פרק רביעי: "סבתא, ימיך שונים מאלה שלי": השסע התרבותי בעולמו של הצעיר הפלסטיני

מיכאל מילשטיין, 30.03.2022

 

כאשר תראה אנשים המקיימים אורח חיים כשל בני הדורות הקודמים באמצעות כלים מודרניים, אל ייפלא הדבר בעיניך, שכן אתה במדינה ערבית... (וג'יהה חוידר, פעילת זכויות אדם סעודית)

 

ניגוד חריף בממד התרבותי, במיוחד בין מודרנה למסורת, מלווה את המערכת הפלסטינית מזה עשרות שנים, וזאת בדומה למתרחש ביתר המזרח־התיכון. ואולם בעשורים האחרונים אותו הקיטוב קיבל ביטוי עז מבעבר. בתקופות קודמות המתח בין שני העולמות התהווה, בין היתר, בעקבות הגעה פיזית של צעירים לערים הגדולות, שם הם נחשפו לסממנים החיצוניים - הטכנולוגיים או האופנתיים - של תרבות המערב, אך גם להיבטיה הרעיוניים. חשיפה לתכנים או למוצרים שמקורם במערב, וכן מפגשים עם משכילים מקומיים או עם נציגי תרבות המערב, אפשרו לצעירים להתוודע להווייה המודרנית.

לצד ההיקסמות מהמערב ופיתוח השאיפה להידמות לו, נוצר בקרב רבים מהצעירים תסכול נוכח הבנת פיגורה של התרבות המקומית או בעקבות חוסר היכולת לממש את מה שהמערב הציג. הפער הזה הוביל לתגובות נגד, שאחד מביטוייה הקיצוניים היה האסלאם הפונדמנטליסטי. במהלך השנים השתנו הדרכים שבאמצעותן נחשף הצעיר הערבי לתרבות המערב.

בעידן התקשורת המודרנית לא היה הכרח להיטלטל בנסיעות ארוכות מהפריפריה אל המרכזים האורבניים הגדולים. קריאת עיתונים, האזנה לתחנות רדיו וצפייה בערוצי טלוויזיה חשפו את הצעיר לעולם החיצוני גם בלי שביצע עקירה פיזית - לרוב טעונה ומייסרת - אל הכרך הגדול. האנתרופולוג דניאל לרנר היטיב לתאר את התמורות האלה במחקר שפרסם ב־1958 בנושא השפעת אמצעי התקשורת המודרניים על החברה במזרח־התיכון. לפי ניתוחו, המדיה המודרנית סייעה בהפצה מהירה של ידע ושל רעיונות, חשפה בפני הצעירים את העולם הרחב, אך במקביל גם גרמה להתפתחות ציפיות בקרבם. לדברי לרנר: "לאחר שחוו את טעמם של חיים טובים יותר, הם [צעירי המזרח־התיכון] חותרים לאתר דרכים להשיג את אותם החיים".

ואולם לצד החלומות, התפתחו בקרב אותם הצעירים גם זעם ואכזבה, בעיקר לאחר שהבינו את הקושי לממש את דגם החיים שאליו הם נחשפו. בניסוח נבואי משהו, הזהיר לרנר כי הפער בין החלום למציאות עלול להוליד הקצנה רעיונית ופרצי אלימות שיונהגו על־ידי אותם צעירים מתוסכלים.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"