על־פי נתוני מנהל האוכלוסין נכון לסוף 2018 התגוררו בנגב 260 אלף בדואים. מתוכם כ־180 אלף תושבים ביישובים המוכרים ועוד כ־80 אלף תושבים הגרים מחוץ ליישובים המוכרים, המכונים בשם "הפזורה הבדואית". לאוכלוסייה הבדואית שאינה מתגוררת ביישובים מוכרים, זו המכונה "הפזורה הבדואית", יש בעיית רישום וכתובתם של התושבים בה אינה מעודכנת במרשם האוכלוסין תחת סמל יישוב, אלא תחת סמל שבט. לשבטים הבדואיים אין גבול גאוגרפי, ולכן יש קושי מתודולוגי לנהל אומדני אוכלוסייה סדירים ומהימנים. היקפם בסוף 2018 הוערך כאמור בכ־80 אלף תושבים, תחת רישום של 25 שבטים בדואיים.
היישובים הבדואיים העצמאיים בדרום נמצאים בתחומן של שש מועצות מקומיות בדואיות ובעיר אחת - רהט. ריכוזי הבדואים העיקריים בדרום נמצאים ברהט, כרבע מהאוכלוסייה מתגוררת בשגב שלום ודרומה, ומזרחית לבאר שבע עד אזור דימונה וערד. על־פי נתוני משרד הבינוי והשיכון ונתונים של חוקרים אקדמאים, האוכלוסייה הבדואית בצפון מונה כ־110 אלף תושבים, כשני שלישים מהם חיים ביישובים בדואיים (60 אלף), שליש ביישובים ערביים מעורבים (40 אלף) וכ־10,000 ביישובים לא מוכרים בצפון הארץ. היישובים הבדואיים העצמאיים בצפון נמצאים בתחומן של שבע מועצות מקומיות בדואיות עצמאיות, וארבע מועצות אזוריות יהודיות (מטה אשר, זבולון, עמק יזרעאל ומשגב). ריכוזי הבדואים העיקריים בצפון נמצאים באזור גבעת אלונים ומסביב לעיר שפרעם, עמק זבולון, אזור משגב, בקעת בית נטופה ובקעת סכנין. נכון ל־2019 הבדואים מהווים כ־2.7% מאוכלוסיית ישראל.