אומץ ופיקוד מלפנים

רא"ל אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל15.01.2023

"קציני צה"ל אינם שולחים את אנשיהם לקרב, הם מובילים אותם באומץ אחריהם", קבע בזמנו רא"ל משה דיין. שיא ההשתתפות בא לידי ביטוי בפעילות המבצעית. מפקד היוצא עם אנשיו לפעילות ממושכת, טייס המוביל רביעייה במבצע מורכב, ומפקד שהולך בראש או בקדמת הכוח בלחימה בסמטאות – משתתף ובמקרה הזה מוביל! פסגת הדוגמה האישית, והמקום שבו היא הנדרשת ביותר, הוא שדה הקרב ומצבי לחימה. מפקדי כיתה, מחלקה ומקביליהם צריכים להיות מלפנים באופן קבוע. מפקדים בכירים יותר צריכים להימצא במקום שבו הם משפיעים באופן הטוב ביותר על תפקוד המסגרת והיחידה. באילו נסיבות ובאיזה עיתוי יש לנוע לפנים ולהתמקם בקדמת הכוח? ראשית, כל אימת שצריך להתרשם באופן בלתי אמצעי מהלחימה, נכון להתמקם לפרק זמן מסוים, ואפילו ממושך, בקדמת הכוחות הלוחמים. מכאן אפשר להבין את תמונת הקרב, ומכאן אפשר להכווין את הלחימה ולפקד באופן המיטבי.

שנית, כאשר הכוח מגלה חשש ורגליו הופכות כבדות – יש לנוכחות המפקד השפעה עצומה על אופן תפקודו. נוכחות מלפנים בשעת קרב מעוררת בקרב חיילים ומפקדים כאחד הזדהות, גורמת לפחדים שגם אם לא נעלמים, לפחות להיות מרוסנים, ומזריקה אומץ ומחויבות.

אולם הסיבה המרכזית לאומץ ולדוגמה אישית בלחימה נובעת מהניסיון המצטבר הפשוט והמוכח שנוכחות המפקד מלפנים, כמו כל גילוי אחר של אומץ מצידו, הם האמצעי המרכזי להנעת הכוחות, וכלי מרכזי לחיזוקם ולהגברת יעילות תפקודם. כאמור, רשימה ארוכה של פעולות והתנהגויות גורמות להנעה ומאפשרות מנהיגות: הכרה, יחס הוגן, משמעות, שייכות ומקצעויות. אבל בלחימה, תכונה אחת עולה ומתבלטת מעל כולם – גילוי אומץ אישי ודוגמה אישית. חיילים ומפקדי־משנה לא יכולים להישאר אדישים נוכח מפקד שלוקח חלק במשימה, מציב את עצמו כמוהם בלב הסכנה, מזריק תנופה ואנרגייה ללחימה בכל דילוג ותנועה שלו קדימה בסמטה. "ממני תראו וכן תעשו", מלמד הניסיון הקרבי, הוא כוח ההנעה האפקטיבי ביותר.

אומץ, שאין פירושו היעדר פחד אלא התגברות על הפחד, יוצר הערכה והזדהות. אי אפשר שלא לפתח רגש של מחויבות כלפי המפקד המציב את עצמו בקדמת הכוח. זהו מעשה המבטא מלבד רמה ערכית גבוהה יותר, רמה שהיא מעל האנושי, ולכן שובה את לב הנוכחים בכך. כאשר מדובר במפקד הקבוצה יש לכך השפעה כפולה – הוא שמקבל את ההחלטות בעבורנו, והוא שנמצא איתנו כדי לבצע אותן. "שבה את ליבם" הוא ביטוי נרדף למנהיגות. נוכחות המפקד בזירה, נוכחותו בקדמת הכוח או בקרבתו (תלוי בתפקידו) – מעוררת הזדהות ומחויבות, ממריצה את הלוחמים, ומשדרת חברות, שוויון והשתתפות. תחושת האחריות הרובצת על כתפי המפקד מסייעת לו בגיוס הכוח להתגבר, ובמידה רבה היא זו שמעניקה לו את האומץ והגבורה המתגלים אצלו.

תא"ל בדימוס רן פקר ז"ל, שהיה מהבולטים במפקדי חיל האוויר, תיאר בספרו את הקשיים שאיתם התמודדה טייסת הפנטום שעליה פיקד במלחמת ההתשה (טייסת 201, "האחת") עם הטק"אות (טילי קרקע-אוויר) של המצרים, שפגעו באותה תקופה במטוסי חיל־האוויר פעם אחר פעם:

עשיתי הערכת מצב קצרה. ניתחתי את המרכיבים העיקריים שהשפיעו על פעילות הטייסת ומה אני, כמפקד, יכול וחייב לעשות כרגע. מסקנתי הייתה אחת, ברורה וחדה: אני חייב להתחיל מיד לבצע גיחות מבצעיות. עליי לתת דוגמה אישית ולהוכיח מנהיגות מבצעית. זה לא יהיה נכון ולא מוצדק, מבחינה מוסרית מצפונית, לפקד על לוחמים כשאני לא נמצא איתם בשדה הקרב, אלא נותר מאחור בטייסת. עליי לקחת סיכונים חריגים ולבצע מה שליבי אומר לי. [17]

גם בשגרה, ובוודאי במצבי מתיחות, מפקדים וקציני מטה צריכים "להיות מלפנים": להגיע לשגרת היחידות, לתרגילים, לפעילות המבצעית השוטפת ולהתרשם מקרוב מהעשייה, כדי לזהות את הפער שבין הדיווח לביצוע, בין הנאמר למובן – ולגשר עליהם. מפקד חייב לראות ולהיות נוכֵחַ. אין כמו מראה עיניים כדי להבין את הלך הרוח השורר בקרב החיילים ומפקדיהם, ולא פחות חשוב מכך – הם צריכים לראות את "המפקד", לראות שהוא "מבין" וש"הוא איתנו". הפריסה הגאוגרפית של יחידות צה"ל מאתגרת לעיתים מפקדים וקציני מטה שאמונים על יחידות מרוחקות. אסור שמרחק פיזי ייצור מרחק מנהיגותי. כל מפקד וקצין מטה חייב לעשות לו להרגל להיות נוכח, לראות ולהיראות.

בתחילת אפריל 1948, כחלק מהגנת הדרך לירושלים, נכבש הכפר קסטל על ידי כוחות הפלמ"ח. במהלך הקרבות על הכפר נהרג מפקד אזור ירושלים, עבד אל־קדר אל־חֻסייני. מותו הוביל להתקפה נוספת ונרחבת לכיבוש הקסטל על ידי מאות ערבים מכפרי הסביבה. מחלקת הפלמ"ח בפיקודו של נחום אריאלי נשלחה לסייע לכוחות החי"ש (חיל השדה) בקסטל, אך ההתנגדות העזה הובילה לנסיגה. תוך זמן קצר נפגע אריאלי ונהרג, וכך גם סגנו. את הפיקוד תפס סמל שמעון אלפסי, שצעק "הטוראים ייסוגו, המפקדים יחפו על הנסיגה!" הקריאה הפכה לסמל ומופת של מנהיגות מלפנים. בקרב נפצעו 34 לוחמים ונהרגו 39, אך העיקרון הפיקודי נותר כמגדלור ערכי וחינוכי. ב־9 באפריל נכבש הקסטל על ידי כוחותינו פעם נוספת ללא קרב.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz