פרק ראשון: צעירים ומהפכות במערכת הפלסטינית

מיכאל מילשטיין, 30.03.2022

 

זיכרון העוול שנעשה לאבות יכול להיות גורם מתסיס הרבה יותר מאשר הבטחה לעתיד טוב וחופשי (ולטר בנימין)

 

מושגי המהפכה והמרד נגד המציאות טבועים בעומק ההוויה הפלסטינית המודרנית. נוכח עימות לאומי מתמשך ופער מתמיד בין החלומות והיעדים שהפלסטינים שואפים לממש ובין המציאות בפועל, זוכות תחושות של חוסר שקט למעמד של יסוד קיומי.

בראיית הפלסטינים אותה התסיסה נועדה להזין את להט המאבק וההקרבה הנתפס ככלי חיוני לצורך שינוי המציאות. בהוויה שכזאת מוענק לבני הדורות הצעירים תפקיד חלוצי ורב חשיבות, של מי שאמונים על הושעת הקולקטיב הפלסטיני ועל הנהגתו אל עבר עתיד טוב יותר.

במערכת הסובלת מאויבים רבים וממאבקים פנימיים בלתי פוסקים התבססה במשך עשרות שנים נוסטלגיה עזה אל העבר, כלומר לעידן שלפני 1948. בהוויה שכזאת התפתחה אכזבה קבועה כמעט מהגורמים המנהיגים את הזירה, ולצדה מחאה וזעם של בני הדור הצעיר החותרים לסלק את הנהגת העבר הכושלת ולהוביל את המערכת ברוח מהפכנית ואקטיבית.

הצעירים הפלסטינים היו ״מקור מטרד״ קבוע מבחינת כל גורם - פנימי או חיצוני - שהוגדר בראייתם ממסדי או כזה שחותר לשמר את הסדר הקיים: הממשלים הערביים, הזירה הבין־לאומית, ואף חלק ניכר מהפוליטיקאים הפלסטינים שנתפסו בעיניהם כמנוונים, ובפרט מנהיגי האליטות הוותיקות.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן או על "הורדת PDF"