מכונן ומניח השורשים (תַאְצִיל) לזרם הווסטיה

ד"ר שגיא פולקה, עמית מחקר, לימודי אסלאם במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל־אביב. מחבר הספרShaykh Yūsuf al-Qaraḍāwī – Spiritual Mentor of Wasaṭī Salafism10.11.2022

האיזון והווסטיה באסלאם

האיזון והווסטיה באסלאם

את הזרם הרעיוני שעיצב החל בשנות ה־70 של המאה ה־20, כינה קרצ'אוי בשם וַסַטִיַּה. עוד לפני שהשתמש במונח לציון שם הזרם, קבע כי הווסטיה היא אחת התכונות הייחודיות של האסלאם. הוא הגדיר תכונה זו כאיזון (תַוַאזֻן או אִעְתִדַאל)  בין שני דברים מקבילים או מנוגדים, בדרך שמי מהניגודים אינו בעל השפעה בלעדית ואינו דוחק את האחר ומאפיל עליו. כדוגמה לקצוות מקבילים או מנוגדים ציין את הרוחניות מול החומרנות; האינדיווידואליזם לעומת הקיבוציות; הריאליזם מול האידיאליזם; הקביעות מול השינוי וכדומה.1

מקור ההשראה הקראא'ני לווסטיה הוא פסוק 143 בסוּרַת אל־בַּקַרַה, 2: "כך עשינו אתכם אומה מן המיטב (אֻמַּה וַסַט) [או עדה שהולכת בדרך האמצע], למען תעידו על מעשי האנשים ולמען יעיד השליח על מעשיכם". פסוק זה מציין את ה"וַסַט" כתכונה של האומה המוסלמית, ופרשני הקראא'ן העניקו לה פירושים שונים שבמידה רבה השפיעו על בחירת השם לזרם הרעיוני של קרצ'אוי. לפי הפרשנים, תיאר אללה את האומה המוסלמית כאומת אמצע בין הנוצרים ליהודים, שכן הדבר האהוב ביותר על אללה הוא האמצע.2

החידוש של קרצ'אוי היה בהגדרת הווסטיה3 כזרם רעיוני בעל סימני היכר ברורים ומצע ברור, וגיבושו כזרם המרכזי של תופעת ההתעוררות (צַחְוַה) האסלאמית.4 זרם הווסטיה בהנהגתו השתתף בניסוח הפתרון האסלאמי שהתגבש כחלק מההתעוררות האסלאמית בסוף שנות ה־60, לאחר התבוסה במלחמת ששת הימים. הזרם החל במצרים, ולאחר מכן ברחבי המזרח התיכון. שם הזרם אוצר את כל מאפייניו הייחודיים של הזרם, כפי שהוגדרו על־ידי קרצ'אוי. בשל מטענו התרבותי והרעיוני העשיר של המונח, אין לנסות ולתרגמו. בשנות ה־70 של המאה ה־20 שמה לה הווסטיה למטרה להדריך את התנועות האסלאמיות האלימות שצמחו במצרים במסגרת ההתעוררות האסלאמית, והאשימו את המשטר המצרי בכפירה. אחת מן הקבוצות – הג'האד האסלאמי המצרי – אחראית לרצח הנשיא אנוָר אל־סאדאת ב־1981.

פיגועי 11 בספטמבר היו נקודת מפנה חשובה ביחס שבין האסלאם למערב. קרצ'אוי, כנציג הווסטיה, ראה את תפקידו להעניק את הפרשנות הווסטית החלופית לזו של אל־קַאעִדַה. לדבריו: "אחרי 11 בספטמבר נפתחה מתקפה תקשורתית עצומה נגד האסלאם, לצד המערכה הצבאית. האסלאם נחשב למקור הטרור והאלימות בעולם. המוסלמים החלו להתמודד עם שאלות שונות מצד אנשי המערב בכל מקום, [שאלות] שבהן האשמות בעלמא כלפי האסלאם, ספרו [כלומר הקראא'ן], נביאו, השריעה שלו, הציוויליזציה המוסלמית, ההיסטוריה והאומה".5

קרצ'אוי סבר כי ראוי לה להתעוררות לעבור משלב ההתבגרות לשלב הבגרות והבשלות. מעבר זה התבטא, בעיניו מקנאות וסגירות לסובלנות ופתיחות; מהגזמה לווסטיה; מאלימות לרחמים.6 אחרי 11 בספטמבר וצמיחת הזרם הסַלַפִי הגִ'הַאדִיּ – השוקת האידיאולוגית של אל־קאעדה ולאחר מכן של המדינה האסלאמית (מ־2014), ביקש קרצ'אוי לאבחן פגם הלכתי בזרם זה בסוגיות כמו מטרת הג'האד, מרד אלים נגד שליטים מוסלמים שמואשמים בכפירה והאשמה בכפירה (תַכְּפִיר) של מוסלמים בידי מוסלמים.7

אולם הזרם שהציג אינו מתון, כפי שסברו כמה מהחוקרים במערב, אלא מעשי. החזון של הזרם הווסטי בהנהגת קרצ'אוי לא היה שונה מזה של הג'האד העולמי, שכן העתיד שייך לאסלאם אשר לפי הנבואה של הנביא מחמד, ייכנס לכל בית, יחזור לשלוט באירופה, ישחרר את רומא ויקים ח'ליפות ישרת דרך. בניגוד לג'האד העולמי, הווסטיה דוגלת בכיבוש אירופה בדרכי שלום, "בעט ובלשון, לא בחרב ובחודי החרבות".8 הווסטיה היא שהעניקה לארגונים אסלאמיים דוגמת חמאס והתנועה האסלאמית בישראל, על שני פלגיה – את עקרונות הפרגמטיזם האסלאמי בגבולות השריעה. העקרונות המנחים לפרגמטיזם זה הם:

איזון בין הקביעות הבלתי משתנות (תַ'וַאבִּת) ובין הדברים המשתנים (מֻתַעַ'יִּרַאת). בשדה ההלכתי מתכוון קרצ'אוי בעיקרון זה ליצירת איזון בין הקביעות הנחרצות של השריעה ובין תמורות הזמן. מכאן הוא גוזר את השתנות פסק ההלכה על־פי תמורות הזמן, המקום, המצב והנוהג. חמאס גוזרת מעיקרון הלכתי זה את מהות הפרגמטיזם: קביעוּת במטרות רחוקות הטווח של התנועה, וגמישות והתפתחות באמצעים למימושן.9 אסמאעיל הניה קבע כי המייחד את חמאס הוא ההתעקשות של התנועה לשמור על העקרונות הבלתי משתנים (תַ'וַאבִּת) של העם הפלסטיני ושל ההתנגדות (מקאומה), לצד גילוי גמישות הנחוצה במסגרת הפעולה הפוליטית.10

עקרונות היסוד שחמאס רואה בהן לשיטתה קווים אדומים הם: א. שחרור פלסטין מהים ועד הנהר והקמת מדינה פלסטינית ריבונית על שטח כל פלסטין. שחרור פלסטין הוא חובת העם הפלסטיני בפרט והאומה הערבית והמוסלמית בכלל. ב. זכותו של כל פלסטיני לשוב לאדמתו (חק אלעודה) ולהינות בה מכל זכויות האדם ובראש ובראשונה מזכות ההגדרה העצמית (חק תקריר אלמציר). זכות השיבה לפליטים ולעקורים הינה זכות טבעית הן אישית והן קיבוצית ואין לוותר עליה ג. מסגד אלאלקצא הוא זכות טהורה של העם הפלסטיני והאומה המוסלמית ולכיבוש אין כל חלק בו. ירושלים היא בירת פלסטין והיא בעלת מעמד דתי, היסטורי ותרבותי מיוחד. ד. אין הכרה בישראל ואין הכרה בלגיטימציה של הפרויקט הציוני. ה. דחיית כל הפתרונות וההסדרים שנועדו לחסל את הסוגייה הפלסטינית. ז. ההתנגדות (מקאומה) לכיבוש בכל האמצעים היא זכות לגיטימית. ההתנגדות החמושה היא בחירה (ח'יאר) אסטרטגית. היא נועדה לשמירת עקרונות היסוד והשבת זכויות העם הפלסטיני. 

סעיף 20 במסמך חמאס מ־2017 יכול לייצג עיקרון וסטי זה.11 בסעיף נכתב: "אין ויתור על חלק כלשהו מאדמת פלסטין יהיו הסיבות, הנסיבות והלחצים אשר יהיו, ויארך הכיבוש ככל שיארך. חמאס דוחה כל חלופה לשחרור מלא של פלסטין, מהים ועד הנהר. עם זאת, ובאופן שאין פירושו כלל הכרה בישות הציונית ולא ויתור על זכות פלסטינית כלשהיא, חמאס סבורה שהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות מלאה שבירתה ירושלים בקווי 4 ביוני 1967, עם שיבת הפליטים והעקורים לבתיהם שמהם הוצאו, היא נוסחה של הסכמה לאומית משותפת".

סעיף זה מניח את התשתית למעין "תכנית שלבים" הדומה לזו שאימץ אש"ף ב־1974. חמאס אימצה תוכנית זו של שלבים כבר בראשית שנות ה־90, לאחר הסכם אוסלו, ועיקרה להשיג מדינה פלסטינית בגדה וברצועה כשלב בדרך להשגת שחרור פלסטין כולה.12 רעיון זה עולה בקנה אחד עם עיקרון ההדרגתיות שמאמצת הווסטיה. קרצ'אוי קבע כי ההדרגתיות היא נוהג ביקום (סֻנַּה כַּוְנִיַּה) כמו גם בשריעה. משמעו כי אין להחיש את הדברים טרם זמנם, ואין לקצור את הפירות לפני הבשלתם.13

ביטוי נוסף לפרגמטיזם של חמאס הוא נכונותה לקבל שביתת נשק זמנית (הֻדנה) עם ישראל בתנאים מסוימים.14 שביתת הנשק טקטית ונועדה לקדם את התועלת של חמאס, דוגמת התעצמות צבאית ושיפור היערכותה הצבאית לקראת המערכה הבאה. הדבר עולה בקנה אחד עם אחת ההתניות להֻדנה בהלכה המוסלמית – השגת תועלת עבור המוסלמים.15

הלכת האיזונים (פִקְה אל־מֻוַאזַנַאת) והלכת סדר העדיפויות (פִקְה אל־אַוְלַוִיַּאת). מבחינה הלכתית הלכת סדר העדיפויות היא קביעת סדר עדיפות ביחס לקיום המצוות, למשל, מצוות חובה קודמות למצוות רשות ומצוות אישיות זוכות לקדימות על פני מצוות קולקטיביות. הלכת האיזונים היא נדבך משמעותי ושורש פסיקה מרכזי של הווסטיה, במסגרת ההתחשבות בתועלת.16 הווסטיה יוצרת איזון בין התועלות והנזקים שבעשיית מעשה, כדי להכריע מבחינה הלכתית. תועלת הקבוצה למשל קודמת לתועלת היחיד.17 הניה סבור כי אחד מגורמי הכוח של חמאס הוא החוכמה הפוליטית שלה, והלכת האיזונים וסדר העדיפויות שאימצה.18

דוגמה לשימוש בעיקרון זה על־ידי חמאס אפשר לראות בהחלטתה להשתתף בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב־2006. בתוכנית של "סיעת השינוי והרפורמה" (אל־תַּעְ'יִיר ואל־אִצְלַאח) שהקימה לקראת הבחירות, היא נימקה את השתתפותה בהן בדרך שצעד זה הוא חלק מהתוכנית הכוללת לשחרור פלסטין ושיבת העם הפלסטיני למולדתו. לדעת חמאס, ההשתתפות בבחירות מחזקת את תכנית ההתנגדות והאנתפאדה. שאלת ההשתתפות בבחירות נתונה לאִגְ'תִהַאד, שיקול דעת אנושי, ואיננה עיקרון אמונתי בלתי משתנה.19 כלומר חמאס שקלה את סוגית ההשתתפות בבחירות במאזניים של תועלות ונזקים, והגיעה למסקנה כי התועלת עולה על הנזק.20

עיקרון הבנת המציאות (פקה אל־ואקע) נכוחה שאומץ על־ידי הווסטיה כעיקרון בפסיקה. חמאס הפכת זאת לכלי בשדה הפוליטי ובשדה הלחימה, משמע אימוץ של ריאליזם (וַאקִעִיַּה). המשמעות המעשית היא כי בפסיקתו ניסה קרצ'אוי לאזן בין התועלות (מַצַאלִח) לנזקים (מַפַאסִד), ולפסוק בהתחשב במציאות המשתנה. כפי שקבע מאיר ליטבק, אף שחמאס עודדה ביצוע פעולות אסתשהאד כביטוי הנעלה ביותר של הג'האד נגד היהודים, לא מדובר בתנועה "מטורפת" שאיננה מתחשבת במציאות, או בכזו הפועלת בצורה העלולה לסכן לא רק את עצם קיומה אלא גם את האינטרס הפוליטי שלה. להפך, מדובר בתנועה הפועלת בצורה מושכלת ורציונלית, היודעת בדרך כלל להתאים את האמצעים למטרות21.

מתן משקל לרציונל לצד ההשראה, ועידוד העיון והמחשבה. אין סתירה בין המסורת (נַקְל) לרציונל (עַקְל).22

אחת התוצאות של אימוץ הווסטיה על־ידי חמאס והתנועה האסלאמית בישראל, היא היכולת לפנות לקהלים שונים בשפות שונות ולהתאים את המסר לנמען. קרצ'אוי ראה בכך חלק מעקרונות ההטפה של האסלאם. את העיקרון ולפיו יש לדבר עם אנשים בלשונם, למד קרצ'אוי מן הכתוב בקראא'ן (14:4), שם נאמר כי אללה שולח שליחים היודעים את שפת עמם כדי שיוכלו להבהיר את המסר לעמם. קרצ'אוי הסיק מכאן כי אין הכוונה רק לפנות לסינים בסינית ולרוסים ברוסית, אלא "לדבר לאנשים במזרח בלשון אנשי המזרח, ובמערב בלשון אנשי המערב".23 לפיכך אין תמה כי ח'אלד משעל ציין במסיבת העיתונאים במאי 2017 שבה הציג את אמנת חמאס החדשה, כי אנשי חמאס נפגשו לפני פרסומו עם מומחים בתחום המשפט הבין־לאומי כדי לשמוע את הערותיהם, ונועצו עם מומחים לשפה האנגלית לצורך תרגום המסמך.

סוגיה משמעותית היא תרגומו של המונח "וסטי" בנוסח האנגלי של מסמך חמאס (סעיף 8 במסמך). "תנועת חמאס מבינה את האסלאם כמקיף את כל היבטי החיים ונכון לכל זמן ומקום; רוחו [של האסלאם] היא הווסטיה המאזנת (וַסַטִיַּה מֻעְתַדִלַה). חמאס מאמינה כי האסלאם הוא דת של שלום וסובלנות. בה חיים הנוהים אחר החוקות והדתות בביטחון ובחסות. כמו כן היא מאמינה שפלסטין הייתה ותישאר דוגמה לדו קיום, סובלנות ויצירה תרבותית".

הביטוי "וסטיה מעתדׅלה" תורגם בנוסח האנגלי הרשמי של מסמך חמאס: justly balanced middle way and moderate spirit. אולם המונח וסטיה הוא כאמור מונח טעון מבחינה תרבותית, ואוצר את כל עיקרי זרם הווסטיה ועקרונותיו שעוצבו בידי קרצ'אוי. לכן לא ניתן לתרגמו לאשורו לשפות זרות. התרגום האנגלי שהוצע על־ידי חמאס, שהוא תרגום שבו גם נעשה שימוש בספרות המחקרית לעיתים, כוון לאוזניים מערביות כדי להעביר את המסר שווסטיה משמעה מתינות.24 במסיבת העיתונאים קבע משעל כי המסמך מיועד לקהלים שונים, שאחד מהם הוא "הסביבה האזורית והבין־לאומית".

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן: https://bit.ly/3ledAzz

הערות

  • אלקרצ'אוי, אלח'צאא'ץ אלעאמה ללאסלאם (קהיר: מכתבת והבה; מהד' 6, 2003), 115. אלקרצ'אוי, פקה אלוסטיה אלאסלאמיה ואלתג'דיד – מעאלם ומנאראת (קהיר: דאר אלשרוק, 2010), 37-38.

  • אבן ג'ריר אלטברי, ג'אמע אלביאן פי תפסיר אלקראא'ן (2:143): http://www.altafsir.com/Tafasir.asp?tMadhNo=1&tTafsirNo=1&tSoraNo=2&tAyahNo=143&tDisplay=yes&UserProfile=0&LanguageId=1

  • על הווסטיה אצל אלקרצ'אוי ראה: האני מחמד טאיע, "אלשיח' אלקרצ'אוי ומנהג' אלוסטיה אלאסלאמיה" בתוך: כותבים שונים, אלקרצ'אוי – כלמאת פי תכרימה ובחות' פי פכרה ופקהה מהדאה אליה במנאסבת בלוע'ה אלסבעין (קהיר: דאר אלסלאם, 2004), כרך 2, 877-916. Sagi Polka, Shaykh Yūsuf al-Qaraḍawī – Spiritual Mentor of Wasaṭī Salafism (New York: Syracuse University Press, 2019),, 80-101 . Bettina Gräf, "The Concept of Wasaṭiyya in The Work of Yūsuf al-Qaraḍāwī" in: Bettina Gräf ann Jakob Skovgaard – Petersen (editors), Global Mufti – The Phenomenon of Yusuf al-Qaradawi (New York: Columbia University Press, 2009), 213-238 . Uriya Shavit, Sharīʿa and Muslim Minorities: The Wasaṭī and Salafī Approaches to Fiqh al-Aqalliyyāt al-Muslima (Oxford: Oxford University Press, 2015), 16-49 . שגיא פולקה, "עקרונות ה"וסטיה" על־פי משנתו של שיח' יוסף אל-קרצ'אוי", בתוך: אריק רודניצקי (עורך), הגות אסלאמית מודרנית בישראל (אוניברסיטת תל אביב: מרכז דיין, 2013), 4-11.

  • אכרם כסאב, דור אלקרצ'אוי פי תאציל אלוסטיה ואבראז מעאלמהא (קהיר: מכתבת והבה, 2008), 41-44

  • אלקרצ'אוי, נחן ואלע'רב – אסאלה שאא'כה ואג'ובה חאסמה (קהיר: דאר אלתוזיע ואלנשר אלאסלאמיה, 2006), 10.

  • אלקרצ'אוי, אלצחוה אלאסלאמיה מן אלמראהקה אלא אלרשד (קהיר: דאר אלשרוק; מהד' 3, 2008).

  • אלקרצ'אוי, פקה אלג'האד – דראסה מקארנה לאחכאמה ופלספתה פי צ'וא אלקראא'ן ואלסנה (קהיר: מכתבת והבה, 2009), כרך 2, מעמוד 1038.

  • אלקרצ'אוי, אלמבשראת באנתצאר אלאסלאם (קהיר: מכתבת והבה; מהד' 2, 1999), 28-31. אלקרצ'אוי, אלאסלאם – חצ'ארת אלע'ד (קהיר: מכתבת והבה, 1995), 149.

  • אלקרצ'אוי, כלמאת פי אלוסטיה אלאסלאמיה ומעאלמהא (קהיר: דאר אלשרוק, 2008), 44.

  • אסמאעיל הניה, "חמאס: קראא'ה פי אלראיה ותג'רבת אלחכם" בתוך: מחסן מחמד צאלח (עורך), חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה חמאס: דראסאת פי אלפכר ואלתג'רבה (בירות: מרכז אלזיתונה ללדראסאת ואלאסתשאראת, 2014), 2.

  • "ות'יקת אלמבאדי ואלסיאסאת אלעאמה" (מאי, 2017), אלמכתב אלאעלאמי לחרכת אלמקאומה אלאסלאמיה חמאס: https://tinyurl.com/58zy9cbf

  • מתי שטיינברג, עומדים לגורלם – התודעה הלאומית הפלסטינית 1967-2007(תל-אביב: למשכל, 2008), 254-256.

  • אלקרצ'אוי, כלמאת פי אלוסטיה אלאסלאמיה ומעאלמהא, 46-47.

  • על התבטאויות פרגמטיות בחמאס לגבי ההדנה ראה: Yigal Carmon and C. Jacob, "Alongside Its Islamist Ideology, Hamas Presents Pragmatic Positions", MEMRI, Inquiry & Analysis Series, No. 322 (February 6, 2007): https://www.memri.org/reports/alongside-its-islamist-ideology-hamas-presents-pragmatic-positions

  • על דיני ההדנה במשפט המוסלמי ראה: חסן איוב, פקה אלג'האד פי אלאסלאם (קהיר: דאר אלסלאם; מהד' 2, 2005), 102-107. אלקרצ'אוי, פקה אלג'האד – דראסה מקארנה לאחכאמה ופלספתה פי צ'וא אלקראא'ן ואלסנה (קהיר: מכתבת והבה, 2009), כרך 2, 785-792. Mustafa Abu Sway, "The Concept of Hudna (Truce) in Islamic Sources", Palestine-Israel Journal of Politics, Economics and Culture, Vol. 13, No. 3 (2006), 20-27

  • David L. Johnston, "Yusuf al-Qaradawi`s Purposive Fiqh: Promoting or Demoting the Future Role of the ῾ulamā᾿?" in: Adis Duderija (ed.), Maqāṣid al-Shrī῾a and Contemporary Reformist Muslim Thought – An Examination (New York: Palgrave Macmillan, 2014), 38-71. 

  • אלקרצ'אוי, פי פקה אלאולויאת – דראסה ג'דידה פי צ'וא אלקראא'ן ואלסנה (בירות: מאססת אלרסאלה, 1999), 29-40. על המצלחה בפסיקה הוסטית של אלקרצ'אוי ראה: Armando Salvatore, "Qaraḍāwī`s Maṣlaḥa: From Ideologue of The Islamic Awakening to Sponsor of Transnational Public Islam" in: Bettina Gräf and Jakob Skovgaard-Petersen (editors), Global Mufti – The Phenomenon of Yūsuf al-Qaraḍāwī (New York: Columbia University Press, 2009), 239-250. Muhammad Qasim Zaman, Modern Islamic Thought

  • In A Radical Age: Religious Authority and Internal Criticism (Cambridge: Cambridge University Press, 2012), 108-139

  • "אלברנאמג' אלסיאסי: כתלת אלתע'ייר ואלאצלאח": http://www.islah.ps/new2/?news=128

  • על החלטת חמאס להשתתף בבחירות: Menachem Klein, "Hamas in Power", Middle East Journal, Vol. 61, No. 3 (Summer 2007) 446-449. Guy Burton, "Hamas and its Vision of Development", Third World Quaterly, 33, 3 (2012), 534-536

  • מאיר ליטבק, "תנועת חמאס: אחים מוסלמים עם ייחודיות פלסטינית", בתוך: מאיר חטינה ואורי מ. קופפרשמידט (עורכים), האחים המוסלמים – חזון דתי במציאות משתנה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2012), 225.

  • אלקרצ'אוי, פקה אלוסטיה אלאסלאמיה ואלתג'דיד, 217; 237.

  • אלקרצ'אוי, ח'טאבנא אלאסלאמי פי עצר אלעולמה (קהיר: דאר אלשרוק, 2004), 31.

  • המילה וסטיה תורגמה בספרות המחקרית כ- centrism או mainstream. לדעת Bettina Gräf, תרגומים אלה למילה וסטיה מתעלמים מרכיב ההתנגדות וההתרסה שבה ולכן היא מציעה לתרגמה כ – counterbalance, לפחות לגבי השימוש במונח זה אחרי שנת 2001 על־ידי אלקרצ'אוי. ראה: Bettina Gräf, "The concept Of Wasaṭiyya In The Work Of Yūsuf Al-Qaraḍāwī", 214