מלחמת יום הכיפורים הייתה ללא ספק אירוע מכונן ברמה הלאומית. היא פיזרה את האופוריה שאחזה במנהיגּות מאז הניצחון במלחמת ששת הימים. עבור רבים מאתנו הייתה המלחמה קו פרשת מים. גם ממרחק הזמן ברור שמלחמת יום הכיפורים הייתה נקודת מפנה בתולדות צה"ל והמדינה. הביטחון העצמי המופרז, היוהרה, השאננות וחוסר הזהירות נעלמו. את מקומם תפסו שאלות נוקבות בנוגע למחדל ולרפיון המנהיגות. ההפתעה שהכין האויב הייתה מושלמת מבחינתו. המעבר אצלנו משגרה למצב לחימה קשה וגורלית נעשה במהירות. לא היינו מוכנים לבאות.

לוחמינו הגיעו מן הדממה המהורהרת של יום הכיפורים ישר אל אש התופת של קרבות הבלימה. לא הפנמנו את האפשרות שנופתע כל־כך חזק. חיינו בבועת הניצחון של מלחמת ששת הימים. למדנו בדרך הקשה את הלקחים: אין לזלזל לעולם באויב ולהיות תמיד מוכנים, פיזית ומנטלית, לגרוע ביותר.

בסביבות השעה 10:00 ביום הכיפורים התקבלה פקודה לגייס את גדודי המילואים של חטיבה 500. גדוד 433 היה כבר בעיצומן של ההכנות. בהיותו הגדוד הסדיר של החטיבה הוא היה מורכב ממדריכי מא"ח 500 (מחנה אימונים חילי), ומכך נבעו יכולותיו וביצועיו המעולים במלחמת יום הכיפורים. מִפקדת הגדוד, המחלקות המקצועיות ופלוגות הטנקים היו סדירות.

פלוגת חרמ״ש הייתה בנויה על תערובת של לוחמי חרמ"ש מילואים ותיקים, כשליש חיילי נח"ל לשעבר שהוסבו לחרמ"ש ומספר מדריכי מרכז החי"ר. בשל המצוקה הרבה שהייתה בחזית הסורית נאלצנו לשלוח לשם, ממאגר מדריכי הבסיס, כמה צוותים סדירים, 14 צוותי שוט ו־6 צוותי מגח. במקומם תוגברנו תוך כדי ההתארגנות בהשלמות של אנשי בית־ספר לשריון ושל צוותי מילואים צעירים שזה עתה השתחררו ועדיין לא שובצו ביחידות מילואים. בשעה 14:00 פתחו מצרים וסוריה במתקפה מתואמת על ישראל בשתי החזיתות: בגזרת תעלת סואץ, בסיני ובגזרה הסורית ברמת־הגולן.

חטיבה 500 ,שהייתה מבוססת על מִ פקדת מא"ח 500 (מחנה אימונים חילי), לימים, באלי"ש (בסיס אימונים ליחידות שדה) 750, סיימה שבועיים קודם לכן שני תרגילים אוגדתיים. מרבית הרכבים ואמצעי הלחימה היו פזורים בסדנאות בטיפולים ובהחזרה לכשרות. החטיבה כללה את הכוחות הבאים: מִפקדת החטיבה; גדוד סדיר 433 שעליו פיקדתי; שני גדודי מילואים — גדוד 429 שעליו פיקד סא"ל דן ספיר וגדוד 430 שעליו פיקד סא"ל אלישיב שמשי; פלס"ר (פלוגת סיור) ג'יפים שעליה פיקד סרן יוסי סיידון; פלוגת רפואה שעליה פיקד ד"ר מנחם שטרן. תפקידה של פלוגת הרפואה בעת לחימה היה לקלוט את הפצועים שפונו לאחר שטופלו בתאג"ד (תחנת איסוף נפגעים גדודית).

בשל תפקידנו האורגני במא"ח נדרשנו לסייע גם בהתארגנות היחידות האחרות של החטיבה. הגוף העיקרי של אנשי גדודי המילואים החל להגיע בשעה 17:00. כל צוות שהגיע החל מיד להצטייד ולהזדווד. הדגש היה על מהירות, מהירות ועוד פעם מהירות.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz