מלחמת רוסיה-אוקראינה – הכישלון הלוגיסטי

סא"ל (מיל') אייל זיו, מפקד מכלול תכנון לוגיסטי באוגדה 98, לשעבר עמית מחקר מטעם אט"ל באוניברסיטת בר־אילן ומחבר הספר הלוגיסטיקה בעימות המוגבל – (הא־סימטרי)30.05.2022

לאחר שלושה חודשי לחימה באוקראינה נראה שהרוסים נערכים מחדש. סביר להניח שאם יארגנו את כוחותיהם מחדש – תשתנה תמונת הקרב, אולם את מטרותיה הראשוניות בלחימה רוסיה כנראה כבר לא תשיג, לפחות לא במחיר ובזמן שצפו. חלק לא מבוטל מכך הוא בשל הכישלון הלוגיסטי בתחילתה של המערכה

לפני כשלושה חודשים פלש צבא רוסיה לאוקראינה. הלחימה החלה במכת הפתיחה שכללה תקיפה באמצעות מטוסים וטילי שיוט של שורת יעדים צבאיים ברחבי אוקראינה. הכוחות הרוסיים התמקדו בשלוש חזיתות עיקריות: החזית הצפונית מבלארוס וגבול רוסיה-אוקראינה לכיוון קייב ואזור חרקוב (העיר השנייה בגודלה באוקראינה); החזית המזרחית באזור חבל המריבה דונבאס; והחזית הדרומית מחצי האי קרים והים השחור.1

בשלושת הימים הראשונים לפלישה התקדמו הכוחות התוקפים במהירות יחסית, בעיקר בציר בלארוס-קייב בצפון מזרח אוקראינה ובמחוז חרסון בדרום. לאחר מכן הואט קצב ההתקדמות של הכוחות, ובמספר אזורים (מצפון מערב לקייב ובמרחב חרקוב) נבלמה המתקפה הרוסית כמעט לחלוטין. על־פי הערכות של גורמים שונים, אחד הכישלונות הגדולים של הרוסים בהתקדמות לעבר קייב היה כיבוש שדה התעופה אנטונוב ליד העיירה הוסטומל.2 ב־24 בפברואר, עם התחלת המתקפה, פתחו הרוסים בהסתערות אווירית של כוחות מיוחדים וצנחנים במסוקים על שדה התעופה אנטונוב הקרוב לקייב. ההערכה הייתה כי כיבוש שדה התעופה המרוחק פחות מ־10 ק"מ מקייב יאפשר פתיחת ראש גשר להעברת כוחות וציוד לחימה נוסף לאזור הבירה, בפעולת עומק אסטרטגית מהירה באמצעות 18 מטוסי מטען כבדים (איליושין II-76), ויאפשר התקדמות מהירה עד לחבירת הכוחות הקרקעיים מצפון. התנגדות אוקראינית עזה הצליחה לעכב את כיבוש השדה ולהוציאו מכלל שימוש, פעולה שפגעה בתוכניות הרוסים.3 הגורמים העיקריים לעצירת קצב ההתקדמות של הרוסים היו התנגדות עזה ויעילה מהצפוי של הצבא האוקראיני, ובעיות לוגיסטיות שונות ברציפות הלחימה.

במאמר זה אדון בגורמים שלהערכתי, ועל בסיס המידע הגלוי שקיים, הביאו לקריסת המענה הלוגיסטי של צבא רוסיה בשלבים הראשונים של הלחימה ומקרינים על אופי הלחימה גם כיום. חשוב להדגיש, בחינה בעת הזו של לחימה בערפל הקרב היא מוגבלת ביותר. הרוסים מטילים צנזורה כבדה בהיבט של תמונת הקרב, בעוד האוקראינים מנצלים את הוואקום התקשורתי וההסברתי להאדרת הישגיהם בקרב וליצירת מיתוסים שחלקם מוטלים בספק. עיקר היכולת להבין את תמונת הקרב האמיתית והאתגרים הלוגיסטיים שבהם נתקלים הצדדים היא על בסיס סיקור פומבי, הערכות מודיעין של צבאות המערב, בדגש על צבא בריטניה, וסיקורים במדיה החברתית. בשלב זה אפשר להעריך בזהירות שהאתגרים הלוגיסטיים וכישלונותיו של הצבא הרוסי חמורים ברמה האסטרטגית, אולם לא כאלה שיכולים להכריע את המערכה. מנגד, יעדי המלחמה בעקבות כשלים הללו השתנו, והפכו "מבצע מיוחד" שאמור היה להכריע את אוקראינה תוך ימים – למלחמה כוללת ולמרחץ דמים בשני בצדדים.

הכשלים הלוגיסטיים במערכה

החזית העיקרית שבה להערכת גורמים מערביים הביאו הכשלים לשינוי אסטרטגי היא זו הצפונית. יש שאומרים החזית החשובה מבחינת הרוסים, שכן כיבוש קייב או כיתורה היו מכריעים את המערכה תוך ימים ספורים. כמה הערכות לסיבות שגרמו לרוסים לסגת מהחזית הצפונית ולהתמקד בחזיתות המזרח והדרום, אולם לא ניתן להתעלם מהקשיים של הרוסים לשמור על רציפות לוגיסטית.

צבא שנערך ללחימה ארוכה חייב להיערך ליכולת הזנת חייליו מעבר למשך הלחימה. הרוסים לא העלו על דעתם, ככל הנראה, שהלחימה תיארך שבועות או חודשים, ולרוסים  תלות גדולה בתכנון לוגיסטי: בצבאות המערב נהוג לתספק בהתאם לביקושים, בעוד הלוגיסטיקה בצבא הרוסי בנויה על הספקה בהתאם לתכנון מראש. הדבר מסביר, למשל, את העובדה שהרוסים נתקלו במחסור בדלק ומזון שלא תוכנן כנראה מראש בצורה נכונה, אך נתקלו פחות במקרים של מחסור בתחמושת. במילים אחרות, במקום שהאסטרטגיה תכתיב את הלוגיסטיקה במערכה–  הלוגיסטיקה הכתיבה את האסטרטגיה.4 כשל תכנוני נוסף שתרם ככל הנראה לארגון הלקוי, היה הניסיון לשמור על אלמנט ההפתעה. ההחלטה להסתיר את תוכניות הצבא לפלישה ניסתה אמנם לייצר הונאה, אך בין המופתעים היו החיילים הרוסים שנדרשו להילחם בה. הבעיה הקשה ביותר הייתה בחזית הצפונית. הכוחות הגיעו מאזור החזית המזרחית להרי אורל, בניגוד לכוחות שתקפו במזרח ובדרום. לא היו להם קווי אספקה מסודרים לבסיסיהם הרחוקים, וכנראה שהתארגנו בצורה לקויה תוך מחשבה שיוצאים לתרגיל.

תרגיל אינו מלחמה, ומלחמה ארוכה אינה מבצע צבאי קצר. התארגנות לוגיסטית ללחימה דורשת להבין את המשימה והמטרה, ובמקרה הנוכחי הכוחות בשטח כלל לא הכירו אותה ולא הצטיידו כראוי. החיילים הרוסים הצטיידו לתרגיל בבלארוס, או במקרה הטוב למשימת "שמירת שלום" באוקראינה. למעשה, הצבא הרוסי המשיך את תנועתו מאותם תרגילים לתוך אוקראינה (חלק מאותם חיילים שנשבו העידו כי לא הבינו שהסתיים תרגיל ועברו לפלישה), ובשל כך לא נעשו פעולות של החזרה לכשירות ואחזקה לכלים ללחימה מסוג זה. התוצאה – בלאי גבוה של כלים, מחסור בציוד ואחוזי כשירות נמוכים.5 ביטחון השדה והנרטיב שבחרה רוסיה להעביר לאזרחיה, גברו על היכולת להתארגן למשימת לחימה מורכבת וארוכה. כך יצאו הרוסים לקרב הגדול ביותר שלהם ממלחמת העולם השנייה, עם חוסר במלאים וכשירות נמוכה.6

מוגבלות המערך הלוגיסטי הרוסי

משך הלחימה ומתיחת קווי ההספקה שלהם, תוך התנגדות מפתיעה של הצבא האוקראיני, הביאו לבעיות לוגיסטיות קשות שבסופו של דבר, ככל הנראה, שינו את תוכניות הקרב של הרוסים ואת אופי המערכה. כדי להבין כיצד כשל הצבא הרוסי בתכנון המערכה, יש להבין את מגבלותיו הלוגיסטיות. הצבא הרוסי אינו בנוי ללחימה רחוקה הרחק מגבולותיו, בשל תלותו במערך מסילות הברזל הענפה ברוסיה. בצבא הרוסי, כמורשת מהצבא האדום, יש חטיבות "מסילות הברזל" – חטיבות לוגיסטיות שלמות שאחראיות על בנייה, תחזוקה והספקה על בסיס מסילות ברזל. הסיבה היא הצורך לתמוך לוגיסטית בשטח גיאוגרפי אדיר – כמעט 10,000 ק"מ מקצה לקצה. למרות שבחלק ממדינות הגוש הסובייטי לשעבר, לרבות אוקראינה, יש מסילות ברזל דומות לאלה שברוסיה, המעבר בהם מרשת המסילות הרוסית לזו האוקראינית כשל.7

שינוע במסילות ברזל ופריסת צינורות דלק לחזית – אלמנט תשתיתי נוסף שקיים בצבא הרוסי – לא באו בסופו של דבר לידי ביטוי בלחימה משתי סיבות עיקריות:

1. אחת ממטרות הצבא האוקראיני היו פגיעה בתשתית של מסילות ברזל וגשרים באזור הגבול עם רוסיה. פגיעה בהן בראשית הלחימה חסמה את האפשרות למעבר של רכבות את הגבול עם הספקה.

2. מסילות ברזל נועדו לשנע אנשים וסחורות ממרכזי ערים ואזורי תעשייה. הצבא הרוסי הצליח לכבוש ערים בודדות, ובמרבית המקרים נאלץ לעקוף אותן בצירי ההתקדמות.

בשלב זה רק בחזית הדרומית, באזור חרסון ומריופול, מסילות הברזל בשליטה רוסית. מבט קצר על מפת מסילות הברזל מסביר את מאמצי הכיבוש של חרקוב בצפון כפי שניסו הרוסים לבצע בתחילתה של הלחימה. כיבוש העיר היה פותח את אפשרות לנייד לוגיסטיקה באמצעות רכבות לכל המרחב הצפוני ומזרחי של אוקראינה. לכן, עד שרוסיה לא תכבוש לחלוטין ערים באוקראינה שחולשות על מסילות הברזל, סביר להניח שלא יצליחו להעביר לוגיסטיקה באמצעות רכבות.8 היעדר היכולת של הצבא הרוסי לנצל את יכולות השינוע האדירות שלו באמצעות רכבות, והיעדר היכולת לפרוס צינורות דלק, חייבה אותו לתספק באמצעות שיירות על בסיס צי משאיות. תמיכה לוגיסטית באמצעות צי משאיות, כפי שנהוג בצבאות מודרניים, מורכבת מאוד בקווי הספקה ארוכים לנוכח עוצמות האש שקיימות בדיוויזיות ובארמיות הרוסיות והצורך לתספק אותן בטונות רבות של תחמושת, דלק ומזון.

בצבא היבשה הרוסי הכוחות הלוגיסטיים ביחידות המתמרנות קטנים יותר מהמקובל בצבאות המערב. יש גדוד תמיכה לוגיסטי כמו בצבאות מערביים, אך הוא אינו משתווה לכמות ולאיכות המצויה בצבאות המערב. למרות ניסיונם של הרוסים להתאים את צבאם לעידן המודרני, בתחום הלוגיסטיקה הם נותרו הרחק מאחור.9 בהתחשב שכמות כלי השינוע בחטיבה רוסית קטנה בשליש מכמות הכלים בצבא ארצות־הברית, אך יכולות הארטילריה והנ"מ גדולים פי 3, המעמסה הלוגיסטית על החטיבה גדולה משמעותית מזו שבצבא מערבי. לשם המחשה, בחטיבה רוסית כ־1,000 חיילים ו־408 משאיות ורכבים היכולים לשנע 1,890 טון של הספקה (1,190 של ציוד ו־680 טון של מים ודלקים). בחישוב קצב הירי במערכה וקצב ההתקדמות של הכוחות מול היכולות הלוגיסטיות, אין ספק שיכולות גדודי התמיכה הלוגיסטיים של הרוסים רחוקים מלספק את הצרכים בשטח. לכן, על־פי הערכות לפני המבצע, כל מערכה רוסית מעל 150 ק"מ מגבולם חייבה עצירה והתארגנות לוגיסטית.10 בהתחשב שמחלפי התספוקת לא מוקמו על הגבול, היכולת האפקטיבית של הצבא הרוסי להתקדם עומדת על 80–100 ק"מ מהגבול. ואכן, במפה מ־14 במרס אפשר לראות שמרחק זה אכן היה מקסימלי עבור הרוסים שלא חצו אותו עד היום.

הבעיה אינה קיימת כמובן רק בצבא הרוסי, שכן הספקת צבא מודרני בעל רק"ם כבד בדלק ותחמושת היא אתגר משמעותי בייחוד במתאר התקפי שבו קווי ההספקה מתארכים. במלחמת המפרץ השנייה ב־2003, למרות ההכנות והתשתיות הלוגיסטיות הנרחבות שהיו בשטח, ערך הצבא האמריקני עצירה אופרטיבית בשל מחסור במשאיות ויכולת שינוע הספקה לחזית.11 לנוכח מצבת כלי הרכב של הצבא הרוסי, כוח האש העצום ותלותו ברכבות, אתגר זה מתחדד ונהיה מגבלה אסטרטגית מהותית. 

ההתקדמות הרוסית ב־72 השעות הראשונות ללחימה הייתה מהירה, אך שם למעשה נעצרה בהתאם לרמות המלאי שהיו לכוחות הלוחמים, שהספיקו לשלושה ימי לחימה. למרות הפעולות המסודרות של העורף בשטחי רוסיה ובלארוס, שם נצפו כוחות פורקים מרכבות ועוברים לנסיעה גלגלית וצירי תנועה הוסבו למשטחי נחיתה למסוקים, מעבר לגבול באוקראינה שרר כאוס. לאחר מספר ימי לחימה תיארו גורמי מודיעין מערביים את הכוחות הלוחמים הרוסיים "קופאים מקור, עייפים ורעבים",12 והם פשוט עצרו ועסקו בהישרדות בשטח. גדודים משוריינים נתקעו ללא דלק, מזון ותחמושת; רכבים נתקעו בצידי הדרכים ונלקחו על־ידי האוקראינים באמצעות גרירה בטרקטורים פשוטים;13 חיילים רוסים נצפו בוזזים חנויות בחיפוש אחר מזון.

בהיעדר יכולת לשנע מלאים וכוח אדם ברכבות  הרוסים הבינו כי עליהם להעביר הספקה לכוחות בחזית באמצעות שיירות, אולם שיירות אלה, בייחוד בחזית הצפונית, לא הצליחו להתקדם לעבר הכוחות, לתספקם ולשמר רציפות לוגיסטית. מגוון הסברים לכך: החל בעובדה שהאוקראינים לחמו בצורה חכמה ופגעו ביכולת השיירות להתקדם, עבור לתנאי מזג האוויר שהקשו ותשתיות הכבישים והצירים שלא אפשרו ניידות מספקת של כוחות לוגיסטיים, וכלה באחד הטיעונים המעניינים – בהיעדר רכבות, העברת כמות הספקה כזאת לחזית באמצעות שיירות כנראה  לא הייתה אפשרית ונידונה מראש לכישלון.

בחישובים שערך המכון הטכנולוגי של חיל האוויר האמריקני (AFIT – Air Force Institute of Technology) בסימולציות מתקדמות של שרשרת הספקה, הם הגיעו למסקנה כי למעשה לרוסים לא הייתה שום יכולת אמיתית לתמוך לוגיסטית בכוחות כבדים גדולים בהתאם לצירים ולקצב ההתקדמות.14 מצור על קייב או כיבושה דרש מהרוסים להצטייד ולתספק מהעיר גומל שבבלארוס. יתרה מכך, נראה שהרוסים מיקמו מחלפי תספוקת בוורונז', תוך מעקף חארקוב לכיוון קייב. בסימולציה שערכו לתמיכה בחטיבה ממוכנת אחת (חטיבה 76) על בסיס צירי ההתקדמות של אותה שיירה לוגיסטית מפורסמת שלבסוף נתקעה ופוזרה, הרוסים היו נדרשים להשתמש ב־275 משאיות – מה שהיה מחייב נסיעה של כ־14 שעות הלוך וחזור רק כדי להגיע אל החטיבה וחזרה למרכזי התספוקת. להמחשת האתגר, חטיבה שמונה כ־400 כלי רכב ורק"ם במרחק של 50 מטרים מכלי לכלי, מייצרת טור ארוך של 20 ק"מ. ברגע שנסתמו הצירים בשל קצב ההתקדמות וכמות כלי הרכב, בתוספת החבלה של האוקראינים בגשרים, נתקעו השיירות ללא יכולת תנועה. יתרה מכך, כאשר הגיעו השיירות לכוחות הן הצטרכו לשמור על רציפות, משמע לחזור לאחור ולחזית עשרות עד מאות קילומטרים ביום. בצירים חסומים וצרים הדבר כמעט בלתי אפשרי, ולכן לאחר שלושה ימי לחימה נעצרה התנופה הרוסית.

מעבר לבעיה התשתיתית, כל תנועה שכזאת חייבה החזקת צירים פתוחים במשך כל מסלול הנסיעה, מה שדרש השקעה מסיבית של כוחות שלא היו קיימים בפועל בשטח. גם תוכניתם של הרוסים לתספק כוחות מהאוויר כפי שתכננו בראש הגשר בשדה התעופה אנטונוב, העמידה בסימן שאלה האם הייתה יכולה לספק את צורכי הכוחות בשטח. הסימולציה הביאה לכלל מסקנה שלא הייתה לרוסים יכולת אמיתית לתספק את כוחותיהם על בסיס שיירות במרחקים שכאלה ללא רכבות וצינורות דלק.

על הבעיות המובנות של הספקה בשיירות כפי שחושבו בסימולציה יש להוסיף את השחיקה. ההערכה היא שהבעיה החמירה לאחר פגיעה בלא פחות מ־737 משאיות הספקה כשמתוכן הושמדו 484 –15 כמות השקולה לצי המשאיות של אגד תחזוקה רוסי (בצבא רוסיה פעילים כ־10 אגדים, כלומר בחודש אחד של פעילות איבדו הרוסים כ־10% מיכולת השינוע הלוגיסטית שלהם). בלחימה בקווים ארוכים כלים תקולים נדרשים לגרירה בת עשרות קילומטרים, והטיית כוחות לוחמים לגרירתם. התקדמות כוחות עשרות ק"מ בחזית ייצרה כמות רבה של תקלות, מעבר ליכולת הטיפול ברמת הגדוד והחטיבה (לצק"גים רוסיים משוריינים המונים כ־1,000 חיילים יש רק רכב אחזקה אחד קל ורק"ם אחזקה אחד).16 כמו כן, הכוחות לא הכשירו את הכלים למלחמה אלא לתרגיל, ולכן במקרים רבים ננטשו כלים בצד הדרך, לרבות מערכות אסטרטגיות יקרות כמו מערכות ל"א ממוכנות, משגרי טילים ומערכות נ"מ משוכללות. אם בתחילת הלחימה הותירו הרוסים את הכלים עם צוותים והקימו נפ"חים (נקודות פינוי וחילוץ לרק"ם), ההתנגדות האוקראינית והפגיעה בצוותים הללו ובנפ"חים הביאה את הרוסים לנטוש כלים מאחור לחסדיהם. יותר ויותר משאיות אזרחיות שונעו לאזורי הלחימה. למשאיות אלה, באופן טבעי, מגבלות עבירוּת ותנועה, והן מורכבות יותר לאחזקה לנוכח המגוון הגדול של הכלים האזרחיים לעומת הסטנדרטיזציה הצבאית (חלקן אף מונעוּת בבנזין בניגוד למשאיות הסולר הצבאיות).17

התנגדות האויב והיעדר אבטחת הצירים הלוגיסטיים

האוקראינים, בהכירם את האמרה הידועה של גנרל ג'ון פרשינג "חי"ר מנצח קרבות, לוגיסטיקה מנצחת מלחמה", החליטו לפגוע בבטן הרכה של צבא רוסיה – הלוגיסטיקה.18 קל לפגוע במשאיות ובמכליות באמצעות נק"ל ובקבוקי תבערה. הכוחות המיוחדים האוקראיניים שיחקו תפקיד מכריע בפגיעה בשיירות כאשר שילבו לוחמת גרילה, הגנה ניידת והתקפות נגד נקודתיות, תוך שימוש בטילי נ"ט קלים שסיפקו לכוחות נאט"ו. תיעוד נוסף של כוחות מיוחדים אוקראיניים שפעלו בשיטה זו נרשם בחזית הדרומית באזור שדה התעופה חורנובויקה באזור חרסון, שם פגעו הכוחות במסוקים כאשר שדה התעופה שימש למעשה בסיס מבצעים קדמי עבור הכוחות הרוסיים.19 בשל כך החלו הרוסים לשנות טקטיקה ולהניע משאיות דלק באורחות קטנות עם אבטחה בניגוד לאותם שיירות הספקה עצומות, כאשר חלק מן המשאיות הוסווה כמשאיות ציוד. לשיטה היה פגם אחד מרכזי – פגיעה ביעילות וביכולת לנייד רמות מלאי גבוהות כפי שנדרש. ההפתעה בתמונת הקרב בחודש הראשון ללחימה הייתה שכוחות המשמר הלאומי הרוסיים לא פעלו להגן על אותם קווי הספקה מתחילת הלחימה. כוחות המשמר הלאומי הרוסיים בנויים מכוחות צבאיים למחצה בסדיר (בניגוד למשל לכוחות המשמר הלאומי האמריקניים שמורכבים מכוחות מילואים), ותפקידם בלחימה לאבטח את העורף בשטחי האויב. יחד עם סוכנות הביון הרוסית, ה־FSB, יש להם תפקיד מרכזי בלחימה בחתרנות, כפי שבא לידי ביטוי למשל בלחימה בצ'צניה.20 פריסת הכוחות באיחור בשטח פגעה משמעותית ביכולת לאבטח את הכוחות, לשמור על צירים לוגיסטיים פתוחים ולהמשיך בהתקדמות.21

מרכיבים נוספים שהקשו על הרוסים הם תשתיות הכבישים באוקראינה ומזג האוויר.22 פעולת לחימה באוקראינה בתקופת החורף, כאשר האדמה רוויה ובוצית, היא קשה ומורכבת.23 הקור המקפיא באוקראינה ללא תנועה אתגר את הכוחות הרוסיים. הרק"ם היה למעשה "פריזר מפלדה" לחיילים הרוסים, שנאלצו להישאר בהם כדי להתמגן – קושי שפגע הן ביכולת התפקוד בלחימה והן במורל החיילים. לעומת זאת, דווקא במקרה ההפוך הבעיה הלוגיסטית החמירה, כאשר מזג האוויר התחמם מעט מטמפרטורות של כפור ושלג לגשם והקרקע הקפואה הפכה לבוצית. במהלך הלחימה תועדו מקרים רבים של טנקים וציוד אחר שעברו דרך השדות ופשוט נתקעו, החיילים שעליהם נטשו את הכלים והמשיכו רגלית.

מרבית הדרכים והצירים באוקראינה אינם מפותחים כמו במדינות מערביות. רובם צרים, חד־מסלוליים, לא מתוחזקים וחלקם אף צירי עפר. כמו כן, גם צירים המתוחזקים היטב נפגעו במעבר טנקים עליהם, בדרך שמעבר של לוגיסטיקה על צירים שכאלה מוגבלת ביותר. צבא רוסיה, שכאמור מתבסס באופן נרחב על מסילות ברזל, נאלץ לתמרן תחת קשיי השטח והצירים, נוסף על כוחות אוקראינים צבאיים וצבאיים למחצה שכל חפצם היה לפגוע בכוחות. הדוגמה הטובה ביותר לקשיים היא אותה שיירה בת 64 ק"מ שנתקעה שבוע שלם באותו תא השטח עד שהתפזרה לחלוטין.24

הלקחים והמשמעויות לצה"ל

המלחמה באוקראינה הציבה בפני צה"ל תמרור אזהרה, בעיקר בהיבטים הלוגיסטיים. צה"ל לא נלחם בקרבות התקדמות ממלחמת לבנון הראשונה, אז הצליח להתקדם תוך פחות משבוע עד כביש בירות-דמשק, אך גם בלחימה זו נרשמו קשיים לוגיסטיים אם כי פחותים בהרבה. יש שוני רב בין המלחמה באוקראינה לאתגרי צה"ל בלבנון, אך ניתן להסיק מסקנות חשובות מהעימות הנוכחי, בעיקר בתוכניות התקפה של צה"ל באמצעות אוגדות משוריינות:

תכנון. הלוגיסטיקה מציבה את הגבולות של האפשרי. בהיעדר צבא אויב סדיר משמעותי בחזיתות לאחר שחיקת הצבא הסורי במלחמת האזרחים, סביר להניח שצה"ל יידע להתקיף ולהתקדם באמצעות כוח אש ואמצעי לחימה עדיפים, כפי שהתקדמו הרוסים בשלושת ימי הלחימה הראשונים. מנגד, נקודת העצירה של הכוחות הלוחמים ויכולתם להמשיך ולהתקדם תלויה ביכולות הלוגיסטיות לתספקם, לפנות נפגעים ולהחזיר כלים לכשירות במהירות הנדרשת. בנקודה זו כשל הצבא הרוסי. היעדר יכולת לתספק כוחות באמצעות רכבות ושיבוש התוכנית להקמת ראש גשר אווירי, אילצו אותו להישען על יכולות מוגבלות שספק אם בתכנון נכון יכלו באמת לעמוד במשימתן. היכולות הלוגיסטיות הקיימות בצה"ל ברמת הגדוד והחטיבה מוגבלות למספר ימי לחימה ותמיכה במספר מוגבל של מסגרות בהתקפה. תכנון נכון וירידה לפרטים בהיבט היכולות הלוגיסטיות, תוך הצפת האילוצים בפני המפקדים, לרבות עצירה אופרטיבית למלא מחדש והחזרה לכשירות, תאפשר לשמר רציפות לוגיסטית בקצב התקדמות ריאלי.

השפעת הקרקע על הלוגיסטיקה. מפקדים נוטים לרוב לדלג מהר על ניתוחי הקרקע והתשתיות והשפעתם על הלוגיסטיקה ולהשליכם על יכולת התמרון של הכוחות הלוחמים, אולם במקרה של הרוסים הקרקע, היעדר צירים רחבים ושינויי מזג אוויר, הקשו לא רק על הכוחות הלוחמים, אלא בעיקר על הכוחות הלוגיסטיים ופגעו במורל. תפקודם הלקוי, בעיית כשירות הצירים למעבר רכב ורק"ם במגבלות הצירים, פגמו ביכולתם לשנע תספוקת בזמן ולמרחב הרצוי ובסופו של דבר לעצירתו המוחלטת עד לנסיגתו בגזרה הצפונית.

לחימה במתאר של מיעוט צירים ומעברים הכרחיים צפויה גם לצה"ל. בכל תוכנית מבצעית ולוגיסטית נדרש לנתח את עבירות הצירים, לנתח מעברים הכרחיים וחלופות להם ולתת מענה. במלחמת לבנון הראשונה נאלץ צה"ל לתדלק טנקים מתחנות דלק ולהצניח אפסניה בשל צירים סתומים. תרחיש שאפשרי גם למלחמה הבאה. בחורף צפוי צה"ל לפגוש בבוץ הלבנוני, ומיעוט הצירים ואופיים הצר יאתגר אותו משמעותית. עליו לתת את הדעת בטכניקות המזכירות תנועה בצירים הרריים.

השפעת האויב על הלוגיסטיקה. בעוד הרוסים נכנסו ללחימה עם מסה של טנקים ורק"ם ושטפו את השטח בימים הראשונים, האוקראינים וכוחות נאט"ו שתמכו בהם ראו בכך נקודת תורפה. צבא אוקראינה גייס מילואים, הכשיר לוחמים להגנה מרחבית, הציב מחסומים, פוצץ גשרים ותקף באמצעות נשק קל ונייד: טילי נ"ט, טילי נ"מ ומל"טים מתאבדים. בשל כך נתקעו שיירות טנקים בכפרים ובעיירות; שיירות לוגיסטיקה נפגעו והושמדו ללא יכולת של חיל האוויר הרוסי לתמוך במאמצי בתמרון והיכולת של הלוגיסטיקה לתמוך את המאמץ הייתה מוגבלת. כמו כן, היעדר אבטחת העורף, כנהוג בתורת הלחימה הרוסית באמצעות גדודי המשמר הלאומי, חשף את השיירות לחסדיהם של כוחות מיוחדים אוקראינים וגדודי הגנה מרחבית. אופי לחימה שכזה צפוי לצה"ל.

חזבאללה מחזיק במאות אלפי רקטות, אלפי טילי נ"ט, טילי נ"מ, מל"טים ומתמחה בלוחמת גרילה.25 אופי השטח והצירים בלבנון עשויים לדרוש מעבר של שיירות לוגיסטיות בכפרים (כמעט כל דרום לבנון כיום הוא מרחב אורבני) – דבר שעשוי להוביל לחיכוך ולחימה בצירים. על צה"ל להיערך לאבטחת צירי הנסיעה ומעבר של שדרות תספוקת מעבר לקו הגבול, ולהשקיע כוחות רבים ואיכותיים לשמור על רציפות זו. כמו כן, אותם כוחות לוגיסטיים אינם מוכשרים או מיומנים לאתגרים, ולכן חשוב להכשירם טכנית ומנטלית לכניסה שכזאת. כל הזנחה באבטחה ושמירה על צירים אלה עשויה לחשוף את הלוגיסטיקה לאירועים דומים לאלה שחוו הרוסים באוקראינה, ובסופו של דבר לעצירה.

הלוגיסטיקה בהתקפה. התמרון העמוק הצה"לי האחרון אירע כאמור לפני 40 שנים. ללחימה כבדה בעומק שטח האויב משמעויות לוגיסטיות כבדות משקל (תרתי משמע). כמות האמצעים, רמות המלאי (דלק, תחמושת, אנרגיות, מזון) שיידרשו לשנע הן אחרות בסדרי גודל מכפי שצה"ל רגיל כיום ובמרחקים אחרים. האתגר האחזקתי והפינוי הרפואי הוא עצום. בהינתן הקושי הצפוי בהיבט הקרקע והאויב, התמיכה הלוגיסטית בכוחות תחייב מאמץ גדול מאוד שמעטים התנסו בו בעבר. בהינתן שצה"ל יידרש לבצע תמרון כבד עמוק או מאמץ עמוק אחר, רמות התכנון והאמצעים שיידרשו ליצירת הרציפות חייבות להיות שווי ערך או אפילו עדיפים בחשיבות ובירידה לפרטים ממאמץ הלחימה. זאת בלי להזכיר הגעה לשטחי ההתארגנות שבנו הרוסים במשך חודשים. 

המשמעויות הלוגיסטיות להמשך הלחימה

לאחר שלושה חודשי לחימה נראה שהרוסים נערכים מחדש. הערכות של מומחים טוענות כי חיילים מאבדים את האפקטיביות שלהם בקרב תוך 45–60 יום. לאחר תקופה זו כוח חייב להתארגן מחדש, להצטייד, לטפל בפצועים ולמלא את השורות.26 הערכה זו מסבירה את נסיגת הרוסים מחזית הצפון, ומעבר להגנה וכתישה בחזיתות המזרח והדרום. האלטרנטיבה היא להכניס כוח חדש למערכה, חלקו בלתי מיומן או בלתי סדור כמו מילואים ושכירי חרב. סביר להניח שעיקר הלחימה תעבור לכתישה על־ידי כוח אש עוצמתי, והפצצות באמצעות מטוסים וטילים. הגישה ההגנתית באזור החזית הדרומית והמזרחית תאפשר להם להתקיף מחדש, תוך שמירה על קווי הספקה קצרים יחסית.

על אף הכשלים והכשלונות של הצבא הרוסי, מצבו מאפשר לו להמשיך ולכתוש באוקראינה שכן ההערכות הן שכ־10%–25% מהציוד נפגע וכך גם כשירותו לעמוד במשימותיו לתגבר את הכוחות באמצעים. סביר להניח שאם שצבא רוסיה יארגן את כוחותיו מחדש, יחזירם לכשירות ויחזיק במסילות ברזל משמעותיות לקווי התקדמות – תוכל להשתנות תמונת הקרב לצידו. לעומת זאת, את מטרותיה הראשוניות בלחימה רוסיה כנראה כבר לא תשיג, לפחות לא במחיר ובזמן שצפו. חלק לא מבוטל מכך הוא בגלל הכישלון הלוגיסטי בתחילתה של המערכה.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz

הערות