האיש שבין מקבלי ההחלטות למבצעי ההחלטות

אל"ם (מיל') ד"ר ראובן גל, לשעבר ראש ממד"ה בשנים 1982-1976. הקים ושימש יו"ר מייסד של אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל. משמש עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית26.02.2021

דברים לזכרו של הרמטכ"ל ה־13, דן שומרון, לקראת יום השנה ה־13 למותו
הרמטכ"ל ה־13, רא"ל דן שומרון. במשך שעות ארוכות ישב מול מפות ותצ"אות, שואל שאלות בלי סוף, בודק ושוקל כל תשובה, והכל במטרה אחת: הכנה לכל סיטואציה בלתי צפויה שעלולה להתרחש

הרמטכ"ל ה־13, רא"ל דן שומרון. במשך שעות ארוכות ישב מול מפות ותצ"אות, שואל שאלות בלי סוף, בודק ושוקל כל תשובה, והכל במטרה אחת: הכנה לכל סיטואציה בלתי צפויה שעלולה להתרחש

רמטכ"ל בישראל נמצא בתווך המורכב ביותר שבין הדרג הצבאי והדרג המדיני, בין מקבלי ההחלטות למבצעי ההחלטות, בין הצבא לחברה. מכלול אחד, עם שלושה סוגים שונים של מתח בעייתי ביותר. יש לזכור שחוק יסוד: הצבא נקבע בישראל רק במרס 1976, שנתיים וחצי אחרי מלחמת יום הכיפורים, בעקבות המלצת ועדת אגרנט. הסעיף החשוב ביותר בחוק מגדיר את כפיפות הצבא למרוּת הממשלה כולה. לראש הממשלה אין מעמד מיוחד להפעיל את צה"ל (כמו שקיים במדינות אחרות, כמו בארצות הברית למשל), ושר הביטחון - שהוא השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא - צריך להפעיל את הצבא על־פי החלטות הממשלה. בקרב חוקרי צבא-חברה מקובלת ההסכמה שבישראל הבסיס ליחסים בין הדרג המדיני והצבאי איננו מעוגן בחוקה, ובעצם תְלוי באישיותם של השחקנים הראשיים: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. דן שומרון עמד לא פעם בתווך המורכב הזה, לא רק כרמטכ"ל אלא גם בתפקידיו הבכירים הקודמים,  ויצר מודל לחיקוי לבאים אחריו.

בקונפליקט שבין הדרג המדיני לצבאי ראוייה לציון מיוחד עמדתו של שומרון במהלך, ועוד בטרם, מלחמת המפרץ. אף שצה"ל לא התערב בלחימה, היה עליו להתמודד עם התקפות טילי הסקאד מעיראק על העורף האזרחי ולתכנן את המענה המבצעי של צה"ל. שומרון כרמטכ"ל הכין את צה"ל לשלוש אופציות עקרוניות של פעילות צבאית, וידא שהן ערוכות ומוכנות, אבל במקביל המליץ לממשלה שלא לממש אותן ולא להתערב בפעילותן של מדינות הקואליציה נגד עיראק. ראש הממשלה יצחק שמיר קיבל את המלצתו, אף שמשמעותה הייתה הוצאת הצבא מהמשוואה. במתח שבין מקבלי ההחלטות ובין מבצעי ההחלטות ראוי להזכיר את תפקידו כאלוף פיקוד הדרום שהיה אחראי על פינוי חלקו המערבי של סיני, עד לקו אל־עריש-ראס מוחמד - פינוי שעליו הוחלט במסגרת הסכם השלום עם מצרים. שומרון לא היה שותף להחלטה, וככל הידוע לי גם לא בתכנונים, אולם הוא ביצע את המשימה באופן מושלם, כמקצוען אמיתי. סוג המתח או הקונפליקט השלישי הוא המתח שבין צבא לחברה, בין מאפיינים צבאיים נֶטו ובין ערכים ומאפיינים אזרחיים, חברתיים. זה היה הבסיס שאפשר לשומרון לקבל את ההחלטה המקצועית אולי הקשה ביותר שקיבל: לתמוך, ובהמשך לפקד, על מבצע "כדור הרעם" (הידוע בתור מבצע "יונתן") באנטבה. לימים טען שומרון כי: "ההחלטה במבצע הזה הייתה הרבה יותר קשה מהביצוע". את ההחלטה עשה בראייתו המקצועית הרחבה של מהו באמת תפקידו של צבא מול עמו ואזרחיו. האלמנט העיקרי בקבלת ההחלטות שלו היה המחויבות הבלתי מתפשרת שלו לעשות הכל למען אזרחי ישראל.

כשנה לפני מותו קיבל עליו את תיק החקירה שבדק את התנהלות המטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. שומרון לא רק שקיבל על עצמו את המשימה, אלא היה חד־משמעי בממצאיו ובהמלצותיו: "המלחמה נוהלה ללא מטרה", קבע. "ראש הממשלה נתן הנחיה להפסיק את ירי הרקטות על ישראל, אך הצבא לא תרגם זאת למטרה צבאית". ממצאיו טלטלו את המערכת ובמידה רבה הביאו להתפטרותו של הרמטכ"ל רא"ל דן חלוץ, אבל עבור שומרון הנאמנות העיקרית הייתה לערכים האנושיים שבהם האמין. במשך שעות ארוכות ישב שומרון מול מפות ותצ"אות, שואל שאלות בלי סוף, בודק ושוקל כל תשובה, והכל במטרה אחת: הכנה לכל סיטואציה בלתי צפויה שעלולה להתרחש.