הכרה

רא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל15.01.2023

על שום מה רצח קין את הבל? משום שתרומתו לא התקבלה על ידי אלוהים. במילים אחרות, משום שלא קיבל הכרה. הכרה היא "החמצן המנטלי" של האדם, והמניע הפנימי שלו.

במהלך שנות ה־20 של המאה ה־20 נערכה סדרה של ניסויים במפעל הות'ורן של חברת החשמל וסטרן אלקטריק בארצות־הברית. מטרת הניסויים הייתה לבחון את אפקטיביות הייצור של העובדים בתנאים פיזיים ובתנאי עבודה משתנים. החוקרים הגבירו את עוצמת האור בשעות מסוימות של העבודה, שינו את גובה הטמפרטורה ואת מידת הלחות בחלל, את זמני ההפסקות והארוחות וכדומה. תפוקת העובדים גברה כמעט בכל מצב, דבר שהוביל למסקנה משמעותית ורבת השפעה, והיא שעצם תשומת הלב שניתנה לעובדים על ידי צוות הניסוי והנהלת המפעל היא שגרמה להגברת התפוקה. תשומת הלב גרמה להם להרגיש שמתעניינים בהם, שהם במוקד העניינים, שהם חשובים ותורמים, בעלי ערך ומשמעותיים.

העובדים שזכו לתשומת לב ולהכרה החזירו בהגברת התפוקה. לכל אדם יש צורך בסיסי בהכרה. הכרה היא החמצן של התודעה העצמית והיא מזינה את הביטחון העצמי. אדם "מזדקף" כשמתייחסים אליו, כשהוא זוכה ליחס, כשהוא מרגיש שמכירים בו ושמכירים במעשיו וביכולותיו. אנשים שלא זוכים להכרה דועכים, תפקודם יורד, הדימוי העצמי שלהם נפגע והם פורשים מן הקבוצה (מעשית או תפקודית). הכרה של מפקד בפקודיו באה לידי ביטוי בדברים הבסיסיים ביותר: זמן, הקשבה, תשומת לב, החזרת תשובה לבקשה, משוב, חיזוק והתעניינות.

מפקד שנותן לאנשיו לבטא את עצמם, מקשיב להם, ומתייחס להערותיהם ולבקשותיהם, מגלה יחס ומביע הכרה. מפקד שלא מתייחס לפקודו שזה עתה השלים משימה, אתגר או קידם בהצלחה מרכיב בפרויקט, פוגע בהכרה שזה מצפה לה. מפקד שמתייחס, מתקן ומשבח – מעצים את פקודו. מפקד הרואה שפקודו אינו כתמול שלשום, חייב למצוא את הזמן לשוחח עימו, ומפקד שפקודו מתלבט בנושא כלשהו צריך להיות נגיש וקשוב. העיקרון נכון ליחסים בין מפקדים לחיילים ובין מפקדים למפקדים. מפקד שאינו נוהג כך הופך את אנשיו לשקופים, לפחות בעיני עצמם, והם מאבדים עניין ושייכות, והופכים אדישים ואפילו עוינים. לעומת זאת, מפקד שמקדיש זמן לאנשיו, מתייחס, מקשיב, חונך, מסייע, ובעיקר מכבד את אנשיו, מעצים אותם ומחזק את זהותם ואת תחושת השייכות שלהם.

לא אחת אנו נתקלים למשל בחייל שמוגדר "בעייתי". במקום לנזוף בו באופן שיטתי או להענישו, תנו לו תשומת לב רבה יותר, לפחות לזמן מה. לרוב החייל יתגלה כחייל טוב, יגלה בעצמו שהוא כזה, ויש סיכוי גבוה שהוא יהפוך לחייל המסור והנאמן ביותר במחלקה.

כמג"ד נהגתי לשלוח על בסיס שבועי פתקים או מכתבי הערכה בכתב ידי למפקדים בגדוד – סמלים, נגדים, מפקדי מחלקות ובוודאי מפקדי פלוגות. לא פעם גיליתי שהם שומרים את המכתבים, ולעיתים גם תולים אותם על קיר הסדנה בחימוש או במשרד. העצמתי את הנוהג הזה בתפקידי הבאים, וכרמטכ"ל קבעתי לעצמי מנהג נוסף: לשוחח עם כל כוח שחצה את גבולות המדינה למשימה מבצעית זמן קצר לאחר חזרתו מביצוע. מצידי אני עושה זאת מתוך צורך ותחושת הערכה עמוקה ללוחמים, ואני מניח שעבורם המעשה מתפרש כהכרה והוקרה.

קצין שמקבל מכתב הערכה ממפקד בכיר עם סיום פרויקט או משימה, מפקד שמשוחח עם חייל או עם מפקד בחיי היום־יום ומציין את הישגיהם, וחייל שמתמודד עם קשיים ומקבל מילת עידוד, כל אלה הם אופנים של הכרה והבעת הכרה. הכרה יכולה להיעשות באופן ישיר או במסר עקיף, היא יכולה להיאמר או להיכתב, והיא יכולה להסתכם במבט. כשם שמפקד יודע וחייב להיות תובעני ולדרוש מאנשיו ביצוע איכותי, הוא צריך לדרוש מעצמו "לראות אותם" ולהביע הכרה.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz