האתיקה של בחירת רמטכ"ל

פרופ' אסא כשר, פרופסור אמריטוס לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה. אוניברסיטת תל־אביב23.06.2022

תהליך מינוי רמטכ"ל חייב להיערך באופן שיחזק את אמון הציבור בו. תהליך סדור וערכי מחזק את התחושה של האזרח שיש יסוד מוצק למחשבה שהרמטכ"ל פועל כראוי, במסגרת תפקידו. מרכיב מרכזי של ההליך הוא פעילות בהתאם לערכים המכוננים את האתיקה של שר הביטחון
שלושת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. מימין: אלוף אייל זמיר, אלוף הרצי הלוי, אלוף יואל סטריק

שלושת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. מימין: אלוף אייל זמיר, אלוף הרצי הלוי, אלוף יואל סטריק

בימים אלה מתנהל תהליך בחירת הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. להחלטות של שר הביטחון והממשלה למינוי חשיבות רבה מאוד, מובנת מאליה. בהקשר הנוכחי, טבעי לחשוב על הרמטכ"ל ועל דמותו מנקודות המבט של הפעלת הכוח הצבאי ובניין הכוח. במאמר זה אבחן  מנקודת המבט של רוח הכוח שאותה אמור כל רמטכ"ל לעצב, לממש ולבטא באופן חד ומתמיד בפני המפקדים, החיילים והאזרחים.

דמותו של הרמטכ"ל כאחראי על רוח הכוח מושפעת מרוח התהליך של בחירתו. הרוח נקבעת על־ידי האתיקה של שר הביטחון, בתור המוביל את תהליך הבחירה והמינוי, והאתיקה של כל אחד מן הקצינים הבכירים בתור מועמד לתפקיד הרמטכ"ל. האתיקה של שר הביטחון היא קודם כול של תפקיד השר, חבר הממשלה והקבינט. בבמדינות כמו בריטניה לדוגמה יש מסמך רשמי המגדיר את האתיקה של חבר ממשלה, ומנגנון רשמי המסדיר את האופן שבו ראש הממשלה נושא באחריות להתנהלות של חברי הממשלה בהתאם למסמך האתיקה שלה. בישראל נעשה ניסיון לכונן אתיקה לחברי הממשלה.

ב־2006 מינה ראש הממשלה אהוד אולמרט את ועדת שמגר (כותב המאמר היה חבר בצוות עם פרופ' גבריאלה שלו) כדי להציע קוד אתי לשרים ולסגני שרים. הוועדה השלימה את עבודתה וב־2008 הגישה דוח לראש הממשלה הבא, בנימין נתניהו, שמינה את שר המשפטים יעקב נאמן להגיש הצעה לממשלה על יסוד המלצות הוועדה. המלצות ועדת השרים בראשות נאמן היו כה רחוקות מן ההמלצות המקוריות, עד שוועדת שמגר סירבה להגיע לישיבת הממשלה שהייתה אמורה לדון בהצעות נאמן. כך קפא הרעיון לשנים לא מעטות. ניסיון להפשיר אותו לא צלח. במאמר זה אשתמש בהמלצות ועדת שמגר, כדי להתוות את האתיקה של שר הביטחון בבואו להוביל את תהליך הבחירה של הרמטכ"ל.

התנאים המוקדמים להצגת מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל

אחד העקרונות הכלליים האמורים לעמוד ביסוד ההתנהלות של שר הוא עקרון "חובת אמונים": "חבר הממשלה חב אמונים למדינת ישראל, לערכיה ולחוקיה. עליו לשקוד על טובת המדינה וכלל תושביה ולנהוג במילוי תפקידו ביושר, בהגינות, ביושרה, בשוויוניות, בסבירות וללא פניות". (פרק ב', סעיף 7). מעקרון זה עולות כמה מסקנות מרכזיות, שהן חובות אתיות בדבר ההליך של בחירת הרמטכ"ל. ראשית, ההליך חייב להיות הוגן, שוויוני וללא פניות, ככל שמדובר ביחסו של שר הביטחון למועמדים השונים לתפקיד הרמטכ"ל. מובן מאליו מה נדרש מהליך כזה כדי שיעמוד בדרישות ההגינות והשוויוניות. הדרישה שההליך ייערך גם ללא פניות טעונה הבהרה.

מטבע הדברים, המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הם אלופים המוכרים היטב לשר הביטחון בהקשר של התפקיד הנוכחי שבו הם נושאים בצה"ל, ובהקשרי תפקידים קודמים שנשאו. על יסוד היכרות זו, ייתכן שלשר הביטחון דעה משל עצמו בדבר התאמתו של מועמד אחד לתפקיד הרמטכ"ל על פני מועמד אחר. אם יקיים את ההליך באופן המאפשר לכל מועמד להציג את עצמו ואת דעותיו1 באופן הוגן ושוויוני, יהיה ההליך בגדר הליך שנערך ללא פניות, במישור הצגת המועמדויות. בסיום בדיקת כל מועמדות בפני עצמה, שר הביטחון אמור להחליט מי המועמד המועדף. מעקרון "חובת האמונים" עולה, כי עליו לעשות זאת ביושר, ביושרה ובסבירות.

פרק א של כללי האתיקה המומלצים מונה את היושר והיושרה, בין הערכים שחבר הממשלה חייב לכבד אותם ומאפיין אותם בקצרה.. האפיון של ערך היושרה מחייב את השר "לבטא בכל הליכותיו את עקרונות היסוד של תפקידו כחבר הממשלה" (פרק א', סעיף 1(3)). מתוך כך, השר "יתווה את המדיניות בתחומים שהוא מופקד עליהם בהתאם למדיניות הממשלה" (פרק ב', סעיף 8(א)). חזקה על כל שר שהוא מתווה את המדיניות של משרדו בהתאם למדיניות הממשלה. בהקשר הנוכחי מדובר לא על מדיניות הממשלה בדבר בחירת רמטכ"ל, אלא על מדיניות הממשלה בנושאי הביטחון שבאחריות הצבא ובאחריות הרמטכ"ל בתור המפקד הבכיר ביותר בצבא. חזקה, אפוא, על שר הביטחון שבבואו לקיים את חלקו בהליך של בחירת הרמטכ"ל, יבדוק את התאמתו של כל מועמד לתפקיד, בין השאר, על יסוד התאמתו למימוש מדיניות השר שהיא בהתאם למדיניות הממשלה.

ההתאמה של מועמד למימוש המדיניות היא בעלת חשיבות רבה. ייתכן שאף מכרעת עד שהיא מצדיקה השלמה עם חסרונות נתונים של המועמד. במקרה כזה, ראוי שהחלטת שר הביטחון תלווה, במידת האפשר, בהסבר מתאים, שיבהיר את המשקל היחסי הנמוך של חסרון זה או אחר לעומת המשקל היחסי הגבוה של ההתאמה למימוש המדיניות (או של שיקול מכריע אחר). בנסיבות שלפנינו, ההסבר ששר הביטחון אמור לתת לממשלה, ובמידת האפשר גם לציבור, יצדיק מינוי אלוף לתפקיד הרמטכ"ל למרות שלא כיהן לפני כן, כמקובל, כסגן הרמטכ"ל, כראש אגף במטכ"ל או כמפקד זרוע.

דוגמה לחלק מהסבר אפשרי: הרמטכ"ל אמור לדעת להתנהל היטב ברקמות הממשק שבין הצבא לדרג האזרחי, שהוא בראש ובראשונה שר הביטחון וראש הממשלה. תפקידים מסוימים מכשירים אלוף להתנהלות כזאת. תפקיד ראש אמ"ן הוא דוגמה מובהקת. יש מקום לטענה, כי גם תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה מכשיר את הקצין לאותה התנהלות ראויה. מבחינה זו, מועמד שהיה מזכיר צבאי אך לא כיהן בתפקידים מתאימים אחרים במטכ"ל, יכול להיחשב כמי שיידע להתנהל כראוי ברקמות הרגישות של אותו ממשק.

מסמך רוח צה"ל, 1994

מסמך רוח צה"ל, 1994

עם זאת, מן הראוי היה שההליך לבחירת הרמטכ"ל יתנהל על יסוד מתכונת רשמית של התנאים המוקדמים להצגת מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל.2 תנאים אלה יכולים לכלול, בין השאר, את הדרישות המוקדמות הבאות:

1. בעל ניסיון פיקודי מבצעי ברמת אלוף, בפיקודים או בזרועות;

2. בעל הכשרה בהפעלת המטכ"ל, הודות לניסיון שרכש בכהונה כסגן הרמטכ"ל, בראשות אחד מאגפי המטכ"ל או בדרך אחרת;3

3. בעל עבר אתי, ההולם את רמת האמון הדרושה ברמטכ"ל.4

הקפדה על עמידה בדרישות מוקדמות היא מנהג ראוי ורווח, כאשר מדובר בתפקידים שהעומדים בדרישות המוקדמות שלהם רבים. קשה יותר להקפיד על עמידה בדרישות מוקדמות כאשר המועמדים מעטים באופן יחסי, וייתכן שאיש מהם אינו עומד בכל הדרישות המוקדמות ובדרישה של התאמה למימוש המדיניות של שר הביטחון ושל הממשלה. לפיכך, המתכונת הרשמית האמורה לכונן את רשימת הדרישות המוקדמות אמורה לכונן גם דרך החרגה, ביוזמת שר הביטחון, על יסוד שיקולים מיוחדים ואולי גם בהליך מיוחד.

לפי הדוח של מבקר המדינה מאוגוסט 2010, בדבר מינוי אלופים ובדבר מינוי קצינים בכירים בדרגות סא"ל, אל"ם ותא"ל, הדעות בין שרי הביטחון והרמטכ"לים, בעבר ובהווה, חלוקות בשאלה אם ראוי לעגן באופן רשמי את אמות המידה למינוי אלוף. המלצות הדוח מצדדות בתשובה החיובית. הדעת נותנת שחילוקי דעות כאלה יתגלעו גם בנוגע למתכונת רשמית של דרישות מוקדמות למינוי רמטכ"ל. לשיטתנו, מוטב להנהיג רשימה סדורה של דרישות מוקדמות שבצידן מנגנון החרגה מעשי, מאשר להתנהל ללא רשימה סדורה וללא צורך במנגנון החרגה. כינון רשימה סדורה יקל על טיפוח האמון בהליך הבחירה של הרמטכ"ל, ועל טיפוח האמון ברמטכ"ל ובצבא.מנגנון ההחרגה ישמור על מידת הגמישות הראויה בתהליך בחירת רמטכ"ל.5

כאן מן הראוי להביע דאגה כללית מן הרתיעה הרווחת בחלקים חשובים של הממשל מפני כינון מערכות כללים, המחייבות פחות מן החוק, באופן אתילדוגמה. נוכחתי במו עיניי ברתיעה הזאת, המובילה תמיד לתוצאות גרועות, בוועדת זמיר (2006) שהמליצה על קוד אתי לחברי הכנסת; בוועדת שמגר (2008) בדבר כללי אתיקה לחברי הממשלה; בוועדת שמגר (2012) שמינה שר הביטחון, לעיצוב התהליך של מו"מ לשחרור ישראלי מידי אויב; בפרשת כללי היסוד שהיו בקוד האתי של צה"ל (1994), אבל נמחקו ממנו בהחלטה גרועה ולמרות סיכום הרמטכ"ל מופז (2001) שיש להחזיר אותם למסמך האתיקה של צה"ל לא הם ולא דומיהם לא הוחזרו עד היום; ובפרשת הקוד האתי הנעלם של אמ"ן (2014).

בצמרות ארגונים המתנהלים ללא הבגרות המקצועית הדרושה, שולטת הדעה המוטעית שמוטב לא לכונן עקרונות התנהלות כדי שלא לכבול את ידיהם של מקבלי ההחלטות בבוא הזמן. החופש שבני אדם חושבים שהם קונים לעצמם באמצעות התנערות מכל הכללים, הוא התנערות מן המקצועיות ויצירת אפשרויות בלתי מוגבלות להמצאות גלגלים מחדש, לטעויות, לכשלים ולכישלונות.

כשר, א' (2022). אתיקה ישראלית בביטחון, בפוליטיקה, באקדמיה ועוד. כתר

כשר, א' (2022). אתיקה ישראלית בביטחון, בפוליטיקה, באקדמיה ועוד. כתר

מראית עין של התנהלות לא ראויה

מן האפיון של ערכי שר הביטחון עולה, כי ההחלטה בדבר המועמד המועדף חייבת להתקבל "על יסוד שיקולים ענייניים, כלליים וסבירים, ללא משוא פנים, ללא ניגוד עניינים ואף ללא מראית עין של התנהלות לא ראויה" (פרק א', סעיף 1(2)). הדעת נותנת שבין השיקולים הענייניים והכלליים יהיו מדיניות השר בהתאם למדיניות הממשלה בענייני ביטחון, בהם בניין הכוח הצבאי והפעלתו בנסיבות מסוימות, מידת התאמתו של כל אחד מן המועמדים למימוש מיטבי של מדיניות הממשלה ומדיניות שר הביטחון, על יסוד ניסיונו ודעותיו בנושאים מקצועיים מרכזיים וכיוצא באלה. שיקולים אלה מובילים לעתים למסקנות טבעיות וצפויות, אבל יכולים להוביל גם למסקנות מפתיעות כדוגמת ההחלטה בעבר למנות לרמטכ"ל את מי שהיה סגן הרמטכ"ל וראש אמ"ץ, אבל היה מפקד חיל האוויר ולא שירת בתפקידים בכירים בחילות היבשה.

בדרך כלל, בבואו של שר הביטחון להחליט בעניין כלשהו מענייני משרדו, עליו להקדים ולקיים "עבודת מטה סדורה" ולהחליט "תוך הפעלת שיקול דעת ענייני, הוגן, שיטתי ומושכל" (פרק ד', סעיף 34(א)). ואולם כאשר המדובר בהחלטה בשאלה מיהו המועמד המועדף לתפקיד הרמטכ"ל, הדעת נותנת שאין צורך בעבודת מטה ענפה ומורכבת. עם זאת, שיקול דעת שיטתי מחייב לתת את הדעת לא רק לתמונה המלאה של הכישורים הנדרשים, אלא גם לתמונה מלאה של העמדות המקצועיות בדבר המועמד המועדף. מטבע הדברים, עמדות כאלה יכולות להיות לרמטכ"ל המכהן, ולאלופים הבכירים שאינם מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא. שיקול דעת שיטתי ראוי שייערך לאחר התייעצות שר הביטחון עם הרמטכ"ל המכהן, ועם האלופים הבכירים האמורים.

התייעצות מקצועית רצויה, מפני שהיא מאפשרת לדעות שונות להיכנס לתמונה הכוללת שהיא נקודת המוצא הראויה לשיקול הדעת, להמלצת שר הביטחון ולהחלטת הממשלה. ראוי להדגיש את האופי המקצועי של ההתייעצות, כדי שההליך שמקיים שר הביטחון לא יהיה נגוע בחשש מפני ניסיון לא ענייני להשפעה עליו. התערבות לא מקצועית, על יסוד אינטרסים אישיים, פוליטיים, תקשורתיים וכיוצא בזה, היא פסולה. זהירות מיוחדת דרושה כאן מפני התערבות פסולה של מקורבים, שגם אם אין להם השפעה של ממש על תוצאות ההליך עצמו, מעשיהם עלולים להעיב על ההליך בדרך שהם יוצרים מראית עין של התנהלות לא ראויה. שר הביטחון אמור לקבל החלטה בדבר המועמד המועדף לתפקיד הרמטכ"ל בזהירות מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה, דהיינו בזהירות מפני מראית עין של התנהלות שלא בהתאם לכללי האתיקה של חברי הממשלה.

ביסודו של המושג מראית עין עומדת תובנה בדבר ההתנהגות האנושית. נוכח אדם העושה מעשה, אנו לא חושבים עליו במונחי המעשה הגלוי, אלא במונחי תמונה רחבה יותר, הכוללת לדוגמה את הכוונות שביסוד המעשה. הכוונות אינן גלויות לעין, אלא מופיעות כחלק מן הפרשנות שאנחנו נותנים למעשה. כלאחר יד, כל אחד מאיתנו, כל הזמן, מייחס לזולתו כוונות, תכליות, הרגלים וכיוצא באלה, שאינם מתגלים במעשה שלנגד עינינו אלא רק מתבטאים בו לפי פרשנות המעשה העולה על דעתנו. האם הכוונה שאדם מייחס לחברו, על יסוד מעשה שחבר זה עשה, היא אכן הכוונה שהייתה לחברו ברקע אותו מעשה? אם הפרשנות נכונה, הכוונה המיוחסת היא הכוונה המקורית, אבל הניסיון האנושי מלמד שלעתים קרובות הפרשנות העולה על הדעת אינה פרשנות נכונה: אדם עושה מעשה גלוי תוך כוונה אחת, ואחרים מייחסים לו כוונה אחרת. הדרישה האתית בדבר זהירות מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה היא, אפוא, בכיוון של דרישה להתנהל באופן שלא תעלה על דעתו של המתבונן המצוי פרשנות שלפיה ההתנהלות אינה ראויה.

כדי להבין את הדרישה האתית על בוריה, עלינו להבהיר מיהו המתבונן המצוי ומהי פרשנותו, ככל שהבהרות אלה דרושות בהקשר הנוכחי של דיון באתיקה של שר הביטחון.שר הביטחון הוא חבר ממשלה מטעם מפלגה מסוימת, ובדרך כלל מכהן כחבר כנסת. הוא אישיות פוליטית, ובתור שכזה יש לו עניין לגיטימי בקידום מטרות המפלגה שמטעמה הוא מכהן בממשלה ויש לו עניין במעמדו האישי במפלגה עצמה. מטבע הדברים, לכל מפלגה יש מפלגות יריבות, ולכל אדם בכיר במפלגה כלשהי יכולים להיות יריבים במפלגתו. המעמד של יריב עשוי להשפיע על הפרשנות שאדם נותן למעשי יריבו, עד שזו מתנסחת לעתים קרובות (ואולי תמיד) במונחים הבאים להעיב על מעשיו של היריב ואולי גם על דמותו האנושית. כאשר הדרישה האתית היא כי יש להיזהר מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה, אין הכוונה לנקודת המבט של יריב השש לפרש התנהלות של יריבו כהתנהלות לא ראויה.

ראוי להדגיש, כי היריב שבו מדובר אינו דווקא חבר כנסת או פעיל בכיר במפלגה כלשהי. יריב הוא כל מי שדעותיו בדבר אדם מסוים מובילות אותו לעתים קרובות (ואולי תמיד) לפרש את מעשיו של אותו אדם כהתנהלות לא ראויה. רבים הם, אפוא, יריביו של כל אדם שהוא אישיות פוליטית. הדרישה האתית מן השר להיזהר מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה היא להיזהר מן הפרשנות שעתיד לתת להתנהלות שלו אדם ללא פניות – אדם מן היישוב שאין חזקה עליו שפרשנותו תהיה מוכתבת על־ידי יריבותו הפוליטית או חשדנות רבה בזולתו.

יתרה מכך, גם הפרשנות של אזרח ללא פניות, שאותה חייב שר הביטחון להביא בחשבון כדי להיזהר מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה, אינה פרשנות כלשהי העשויה לעלות על דעתו של אזרח כזה. 70 פנים ניתן למצוא בכל מעשה אנושי, ולא את כולן חייב שר הביטחון להביא בחשבון כדי לעמוד בדרישה האתית הזאת. הפרשנות שעל השר להביא בחשבון היא סבירה, פשוטה וטבעית, כלומר כזאת שהניסיון האנושי מלמד שהיא או הדומה לה היא זו העולה על דעתו של המתבונן ללא פניות.

כל זהירות מפני מראית עין של התנהלות לא ראויה – היא מפני פגיעה באמון הציבור. כשמדובר בהליך לבחירת רמטכ"ל, הפגיעה באמון הציבור היא לא רק ביחס לשר הביטחון, אלא גם ביחס לממשלה המקבלת את המלצתו של שר הביטחון, וביחס לרמטכ"ל הנבחר. שר הביטחון, ככל חבר הממשלה, חייב לנהוג "בדרך המטפחת אמון ברשויות השלטון ובכלל זה בממשלה ובגופים שבאחריותו" (פרק ב', סעיף 11). מדרישה אתית זו עולה לא רק החובה להיזהר מפני פגיעה באמון, אלא חובה לעשות לטיפוח האמון. כשמדובר בהליך למינוי הרמטכ"ל, ראוי לטפח את אמון הציבור באמצעות פרסום הודעה מטעם השר ובה שני חלקים: האחד, תיאור קצר של ההליך באופן המניח את הדעת בדבר עמידה בחובות ההגינות והשוויוניות, בין השאר; השני, נימוק משכנע  בדבר ההחלטה להמליץ על מועמד אחד מבין כל המועמדים. הגם שמטבע הדברים ההנמקה לא יכולה להיות מלאה, היא אמורה לשכנע, מנקודת המבט של המתבונן ללא פניות.

פורום מטכ"ל בתמונה משותפת עם נשיא המדינה יצחק הרצוג במהלך ביקור במחנה רבין. 9 באוגוסט 2021

פורום מטכ"ל בתמונה משותפת עם נשיא המדינה יצחק הרצוג במהלך ביקור במחנה רבין. 9 באוגוסט 2021

מהאתיקה של שר הביטחון לאתיקה של המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל

המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל הם אלופים. לפיכך, השיקולים האתיים בדבר התנהלותם כמועמדים לתפקיד הם שיקולי האתיקה הצבאית. להלכה ייתכן שגם אלוף במילואים יהיה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל, ומכיוון שהאתיקה של קצין במילואים שונה מן האתיקה של קצין בשירות פעיל, השיקולים האתיים בדבר ההתנהלות שלו כמועמד יהיו שונים במעט. חלק מתפיסת צה"ל בדבר ההתנהגות הראויה של המשרתים בו מתבטא ברשימת ערכי צה"ל,6 ואחדים מהם נוגעים במישרין להתנהלות של קצינים בתור מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל.7

הערך הראשון במעלה, בהקשר הנוכחי, הוא ערך האחריות. במישור העובדות, קצין הוא בגדר אחראי למצב מסוים בה במידה שתרם להיווצרות המצב הזה, בין במעשה ובין באפס מעשה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין במו ידיו ובין בפקודה שנתן, בנוהל שיצר או ברוח המפקד שהישרה בין פקודיו. במישור הערכים והנורמות, קצין נושא באחריות להיווצרות מצב צבאי מסוים, ככל שהוא חייב לתרום להיווצרות המצב הזה, בתוקף מעמדו, תפקידו, סמכותו והמשימה הצבאית הנתונה לו.

מועמד לתפקיד הרמטכ"ל הוא שותף בכיר במאמץ הכולל של הצבא לממש את ייעודו, בראש ובראשונה בהגנה על המדינה ועל אזרחיה מפני סכנות חיצוניות הנשקפות להם מידי צבאות, ארגוני גרילה וארגוני טרור. אלוף הסבור שהוא יכול לתרום למימוש הייעוד של הצבא, בתפקיד הרמטכ"ל, לא פחות ואולי יותר מכל מועמד אחר, חייב להציג את עצמו כמועמד לתפקיד זה.

החובה האתית להציג מועמדות לתפקיד בכיר יותר, על יסוד שיקולים של התאמה מוצלחת, אינה מוכרת במקומותינו, בעיקר מפני שרבים הארגונים שבהם הקידום לתפקיד בכיר יותר אינו עומד על שיקולי התאמה אלא על שיקולים אישיים או סיעתיים. כזה הוא הקידום הטיפוסי בפוליטיקה וכזה הוא, בין השאר, גם הקידום לתפקיד בכיר באקדמיה, בה תפקיד של ראש חוג או דיקן, לדוגמה, אינו מעיד כשלעצמו על מעמד נכבד בקשת ההישגים האקדמיים ולא בקשת הכישורים המנהליים. ראוי להבין את ההבדל בין ארגונים בעלי ייעוד חיוני שאין למעלה ממנו לארגונים אחרים.

כל מפקד בצבא תורם במעשיו למידת האמון של הציבור, שהיא מידת האמון של האדם הסביר בתקינות הפעילות של הצבא. טיפוח האמון בארגון כלשהו יכול להיגזר מן הרצון של אנשי הארגון לטפח את היוקרה החברתית או המוניטין המקצועי שלהם, משיקולים אישיים, כלכליים או כיוצא באלה. בישראל, טיפוח האמון בצבא הוא בעל מעמד אחר. רמת האמון בצבא משפיעה על הנכונות להתגייס לשירות חובה, על הנכונות להתנדב ליחידות לוחמות, על הנכונות להתנדב לפיקוד ולקצונה, על הנכונות להתנדב לשירות קבע ועל הנכונות לקחת חלק בשירות מילואים. טיפוח האמון בצבא הוא אפוא חלק מבניין הכוח הצבאי, ולפיכך מפקד בכיר, השותף באחריות למימוש הייעוד החיוני של הצבא, אמור להיות שותף בכיר בטיפוח האמון בצבא. בהתנהלות של אלוף, גם כמועמד לתפקיד בכיר יותר, אמורה להתבטא אחריותו למידת האמון של הציבור בצבא, שהיא חלק מאחריותו לבניין הכוח הצבאי, ומשם חלק מאחריותו למימוש ייעוד הצבא.

הערך השני הנוגע לסוגייה שלפנינו הוא ערך הדוגמה האישית. ההתנהלות של אלוף כמועמד לתפקיד הרמטכ"ל אמורה להיות דוגמה להתנהלות הראויה של קצין בדרגה כלשהי כמועמד לתפקיד בכיר יותר, בין בדרגה גבוהה יותר ובין באותה דרגה. בחיי הצבא מוכרים סוגים שונים של מתן דוגמה אישית. הסוג המוכר ביותר הוא המתבטא במצבים של הקריאה "אחרי!". הגם שתודעת החובה וכוחות הנפש הדרושים לביצוע המשימה במצבים כאלה הם מן הקשים ביותר בחיי האדם, המבנה של הדוגמה האישית הוא פשוט: "כאן, עכשיו, כמוני". סוג אחר של דוגמה אישית מופיע במצבים של התנהלות אלוף כמועמד לתפקיד הרמטכ"ל, קבל עם ועדה, מפקדים וחיילים. מבנה הדוגמה האישית הזאת פחות פשוט אבל לא פחות ברור: "בכל הקשר של אפשרות להתמנות לתפקיד יותר בכיר, כמוני".

כמה מסקנות אתיות עולות מן הדוגמה האישית והאחריות שנותן אלוף לקצינים אחרים בהתנהלותו כמועמד לתפקיד הרמטכ"ל:

1. תפקיד בכיר יותר מחייב רמה גבוהה יותר של אחריות. קצין יהיה מעוניין בתפקיד בכיר יותר רק אם הוא סבור, על יסוד שיקולים ענייניים, כי הוא מתאים לשאת באחריות הנדרשת בתפקיד הבכיר יותר;

2. קצין הסבור, על יסוד שיקולים ענייניים, כי הוא מתאים לתפקיד הבכיר יותר, מן הראוי שיציג את מועמדותו לתפקיד;

3. קצין הסבור, על יסוד שיקולים עניינים, כי הוא מתאים לתפקיד הבכיר יותר לא פחות ואולי יותר ממועמדים אחרים, לא יסיר את מועמדותו בשל קושי הכרוך במצב שבו יש מועמדים אחרים לתפקיד, יהיו אשר יהיו;

4. קצין יתנהל במהלך הניסיון להתמנות לתפקיד בכיר יותר באופן שיאפשר לו לקיים יחסי עבודה תקינים ואמיצים, מקצועיים ואישיים, עם המועמדים האחרים לתפקיד, בין אם יזכה בו ובין אם לאו.

הערך השלישי הוא ערך המקצועיות, כפי שהוא מתבטא בדרישה הראשונה לדוגמה אישית. ראוי שהנימוקים שקצין משתמש בהם כדי להצדיק את מועמדותו לתפקיד בכיר יותר יהיו בעלי איכות מקצועית כללית: הם אמורים להצדיק מועמדות לתפקיד הבכיר יותר על יסוד ניתוח מקצועי של התפקיד; ניתוח מקצועי של הכישורים הנדרשים כדי למלא אותו היטב; ניתוח מקצועי של הניסיון המקצועי הנדרש לשם כך וכדומה. נימוקים כאלה יצדיקו את המועמדות לא על יסוד שיקולים צדדיים, היכרויות מזדמנות וקשרים אישיים, אלא על יסוד שיקולים מקצועיים כלליים.

הערך הרביעי הוא ערך הרעות, והוא בא לידי ביטוי בדרישה האתית הרביעית לדוגמה אישית. כלל אתי העולה מערך הרעות ומן הדרישה הוא כלל "המועמדות החיובית": במהלך הניסיון להתמנות לתפקיד בכיר יתאר הקצין באופן החיובי המתאים את הכישורים, הניסיון והתפיסות של עצמו ואת התאמתו לתפקיד, על־ פי הגדרת התפקיד והכרת האחריות המתחייבת מן הנושא בו, ויימנע מכל תיאור שלילי של מועמדים אחרים לתפקיד. התנהלות בהתאם לדרישה זו מאפשרת לעמוד במבחן ערך האמינות. ערך זה מחייב קצין להתנהל באופן היוצר בסיס מוצק ויציב לאמון שיתנו בו מפקדיו, עמיתיו ופקודיו. במהלך הניסיון להתמנות לתפקיד בכיר יותר, פעילות בסגנון של תעמולה שלילית תצטייר בצדק כפעילות נגועה באינטרס אישי מובהק, שאינה ראויה לאמון.

ערך אחרון שאינו מופיע בקוד האתי של צה"ל "רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד", ולא במסמך "רוח צה"ל", אבל יש יסוד להניח שלא ירחק היום עד שיהיה מסמך אתיקה של צה"ל המכונן אותו ומעצב את תוכנו – הוא ערך הממלכתיות. הערך דורש מכל מועמד לתפקיד הרמטכ"ל נאמנות לכמה עקרונות, גם בעברו וגם כשפניו לעתיד. נאמנות בלתי מסויגת לטובת הכלל, המדינה, אזרחיה ותושביה. מדובר בהיעדר כל זיקה, מעשית או מילולית, למפלגה, תנועה או זרם אידאולוגי הנתונים במחלוקת פוליטית, מפלגתית וציבורית. הדעת נותנת שהמועמדים לתפקיד רמטכ"ל הם בעלי נאמנות בלתי מסויגת לערך הממלכתיות על כל עקרונותיו.

המאמר מבוסס על כמה פרקים בספרו החדש של כותב המאמר אתיקה ישראלית, בביטחון, בפוליטיקה, באקדמיה ועוד, (כתר 2022), ובמיוחד על הפרקים "האתיקה של בחירת רמטכ"ל", "שיקולים אתיים במינויים בכירים", "מה בין 'רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד' לבין 'רוח צה"ל'?" ו"אמון הציבור בצבא".

 

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz

הערות

  • ראוי לשקול את האפשרות שהצגת הדעות של המועמד תיעשה לא רק בשיחה עם שר הביטחון, אלא גם במסמך של המועמד, שאותו יביא לידיעתו של שר הביטחון מראש. מסמך כזה יכול לשמש, לאחר מכן, גם את ראש הממשלה ואת הממשלה כולה בהמשך הליך המינוי.

  • שיקולים בדבר התנאים המוקדמים רווחו במהלך השנים. מסופר על משה דיין, לדוגמה, שבהיותו שר הביטחון חשב "שהפיקוד על חזית הדרום הוא תנאי לתפקיד ראש אג"מ ואחר כך לתפקיד הרמטכ"ל. לכן הוא רצה ש[ישעיהו גביש, שהיה] אלוף פיקוד דרום, [י]תמנה לראש אג"מ ודדו [דוד אלעזר] שהיה אלוף פיקוד צפון יתמנה למפקד פיקוד הדרום". לעדותו של ישעיהו גביש ראו: ברנח-מטלון, נ' (2009). מקום טוב בצד. כותרים – הוצאה לאור, עמ' 213.

  • ייתכן שכהונה בתפקיד סגן הרמטכ"ל צריכה להידרש בנפרד, אולם בירור סוגיה זו חורג מתחום האתיקה הצבאית, כל עוד אין בפנינו החלטה מקצועית, מנומקת היטב, רשמית ומחייבת, כי זו הדרך הטובה ביותר לבניין הכוח, כאשר מדובר בכוח הרמטכ"ל.

  • לפי דוח מבקר המדינה מאוגוסט 2010, בדבר מינוי אלופים ובדבר מינוי קצינים בכירים בדרגות סא"ל, אל"ם ותא"ל, להליכי המינוי של אלופים אין מבנה, אין מערכת של אמות-מידה ואין תיעוד של הנימוקים. הדרישה המוקדמת שהזכרנו, בדבר העבר האתי של המועמד, היא אחת מאמות-המידה האישיות המנחות את הרמטכ"ל במינוי אלופים. מובן מאליו, כי הדרישות המוקדמות בהקשר של מינוי רמטכ"ל אמורות להיות גבוהות עוד יותר. לפי הדוח, הועלו גם דרישות מוקדמות של גיל והשכלה, אבל הן אינן מענייננו כאן.

  • בלי להיכנס לעבי הקורה של המעמד הפורמלי המדויק של הרשימה הסדורה של דרישות מוקדמות ומנגנון ההחרגה, יש להבהיר כי המדובר לא בחוק ולא בתקנה או כיו"ב, אלא בהנחיה מנהלית במעמד שיאפשר לקיים "הפה שכונן הוא הפה שהחריג", ממש במתכונת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", כשאין המדובר דווקא באותו אדם, אלא בבעל אותו תפקיד.

  • הערכים הנוגעים לסוגייה שלפנינו מופיעים גם בקוד האתי של צה"ל, "רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד", ובמסמך האתיקה הנוכחי, "רוח צה"ל", המעיד על עצמו שאינו קוד אתי, כיוון שאינו כולל את "כללי היסוד" האתיים.

  • דיון מפורט בערכים הללו: כשר, א' (1996). אתיקה צבאית. ההוצאה לאור של משרד הביטחון. לאחרונה הופיע גם ב: כשר, א' (2022). אתיקה ישראלית. כתר.