מנדל פורטוגלי היה מראשוני השומרים בארגון "השומר", ואחד הנועזים שבהם. כמו רבים ביצע לא מעט משימות שמירה.

 

"אינני אוהב את רעיון השמירה, כי השמירה הרסה את בריאותי. הרבה רעל יש בשמירה [...] הסיפוק הרוחני מהשמירה אולי קיים בזמן הראשון, כאשר הכל עוד חדש, אך אחרי כן רואים מה ריקים הם חייו של השומר, והריקנות גוררת עריצות ודמורליזציה. רוב השומרים הוותיקים שבורים, רפי כוח וחדלי מרץ. אין טוב מהעבודה [...] עלינו לקשור את השמירה עם העבודה, כדי שנהיה בריאים בגופנו וברוחנו".

(מתוך צרור מכתביו של מנדל פורטוגלי, 1911–1914)

 

ביחידות רבות יש לכאורה זמנים של שגרה אפורה. אמרתי לכאורה, מכיוון שהדבר אינו קיים כשלעצמו ומושפע במידה רבה מהמנהיג, מהאופן שבו הוא מנצל את המציאות ושבו הוא פועל. שהייה במוצב למשל יכולה להיות "אפורה", אך באותה מידה היא יכולה להיות לא שגרתית, מלמדת ומעוררת עניין: ניצול התדריכים והתחקירים היומיים להעמקה בנושאים מקצועיים מגוונים, לימוד ההיסטוריה והגאוגרפיה של אזור המוצב, ביצוע תרגילי התגנבות למוצב בפיקוד החיילים, ביצוע תרגילי דו־צדדי, שיעורי כושר גופני שמנהלים החיילים, קידוד המרחב ברדיוס קרוב למוצב ועריכת ניווטים בסמוך לו, לימוד שיעורים הקשורים לתורת ההגנה, הכרזה על תחרות ידע ומיומנות בתחומי נשק ותורה בסוף תקופת התעסוקה המבצעית ועוד.

כל הפעולות הללו מחייבות כמובן הכנה, תיאום ביטחוני ובטיחותי, אבל רבות מהן "מתלבשות" על הפעילות המבוצעת ממילא, או על הזמנים "המתים" שיש במהלך היום. גיוון בפעילות ומקוריות בשיטות הלימוד והביצוע משפרים את מקצועיות היחידה, מגבירים את לכידותה, מספקים עניין ומשמעות, מאפשרים לחיילים ולמפקדי המשנה להתפתח ומגבירים את המורל ואת חדוות העשייה. במוצב, בבסיס או בסדנה, מפקד טוב מחייה את שגרת היום ויוצר משמעות, ויחד עם הקבוצה הופך את "האפור" ל"כסף".

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz