"דוגמן 5ב" - המבצע האווירי ששינה את פני המלחמה

משגר טילים מסוג SA-6 ליד כביש בירות-דמשק

ההכנות לתקיפת טק"א שהשתלטו על חיל האוויר בשנים שקדמו למלחמה

הניסיון של חיל האוויר הישראלי להתמודד עם מערך הטק"א המצרי בחודשים האחרונים של מלחמת ההתשה לא הוכתר בהצלחה. לחיל האוויר לא היה הניסיון והאמצעים הנדרשים להתמודד עם סוללות טק"א מתקדמות מסוג SA-3 שסיפקו הסובייטים למצרים, ובסוף המלחמה ספג אבדות קשות חמישה מטוסי פנטום שנפגעו כולם מטק"א, ומפקד טייסת 201, שמואל חץ, שנהרג. מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, אלוף בני פלד, היטיב לתאר את המצב ששרר בחיל האוויר לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה בליל 8/7 באוקטובר 1970. "מאותו רגע ואילך בעיית הטילים השתלטה על כל מערכות החשיבה של החיל. הפחד, המועקה והתסכול יצרו תגובת שרשרת רגשית ומעשית".1

תורת הלחימה נגד טק"א התגבשה בחיל האוויר תוך כדי מחקרים, ניסויים ותרגילים שכונו "להיט", והיא יושמה בפקודות אב ששונו ועודכנו בהתאם להתפתחות ולהיערכות סוללות הטק"א של האויב. ערב מלחמת יום הכיפורים היו בחיל האוויר שתי פקודות להשמדת מערכי טק"א: "תגר 4" להשמדת המערך המצרי לאורך התעלה ו"דוגמן 5" להשמדת הטק"א בסוריה. מדובר היה בתקיפה מתואמת ומתוזמנת על עשרות סוללות בשעת "ש" אחידה. פקודת "דוגמן 5ב", תקיפת מערך הטק"א ברמת הגולן בהפתעה, עודכנה במהדורתה הסופית במאי 1973, והתבססה על העקרונות של פקודת "תגר 4". התנאים לביצועה היו מחמירים: מידע מודיעיני מדויק עד 80% לפחות על מקום הסוללות; ביצוע המשימה בפתיחת המלחמה, תוך הבנה שבמהלכה הסיוע לכוחות היבשה יהיה מינימלי; ומזג אוויר מתאים. למידע העדכני על מיקומם של סוללות הטק"א הייתה משמעות, במיוחד בגזרת רמת הגולן ש־60% מהמערך (15 מתוך 25) היו סוללות ניידות מסוג SA-6, שהגנו על שלוש דיוויזיות חי"ר סוריות ממוכנות שנעו יחד איתן מערבה.2

סוג המטוסים וכמותם נראו למתכננים בחיל האוויר גורם מהותי שחיפה במידת מה על המידע החסר, ולכן הוקצו למבצע מרב מטוסי הפנטום. הדבר חייב תכנון קפדני של המראות מסודרות וארגון המבנים הרבים בנתיבים למטרה; שימוש נרחב באמצעי ל"א מוטס וקרקעי וגופי הטעיה אחרים לשיבוש ולשאיבת טילים. כמו כן ירי ארטילרי לתקיפת סוללות קרובות במבצע שכונה "בנדיגו". זאת הייתה פעולה גדולה ומורכבת במיוחד, תוך תכנון קפדני - שמירה על נתיבים, על לוח זמנים קשיח והיעדר אפשרות לשינויים המתחייבים מעל שדה קרב הרווי שיגורי טק"א וירי נ"מ.3

האפשרות שחיל האוויר יידרש להיכנס לסיוע לכוחות היבשה באזורים מוכי טילים, עוד לפני שהושגה העליונות האווירית, לא נחזתה כלל בהערכת המצב המבצעית של חיל האוויר לשנת 1974-1973, וזו הייתה מקובלת על שר הביטחון והרמטכ"ל.4 פתיחת המלחמה בצהרי 6 באוקטובר, בהפתעה, במתקפה אווירית, ובלי שניתנה לחיל האוויר לבצע התקפה מקדימה להשגת עליונות אווירית, טרפה את כל הקלפים.

סוללת SA-2 ברמת הגולן במהלך שיגור טיל. באמצע מנ"א (מרכז ניהול אש) מסביב שישה משגרי טילים

הטלטלה במעבר בין החזיתות

בליל 7/6 באוקטובר הייתה תחושה במוצב הפיקוד העליון של צה"ל שהמצב בחזית רמת הגולן סביר, ואילו בחזית התעלה המצב קשה. בשעה 21:30 הציג מח"א לרמטכ"ל את התוכנית האווירית לתקיפה למחרת בבוקר. היא כללה מטס הכנה נגד מערך תותחי הנ"מ בגזרת התעלה על־פי תוכנית "תגר 4", ובהתחשב במצב הבלימה של כוחות היבשה ביצוע של שלושה מטסים להשמדת כל מערך הטק"א בתעלה. הרמטכ"ל אישר את התוכנית. שעת ה־"ש" לתקיפה נקבעה לשעה 06:45 בבוקר. הוראת ההפעלה לשלב ההכנות ל"תגר 4" ירדה לטייסות, שהתכוננו במשך הלילה לביצוע המשימה. הטייסים למדו את המטרות לתקיפה וצוותי הקרקע עבדו בקדחתנות כדי לחמש את המטוסים בתצורות חימוש מתאימות. התחושה שליוותה את פיקוד חיל האוויר הייתה, שלמחרת עם שחר יחזור חיל האוויר לפעול על־פי הדוקטרינה האווירית וההצלחה בו תבוא.

מזג אוויר נוח בתעלה ומיקומם הידוע של סוללות הטק"א שרובן היו נייחות, צפה ל"תגר 4" הצלחה רבה, אולם משעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר השתנה המצב בגזרת רמת הגולן עד היסוד. בשעה 03:51 דיווח מפקד פיקוד הצפון אלוף יצחק חופי לרמטכ"ל דוד אלעזר על זרימת כוחות סוריים גדולים בגזרה הדרומית של רמת הגולן, וטען: "אם לא יתקבל סיוע אווירי מסיבי בבוקר, עלול המצב להיות חמור במיוחד".5 ככל שנקפו השעות הלכו הדיווחים על החמרה גוברת בצפון ותכפו. שר הביטחון משה דיין הגיע לחפ"ק פיקוד צפון בהר כנען שליד צפת, כדי לבחון את הנושא מקרוב. בשעה 06:42, לאחר שלא מצא את הרמטכ"ל, שוחח בטלפון עם מח"א ותיאר בפניו בצורה קודרת ביותר את המצב שהתגלה לו ברמת הגולן, מה שהתקבע בזיכרון הקולקטיבי כ"חורבן הבית השלישי". לדבריו: "אם לא יהיו רביעיות [מטוסים] עד הצהריים - הסורים יפרצו לעמק הירדן".6

הרמטכ"ל הגיע באופן מידי לתא השליטה של חיל האוויר, ולאחר דיאלוג עם מפקד חיל האוויר שנמשך פחות מעשר דקות התקבלה לקראת השעה ב־07:00 ההחלטה הדרמטית להפסיק את שלב ההכנות למבצע "תגר 4" כשהן עדיין באיבן, ולהעתיק את מאמץ חיל האוויר צפונה לביצוע "דוגמן 5ב". פלד ניסה לשכנע את דדו שלחיל האוויר היכולת להפנות מטוסי תקיפה לגזרה הצרה בדרום רמת הגולן, ושאין צורך לבטל את "תגר 4". רק לאחר שהבין כי כוונתו של הרמטכ"ל שמדובר במבצע רחב שנועד להסיג את כל הכוחות הסוריים מרמת הגולן ולאו דווקא בגזרה הדרומית, יישר איתו קו.7

בשעה 07:00, בשובו של הרמטכ"ל ממשל"ט חיל האוויר לחמ"ל של אגף המבצעים, הודיע לנוכחים כי הורה לחיל האוויר לוותר על מבצע "תגר 4" ובמקומו לבצע את "דוגמן 5ב" - דבר שיאפשר לדבריו: "מתן סיוע יעיל יותר בקו. התקיפות בקו יחלו בתוך כשעה וחצי, ובתוך חמש שעות יוכל להינתן סיוע מסיבי. התקווה היא שהכוחות בחזית הסורית יחזיקו מעמד עד הצהריים".8 מח"א עדכן טלפונית את מפקדי הבסיסים בנוגע לשינוי הדרמטי, ובשיחה עם מפקד בסיס תל נוף, תא"ל רן רונן (פקר), אמר לו: "המצב בחזית הצפונית חמור ביותר [...] אנו נאלצים להפסיק את 'תגר' ולבצע מיד את 'דוגמן' בסוריה. הפקודה בדרך לטייסות, בהצלחה".9

בשעה 06:57 הורדה הפקודות לטייסות ולבסיסים "הפעל דוגמן 5, שעת ה־ש 11:30, בטל תגר מטס שני". הפקודה הייתה קשה לעיכול ואף על פי כן נכנסו צוותי האוויר והקרקע, במגבלות הזמן, לפעילות קדחתנית,  להכשרת המטוסים ולתדרוכים, כאשר חלק מאנשי צוות האוויר טרם שבו ממטס ההכנה של "תגר". המערכה כולה נכנסה לפעילות קדחתנית לא היה זמן להרהורים הכול התנהל במהירות. שעת ה־"ש" לביצוע "דוגמן 5ב", פחות מארבע שעות מאז שהתקבלה ההחלטה. למבצע יצא חיל האוויר כאשר הכיסוי הצילומי האחרון ברמת הגולן היה מעודכן ליום שישי, 5 באוקטובר, כ־48 שעות לפני שעת ה־"ש" ולמעלה מ־24 שעות לפני שפרצה המלחמה. בינתיים התקדמו הסוללות הניידות הסוריות, ביחד עם שלוש דיוויזיות חי"ר ממוכנות, מערבה. כך נוצר מצב שבו תמונת המודיעין בנוגע לסוללות ה־SA-6, שלפיה יצאו מטוסי חיל האוויר למבצע, הייתה שונה ב־100% מהתמונה האמיתית.10

ארבע טייסות הפנטום (69, 107, 119, 201) היו הכוח העיקרי בתקיפת מערך הטק"א הסורי במבצע. אליהן הצטרפה טייסת הסקייהוק 115 מתל נוף, עם מטוסים מתקדמים ומשופרים מסדרת N, ועמם מחשבי הפצצה תע"ל קריסטל. הנתיבים ל"דוגמן 5ב" נקבעו מראש בארבע גזרות משנה, בהתאם למיקום הגאוגרפי של בסיסי טייסות הפנטום. הכוונה הייתה שכל שלישיית מטוסים, או זוג, תוקפת סוללה אחת. מרווחי החופש שהיו לצוותים היו מועטים.

המטוסים תוקפים סוללות ריקות 

בשעה 11:20 החל שלב המכין למבצע "דוגמן 5ב" לתקיפת סוללות נ"מ סוריות שהגנו על סוללות הטק"א ולמשימות ל"א. השתתפו בו 54 מטוסי תקיפה ושישה מסוקי יסעור (מתוך 12 מתוכננים). כעבור 10 דקות, בשעה 11:30, התבצעה התקיפה העיקרית באמצעות 64 מטוסי תקיפה (54 מטוסי פנטום ו־10 מטוסי סקייהוק). 13 מטוסים מטייסת 69 המריאו מרמת דוד לתקיפת שש סוללות. להפתעתם, מרבית המחפורות היו ריקות  ואף סוללה "חיה" לא נפגעה. הצוות אהוד חנקין ושאול לוי, במבנה הרביעי, גילו את הסוללה שלהם בדיוק מתחתם במצב תקיפה בלתי אפשרי. הם לא ויתרו וביצעו יעף תלול של כמעט 90 מעלות לקרקע, שלא הצליחו להיחלץ ממנו. מטוסם נכנס לאדמה והתרסק. שניהם נהרגו.11 15 מטוסים מטייסת 119 שבתל נוף, חדרו באותה העת בנתיב ישיר מעל צפון הגולן מכיוון קוניטרה לתקיפת שש סוללות. התקיפה בוצעה בתוך מסך נ"מ, דבר שהקשה על חלק מהמבנים בזיהוי המטרות. מס' 2 במבנה השני עם אבי ברבר וצבי אפיק, נפגע  מנ"מ ביציאה מהיעף. השניים נטשו נחתו בסמוך לסוללת ארטילריה סורית ונלקחו בשבי.12

ואולם אנשי צוות האוויר של טייסת 201 מחצור חוו את מבצע "דוגמן 5ב" בצורה הקשה ביותר. רון חולדאי, סמ"ט א' בטייסת שנכנס לתפקידו חודש לפני פרוץ המלחמה, ניהל את התדריך. נתיב הטיסה המתוכנן עבר בנתיב ישיר ממערב למזרח מעל דרום רמת הגולן מכיוון צומת רפיד. כבר בתדריך גילו הצוותים שנתיב טיסתם עובר מעל כוחות סוריים בצומת רפיד ובתוכם תותחי נ"מ רבים וצפופים. כל ניסיונות הטייסת ומפקד הכנף אל"ם עמוס לפידות לשנות את הנתיב, נענו על־ידי מחלקת מבצעים בשלילה. הטיעון המרכזי שהכריע בסופו של דבר לדבוק בנתיב המתוכנן, היה מתוך הכרה שכל חיל האוויר יהיה שם וכל שינוי ישבש את הכניסה לתקיפה. 17 מטוסים המריאו לתקיפת שלוש סוללות SA-6 ושתי תחנות מכ"ם. נקודת המשיכה הייתה ממוקמת ממזרח לצומת רפיד. השיירה נתקלה בחומת אש נ"מ ונשק קל בדרך למטרה באזור חושניה וצומת רפיד. שני מטוסים נפגעו מנ"מ לפני התקיפה.

צוות החילוץ ברמת דוד מפנה את המטוס הפגוע של גדי סמוק ששב מ"דוגמן 5ב" ללא כיפה אחורית

אנשי הצוות מאיר שני ואברהם עשהאל, חיים רם ואיציק יהב, נטשו ונשבו. שני מטוסים נוספים נפגעו במהלך התקיפה וביציאה: אורי שחק וגלעד גרבר נטשו ונשבו; קובי חיון ועוזי שמיר הצליחו למשוך את מטוסם הפגוע מעל צומת כוח בגליל העליון, צנחו בשלום וחולצו בשטח ישראל. איתן לוי ויאיר דוד חזרו לנחיתת חירום ברמת דוד עם מטוס פגוע, ונעצרו בכבל באמצע המסלול. מיד אחריהם הגיע לנחיתה מטוסו הפגוע של גדי סמוק ושני גלגליו בוערים. סמוק הבחין במטוס שנחת לפניו החונה באמצע המסלול. הוא הצליח לבצע תמרון חד על־מנת לא לפגוע במטוס החונה, והפנה את מטוסו לצד המסלול. בכך מנע היפגעות של המטוס ובאנשי הצוות שהיו לידו. מה רבה הייתה הפתעתו של סמוק כשנוכח שתא הנווט שמאחוריו ריק. התברר שכתוצאה מהפגיעה נפלט הנווט אביקם ליף מן המטוס החוצה, ונשבה על־ידי הסורים. בשל הרעשים במטוס בעקבות הפגיעה לא הבחין סמוק בחסרונו של הנווט, ופנה חזרה לנחיתה ברמת דוד בלעדיו. היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה שטייס  חזר מהמשימה ללא נווט.13

שישה מטוסים מטייסת 201 - רבע מסד"כ הטייסת - לא שבו מהתקיפה (ארבעה מטוסים אבדו שניים נחתו פגועים קשה ברמת דוד). דת"ק [דיר תת קרקעי] אחד מארבעת הדת"קים התרוקן ממטוסיו. את הרגעים הקשים שעברו עליו בשובו מהנחיתה לטייסת תיאר דני חלוץ, שהוביל זוג מטייסת 201 ביחד עם הנווט ערן כהן לתקיפה: "בדת"ק הבנתי שהרע מכל התרחש. הפנים היו נפולות, העיניים דמעו, לא היו מילים. חזרה לטייסת הציוד יורד לאטו ונתלה על הקולב [...] אני יורד לחדר המבצעים הבנות בוכות, הן יודעות כבר הכול. גם אני. אט־אט מתאספים אלה שחזרו נכנסים ברגליים כבדות לתחקיר [...] חמישה אנשי צוות אוויר אינם איתנו [...] אט אט המידע מתאסף ומתארגן לידיעות [...] כולנו המומים. למכה כזאת לא ציפינו גם בחלומות הכי גרועים. אין משהו שיגיד מילה טובה. תחושת הפחד מן המוות הופכת מוחשית. האמיצים הם בעלי הניסיון בהתגברותם על הפחד [...] אין זמן להתאבל על החסרים בשורה [...] מועקה גדולה [...] אבל חייבים להמשיך".14

מצבה של טייסת 107 מחצרים היה טוב יותר. נתיב טיסתה עבר דרך ירדן, ועקף את מערך כוחות הקרקע הסוריים ברמת הגולן. תשעה מטוסים המריאו בארבעה מבנים לתקיפת ארבע סוללות. הצלחה מיוחדת הייתה למבנה השלישי בהובלת רן גורן וקובי שמואלי. במשיכה לתקיפה זיהה גורן את מטרתו המקורית, אך התברר לו שהאתר ריק. הוא לא אמר נואש, נשאר בגובה נמוך ותוך הסתכנות בחשיפה ממושכת לאיום הטילים המשיך לחפש את הסוללה ברדיוס רחב יותר - ללא הצלחה. הוא זכר כי בנתיב החדירה לתקיפה הוא עבר ליד סוללת SA-3. הוא פנה בחדות לאחור, זיהה אותה וללא היסוס צלל עליה, שם את הכוונת על מרכז ניהול האש ושחרר עליה 11 פצצות. כארבעה טון חומר נפץ וברזל הוטלו במדויק במרכז הסוללה - היחידה שהושמדה במבצע.15

סיכום

פקודת מבצע "דוגמן 5 ב" הייתה אופרציה גדולה, מורכבת לפרטי פרטים, דומה לתוכנית "מוקד" שפתחה את מלחמת ששת הימים. התוכנית כללה כמות גדולה של מטוסים, הטסים למטרות במבנים גדולים, תוך תכנון קפדני, שמירה על הנתיבים, על לוח זמנים והעדר שינויים, המתחייבות מעל מערך הרווי בשיגורי טילים ונ"מ. מתוך 25 הסוללות שהותקפו ברמת הגולן, סוללת SA-3 אחת הושמדה וסוללת 2-SA אחת נפגעה. 6 מטוסים אבדו ו־10 נוספים נפגעו אך שבו לנחיתה. שני אנשי צוות אוויר נהרגו, תשעה נפלו בשבי, שניים נטשו וחולצו. כל המטוסים נפגעו מאש נ"מ או מנשק קל של כוחות היבשה, למעט מטוס אחד שפגע בקרקע בשל יעף תקיפה תלול.

במרכז השליטה של חיל האוויר, בהתבסס על דיווחי טייסים, הייתה לאחר סיום התקיפה תחושה טובה. ראש מחלקת מודיעין, תא"ל רפי הר־לב טען ש־36% מתוך 25 סוללות SA-6 הושמדו. מח"א היה נדיב יותר כאשר אמר: "איבדנו חמישה קורנסים ודפקנו 17 סוללות".16 הדבר הקל במעט על התחושה הקשה של אובדן מטוסים ואנשי צוות אוויר. אט־אט הצטיירה התמונה האמיתית והעגומה על היקף הכשלון. האווירה שהשתררה במרכז השליטה, בבסיסי הטיסה ובטייסות, הפכה לקשה וטעונה. כולם היו שותפים לחוסר ההתאמה המשווע בין הציפיות לתוצאות.

הייתה זו שגיאה לעבור מ"תגר 4" ל"דוגמן 5ב" בלוחות זמנים צפופים כל כך. היה נכון לדחוף באופן מידי גיחת צילום לאיתור הסוללות, כך שאפילו תוך כדי יציאה לתקיפה ניתן היה לעדכן את המבנים היכן האתרים הריקים ולהיכן זזו הסוללות. נכון היה לדחות את תחילת המבצע בשעה, כך שכולם יוכלו להתארגן טוב יותר. הכניסה לסד הזמן הכתיבה שימוש בפקודה עם מטרות שהיו ידועות לפני המלחמה, כאשר בפועל המערך כבר לא היה במקומו, ומכאן ההישגים הנמוכים של המבצע.

כישלון המבצע ערער את הביטחון העצמי של המתכננים במחלקת מבצעים, ויצר מחסום פסיכולוגי שהקשה על הפיקוד הבכיר של חיל האוויר לקבל החלטה על ביצוע מבצע תקיפה נוסף בסדר גודל דומה, עד שלב צליחת התעלה ב־18 באוקטובר.17 חיל האוויר נכנס אפוא לסיוע לכוחות היבשה בתוך אזורי אמ"ט בניגוד מוחלט לדוקטרינה האווירית שעמה נכנס למלחמה. למרות זאת ביצע 5,143 גיחות סיוע לכוחות היבשה במהלך המלחמה (4,044 במצרים, 1,099 בסוריה) ובמחיר כבד של 60 מטוסים שאבדו במשימה זו בלבד, (33 במצרים, 27 בסוריה) - 59% מ־102 מטוסי הקרב שאבדו במלחמה. התוצאות היו פחות טובות מהמצופות. אף על פי כן הוא השפיע על המערכה היבשתית בגזרה הסורית בשלב הבלימה, ההדיפה וההבקעה. השפעתו בגזרה המצרית הייתה בעיקר באזורים שבה פעל מחוץ לאמ"ט.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" - ניתן להירשם לניוזלטר: https://bit.ly/3ledAzz