בחירת יעדים – והפצצה גרעינית

רס"ן שחר הלר, ראש המכון לחקר לוחמת היבשה, זרוע היבשה, מערך התמרון. דוקטורנט בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה, אוניברסיטת חיפה04.08.2022

בחירה של יעד ברמה האסטרטגית משמעותה להציב את הדרג המדיני והצבא ביתרון מובהק ביחס לאויב. יתרון זה יכול לשנות לחלוטין את מהלך הלחימה ותוצאות המלחמה כולה, בדגש על יכולת הדרג המדיני לכפות על האויב תנאים לאחר המלחמה. לפיכך על המערכת הצבאית לתכנן בחוכמה את בחירת היעדים ולהיעזר בכלים לקבלת החלטות. הפצצת הירושימה ונגסאקי כמקרה בוחן
פטרייה אטומית שנוצרה מעל העיר נגסקי (מימין) ומעל העיר הירושימה (משמאל) זמן קצר לאחר הטלת פצצת האטום עליהן

פטרייה אטומית שנוצרה מעל העיר נגסקי (מימין) ומעל העיר הירושימה (משמאל) זמן קצר לאחר הטלת פצצת האטום עליהן

בחירה של יעד ברמה האסטרטגית אינה דבר פשוט. יעד איכותי יכול לשפר את פני הלחימה והמערכה כולה ואף להציב את התוקף ביתרון בקביעת הכללים והתנאים בהמשך הדרך. כדי לצמצם את הסיכון הכרוך בהתמודדות עם היעד ולמטב את האפקט הרצוי יש לבחור יעד אסטרטגי באופן מחושב ולהביא בחשבון גורמים רבים. מאמר זה יציג את תהליך קבלת ההחלטות של ארצות־הברית ואת הגורמים בקביעת היעדים להפצצה גרעינית ביפן בתום מלחמת העולם השנייה (אוגוסט 1945) על־ידי ועדת היעדים של פרויקט "מנהטן".

רקע

מלחמת העולם השנייה (1939–1945) הגיעה לנקודת הכרעה בחזית המערבית, בעלות הברית כבשו את אירופה מידי גרמניה הנאצית וחילקו ביניהן את שטחי השליטה. למרות כניעתה של גרמניה במאי 1945, בחרה יפן, בעלת בריתה החזקה מהמזרח, להמשיך ולהילחם. הכוחות האמריקניים שנלחמו באוקיינוס השקט התקדמו בקצב מהיר, אי אחר אי, בדרכם אל האי הוֹנשוּ – האי הגדול והמרכזי בארכיפלג של יפן. במקביל ניסה הנשיא האמריקני הארי ס' טרומן להביא לכניעתה של יפן בדרכים דיפלומטיות, אך ללא הועיל, בעיקר מפני שהיפנים לא רצו לוותר על המשך הנהגתו של הקיסר הירוהיטו. בשלב זה החלו הכוחות האמריקנים להיערך לכניעת יפן באמצעות מבצע קרקעי נרחב בשם "נפילה" (Operation Downfall). המבצע, בהובלת הארמיה השישית, תוכנן להתבצע בשלבים החל מאוקטובר 1945. שלב ראשון, מבצע "אולימפיק" (Operation Olympic) – כיבוש האי קיוּשוּ, הדרומי בארכיפלג. שלב שני, מבצע "קורנט" (Operation Coronet) לכיבוש האי הונשו ובירתו טוקיו, מקום מושבו של הקיסר. רצף כיבושי האיים ותכנון המבצעים הגדולים שילבו בתוכם תהליך חשיבה מערכתי להכנעת הכוחות היפניים ולסיום מלחמת העולם השנייה. בשלב זה נותרה בפני האמריקנים רק שאלת המחיר.

בעת תכנון מבצע הפלישה העריכו האמריקנים כי בשלב הראשון ייהרגו כ־100 אלף חיילים מכוחותיהם ובשלב השני עוד כ־250 אלף, נוסף על יותר ממיליון פצועים,1 מחיר שנחשב כבד מאוד בשלב זה של המלחמה.2 לפי ההערכה יותר מחמישה מיליון אזרחים וחיילים יפנים היו צפויים למות במהלך מבצעי הפלישה השונים.3 כמו כן האמריקנים חששו מפלישה אפשרית של הסובייטים ליפן, העלולה להציב בפניהם מכשול מאתגר בהמשך הלחימה. הערכות אלה חייבו את האמריקנים למצוא דרך אחרת להכריע את המלחמה, שתקטין את הסיכונים ותגדיל את האפקטיביות הנדרשת בהשגת המטרה הסופית – הכנעת יפן וסיום מלחמת העולם השנייה.

באותו זמן התנהל בצד השני של האוקיינוס אחד הפרויקטים הגדולים, היקרים והסודיים ביותר של האמריקנים ובעלי בריתם הבריטים – פרויקט "מנהטן" לפיתוח נשק גרעיני בעל עוצמה שלא נראתה כמוה. החל באפריל 1945, משנכנס טרומן לתפקיד נשיא ארצות־הברית לאחר פטירתו של פרנקלין ד' רוזוולט, קיבל הנשיא עדכון ממזכיר המלחמה הנרי סטימסון על פיתוחה של פצצת הגרעין. טרומן כינס את "ועדת הביניים", שהורכבה ממדינאים, ממדענים ומאנשי צבא, לדון בהפצצת יפן בפצצה גרעינית, בהשלכות המדיניות בשל השימוש בפצצה ועוד.4

ב־1 ביוני הציגה "ועדת הביניים" את מסקנותיה והמלצותיה לנשיא טרומן. ההמלצה המרכזית הייתה להטיל על יפן פצצה גרעינית כדי להביא לכניעה מוחלטת של היפנים ולסיום מהיר של המלחמה. ההחלטה התקבלה גם נוכח הערכת מספר הנפגעים הצפוי לשני הצדדים בעת פלישה קונוונציונלית. השאלות המרכזיות שנשאלו: כיצד קבעה "ועדת הביניים" את סדר העדיפויות להפצצה גרעינית, ומה היו הגורמים שהבחינו בין יעד ליעד.

דירוג היעדים להפצצה בוועדה שהתכנסה בין 10–11 במאי 1945. צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

דירוג היעדים להפצצה בוועדה שהתכנסה בין 10–11 במאי 1945. צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

בחירת היעדים

באפריל 1945 התכנסה אחת מוועדות פרויקט "מנהטן" במסגרת "ועדת הביניים", שבהמשך כונתה "ועדת היעדים". מטרתה הייתה לבחור יעדים להפצצה גרעינית ולהציגם לאישור סופי של סטימסון. הוועדה כללה חברים מהדרג הצבאי והאקדמי והתכנסה פעמים מספר עד שהגישה את רשימת היעדים הסופית5 בסוף מאי 1945. במסגרת הוועדה נדונו בין היתר התנאים הנחוצים בעת ההפצצה, ערכם האסטרטגי של היעדים ומצבם. בשלב הראשון הציגה הוועדה שש אפשרויות:6

* שימוש בפצצה הגרעינית כנשק טקטי שיסייע בפלישת הכוחות.

* הדגמה של יכולות הגרעין סמוך ליפן כדי להפגין את כוחה ארצות־הברית בפני היפנים, ולהניע אותם לכניעה, ובפני העולם, בעיקר מול הסובייטים.7

* הפעלת הפצצה נגד יעדים צבאיים בלבד (בלי לפגוע באזרחים).

* הפצצת עיר יפנית עם אזהרה מוקדמת.

* הפצצת עיר יפנית ללא אזהרה מוקדמת.

ב־10 וב־11 במאי 1945 התכנסה הישיבה השנייה של "ועדת היעדים" במשרדו של ד"ר רוברט אופנהיימר באחד ממתקניו הסודיים של פרויקט "מנהטן" בלוס אלמוס, ניו מקסיקו.8 בתום הדיונים ריכזו בוועדה רשימה של חמש ערים מרכזיות שיהיו יעדים אפשריים להפצצה גרעינית: קוקורה (Kokura), הירושימה (Hiroshima), יוקוהמה (Yokohama), ניאיגטה (Niigata) וקיוטו (Kyoto). עוד עלה רעיון להפצצתו של ארמון הקיסר, אך רעיון זה נגנז ולא הועבר כהמלצה סופית.9

לבחירת היעדים נקבעו כמה כללים:10

* קוטר היעד יהיה גדול מ־4.8 ק"מ, מה שנחשב לעיר גדולה, כדי שגל ההדף של הפצצה ייצור נזק יעיל.

* יעדים שלא הותקפו בצורה ניכרת במהלך המלחמה ושחיל האוויר התחייב שלא לתקוף אותם לפחות עד אוגוסט 1945. זאת כדי לאפשר מדידה של תוצאות ההרס לאחר ההפצצה ולערוך תהליך למידה מקיף על אודות כוחה של הפצצה.

* היעד חייב להכיל מתקנים צבאיים בשטחו.11

* היבטים פסיכולוגיים – נדרש יעד שיפיק נזק פסיכולוגי נרחב מספיק לאחר הפצצתו,12 הן על היפנים והן על אויביה של ארצות־הברית, שייווכחו בעוצמתו של הנשק הגרעיני.

במסגרת הוועדה נדונו גם ההשפעה הרדיולוגית של ההפצצה, בטיחות המטוסים המשתתפים בתקיפה ועוד. כל הנושאים האלה יכלו לשנות את מיקום היעד בסדר העדיפויות לתקיפה.

דירוג היעדים לתקיפה

הוועדה סיווגה את היעדים לשלוש רמות חשיבות, לפי השפעתם הפסיכולוגית על כניעתה של יפן, שהייתה המטרה העיקרית, ולפי חשיבותם הצבאית להמשך המלחמה:13 AA – יעד בסדר עדיפות גבוה, A – יעד בסדר עדיפות בינוני ו־B – יעד בסדר עדיפות נמוך, המשמש יעד חלופי בעת הצורך.14

העיר קיוטו (יעד המסווג AA) – עיר תעשייתית חשובה המונה אוכלוסייה גדולה ממיליון בני אדם. בעבר הייתה קיוטו עיר הבירה של יפן, העיר כללה מוקדי תרבות רבים ובמהלך המלחמה היו בעיר תעשיות רבות וכן הועברו אליה אנשים חשובים רבים מאזורים שהופצצו. האפקט הפסיכולוגי של הפצצת העיר צפוי להיות נרחב בשל היותה מרכז אינטלקטואלי.

העיר הירושימה (יעד המסווג AA) – עיר תעשייתית חשובה, מחסן צבאי חשוב ונמל יציאה מרכזי. בשל גודל העיר נוח להפציץ אותה וליצור אפקט ניכר. נוסף על כך, גבעות סמוכות לעיר ימקדו את הפיצוץ ויגדילו את נזקיו.

העיר יוקוהמה (יעד המסווג A) – יעד תעשייתי שעד אותו זמן חיל האוויר לא הפציץ אותו כלל. הפעילות התעשייתי ביעד כוללת ייצור מטוסים, מכונות, רציפים, ציוד חשמלי וכן בתי זיקוק לנפט. תעשיות רבות מאזור טוקיו שנפגעה קשות עברו לעיר יוקוהמה. עם זאת מדובר בעיר המוגנת ביותר על־ידי מערכות נ"מ. בשל מרחקה הרב מהיעדים האחרים, הוועדה החליטה שיוקוהמה תהיה יעד חלופי במקרה של מזג אוויר גרוע מעל יעד אחר.

העיר קוקורה (יעד המסווג A) – אחד המחסנים הגדולים ביותר של צבא האימפריה היפנית, הכולל בעיקר תחמושת קלה, נ"מ ומרכיבי הגנה על החופים. העיר מוקפת מבני תעשייה רבים.

העיר ניאיגטה (יעד המסווג B) – עיר נמל חשובה, נקודת המוצא האחרונה לים שנותרה באי הונשו. בעיר ממוקמות תעשיות מלחמה ומחסנים. כמו כן, בעיר פועל בית זיקוק.

הוועדה דירגה את היעדים לפי סדר עדיפות: היעד הראשון: קיוטו, היעד השני: הירושימה, היעד השלישי: יוקוהמה והיעד הרביעי: קוקורה. העיר ניאיגטה יצאה מההמלצה הסופית של הוועדה.

מכתב המאשר את הטלת הפצצה הגרעינית הראשונה, 25 ביולי 1945. צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

מכתב המאשר את הטלת הפצצה הגרעינית הראשונה, 25 ביולי 1945. צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

ירח דבש כסיבה לשינוי היעד

ב־30 במאי 1945 ביקש סטימסון להסיר את קיוטו מרשימת היעדים בשל חשיבותה ההיסטורית, הדתית והתרבותית. הנשיא טרומן הסכים עם סטימסון. בהמשך, טען ההיסטוריון והדיפלומט האמריקני אדווין ריישאואר כי סטימסון ביקש להסיר את קיוטו מהרשימה מכיוון שהעריץ את העיר לאחר ירח הדבש שבילה בה.15 במקומה של קיוטו, ביולי 1945, נכנסה לרשימת היעדים העיר נגסאקי (Nagasaki), שבה היו תעשיות הצי הקיסרי, מפעלי תחמושת (בעיקר מפעלים לתחמושת ימית) ושעמדה בשאר הקריטריונים שהציבה הוועדה.16

ב־31 במאי עלתה הצעה להטיל פצצה גרעינית סמוך לאחד מאיי יפן כדי שהיפנים ייווכחו בעוצמתה וייכנעו. הצעה זו נפסלה מחשש שהיפנים יציבו שבויי מלחמה אמריקנים כחומת מגן אנושית או שהפצצה לא תפעל והכישלון יגבה מחיר אסטרטגי כבד בהמשך. נוסף על כך עלה חשש כי המטוס הנושא את הפצצה ייפגע ואף הפצצה והטכנולוגיה שבה ייפלו לידי האויב. לפיכך הוחלט להמשיך לשמור על היכולת ומועד התקיפה בסוד. לאמריקנים נותר לחכות למזג אוויר שיתאים למבצע.

ב־25 ביולי 1945 ציין טרומן ביומנו שהנשק הגרעיני אמור לשמש נגד יפן עד 10 באוגוסט והוסיף: "אמרתי למזכיר ההגנה, מר סטימסון, להשתמש בו כך שיעדים צבאיים, חיילים ומלחים יהיו המטרות ולא נשים וילדים. גם אם היפנים הם פראיים, אכזריים, חסרי רחמים ופנטיים, אנו כמנהיגי העולם הפועלים לטובת הכלל לא יכולים להטיל את הפצצה הנוראית הזו על הבירה הישנה [קיוטו] או על זו החדשה [טוקיו]. הוא ואני מסכימים כי המטרה תהיה צבאית בלבד". כמו כן הוא ציין: "נוציא הודעת אזהרה המבקשת מהיפנים להיכנע ולהציל חיים. אני בטוח שהם לא יעשו את זה, אבל נתנו להם את ההזדמנות".17

6 באוגוסט 1945, השמש העולה ממזרח הפציעה על איי יפן. מטוס בואינג מדגם B-29 בשם "אנולה גיי" (Enola Gay) המריא מהאי טיניאן (Tinian) לכיוון יפן עם הפצצה הגרעינית "ילד קטן" – פצצה מסוג ביקוע גרעיני אורניום 235. מטרתו של המטוס הייתה הירושימה (יעד המסווג AA) ויעדי המשנה היו הערים קוקורה (יעד המסווג A) ונגסאקי (יעד שלא סווג).18 בשעה 08:15 הוטלה הפצצה הגרעינית הראשונה על יפן, וכעבור 43 שניות התרחש הפיצוץ הגרעיני הראשון נגד יעד אויב. לאחר הפיצוץ הוערכה עוצמתו19 כשוות ערך ל־13–19 קילוטון TNT. תוצאות ההרס היו עצומות, וההערכה היא שיותר משני שלישים ממבני העיר נהרסו, 70–80 אלף בני אדם נהרגו (בהם כ־20 שבויים אמריקנים) וכ־70 אלף נפצעו בדרגות חומרה שונות.20

תמונות אוויר של העיר הירושימה לפני ההפצצה (מימין) ואחריה (משמאל). צילום: צבא ארצות־הברית

תמונות אוויר של העיר הירושימה לפני ההפצצה (מימין) ואחריה (משמאל). צילום: צבא ארצות־הברית

למרות ההרס הרב היפנים סירבו להיכנע. ד"ר יושיאו נישינה, מבכירי המדענים היפנים בתחום הגרעין, טען כי לארצות־הברית שתי פצצות גרעיניות בלבד. לכן הגנרלים היפנים היו מוכנים לספוג עוד הפצצה גרעינית אחת מאשר להיכנע.21

בהצהרה מוכנה מראש של הנשיא טרומן נכתב: "לפני 16 שעות הטיל מטוס אמריקני פצצה אחת על הירושימה, בסיס חשוב של הצבא היפני. לפצצה הזו היה יותר כוח מ־20 אלף טון TNT [...] אם הם [היפנים] לא יקבלו כעת את תנאינו, עליהם לצפות לגשם של הרס מהאוויר שלא נראה כמוהו בעולם הזה. מאחורי המתקפה האווירית הזו יגיעו כוחות ימיים ויבשתיים במספרים ובעוצמה כזו שהם עוד לא ראו ויכולת לחימה שהם כבר מודעים לה היטב". עוד הדגיש טרומן את היכולת של ארצות־הברית להמשיך ולפתח פצצות: "יש לנו כעת שני מפעלים גדולים ועבודות פתוחות רבות המוקדשות לייצור כוח אטומי". נראה כי דברים אלה כוונו בעיקר להמשך הדרך בעיצוב הכוח מול הסובייטים ולא מול היפנים.22

משדחו היפנים את תנאי הכניעה האמריקניים לאחר ההפצצה, הוחלט על תקיפת יעד נוסף. ב־9 באוגוסט 1945 המריא המטוס "בוקסקאר" (Bockscar) מהאי טיניאן, ועליו הפצצה הגרעינית השנייה העתידה לפעול על יעד אויב. שמה של הפצצה "איש שמן" – פצצה מסוג ביקוע פלוטוניום. היעד המועדף היה העיר קוקורה (יעד המסווג A). נשאלת השאלה מדוע נבחרה העיר קוקורה, שדורגה במקום הרביעי, במקום יוקוהמה שדורגה גבוה ממנה ברשימה? בעת הגעת המטוסים לקוקורה, אפפו את העיר עננים ועשן כבד, שהגיעו מהפצצה אחרת של העיר הסמוכה לה, ומנעו מהם לרדת אל היעד. לאחר 45 דקות התקבלה החלטה על הפעלתו של יעד חלופי.23

בשעה 11:00 הגיעו המטוסים ליעד החלופי, העיר נגסאקי, שנכנסה אחרונה לרשימה (ואינה מופיעה בהמלצת הוועדה המקורית). העיר הייתה אפופה בשכבת עננים ששיבשו את ההפצצה. אך בשעה 11:02 נפתח צוהר בעננים שכיסו את העיר, והמטילן של המטוס זיהה את היעד בעיניו. הפצצה נשלחה לדרכה ואחרי 47 שניות נראה הפיצוץ הגרעיני השני והאחרון נגד יעד אויב. לפי ההשערות הפיצוץ היה שווה ערך ל־21 קילוטון TNT, והנזק היה עצום, אך פחות מהירושימה. מבנים רבים של העיר נהרסו כליל, וההערכה היא ש־40 אלף בני אדם נהרגו ו־60 אלף נפצעו בדרגות שונות.24

תמונות אוויר של העיר נגסאקי לפני ההפצצה (למעלה) ואחריה (למטה). צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

תמונות אוויר של העיר נגסאקי לפני ההפצצה (למעלה) ואחריה (למטה). צילום: ארכיון צבא ארצות־הברית

הפיצוץ השני לא הותיר לקיסר יפן הירוהיטו ברירה, ויחד עם ביטול הסכם הניטרליות שנחתם25 עם הסובייטים ב־13 באפריל 1941, יפן הכריזה על כניעה ב־14 באוגוסט. בהסכם הכניעה ארצות־הברית התחייבה לשמר באופן מושכל את ממסד הקיסרות היפני ונעתרה לעוד כמה בקשות מצד היפנים.26 מלחמת העולם השנייה הגיעה לקיצה.

סיכום והמלצות

ועדת בחירת היעדים שהתכנסה בין 10–11 במאי 1945 ערכה ניתוח קפדני של היעדים האפשריים לתקיפה. תפקידה היה לבחור את היעדים ולדרג אותם באופן שיעצים את האפקט האסטרטגי תוך מזעור הסיכון הכרוך בהשגתן (הקטנת ההשקעה בהשגת היעד). סיכון זה כולל מרכיבים רבים: הרוגים, בזבוז אמצעי לחימה, משאבי אנרגיה, כישלון בהשגת היעד, יצירת לחץ פוליטי או גאופוליטי לעצירת המבצע ועוד.27 להפעלת הנשק הגרעיני היו כמה מטרות: למנוע פלישה קרקעית קונוונציונאלית של כוחות בעלות הברית כדי למזער אבדות בנפש, הפסד כספי והפסד משאבי מלחמה; להציב את הממשל האמריקני בעמדת יתרון מול הממשל היפני המסרב להיכנע; להציג לעולם את היכולת החדשה של ארצות־הברית, באמצעות הפצצה נכונה של יעד אסטרטגי, ולחזק את מצבה הגאואסטרטגי, בייחוד מול ברית המועצות.

בחירה של יעד ברמה האסטרטגית משמעותה להציב את הדרג המדיני והצבא ביתרון מובהק ביחס לאויב. יתרון זה יכול לשנות לחלוטין את מהלך הלחימה ותוצאות המלחמה כולה, בדגש על יכולת הדרג המדיני לכפות על האויב תנאים לאחר המלחמה. לפיכך על המערכת הצבאית לתכנן בחוכמה את בחירת היעדים ולהיעזר בכלים לקבלת החלטות:

ההיגיון האסטרטגי של הדרג המדיני. יש לשלב בתהליך הבחירה את היעדים כך שיסייעו ככל האפשר לדרג המדיני בהשגת מטרותיו המדיניות.

סיכון מול פוטנציאל. נדרש לדרג כל יעד על בסיס מתודולוגיה הבוחנת את רמות הסיכון מול פוטנציאל היעד בדרג האסטרטגי.

חוסן האויב. נדרש להעריך עד כמה האויב יהיה מוכן לספוג כדי לשמר את היעד בידיו ולהימנע מתבוסה.

מחיר הסיכון. מה יהיה ערכו של היעד האסטרטגי אם הוא לא יושג?

יעד ערכי. יש לבחור כוח מידתי שיופעל על היעד כדי להשיגו, זאת כדי למנוע תוצאות שבהמשך יהיו מכשול אסטרטגי לדרג המדיני והצבאי.

יעד על חשבון יעד. נדרש להשוות בין היעדים, לבחון את המתחים המתקיימים ביניהם ולוודא כי כל יעד שנבחר אינו פוגע ביעד קודם שהושג או ביעד עתידי.

הנבטה. יכולתו של היעד להנביט יעדים אסטרטגים חדשים במקרה שיושג.

נקודה למחשבה: הוצאתה של קיוטו מרשימת היעדים לתקיפה ערערה על ההחלטה הראשונית לבחור יעדים שלתקיפתם תהיה השפעה פסיכולוגית מובהקת על היפנים, אשר תוביל אותם להיכנע. אי־כניעתם של היפנים לאחר הפצצת הירושימה נבעה לא רק מההנחה שלאמריקנים יש רק עוד פצצה אחת, אשר יפן מוכנה לספוג, אלא ייתכן שגם היעדר ההשפעה הפסיכולוגית שהאמריקנים ביקשו להשיג תרמה לכך. האם הפצצת קיוטו כיעד ראשון (המסווג AA) הייתה מונעת את הפצצת נגסאקי (שהייתה יעד חלופי לקוקורה)?

הערות

  • Beevor, A. (2012). The Second World War. Little, Brown and Co.; Cox, S. J. (2021). H-057-1: Operations Downfall and Ketsugo – November 1945. Naval History and Heritage Command, U.S. Navy

  • Richard F.B. (1999). Downfall: The End of the Imperial Japanese Empire. Random House

  • Cox (2021)

  • Samuel W. J. (2012). Prompt and Utter Destruction: Truman and the use of Atomic Bombs against Japan. The University of North Carolina Press

  • Jones V. C. (1985). Manhattan: The Army and the Atomic Bomb. Center of Military History, U.S. Army

  • Atomic Heritage Foundation (2014). The Interim Committee.

    https://www.atomicheritage.org/history/interim-committee

  • האמריקנים הבינו כי הם נדרשים להציג עוצמה חדשה כדי לחזק את כוחם הגאופוליטי מול הסובייטים

  • ד"ר רוברט אופנהיימר, פיזיקאי אמריקני אשר ניהל את פרויקט "מנהטן" לפיתוח הפצצה הגרעינית הראשונה. אופנהיימר נחשב לאבי הפצצה הגרעינית

  • Leslie G. R. (1945). Summary of Target Committee Meetings on 10 and 11 May 1945. U.S. Army; Jones (1985); Atomic Heritage Foundation (2014)

  • שם

  • מופיע במסמך סיכום והמלצות הוועדה תחת פרק 8: "שימוש נגד מטרות צבאיות"

  • מופיע במסמך סיכום והמלצות הוועדה תחת פרק 7: "גורמים פסיכולוגים בבחירת היעד"

  • תבחינים מדויקים (איכותניים או כמותיים) לסדר עדיפות של המטרות לא נמצאו במסמכי הועדה השונים החשופים לציבור

  • Leslie (1945); Atomic Heritage Foundation (2014)

  • Reischauer, E. O. (1986). My life between Japan and America. Harper & Row; Kelly, J. M. (2012). Why Did Henry Stimson Spare Kyoto from the Bomb?: Confusion in Postwar Historiography, Journal of American-East Asian Relations, 19(2), 183-203

  • Hasegawa, T. (2006). Racing the enemy: Stalin, Truman, and the surrender of Japan. Belknap Press of Harvard University Press; Jones (1985)

  • Ferrell, R. H. (Ed.) (1980). The Private Papers of Harry S. Truman. Harper and Row, pp. 55-56

  • Atomic Heritage Foundation (2014, June 4). 509th Composite Group.

    https://www.atomicheritage.org/history/509th-composite-group

  • Gosling F.G. (1999). Manhattan Project: making the atomic bomb. U.S. Department of Energy, pp. 48-53

  • מעריכים שעד 1946 נהרגו כתוצאה מהפיצוץ בהירושימה וממחלות הנובעות מקרינה גרעינית כ־140 אלף בני אדם. הערכות אחרות מצביעות על 200 אלף הרוגים עד שנת 1950

  • Edwin H. P. (2001). Japan's War: The Great Pacific Conflict. McGraw-Hill

  • The American Presidency Project (1945, August 6). Harry S. Truman

    https://www.presidency.ucsb.edu/documents/statement-the-president-announcing-the-use-the-bomb-hiroshima

  • Atomic Heritage Foundation (2014, June 4)

  • Gosling (1999), pp. 53-54

  • הסכם הניטרליות הסובייטי–יפני היה הסכם אי־התקפה בין המדינות על רקע השתתפותן במלחמת העולם השנייה

  • Histoty.com Editors (2010). 1945, September 02: Japan surrenders, bringing an end to WWII. https://www.history.com/this-day-in-history/japan-surrenders; Text of Hirohito's Radio Rescript (1945, August 15). The New York Times, p.3

  • לחץ פוליטי – לדוגמה יציאה של הציבור נגד המבצע בשל ההקרבה הגדולה של חיילים בדרך לכיבוש קרקעי של יפן; לחץ גאופוליטי – לדוגמה לחץ מצד הסובייטים, אשר היו בברית הגנה עם יפן בחלק מהתקופה, שיכול היה לעצור את התקדמות האמריקנים