פרק 1: רקע

איתמר רבינוביץ', סגן יו"ר המכון ללימודי ביטחון שליד אוניברסיטת תל־אביב, נשיא קרן דן דוד ועמית לא תושב במכון ברוקינגס בוושינגטון 28.11.2022

הסכסוך היהודי־ערבי בארץ ישראל נמשך כבר יותר ממאה שנים. שורשיו בחיכוכים בין הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל ובין הקהילה הערבית הגדולה הרבה יותר, שפרצו לראשונה בשלהי התקופה העות׳מאנית; הוא החריף ונעשה משמעותי יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר פרסום הצהרת בלפור ב־1917, שבה הצהירה ממשלת בריטניה על תמיכתה ב״הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל״, ועם החלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל משני עברי נהר הירדן ב־1920.

בשלושת העשורים הבאים נאבקו ערבים ויהודים על זכויות באותה כברת ארץ ושליטה בה. מאבקם הגיע לשיא במלחמה שפרצה ב־1947, לאחר החלטת ארגון האומות המאוחדות על חלוקת הארץ בין מדינה יהודית ובין מדינה פלסטינית־ערבית. במהלך עשרות שנות הסכסוך זכו הערבים הפלסטינים בישראל לתמיכה ולסיוע מחלק גדול של העולם הערבי. ואולם הקמת מדינת ישראל ב־1948 ופלישתם של חמישה צבאות ערב הביאו את הסכסוך היהודי־ערבי בישראל למלוא עוצמתו. ניצחונה של ישראל, התבססותה והרחבת השטח שיועד לה, תבוסתם הצבאית של הערבים, כישלון ניסיונם לכונן את המדינה הערבית הפלסטינית שחזתה החלטת האו״ם ובעיית הפליטים הפלסטינים שנבעה מכך, הן עובדות היסוד בתהליך שהפך את הסכסוך היהודי־ערבי בארץ ישראל המנדטורית לסכסוך הישראלי־ערבי במתכונת שבה היה מוכר בעשורים הבאים.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאןhttps://bit.ly/3ledAzz