על הִשתנוּת הלוחמה האורבנית במאה ה־21 ועל תמרורי האזהרה שהיא מציבה בפנינו

סא"ל (מיל') אורן האס, יועץ ארגוני, חוקר ומדריך בתחומי צבא והיסטוריה צבאית13.10.2021

הספר Urban Warfare in the Twenty-First Century של פרופ' אנתוני קינג מסייע לקורא הישראלי למקם את חוויות הלחימה הצה"ליות מן העבר הקרוב, ואת התרחישים הצפויים בהקשרים רחבים יותר ומזוויות ראייה של צבאות אחרים, שחלקם נלחמו פה "בשכונה שלנו"
Anthony King, Urban Warfare in the Twenty-First Century, Polity press, 2021

Anthony King, Urban Warfare in the Twenty-First Century, Polity press, 2021

החוכמה המקובלת של תורת הלחימה בכלל הצבאות במאה ה־20 גרסה שיש להימנע ככל הניתן מלהילחם בערים. והנה, הקרבות הבולטים של המאה ה־21 מתרחשים דווקא שם, "ממוצול למוּמבּיי, מאלפּו (חַלַבּ) למָרַאווי" כהגדרתו של קינג על גב ספרו.1 לכך אפשר להוסיף כמובן את עזה. בספרו החדש2 מסב אנתוני קינג, פרופסור ללימודי מלחמה מאוניברסיטת וורוויק את תשומת הלב לתופעה הזאת, ומבקש לענות על השאלות מדוע זה כך, ובעיקר - מהם המאפיינים הבולטים של לחימה עירונית כיום? מחקרים קודמים של קינג, סוציולוג בהכשרתו, עסקו בהתפתחות טקטיקות החי"ר במאה ה־20 ובהשתנות מאפייני הפיקוד במאה ה־21 בדרג האוגדה. בספר זה הוא דן בגורמי־על המעצבים את הלחימה העירונית ובסוגיות טקטיות ומערכתיות, משליטה בשמי העיר ועד הפעלת הדחפור.

הספר הוא ניתוח סוציולוגי־היסטורי של התפתחות הלוחמה העירונית, ומה עיצב את פניה כפי שניכרים בעשורים הראשונים של המאה ה־21.3 האם הלוחמה העירונית השתנתה? יש חוקרים הטוענים שדבר לא השתנה מאז ימי המצור על ירושלים בשנת 70 לספירה, למעט החלפת החרבות בקלשניקובים. יש הטוענים שהכול שונה. באופן לא מפתיע קינג מזהה קווי דמיון בלוחמה העירונית במהלך הדורות, אך גם שינויים מהותיים שחלו מאז המאה ה־20 ללוחמה של ראשית המאה ה־21.

השתנות הלחימה העירונית

טענתו המרכזית של קינג בספר היא שניתן לבחון את הלוחמה העירונית כתוצר של שלושה מאפיינים: ממדי העיר, אמצעי הלחימה וגודל הצבאות. הצבאות קטנו, בשעה שהערים גדלו והנשק הפך למדויק וקטלני. קינג מציע דווקא את גודל הצבאות במשולש זה כמפתח להבנת השינויים. במאה ה־20 לא היה נכון שצבא ייכנס לעיר לא רק מכיוון שהדבר מסובך, אלא בעיקר מכיוון שלא היה לו מה לחפש שם. מרכז הכובד - צבא האויב - היה מחוץ לערים, והצבאות היו גדולים דיים ליצור חזיתות. אפילו במערכה העירונית הקלסית של המאה ה־20 - סטלינגרד - פעלו מרבית הכוחות מחוץ לעיר, ורק חלק קטן במערכה העזה שבתוכה. משנות ה־90 של המאה ה־20 חוו כל הצבאות ירידה חדה בגודלם.4 הנכסים החיוניים נמצאים כיום בערים, והצבאות נדחקים לשם. אין יכולת לרוב להעמיד חזיתות או לעקוף את העיר. העיר גדלה ומרכזיותה עלתה. ככלל, על־פי מתאם היסטורי שקינג מציג, ככל שהצבאות קטנים - חשיבות הלחימה העירונית גדלה.

כחלק מטענתו הבסיסית, קינג מייחס חשיבות דרמטית לנושא המספרים, לגודל הצבאות והרכבם. למשל, סדר הכוחות העיראקי שנלחם במוצול ב־2017, שכלל 94 אלף חיילים, גדול מכל הצבא הסדיר הבריטי כיום. במצב זה הכוחות נבלעים בערים, ומתפתחת תופעה שהיא אחת התֶמות המרכזיות בטיעונו של קינג: הלוחמה העירונית היא לוחמה של כמה קרבות בתוך העיר המתנהלים כ"מיקרו־מצור". בהעדר חזיתות נלחמים כוחות במעין בועות5 במספר אזורי מפתח. למיקרו־מצורים אלה יש מאפיינים שלהם. המספרים קטנו כאמור, והקטלניות של הנשק ואמצעי הלחימה גדלה. זאת התופעה השלישית המשמעותית שמתאר קינג: התפתחות האמל"ח והפיכתו ליותר מדויק ולפיכך את שדה הקרב ליותר קטלני. הפעלת האש מדויקת וממוקדת הרבה יותר, ולא רק במערב. בניגוד למיתוס, גם הרוסים השתנו מאז הקרבות בגרוֹזני, ואף שאינם בוחלים בהפעלת אש נרחבת, הם מתאמצים לדייק אותה כי זה יעיל יותר. ואולם בהסתכלות על אחוזי הנפגעים, אפילו ביחידות המובילות בלחימה, ניכרת ירידה. הסיבה לכך היא שיש פחות חיילים, ומכיוון שהנשק הפך מדויק וקטלני יותר הכוחות זהירים יותר. גם התוקף וגם המגן.

יש היבט אחר המשפיע על הירידה בהיקפי הלוחמים מעבר לסיבות של תום המלחמה הקרה וביטול גיוסי החובה, והוא קשור דווקא בעליית חשיבות הלוחמה העירונית. קינג מזהה את ההתמקצעות שכופה הלוחמה העירונית על הצבאות. דוגמה לכך היא טכניקות ותרגולות הלש"ב, שבעבר הלא רחוק היו בעיקר נחלת הכוחות המיוחדים. לדבריו, צבאות ארצות־הברית הגיעו לעיראק כשהתרגולת היחידה הרלוונטית ללוחמה בעיר שהחזיקו עבור רמת מחלקה וכיתה הייתה כניסה לחדר. הפיכת טכניקות הלש"ב לנחלת "הגדודים הרגילים", השימוש במודיעין מתקדם וביכולת הפעלת אוויר צמודה - כשירויות שבעבר היו נחלת כוחות מיוחדים וכעת עברו לצבא ה"רגיל" - מעידים על המקצועיות שכופה השטח הבנוי ועל הקושי להעמיד מספרי לוחמים, ובהתאם גם הזהירות בהפעלתם.

חיילים אמריקנים באימון לש"ב, מאי 2010

חיילים אמריקנים באימון לש"ב, מאי 2010

מאפייני הלוחמה העירונית והאטת קצב התמרון לכדי לוחמה סטטית

לנוכח השתנותה, מהם אם כך מאפייני הלוחמה העירונית במאה ה־21? קינג דן בהיבטים שונים, חלקם עשויים להיראות מפתיעים. למשל, חשיבות היתר שיש דווקא בעידן הנוכחי לחומות ולבטון. בעת העתיקה היו הערים מוקפות חומות. ככל שגדלו הערים וגדלה עוצמת התותחים, עברו החומות להיות בסמוך לעיר, והערים הפכו בעת המודרנית להיות מוקפות מבצרים. במאה ה־21 עברו החומות לתוך העיר. לחומות ולבטון יש חשיבות בביצור מפני הנשק הקטלני, בחציצה, בהגדרת אזורי משנה, במתן אפשרויות תצפית ואש למגן וביכולת לתחם ולאפשר שליטה בשטח. קינג מביא כדוגמה את הדיון הישראלי של המיגון בבט"ש, הבטונדות הרבות הפרוסות בכל פינה, צומת ומחסום - אותה הטענה המוכרת אצלנו של "למגן עצמנו לדעת".6 אנו למדים שמדובר בתופעה אוניברסלית. החומות והביצור משחקים תפקיד גם בהתקפה. התוקף נע, תופס מקום וממהר להקיף עצמו בחומות.

התוקף משלם במחיר המהירות וקצב המבצעים, המיגון הולך איתו - כל מתחם שנכבש ממוגן (וראו אצלנו את המגננים במבצעים ובמלחמות). המגן מתבצר ומסתתר. התוצאה היא משכי הלחימה הארוכים. הקרב על מוצול ארך תשעה חודשים, במראווי חמישה. גם המגן יודע להשתמש באש לסוגיה. במוצול ובערים אחרות הופעלו מטענים בהיקף נרחב על־פי פריסה מתוכננת ומתמשכת, לצד רכבי תופת בהכוונה מרחפנים ומחוליות דאעש שהסתננו לשטח העיראקי. במקביל יש את  היכולות המסורתיות של אש מרגמות, תותחים וטילים. קינג מזכיר את הפתעתם של חיילי צה"ל כשנכנסו למלחמת לבנון השנייה נוכח עוצמת האש שהופעלה כלפיהם ושלא היו מורגלים בה. עוצמת אש זאת עצרה את הכוחות פעם אחר פעם.

מכאן עולה מסקנה מרכזית אצל קינג - הלוחמה הופכת לעירונית והלוחמה העירונית הופכת ללוחמה סטטית, ללוחמת עמדות (Positional Warfare). הוא מתאר את שיטות שונות, ובהן הניסיונות הישראליים להתקדמות מהירה בערים. כמו כן הוא דן ארוכות בלחימה בשכם במבצע "חומת מגן", אך במיוחד מהזווית של הניתוח הפילוסופי והפרשנות הפוסט־מודרנית שנתנו לה שמעון נווה מהמלת"ם ומפקד החטיבה דאז, הרמטכ"ל דהיום רא"ל אביב כוכבי. קינג, סוציולוג בהכשרתו, מתבסס הרבה מאוד על כתיבתו של האדריכל אייל וייצמן, שנתן פירוש סוציולוגי־פילוסופי לבנייה הישראלית באיו"ש וכותב מעמדה אנטי־ישראלית. כאן בולטת חולשתו של קינג בכתיבה על נושאים שהיקף החומר עליהם באנגלית דל.7 קינג פחות מתרשם מהחדשנות לכאורה של מעבר דרך קירות, המכונה באנגלית mouse-holing, והיא טכניקה מוכרת לפחות מאז 1916 ואף מומשגת.8 הוא כן מתרשם מהניסיונות להילחם בצורת תמרון "הנחילים", תמרון שלבחינתו הוא מקדיש פרק שלם. קינג גורס שצורת תמרון זאת אופיינית לתנאי הלחימה בעיר, אך מסיק שהיא מתאימה נגד כוחות חלשים באופן משמעותי מן התוקף, ולא נגד מגן עירוני חזק ונחוש. לדבריו, ההבדל בין ההצלחה בשכם 2002 לבנת־ג'ביל 2006 הייתה איכות היריב.

וכך חוזרים שוב למסקנה מרכזית של קינג: הלוחמה העירונית הופכת ללוחמה סטטית. במיוחד בלוחמה בין יריבים שקולי עוצמה "התמרון הפך לאשליה", וההתקדמות בעיר היא מאמץ אדיר של שורת צעדים מדודים, זהירים ומחושבים, בתוך ה"מיקרו־מצור" שבו מתנהלת לחימה עזה.9

קינג אינו מתעלם או מבטל חדשנות טכנולוגית, כולל יכולות האמצעים האוטונומיים ועליית הבינה המלאכותית. להיפך, הוא רואה ביכולות הנשק החדשות את אחד משלושת הגורמים המעצבים את הלוחמה העירונית החדשה. אלא שלשיטתו יכולות אלה שיימצאו בידי הצד האחר, לצד המאפיינים של העיר המאפשרים מיתון השפעת הטכנולוגיות, יאטו עד כדי קיפאון את הלחימה בין שני יריבים מתקדמים טכנולוגית.

לצד הטכנולוגיה המתקדמת, הרי שהפיכת הלחימה ל"מיקרו־מצור", הרצון להימנע מהיחשפות לפגיעה והרצון להתקדם, יגדילו עוד יותר את משקלם של ההנדסה ושל הטנק. ה־D9 הוגדר על־ידי כמה מאנשי צבא ארצות־הברית "אמצעי הלחימה הבודד המועיל ביותר ואולי אף החשוב ביותר בקרב במוצול".10 הטנק לפי קינג לא יאבד מחשיבותו, אך תפקידיו יהיו אחרים. הטנק והדחפור הם "מכונות המצור המודרניות". גם פה המפתח הוא כמויות, מספרים.

כמובן שקינג אינו נשאר על הקרקע בלבד. אחד המאפיינים החדשים של הלוחמה העירונית במאה ה־21 הוא ההשתתפות ההדוקה והסיוע הקרוב של חיל האוויר. כמעט שלא היו קרבות עירוניים במאה ה־20 שבהם השתתף חיל האוויר בסיוע קרוב. כעת הטכנולוגיה מאפשרת זאת. העיר תמיד כללה ממד אנכי, בדמות בניינים, אלא שכעת הוא משתלב עם שכבות ו"בלוקים" של טיסה והמוני כלי טיס מגובה אפס ועד 60 אלף רגל (בפלוג'ה ובמוצול). הארכיטקטורה האווירית מורכבת כשלעצמה. כאשר אליה מתווסף אויב שגם לו אווירייה פעילה ונחילי רחפנים וכטמ"מים וחימוש משוטט, והקרבות העירוניים מתכנסים ל"בועות" של "מיקרו־מצורים", המורכבות גדולה ודורשת מהמתכנן הצבאי בקיאות בכלל הממדים. המתכנן האווירי והקרקעי הם אחד.

תומ"ת עיראקי במהלך המבצע לכיבוש מוצול, 17 באוקטובר 2016

תומ"ת עיראקי במהלך המבצע לכיבוש מוצול, 17 באוקטובר 2016

העיר ואנשיה

קינג אינו מסתפק בהיבטים הצבאיים הטהורים, ומסתכל על העיר כתופעה. לדבריו, צה"ל התקשה מאוד בבירות ב־1982 בגלל חוסר הבנה של המרקם העירוני. בספר מובאות גישות שונות של חוקרים המציגים למשל את העיר כגוף חי, את ההתנהלות בו ב"חילוף חומרים" וצבא שנכנס לעיר הוא בחזקת "מי שמנסה לבצע פעולה כירורגית ובמקביל להשאיר את הגוף חי ופועל". מודלים אחרים הם של העיר כמתח ויחסים בין קבוצות שונות, המתגוררות כל אחת באזור אחר. האזורים נקבעו משיקולי טופוגרפיה והיבטים סביבתיים, שטוב יעשה הצבא אם ילמד וינצל אותם לטובתו. הצבא הנלחם בעיר חייב להבין מהי עיר, שכן לא מדובר בעוד שטח או תוואי. בצה"ל ההיבט שאינו קשור בלחימה לשמה מושאר לטיפולם של גורמים מסייעים דוגמת מתאם פעולות הממשלה בשטחים ויחידות הממשל, ואינו זוכה לתשומת לב רבה, לא כל שכן ללימוד ולהבנה.11 לשיטתו של קינג, יש לעבור מ"תכנון מבצעים בסביבה עירונית" לגישה של "תכנון עירוני של מבצעים צבאיים".

נושא אחר המוכר לצה"ל, אך כפי שניתן היה לראות למשל ב"שומר החומות" אינו מוטמע, הוא ההיבט של מבצעי התודעה והמסרים. הלוחמה בעיר היא מקומית מאוד, וייתכן שלכל שכונה נדרש להעביר מסר אחר, אך במקביל היא גלובלית.12 הניסיון האמריקני במוצול, שבו פעלו אנשי הצבא כיועצים וכגורמי קישור למערכים המסייעים דוגמת האוויר, מלמד ש"מאמץ המידע והעברת המסרים הוא עצום והפך למבצע בקנה מידה תעשייתי".13

המשילות העירונית ולאן הכול הולך - לא רק צבא

נושא נוסף שראוי לתשומת לב, במיוחד לאחר מאי 2021, הוא העובדה שלוחמה עירונית נתפסת כיום לא רק כחלק מלחימה בין מדינות או בין מדינה לישות תת־‏מדינתית, אלא גם כתופעה בתוך העיר. גם כאן למספרים יש משמעות. אירועי מאי 2021 בתוך שטח ישראל אינם תופעה חריגה בהסתכלות עולמית. אובדן משילות של מדינות בתוך הערים, בשל התכווצות גורמי ביטחון הפנים במקביל לגידול הערים, היא תופעה שכבר קיבלה ביטוי במקומות שונים.14 ושוב, המספרים קובעים.

הוויתור של הממשלות של מדינות הפדרציה הברזילאית על אזורי הפבלות בריו דה ז'נרו ובסאו פאולו, הביאו את הממשלה להתגייס ללוחמה לכל דבר ועניין על־מנת להשיג שליטה מסוימת. המשימה לא התממשה. כאשר בחר נשיא ברזיל לא להטיל סגר עם פרוץ מגפת הקורונה ב־2020, החליטו כנופיות מקומיות בפבלות לאכוף סגר משלהן. כאשר החליט ארגון ה־IRA בצפון אירלנד לעבור להתקוממות גלויה ב־1972 מול הממשל הבריטי, התבררה בחירתו ברחובות בלפסט כטעות קשה, כאשר הבריטים ריכזו עד מהרה 22 אלף אנשי ביטחון. היום הגרילה העירונית חוזרת לערים, וקווי הגבול המבדילים אותה מארגוני הפשע מטשטשת מאוד. המפתח הוא, שוב, המספרים. המאבק בתוך הערים הגדולות בעולם מקבל צורה וצבע, שאינם שונים כלל וכלל מהלוחמה העירונית המאפיינת מאבקים בין מדינות, וכוחות הביטחון המצטמצמים מאפשרים יצירת חללים נעדרי משילות.15

לאן כל זה הולך? קינג מציע שלושה עתידים אפשריים, שלושתם דיסטופיים יותר או פחות: ערי ענק ההופכות לזירה שבה מתבוססים צבאות בסדרה של קרבות קשים, כשבמקביל מתקיימים באזורים אחרים חיים "רגילים" תחת צורות ממשל ומשילות שונים; חזון של לוחמה חכמה בעיר חכמה, שבה כלים אוטונומיים נלחמים זה בזה והאדם יוצר מן המשחק. זאת תהיה מהפכה אמיתית ושלמה בלחימה, שלה סיכונים משלה; העתיד השלישי הוא אפוקליפטי - פיתוי לגמור את כל הבעיות שיוצרת עיר באחת, בהטלת נשק גרעיני.

מתחם לש"ב במל"י, דצמבר 2020. צילום: דו"ץ

מתחם לש"ב במל"י, דצמבר 2020. צילום: דו"ץ

מסקנות ומחשבות על תפיסת הניצחון

מעניין להשוות את התזה של קינג עם תפיסות ההפעלה ובניין הכוח הצה"ליות. "תפיסת הניצחון" כפי שהיא מכוּנה מכוונת לחידוש ההתקפה ולהשגת ניצחון מהיר.16 היא מתבססת על יכולות טכנולוגיות, גם כחליף לכוח אדם.17 כל זאת כאשר צה"ל מתייחס ליריביו כיריבים שקולי עוצמה, או קרובים לכך.18 בראיית ניתוחו של קינג, מדובר במתכון בטוח ללחימה סטטית ולקיפאון. צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו מצב כזה, והדגש שמושם על פיתוח יכולת חשיפה מתקדמת הוא מענה הכרחי לשבירת הקיפאון. קל לראות את אותן "תשלובות התגוננות-תקיפה" המבוססות בערים, ממטירות אש לעורף ומאלצות את צה"ל להסתער אל תוך הערים ושוחקות אותו בהתקדמותו.19 צריך לקוות שצה"ל מצא מענה לבעיות שתציב העיר כדי לאפשר את התמרון המהיר המובטח, תמרון שאותו קינג רואה כאשליה. אם יש תקווה למהירות, אזי לפי המשולש של קינג היא נמצאת ביתירות - בגודל הצבא - אלא שצה"ל לא מכוון לשם.

אם נעריך לאן מכוונת תפיסת הניצחון הצה"לית, ניתן להניח שהכוח שייבנה בהתאם לתוכנית ייתן מענה לאתגרים ויחפה על המספרים הקטנים. השאלה שעולה לאחר הקריאה בספר, היא איזה מענה יוכל צה"ל לתת בתקופת הביניים. עד שהמענה הטכנולוגי יהיה מספק ושהכוח הלוחם הרב־ממדי יהיה בהיקף מספק יעברו לא מעט שנים. האם צה"ל יודע להעמיד מענה ראוי, של כוח מאומן דיו, המבטא את יתרונו היחסי כצבא חובה ומילואים כדי להעמיד די כוחות?

זאת סוגייה למחשבה, וכמוה עוד רבות אחרות שהספר יכול לספק לקצין הישראלי ולפתוח עבורו צהרי חשיבה שונים. הספר מאיר סוגיות בלחימה העירונית שחלקן בנליות (קנה המידה של המפות) וחלקן מאירות זוויות לא מוכרות. הוא מסייע לקורא הישראלי למקם את חוויות הלחימה הצה"ליות מן העבר הקרוב, ואת התרחישים הצפויים בהקשרים רחבים יותר ומזוויות ראייה של צבאות אחרים, שחלקם נלחמו פה "בשכונה שלנו".

הערות

  • הקרב שניהלו הכוחות העיראקיים בסיוע אמריקני, להשבת השליטה במוצול מידי דאעש התנהל בין 16 באוקטובר 2016 ועד 9 ביולי 2017. קרב זה הוא אחד ממקרי המבחן המרכזיים בספר. הקרבות בחַלַבּ הם חלק ממלחמת האזרחים בסוריה, והשלבים המרכזיים בהם התחוללו במהלך 2016. במראווי שבפיליפינים התחוללה לחימה החל ב־23 מאי וכלה ב־23 באוקטובר 2017 בין כוחות הממשלה בתמיכת ארצות־הברית ובין לוחמי דאעש שנאחזו בעיר. מוּמבּיי הייתה זירה לסדרת פיגועים ולחימה עירונית שבאה בעקבותיהם בתאריכים 29-26 באוקטובר 2008.

  • Anthony King, Urban Warfare in the Twenty-First Century, Polity press, 2021.

  • מובן שקינג דן בפתח ספרו בהגדרות של מהי עיר ומהי לוחמה.

  • צה"ל הוא הצבא היחיד שגדל במספרים נומינליים, אך גם הוא קטן ביחס לגודל האוכלוסייה והכוח שהוא מעמיד בשדה הקרב לא גדל מאז, במקרה הטוב.

  • דביר פלג, "מטריות קשתות ובועות: שוחקי העליונות הצבאית של ישראל", בין הקטבים 28-30 (אוקטובר 2020).

  • אחיה ראב"ד, "אולמרט: 'לא נוכל למגן עצמנו לדעת'", Ynet, 28 ביוני 2007; ישראל הראל, "במקום למגן את עצמנו לדעת, אולי נשיב לעצמנו את כושר ההרתעה?", הארץ, 23 ביולי 2021.

  • כך למשל כתב ששרון פיקד במלחמת יום הכיפורים על חטיבת הצנחנים שחצתה את התעלה, חטיבה (247) שכמובן הייתה תחת פיקוד האוגדה (146) שלו. הוא כותב, על־סמך ויצמן, שמניסיונו במלחמה זאת למד שרון את חשיבות ההגנה באמצעות מוצבים בעומק ומכאן השליך אותה על גישתו לבניית ההתנחלויות. החלק הראשון הוא טעות בסיסית - שרון היה חסיד תפיסת התעוזים בימיו כאלוף פיקוד טרם המלחמה, והחלק השני הוא פרשנות פוליטית מרחיקת לכת.

    אציין במאמר מוסגר שלי נדלקה לנוכח טעויות נוספות שעשה בהקשר הישראלי נורה אדומה, שיש לקחת בסימן שאלה מה שכתב על זירות בהן נלחמו צבאות שאינם דוברי אנגלית, כמו למשל הפיליפינים. מאחר שעיקר כתיבתו היא על מבצעי הצבא האמריקני והבריטי אין הדבר פוגם במסקנותיו.

  • הוא אף מזכיר את השימוש שעשו לוחמי האצ"ל ("כנופיית הארגון" כפי שהוא מכנה אותו בהתאם לז'רגון של המנדט הבריטי) ביפו במלחמת העצמאות, ומעיר בסרקזם ש"מסתבר שלוחמי האצ"ל אימצו לחימה בהשפעת פרשנות פוסט־מודרנית נוסח דֶלֵז, כבר 60 שנה קודם).

  • King, 2021, pp. 166-167.

  • King, 2021, p. 166.

  • שרון ביטון ואור אלרום, "האם בחלוף 50 שנה למדנו להילחם בסביבה אזרחית", בין הקטבים 32-31 (מאי 2021).

  • במבצע "שומר החומות" דיווח צה"ל בהרחבה על "השמדת המטרו של עזה" כמסר שיועד כנראה לקהל הישראלי, אך התעלם מכך שמבחינת רוב הקוראים בעולם שהסתפקו בכותרות, צה"ל מתגאה בהשמדת תשתית אזרחית טהורה - "הרכבת התחתית" של עזה.

  • King, 2021, p. 197.

  • King, 2021, pp. 66-81; Lawrence Freedman, The Future of War - A History, PublicAffairs, New York, 2019, pp. 254-264.

  • בישראל נשמעו לאחר מבצע "שומר החומות" והאירועים שנלוו אליו בתוך ישראל גופא קולות דומים, המצביעים על הצורך בדבר ביצירת מסה כדי לאפשר שמירה על הסדר הציבורי. אלוף אהרון חליווה וגל פרל פינקל: "למידה נוספת בעקבות שומר החומות", מרכז דדו, אתר צה"ל: https://bit.ly/3D1CBW2

  • הקדמת הרמטכ"ל לגיליון בין הקטבים 30-28 (אוקטובר 2020), עמ' 8; ערן אורטל, "עולים להתקפה - מסגרת תאורטית לתוכנית תנופה", בין הקטבים 30-28 (אוקטובר 2020).

  • יואב זיתון, "הרמטכ"ל ל־ynet: מפעילים כוחות צבאיים בחרדת קודש, לא נכנסים לעזה כדי להעלות מורל", Ynet, 6 בספטמבר 2021.

  • אורטל, 2020.

  • פלג, 2020.