תרומת האימון הקשבי לכושר הנפשי של תצפיתניות בצה"ל

רס"ן אופיר אוחיון, רמ"ד כושר נפשי ופסיכולוגיה מבצעית, מחלקת בריאות הגוף והנפש, מקרפ"ר, זרוע היבשה

סא"ל יואב לוינשטיין, רע"ן שדה וכושר נפשי, מחלקת בריאות הגוף והנפש, מקרפ"ר, זרוע היבשה

ד"ר אבישי אנטונובסקי, רמ"ד מחקר כושר נפשי, מחלקת בריאות הגוף והנפש, מקרפ"ר, זרוע היבשה26.11.2021

התמודדות יעילה עם אתגרים מנטליים מפחיתה את סיכוייו של חייל להיקלע למצבי מצוקה. האימון הקשבי, שביכולתו לשפר את התפקוד המבצעי של הלוחמים ולצמצם את התפתחותם של תסמינים פוסט־טראומטיים לאחר השתתפות בלחימה, הוא אחד מהפתרונות. על המפקדים להגביר את העיסוק במיפוי האתגרים המנטליים ביחידותיהם, ובמציאת מענה מעולמות הכושר הנפשי

השירות בצה"ל חושף את משרתיו לאתגרים רבים ומגוונים, ובמטרה להבטיח את הצלחתם במשימותיהם משקיע מאמצים רבים כדי לספק להם ידע ומיומנויות שונות.1 למרות המאמץ להגיע להלימה מיטבית בין תוכני ההכשרות והאימונים ובין האתגרים הצבאיים הצפויים, לא ניתנה תשומת לב מספקת לנושא ההתמודדות עם האתגרים המנטליים.2 ב־2017 הוקם על רקע זה ענף שדה וכושר נפשי במחלקת בריאות הגוף והנפש של חיל הרפואה. מתוך גישה של קידום בריאות נפשית (ולא טיפול במצוקות), הענף עוסק בחקר הביטויים של כושר נפשי ובפיתוח תוכניות להגברת הכושר הנפשי בקרב חיילים. המונח "כושר נפשי" מוגדר כך: "מיומנות נרכשת וניתנת לשימור, שהיא תוצר היכולות החברתיות, הרגשיות, הקוגניטיביות והפיזיולוגיות של אדם או קבוצה, להתמודד בהצלחה עם אתגרים מנטליים".3 כלומר התמודדות יעילה עם אתגרים מנטליים מפחיתה את סיכוייו של החייל להיקלע למצבי מצוקה שיצריכו טיפול נפשי.4

במאמר זה נדגים תהליך עבודה סדור המתבצע בענף, ובו ארבעה שלבים הכרחיים לכל מערך המשפיע על בניין הכוח (ראו תרשים 1). שלבים אלה תואמים לארבע מדרגות פיתוח האימונים שהתגבשו עם הקמת הענף.5 בדוגמה זו, המתארת תהליך עבודה בגדודי תצפיתניות בצה"ל, נראה כיצד ניתן לחזק את הכושר הנפשי על־ידי אימון המיועד לשיפור תפקוד מבצעי.

שלב א - זיהוי הפערים ומיפוים

האתגרים הנפשיים שעשוי לפגוש הלוחם בהשתתפותו בלחימה ובחשיפה למראות קשים, מהווים סיכון למצוקה נפשית בטווח המידי והארוך.6 ואולם גם מי שאינו לוקח חלק בשדה הקרב עצמו עלול לפתח מצוקה נפשית, היות שגם למעורבות לא ישירה בלחימה יש פוטנציאל להשפיע על המצב הנפשי.7 המדובר באוכלוסיות מגוונות, גם אלה שאינן לוחמות דוגמת מפעילי כטמ"מים ומפעילי מערכות קרקעיות.8 על רקע זה, ב־2018 ביצע ענף בריאות הנפש בזרוע היבשה מחקר למיפוי האתגרים המנטליים בקרב תצפיתניות, הנחשפות לשדה הקרב באמצעות מסכים ומערכות טכנולוגיות אחרות,9 ובמהלכו נבחנו הגורמים המשפיעים על תפקודן המקצועי ועל רווחתן הנפשית.

מן המחקר עלה כי התפקוד המקצועי של התצפיתניות מושפע מכמה גורמים עיקריים: ידע מקצועי, הטיית קשב, חשש מכישלון, פחד מענישה, חשיבות הלכידות ומיקום המפקדת בזמן אירוע. עוד נמצא כי הרווחה הנפשית מושפעת ממידת המסוגלות העצמית והמקצועית ומרמת החשש לבצע טעויות. ניתוח הממצאים הומשג באמצעות התאוריה הסלוטוגנית של הסוציולוג אהרן אנטונובסקי.10 התאוריה מסבירה את המנגנונים המסייעים לאדם לנוע לכיוון הבריאות על הרצף חולי-בריאות (בשונה מהמודל הרפואי הקלסי שהוא פתוגני, כלומר עוסק בסיבות לחולי). מושג הליבה של התאוריה, שהוא למעשה המנגנון המרכזי המקדם את בריאותו של אדם, הוא "תחושת קוהרנטיות",11 ולו שלושה מרכיבים:

  • מוּבָנוּת (מרכיב קוגניטיבי) - עד כמה האדם מבין את האתגרים הניצבים בפניו, ויכול לנבא את האופן שבו יתרחשו דברים. כלומר מידת הבנתה של התצפיתנית את המשימה, ועמידתה ברמת הידע המקצועי הנחוץ לצורך מילוי המשימה כראוי.
  • נהילוּת (מרכיב התנהגותי) - עד כמה האדם חש שעומדים לרשותו משאבים להתמודדות עם האתגרים. כלומר התחושה של התצפיתנית ביחס למשאבים העומדים לרשותה בהתמודדות עם דרישות המשימה.
  • משמעותיות (מרכיב מוטיבציוני) - עד כמה האדם מוצא משמעות בהתמודדות עם האתגרים. כלומר מידת החשיבות והמשמעות שהתצפיתנית מייחסת למשימה.

שלושת המרכיבים הללו מנבאים את תפקודן המבצעי של התצפיתניות12 (ראו תרשים 2):

היבט נוסף מעולם המיומנות הקוגניטיבית הנגזר מתוך המרכיב של הבנת המשימה הוא הטיית הקשב, שנוגעת לתהליך סינון קוגניטיבי, או לקשב סלקטיבי המופנה לגירוי מסוים שמקבל עדיפות על־פני גירויים אחרים. תהליך עיבוד מידע קוגניטיבי זה מושפע מהרגש המציף את הפרט בחשיפה לגירוי, ובעצמו משפיע על קליטת המידע, על עיבודו ועל הטמעתו בזיכרון. כאשר מדובר בגירוי מאיים, הטיית הקשב יכולה להיות ממוקדת בו מתוך מוטיבציה של הפרט להתמודד באופן אדפטיבי עם המצב המלחיץ מחד גיסא. ואולם תהליכי עיבוד אוטומטיים דורשים משאבים קשביים, ועוררות רגשית עלולה לפגוע במשאבים המוקצים לעיבוד מאידך גיסא.13 במצבי עקה מופיעים קשיים בקשב ובריכוז, מתארכים זמני התגובה לגירויים ועולה הקושי בפתרון בעיות מורכבות ובקבלת החלטות ומופיעה נוקשות חשיבתית.14 מבחינה פיזיולוגית, מצבי עקה מובילים לעוררות גבוהה הכוללת דופק מואץ, נשימה מהירה, רעד והזעה מוגברת. עוד נמצא כי עוררות רגשית המתרחשת במצבי עקה עלולה ליצור קשב סלקטיבי הממוקד במידע שלילי, שמוסיף עוד יותר לתחושת העקה.15 במקרי קיצון, תחושת עקה עלולה להוביל לתגובות רגשיות כמו מתח קיצוני, פחד ותחושת חוסר אונים, ואף להגביר תגובות התנהגותיות של אי שקט או הימנעות מגירויים המסמלים את האירוע שהביא לתחושת העקה.16

הטיית הקשב לאיום היא מיומנות חשובה בעבודת התצפיתניות, שמאופיינת באינטנסיביות רבה ומחייבת רמה גבוהה של ריכוז, ערנות ואחריות על חיי אדם.17 ביטויים לחשיבות מיומנות הטיית הקשב בקרב תצפיתניות ניתן למצוא בדיווחים של המפקדות שהשתתפו במחקר אודות האתגרים המנטליים של התצפיתניות: "האירוע עצמו התאפיין במה שאפשר לראות בכל חמ"ל ולזהות את זה בקלות - תצפיתנית יושבת מול המסך, עובדת על אוטומט בסריקה, העיניים שלה על המסך, אבל הקשב שלה לא שם. תצפיתנית סרקה טכנית כמו שצריך, גם בפרטים וגם במהירות. בסריקה שלה היא למעשה לא שמה לב לנקודה חמה, לא התעכבה על זה ולא הייתה מרוכזת. היא זיהתה את הרכב הפגוע רק 15-10 דקות אחרי האירוע, ולא היה דיווח לפני כן. בנוהל שאחרי הדיווח על האירוע עברתי על ההקלטה, והבנתי שהיא המשיכה לסרוק ואפילו לא נעצרה על האירוע. כלומר עבדה טכנית טוב, אבל לא הייתה שם באמת".18

דוגמה נוספת שהביאה מפקדת מגזרה אחרת, העלתה דברים דומים: "התצפיתנית פשוט נתנה לקבוצה של שלושה אנשים להתקדם מרחק של שניים-שלושה ק"מ כמעט עד לגדר. בסריקה לאחור ראינו בבירור שהיא הייתה עליהם בסריקה כמה פעמים. היא פשוט לא דיווחה. אז על העייפות היא התגברה, כי עובדה שהיא סרקה כמו שצריך, אבל על האתגר הנוסף היא לא הצליחה להתגבר [...] בשיחות שלי איתה היא דיברה על זה שבכלל לא עלה לה לראש שזה קורה, שהיא לא שמה לב. אבל אני לא מבינה את זה כי במסך ממש ראו אותם".

שלב ב - איתור של טכניקה המכשירה לאתגר

לוחמים ותומכי לחימה עשויים לגלות נטייה לא מודעת להסיט קשב מאיום פוטנציאלי בסביבה מסוכנת, כלומר בשדה הקרב או בסמוך אליו. חיילים אלה נמצאו בקבוצת סיכון לפתח תגובה פוסט־טראומטית לאחר אירועי לחימה.19 האימון הקשבי הוא טכניקה המסייעת להגביר את הקשב של הלוחמים לאיום בסביבה מסוכנת ובכך לאפשר תגובה מידית ברגע האמת. האימון כולל ארבעה תרגולים האורכים כ־7 דקות ומתבצעים מול מחשב.20

מחקר משותף לאוניברסיטת תל־אביב ולמחלקת בריאות הגוף והנפש בחיל הרפואה, הראה כי מתוך מאות לוחמים שעברו ארבעה אימונים קשביים לאחר מבצע "צוק איתן", רק 2.6% סבלו מתסמינים פוסט־טראומטיים חריפים, לעומת שיעור של 7.8% בקרב הלוחמים שלא עברו את האימון.21 יתרה מכך, מפקדים דיווחו כי לוחמים שביצעו את האימון הקשבי תפקדו טוב יותר בשדה הקרב מלוחמים מאותה יחידה שלא עברו את האימון. על כן אימץ צה"ל את האימון הקשבי כטכניקה מותאמת ליצירת הטיית קשב לכיוון גירויים מאיימים.

שלב ג - הטמעה וביצוע הטכניקה

במהלך השנתיים האחרונות החל ענף שדה וכושר נפשי להטמיע את האימון הקשבי בקרב לוחמים בצה"ל. ואולם בשל אופי עבודתן של התצפיתניות כתומכות לחימה והחשיפה שלהן לשדה הקרב (גם אם באופן לא ישיר), ובעקבות מחקר מיפוי האתגרים המנטליים שנעשה על אוכלוסיית התצפיתניות,22 עולה כי גם אצלן יש מקום למתן מענה למרכיב הקוגניטיבי בעבודתן (וספציפית - להטיית הקשב) על־מנת לשפר את איכות התפקוד המבצעי שלהן. עם זאת, גם רווחתן הנפשית של התצפיתניות משפיעה באופן ישיר על איכות התפקוד המבצעי. לכן, בצד ביצוע האימון הקשבי, נמדדו היבטים שונים של רווחה נפשית. זאת מתוך מחשבה שהעברת האימון כשלעצמה והדגשת המסר כי עבודתן חשובה ודורשת התייחסות מיוחדת יסייעו לרווחתן הנפשית של התצפיתניות.

תהליך התכנון של הטמעת אימונים וטכניקות התערבות של ענף שדה וכושר הנפשי כולל התייחסות לשני היבטים: ההיבט הראשון הוא סוג האיום שההטמעה מיועדת לטפל בו, כאשר שלושה איומים מרכזיים על רווחתם הנפשית של החיילים במהלך שירותם הצבאי: קשיי הסתגלות, שחיקה ואירועים בעלי פוטנציאל טראומטי. ההיבט השני הוא סוג הערוץ שבאמצעותו מתבטא האיום (או גורם הלחץ העיקרי) על רווחתו הנפשית של החייל: ערוץ חברתי, ערוץ רגשי, ערוץ קוגניטיבי או ערוץ פיזיולוגי – בהלימה עם ארבע היכולות המצויות בהגדרת המושג "כושר נפשי".

איתור נקודת ההצלבה בין שני ההיבטים - סוג האיום והערוץ שדרכו האיום מתבטא - מסייע להבין באיזה שלב בשירות הצבאי של האוכלוסייה הנבחרת נרצה להתערב כדי לתת מענה לאיום, ומהו הכלי המתאים לכך מתוך מגוון האימונים והטכניקות בענף. לדוגמה התמקדות בטכניקת האימון הקשבי, שמיועדת לסייע בהתמודדות עם הפן הקוגניטיבי של איום הטראומה  (ראו תרשים 3).

העברת האימון הקשבי לתצפיתניות נעשתה במבנה מחקרי, שבדק את השפעת העברת האימון על שבעה מדדים מעולם הכושר הנפשי: מסוגלות עצמית כללית; מסוגלות עצמית מקצועית; פרפקציוניזם (חשש מטעויות); תחושת קוהרנטיות; שחיקה; חרדה מצבית; מיטביות. המחקר נערך בתקופה שבין יוני 2020 ליוני 2021 בחמ"לים של שלושה גדודי איסוף קרבי: "שחף" (869), "עיט" (595) ו"ניצן" (636). ראשית נאספו נתונים לפני האימון הקשבי, לאחר מכן הועבר האימון (ארבע פעמים, יום אחר יום, לפי פרוטוקול האימון) ולבסוף נאספו נתונים על שבעת מדדי הכושר הנפשי, כחודש לאחר השלמת האימון.

שלב ד -  בקרה ובחינת אפקטיביות

איסוף הנתונים על שבעת מדדי הכושר הנפשי נעשה באמצעות שאלונים מקוונים. במדדי המסוגלות העצמית (מקצועית וכללית) נרשמה עלייה מהמדידה שלפני האימון למדידה שאחריו; במדדי השחיקה והחרדה המצבית נמצאה ירידה (כלומר פחות חרדה ושחיקה); במדדי המיטביות ותחושת הקוהרנטיות נרשמו העליות המשמעותיות ביותר מבין המדדים; ובמדד הפרפקציוניזם לא חל שינוי. (ראו טבלה 1).

סיכום והמלצות

כאמור, במחקר משותף של אוניברסיטת תל־אביב והמחלקה לבריאות הגוף והנפש בצה"ל, שפורסם ב־2016, האימון הקשבי נמצא יעיל ביכולתו לשפר את התפקוד המבצעי של הלוחמים ולצמצם את התפתחותם של תסמינים פוסט־טראומטיים לאחר השתתפות בלחימה.23 מאפייני הפעילות המבצעית של התצפיתניות מעלים אתגרים שהאימון הקשבי יכול לשמש כמענה עבורם. בעזרתו, התצפיתנית משפרת את הטיית הקשב שלה לכיוון האיום (מרכיב קוגניטיבי) ובכך איכות התפקוד המבצעי שלה עולה. לפיכך האימון הקשבי יעיל ככלי התערבות בהקשר הנוכחי: ביצוע התערבות באוכלוסייה הזקוקה לכך (מתוך השערה כי עצם ההתערבות תשפר את רווחתה הנפשית) עם כלי מותאם לאתגריה. בפועל, לצד האימון המקצועי הרלוונטי, חל שיפור במדדי הרווחה הנפשית לאחר ביצוע ההתערבות, כתוצאה אפשרית של עצם ביצועה והקדשת תשומת הלב.

אנו ממליצים למפקדים להגביר את העיסוק במיפוי האתגרים המנטליים ביחידותיהם, ובמציאת מענה מעולמות הכושר הנפשי. נוסף על אימונים מקצועיים בשגרה, ניתן לקיים אימוני כושר נפשי בעזרת עבודה שיטתית במעגל עבודה סדור: זיהוי פער במיומנויות הכושר הנפשי (או החלטה על חיזוק המיומנות); פיתוח אימון או טכניקה בתחום הכושר הנפשי שילוו את האימון המקצועי; הטמעת האימון שפוּתח; ובחינת היעילות של האימון.

האימון הקשבי, שיעילותו החלה להיחקר בצה"ל בסוף 2012, ותוצאות בדיקת היעילות פורסמו ב־2016, נמצא כעת בשלבי הטמעה מתקדמים בצה"ל. האימון נמצא כתוכן חובה בחלק מתיקי היסוד במספר בסיסי הכשרות לוחמים, ומועבר ביחידות נוספות על פי דרישת המפקדים או גורמי בריאות הנפש ביחידה.

הערות

  • ולאד סבטליצקי, עוזי בן-שלום, שרון נקש וקרן שאול, הכושר הנפשי כמרכיב חיוני בבניית הלוחם ביבשה. מִפקדת זרוע היבשה, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, מחלקת תכנון ותקציב, 2015.

  • ולאד סבטליצקי,  "החוליה החסרה: הכושר הנפשי - מרכיב חיוני בבניית החייל, הלוחם והמפקד", מערכות 469-468 (נובמבר 2016), עמ' 60–65.

  • אבישי אנטונובסקי, ולאד סבטליצקי, יורם גובר, מיכל גפן, הגדרת המושג "כושר נפשי". מסמך שלא פורסם. חיל הרפואה, מחלקת בריאות הנפש, ענף שדה וכושר נפשי, 2017.

  • מיכל גפן ואריאל בן יהודה, תחום שדה וכושר נפשי-סיכום תחקיר. מחלקת בריאות הגוף והנפש, מפקדת קצין הרפואה הראשי, צה"ל, 2020.

  • סבטליצקי, 2016.

  • ולאד סבטליצקי, גבי פרץ, יעל רוטנברג, אייל פרוכטר, לוחמים כמגישי עזרה נפשית ראשונה בשדה הקרב. מִפקדת זרוע היבשה, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, מחלקת תכנון ותקציב, 2014.

  • אופיר אוחיון, קרן שאול, ולאד סבטליצקי, אריאל בן־יהודה ואבישי אנטונובסקי, אתגרים מנטליים וכושר נפשי בקרב תצפיתניות בצה"ל, הרפואה הצבאית, 2018.

  • Wayne Chappelle, Kent McDonald, Billy Thompson, Julie Swearengen, Prevalence of High Emotional Distress and Symptoms of Post-Traumatic Stress Disorder in US Air Force Active Duty Remotely Piloted Aircraft Operators (2010 USAFSAM Survey Results). Technical Report AFRL-SA-WP-TR-2013-0002, Wright-Patterson AFB, OH, U.S. Air Force School of Aerospace Medicine. 2012; Stefanie Melissa Watkins-Nance, Posttraumatic Stress Syndrome in Remotely Piloted Aircraft (RPA) Pilots and the Intelligence, Surveillance and Reconnaissance (ISR) Community: Policy Analysis and Recommendations for Action. Texas Medical Center Dissertations. 2015; Wayne Chappelle, Kent McDonald, Lillian Prince, et al. Symptoms of Psychological Distress and Post-Traumatic Stress Disorder in United States Air Force "drone" Operators. Military Medicine,179, 2014, pp. 63-70.

  • אוחיון, שאול, סבטליצקי, בן־יהודה ואנטונובסקי, 2018.

  • Aaron Antonovsky. Unraveling the Mystery of Health. San Francisco: Jossey- Bass, 1987.

  • אהרן אנטונובסקי, המודל הסלוטוגני כתיאוריה מכוונת בקידום הבריאות. מגמות לט, 1998, עמ' 181-170.

  • אוחיון, שאול, סבטליצקי, בן־יהודה ואנטונובסקי, 2018.

  • לירון גרינברג, גורמי סיכון ולחץ פסיכו־סוציאליים והטיית קשב בקרב מתבגרות עם אנורקסיה נרבוזה. המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן, 2015.

  • Donald Broadbent, &Margaret Broadbent, Anxiety and attentional bias: State and trait, Cognition and Emotion, 2, 1998, pp. 83-165; Arndt Bröder, Decision making with the “adaptive toolbox”: Influence of environmental structure, intelligence, and working memory load. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, & Cognition, 29, 2003, pp. 611– 625.

  • Jerry Wofford, Vicky Goodwin, The linkages of cognitive processes, stress propensity, affect and strain: Experimental test of a cognitive model of the stress responsePersonality and Individual Differences, 32(8),2002, pp. 1413–1430.

  • George Bonanno, Loss, trauma, and human resilience: Have we underestimated the human capacity to thrive after extremely aversive events? American psychologist, 59(1), 2004, pp 20-28.

  • אוחיון, שאול, סבטליצקי, בן־יהודה ואנטונובסקי, 2018.

  • שם.

  • Iddo Wald, Gadi Lubin, Yael Holoshitz, David Muller, Eyal Fruchter, Danielle Pine, et al, Battlefield-like stress following simulated combat and suppression of attention bias to threat. Psychol. Med. 41, 2011, pp. 699–707.‏

  • Iddo Wald, Eyal Fruchter, Keren Ginat, Eliyahu Stolin, David Dagan, et al, Selective prevention of combat-related post-traumatic stress disorder using attention bias modification training: A randomized controlled trial. Psychol Med 46, 2016, pp. 2627–2636; ולאד סבטליצקי, "החוליה החסרה: הכושר הנפשי - מרכיב חיוני בבניית החייל, הלוחם והמפקד", מערכות 469-468 (נובמבר 2016), עמ' 60–65.

  • Wald, Fruchter, Ginat, Stolin, Dagan, et al, 2016, pp. 2627–2636.

  • אוחיון, שאול, סבטליצקי, בן־יהודה ואנטונובסקי, 2018.

  • Wald, Fruchter, Ginat, Stolin, Dagan, et al, 2016, pp. 2627-2636.