ביטוי ומממשים את עצמם. ההפך מ"חוסר אונים" הוא "מסוגלות נרכשת", והיא תכלית מרכזית בכל פעולה של המפקד – ללמד את אנשיו, לחזק אותם ולטפח את הביטחון העצמי שלהם.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz