מדברי הרמטכ"ל, רא״ל מוטה גור, בסיכום הקרב על סואץ: לחימה בשטח בנוי היא לחימה אכזרית וקשה. אין משוואות מוחלטות של כמות ההרוגים מול ההצלחות. האם קרב בשטח בנוי צפוף וגבוה ניתן להשוואה לקרבות בשטחים פתוחים? בשום אופן לא!.... בלחימה בעיר שדה־הראייה קצר מאוד. קשה מאוד ללוחמים לאתר את מקורות היֶ רי. היכולת שלהם לעקוב אחרי חיילי האויב היורים עליהם שואפת לאפס. אני אומר זאת מניסיוני האישי בירושלים. לוחמי האויב מופיעים כהבזק, מטילים רימון, יורים צרורות ונעלמים. וזה שב וחוזר על עצמו. אין ויכוח על זה שנחום ואנשיו הם לוחמים מעולים.

ההתלבטות של המפקד במצבי קיצון אם ללכת עד הסוף או לסגת — זה עניין של ערכים אישיים שיש לאותו מפקד שנמצא בשטח. כמג"ד, גם אם נדפק לך הכוח, תמשיך להסתער ותן לאלה שמאחוריך, המח"ט והאוגדונר, שינהלו את יתר הכוחות ויוודאו שהקרב כולו יצליח. הדבר היחידי שצריך לעמוד בפניכם כמפקדים הוא: אם התחלתם מערכה תדאגו שתצאו ממנה מנצחים. אם החלטתם לכבוש תדחפו קדימה את הכוחות עד להשלמת ביצוע המשימה במלואה. אין פשרות עם אי ביצוע המשימה! נחום נהג בסדר ונכון. למרות שחמישים אחוז מהגדוד שלו נפגעו, הוא השלים את משימתו במלואה.

שר הביטחון משה דיין ב"אבני דרך": אם יאמר מפקד יחידה שלא ביצע משימה שהוטלה עליו מפני שלא יכול להתגבר על כוחות האויב, הסברו לא יתקבל, אלא אם כן נפגעו 50 אחוז מאנשיו. המושג "לא יכולתי" הוא יחסי; השאלה היא איזה מאמץ נעשה כדי לבצע את המשימה למרות התנגדות האויב. כל זמן שלא אבד כושר לחימתה של היחידה, עליה להוסיף ולתקוף. מה שלא אמרתי בפי, הביע סבר פניי. לכל המפקדים היה ברור, שאם לא יבצעו מה שהוטל עליהם, יעמדו בחקירה מדוקדקת, ואם לא יניחו את דעתי — יתנו את הדין. עד כאן דברי הרמטכ״ל ודברי שר הביטחון.

גדוד 433, המכּונה גדוד "גור", שעליו פיקדתי במלחמת יום הכיפורים הוקם שנה לפני המלחמה, וכבר בתחילת דרכו נדרש למאמץ מלחמתי שבו התנסו רק מעטים מטובי גדודי השריון. הגדוד לחם ברצף, בנחישּות ובעוז רוח במשך כל ימי הלחימה עד הקרב הקשה והמר שבקרבות המלחמה הזאת — הקרב בתוך העיר סואץ. בקרב הזה נדרש הגדוד לפרוץ לרחוב הראשי של העיר, על ציר סרג', להגיע עד לקצה השני שלה ולהתייצב על סוללת המזח שמחברת אותה עם פורט אבראהים ופורט תאופיק. הלחימה נמשכה ברצף משעות הבוקר עד רדת החשֵ כה. הקרב הזה של לחימה קשה בשטח בנוי צפוף וגבוה ראוי שיילמד על כל חלקיו ושלביו, על מרכיביו הטובים והפגומים, כדי להפיק לקחים וליישמם בקרבות בשטח בנוי בעתיד. רק בקרב הזה, שנמשך יום אחד, נפגעו כמחצית מלוחמי הגדוד, שלושה טנקים נשרפו כליל ונותרו בעיר, ורוב הכלים האחרים נפגעו ברמה כזאת או אחרת.

פנים רבות היו למלחמת יום הכיפורים. לכל יחידה הסיפור שלה והאמת שלה. במהלך השנים שלאחר המלחמה סּופר רבות בספרים ובמאמרים, וכן באמצעי המדיה האחרים, על יחידות שונות ולחימתן. היו יחידות שזנחו את תיעוד הלחימה שלהן, וממילא את היַחצנות הנלווית לו. היו יחידות שהציבו לעצמן כיעד את תיעוד הלחימה והסיפור של היחידה לפרטיו. מאז 1973, כמעט בכל שנה, עולים סיפורי הקרבות מזוויות שונות ועל־ידי כותבים חדשים. חטיבה 500, שבמסגרתה נלחם גדוד 433, לא עסקה בזה כלל וכלל כאילו לא הייתה שם, וסיפור לחימתו המופלאה של הגדוד לא זכה להכרה הראויה. למרות הזמן הרב שעבר, ואולי בשל כך, יש לנו חובה לשמר את המורשת המפוארת של הגדוד — לספר את הידוע לנו ואת האמת שלנו ללוחמיו ולמשפחות השכולות, שאינן מפסיקות להתעניין ולשאול. אסור שהאמת תגווע גם לאחר שנים רבות כל־כך. הערפל שיוצר שדה הקרב הוא כאין וכאפס לעומת הערפל שההיסטוריה גורמת. 

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz