העיסוק הישראלי בנושא הפלסטיני מגלם ניגוד בסיסי:  מצד אחד יש הכרה בחשיבות האסטרטגית של הסוגיה; אולם מהצד האחר - זוויות ההתבוננות ודרך ההבנה של הנושא צרות יחסית וממוקדות בהיבטים ביטחוניים ובהתפתחויות "השוטפות", ולא פעם משקפות הטיה אידיאולוגית כזו או אחרת. כתוצאה מכך ניכר מזה כמה עשורים קושי מצד גורמים בישראל לזהות נכון ולנתח את זרמי המעמקים של המערכת הפלסטינית,  וכאשר אלה מתפרצים - כפי שלמשל קרה באנתפאדה הראשונה - הם מחוללים הפתעה אסטרטגית ויוצרים שינוי עמוק במציאות.

תופעות חברתיות ותרבותיות ניצבות בטבורם של תהליכי יסוד ותמורות אסטרטגיות באשר הם. עוד לפני שהן נחשפות במלוא עוזן, צצים סימנים מעידים בנוגע לעתיד להתרחש שלרוב אינם מושכים תשומת לב מיוחדת. הופעתו של דור חדש נמנית עם אותן תופעות שמתפתחות באופן סמוי מהעין.

במקרה הפלסטיני - המלווה בחוסר יציבות ובמאבקים מתמשכים - יש לדור הצעיר חשיבות מיוחדת. עקב הזעזועים והמשברים התכופים במערכת הפלסטינית, תדירות ההופעה של הדורות הצעירים רבה יותר והם זוכים להערצה קולקטיבית כמי שעשויים להנהיג את הפלסטינים בדרך חדשה ולקדם ישועה לאומית.

במוקד המחקר הנוכחי עומד הדור הצעיר הפלסטיני בן ימינו ,זה אשר נולד אל תוך העידן שהחל בעקבות חתימת הסכם אוסלו (1993). תודעתם הקולקטיבית של אותם הצעירים עוצבה בצל כמה אירועים מכוננים ובראשם:  הקמת הרשות הפלסטינית (1994); פרוץ האנתפאדה השנייה (2000); עליית החמאס לשלטון ברצועת עזה ופיצולה של המערכת הפלסטינית (2006–2007); "האביב הערבי" (החל משנת 2010); ומהפכת התקשורת העולמית, שבמוקדה התפתחות המרחב הרשתי הווירטואלי.

תכליתו של ספר זה לשרטט את דיוקנו של הדור הצעיר הפלסטיני,  ובאמצעות כך לשקף את התמורות שחלו ועדיין מתחוללות במערכת הפלסטינית בעשורים האחרונים. במסגרת הזאת מנותחים המאפיינים הייחודיים של הדור הצעיר במערכת הפלסטינית - תוך עמידה על השוני בינו ובין הדורות שקדמו לו - ומתוארת השפעתה של אותה הקבוצה במישורים שונים. זהו מחקר רב־ממדי הכולל מצד אחד ניתוח היסטורי ותיאור של ההוויה הנוכחית, אך מן הצד האחר ניסיון זהיר להעריך את התרחישים שיכולים להתפתח בעתיד, לצד העלאת המלצות למדיניות עבור ישראל.

לנוחות הקורא נעשו כמה הקלות בתעתיק מערבית לעברית. שמות ומונחים מסוימים נכתבו בכתיב מלא (למשל אל־חוסייני ולא אל־חסיני,  מוחמד ולא מחמד), הגם שבשפת המקור נעשה שימוש בכתיב חסר. כמו כן בשמות ובמונחים שבהם מחייבים כללי התעתיק צ', נכתב ד (למשל אנתפאדה במקום אנתפאצ'ה, רמדאן במקום רמצ'אן). האות ע' נכתבה על־פי רוב בתעתיק המדויק, למעט במקרה של שם המשפחה אל־ברגותי (אל־ברע'ות'י במקור), שאופן הגייתו בשפה הערבית המדוברת השתרש גם בקרב דוברי העברית.

ברצוני להביע את הערכתי ותודתי העמוקות לפרופ' עמנואל סיון, לפרופ' מתי שטיינברג ולד"ר משה לוי על הזמן ועל המאמץ הרבים שהקדישו לקריאה קפדנית של המחקר. הערותיהם והצעותיהם הנבונות סייעו לי בחידוד הטיעונים המועלים בספר ,והשיח המרתק שניהלתי עימם הפרה את הניתוחים שערכתי.

תודה נוספת שלוחה לרב־אלוף (מיל׳) גדי איזנקוט על כתיבת ההקדמה לספר אשר בה עיגן את סוגיית הדור הצעיר הפלסטיני בניתוח רחב יותר של המציאות שבה נתונים ישראל והפלסטינים, תוך העלאת תהיות לגבי עתיד היחסים בין שני העמים. הערכתי הרבה לפרופ' עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח־התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל־אביב, ולד"ר אמיר גילת, מפקד הוצאת "מערכות", על תמיכתם המסורה שאפשרה את הבאת המחקר לפרסום,  וכן לעדי לרנר,  עורך "מערכות", על העשייה המקצועית והמוקפדת, ולאלנה קוזנצוב שעמלה על הכנת הספר לדפוס.

תודה מיוחדת ואישית נתונה למשפחתי, ובפרט לנועה, רעייתי ושותפתי לחיים, ולילדיי זוהר, ליהיא ואלעד המלווים אותי בחום ובאהבה לאורך כל הדרך.