שלמי תודה ורשימת מפות
חבריי הטובים והיקרים, רובם לוחמי 433 ,סייעו בכתיבתו של ספר זה. תודתי נתונה להם. תודה מיוחדת לצוות המצומצם שסייע לי להפיק את הספר ולהשיק אותו למרות השפעות ומגבלות הקורונה, באופן מכובד עבור משפחות חללי הגדוד, לוחמיו ומפקדיו. תודה מיוחדת למפקדים ולמטה, ללוחמים ולמתנדבים שנרתמו במסירּות רבה לכל נושא שנדרש.
אני מבקש למסור תודה גדולה למפקד המכללות הצבאיות, אלוף אמיר ברעם ולצוות הוצאת ״מערכות״ — בית התוכן המקצועי של צה"ל לצבא ולביטחון לאומי — ד"ר אמיר גילת, עדי לרנר ואביטל רגב־שושני — שראו בכתיבת סיפור הלחימה של גדוד 433 נושא חשוב ללמידה ולמורשת צה״ל. הם עודדו, כיוונו וסייעו רבות בעריכת הספר הפקתו והשקתו.
אך טבעי הוא שהספר אינו מקיף את כל האירועים שהתרחשו במלחמה, ואינו נוגע בכל האנשים שלקחו חלק בלחימה הקשה, הארוכה והמורכבת הזאת, שהייתה בבחינת מאבק לחיים ולמוות. ואולם, אין בכך כדי לגרוע מאומה מתרומתם של כל תומכי הלחימה, צוותי הטנקים, לוחמי החרמ"ש ולוחמי הסיור במאמץ הלחימה הקשה והתובענית. רבים הם סיפורי הגבורה וחירוף הנפש. את חלקם הכרנו ואת האחרים פחות. אני מבקש להביע סליחה מכל אותם הלוחמים והמפקדים, שהיו שם ותרמו את מיטבם אך סיפוריהם לא הגיעו לאוזנינו ועל כן לא הוזכרו בספר, או שהספר לא התמקד מספיק בתיאורי חוויותיהם בלחימה הקשה והארוכה.
תודה גם לשליש הגדודי סרן מנחם בן־צבי וצוות השלישות שלו ולסרן גיל־עד (גילי) חריש, שצורף לגדוד עם סיום הלחימה. עליהם הטלתי את המשימה הקשה והחשובה של ריכוז הנתונים, אימות נסיבות האירועים והקשר עם המשפחות השכולות בעת שהגדוד עסק בפעילות מבצעית ובאימונים בסיני. המשימה הזאת קשה וחשובה בעיני לא פחות מאשר הסתערות מול אש האויב. בגדוד כמו שלנו, שבו היו נפגעים רבים ושמצבת אנשיו הִשתנתה תכופות במהלך המלחמה, המשימה הייתה קשה במיוחד.
בגדוד היו לוחמים אורגניים, והיו רבים שהגיעו מחו"ל ומיחידות אחרות שחברו אלינו תוך כדי הלחימה במקום אלה שנשחקו, נפצעו ונהרגו. הרישומים והנתונים מהפלוגות ומהשלישּות על נסיבות הנפילה של החללים לא תמיד היו מושלמים, והדבר לא הקל על המלאכה. ביקשתי מהם למסור למשפחות את השתתפות לוחמי הגדוד ומפקדיו באבלן ולספר להם את כל מה שהיה ידוע לנו באותה עת. הנחיתי אותם להשיב למשפחות שיעלו שאלות נוספות, כי אלה ייבדקו ויימסר להם מידע משלים ככל שיושג. ביקשתי לא לתת נתונים לא בדוקים ולא מדויקים. התפללתי שנציגי הגדוד ימצאו בעצמם את תעצומות הנפש הדרושות לכך.
תודה לכל אלה שאתרו וביקרו את לוחמי הגדוד שנפצעו. עליהם ניתן להוסיף את חיילות הגדוד: פנינה גוטמן, אביבה (ויוי) סבן ורחל סורוקה. וכן את רעייתי שרי, שהייתה אז אמא לתינוק בן 9 חודשים ולילד בן 7. הם עברו מבית חולים למשנהו, בין מרכזי שיקום לבתי ההחלמה כדי לאתר את פצועי הגדוד על־פי הנתונים הבסיסיים הראשונים והמועטים שהיו בידיהם: נתוניו הצבאיים האישיים של הנפגע, מתי נפגע ולאן פּונה בפינוי הראשון. יותר מזה לא ידענו. רוב הפצועים עברו כמה תחנות בדרך לבית החולים שבו אושפזו. משם הועברו לבתי החלמה עד שחזרו לעצמם. זו הייתה משימה לא פשוטה שנמשכה זמן רב, היא נעשתה ברגישּות ובנחישּות. תודתי ותודת חבריי מ־433 נתונה לכולכם.