תוכנית ההגנה הגרמנית

סא"ל (מיל') ד"ר עדו הכט, 13.12.2021

תוכנית ההגנה הגרמנית

משימת הצנחנים הגרמנים הייתה לעכב את הכוחות הקנדיים, ולא לבלום אותם. כלומר, לא למנוע לחלוטין את כיבוש העיירה אוֹרְטוֹנָה. עם זאת, כדי להשיג עיכוב ממושך ככל האפשר, השיטה שבה בחר המפקד הגרמני הייתה קרב הגנה. שיטת ההגנה, בהתאם להישג המבוקש, הייתה:1

  • החזקה גמישה של השטח. הגרמנים היו מוכנים לוותר על שטח אבל רק לאחר גביית מחיר של נפגעים וזמן מן הקנדים. התפיסה הזאת עלתה בקנה אחד עם ההישג המבצעי - עיכוב, ועם המטרה - להרוויח זמן כדי שהכוחות הגרמניים הנסוגים יספיקו להיערך מחדש להגנה בקו חדש מצפון לאוֹרְטוֹנָה.
  • שילוב של נייחות וניידות. הכוחות הגרמניים נלחמו ממוצבים (בניינים שבוצרו) שנבחרו והוכנו מראש, אבל הסיטו מעת לעת כוחות בין המוצבים הללו לפי הבנתם את ריכוזי המאמץ של הקנדים.
  • שילוב של סבילות ותוקפנות מדודה. מכיוון שהמטרה לא הייתה להתעקש על כל מטר ויחסי הכוחות היו ממילא לרעתם, נמנעו הגרמנים מהטלת התקפות נגד גדולות לכיבוש מחדש של בניינים או קבוצות בניינים שאיבדו. עם זאת, הם לא היו סבילים לחלוטין, אלא הרבו להטיל פשיטות-נגד.2 הם החדירו חוליות לעורף הקנדי כדי לפגוע בקנדים במקומות שבהם חשבו כי הם בטוחים. כמו כן פשטו על בניינים נבחרים שהעריכו שבהם הם מסוגלים לגבות מחיר מכוח קנדי מבודד ולסגת לפני שהכוח הזה יתוגבר. התוקפנות הזאת בלבלה את הקנדים, והאטה מאוד את קצב ההתקפות שלהם, כלומר, היא הוסיפה עיכובים להתקדמות הקנדים מעֵבר למה שהיו מתעכבים אילו הגרמנים היו מסתפקים בהגנה סבילה בלבד - עקשנית ככל שתהיה.
  • הגנה סדורה. הגרמנים החלו להכין את מערך ההגנה באוֹרְטוֹנָה כמה ימים לפני הקרב. הם ביצרו, מכשלו ומלכדו את דרכי התנועה ומספר רב של בתים.

החלוץ של גדוד הצנחנים הגרמני הראשון, גדוד 2 מחטיבה 3, הגיע לעיירה ב־12 בדצמבר בבוקר, והחל להכין אותה כמתחם הגנה. יתר הגדוד הצטרף במהלך אותו יום וביום המחרת. לתושבי העיירה נאמר שרצוי שיִתפנו ממנה כדי לא להיפגע בקרב הממשמש ובא. לא ברור כמה תושבים אכן התפנו אבל כנראה שכמה אלפים בחרו להשאר בעיירה במשך כל הקרב. מכל מקום, הבתים שהגרמנים בחרו על־מנת להתבצר בהם או לפוצץ אותם כדי להשתמש בהם כמכשולים פונו גם אם דייריהם לא רצו לעזוב.

תוכנית ההגנה כללה הכנת ארבעה מערכי הגנה עיקריים ומערך התרעה:

  1. מערך ההתרעה כלל מספר כוחות קטנים שהתחפרו ליד הדרכים המובילות לעיירה במרחקים של 1 עד 2 קילומטרים ממנה.
  2. מערך הגנה בקצה הדרומי של אוֹרְטוֹנָה - בתפר בין השטח הפתוח ובתי שכונת הפאה הדרומית. הקו הזה כלל מוצבי חוץ עד למרחק של כ־1.5 קילומטרים מחוץ לעיירה.
  3. מערך הגנה על בסיס כיכר וִיטוֹרִיוֹ וקו הבתים המקביל לו.
  4. מערך הגנה על בסיס קו הבתים מכיכר העירייה עד כיכר סַן פְרַנְצֶ'סְקוֹ.
  5. מערך הגנה על בסיס קו הבתים מכיכר סַן טוֹמָסוֹ עד כיכר פְּלֶבֶּשיטו.

מבחינת חלוקת הכוחות, מאמץ ההגנה העיקרי היה לחסום את הכביש הראשי 16 החוֹצֶה את העיירה מדרום לצפון דרך החלק המזרחי שלה.

כל אחד ממערכי ההגנה בעיירה התבסס על רצף הבתים הצפוניים של כביש רוחב שחצה את אחת משלוש הכיכרות המרכזיות על הכביש הראשי. בכל מערך הגנה בוצרו הבתים והכבישים. ואולם, הגרמנים לא התכוונו לוותר ללא קרב על הבניינים שבין המערכים הללו. אם ייאלצו לסגת ממערך הגנה אחד לזה שאחריו הם תכננו לנהל קרב השהיה עקשני למדי בבניינים שבין מערכי ההגנה. לפיכך, בוצרו גם כמה בניינים נבחרים בין המערכים הקוויים, ורוב הבניינים שבין המערכים מולכדו.

כל כיכר הוכנה כשטח השמדה הנשלט על־ידי עמדות מקלעים ועמדות תותחים נגד טנקים שהוצבו בתוך הבניינים שבוצרו. הבתים בצד הצפוני של כבישי הרוחב בוצרו, ואילו באלה שבצד הדרומי של כבישי הרוחב - כיוון ההגעה של הקנדים - פוצצו את הקירות הצפוניים כדי שהקנדים לא יוכלו להשתמש בהם למחסה מן הבתים שבהם נערכו הגרמנים.

הכביש הראשי נחסם באמצעות ארבע סוללות בנויות מחורבות הבתים ואדמה שגובהן 5-4 מטרים. הסוללה הראשונה הוקמה כ־30-20 מטרים לפני הכניסה לכיכר העירייה; הסוללה השנייה הוקמה כ־10 מטרים לאחר היציאה מכיכר העירייה; הסוללה השלישית הוקמה כ־30-20 מטרים לפני הכניסה לכיכר סַן טוֹמָסוֹ; והסוללה הרביעית הוקמה כ־10 מטרים לאחר היציאה מכיכר סַן טוֹמָסוֹ. הסוללות נבנו באמצעות הערמת עיי החורבות של הבניינים שנחרבו לרוחב הכביש. לפני הסוללות, בתוכן ואחריהן הוטמנו מוקשים ומטענים מופעלים מרחוק. כמו כן, פוצצו בתים כדי לחסום בעיי חורבות את היציאות בחלק מכבישי הרוחב מן הסמטאות האחרות בקטעים שבין הכיכרות.

הגרמנים התפזרו בכיתות רובאים לרוחב העיירה ולעומקה. כל כיתה חולקה לשתי חוליות עצמאיות - לכל חוליה ניתנו מקלע קל וכמה רובים, וכל חייל נשא כמה רימוני יד.

בנוסף תוגבר הגדוד הגרמני בחבלנים מפלוגת ההנדסה החטיבתית. הללו צוידו בכמויות גדולות מאוד של חומרי נפץ ובאלפי מוקשים ממגוון סוגים. הם הכינו מראש זירות מוקשים ומטענים מופעלים מרחוק באמצעות חוט חשמלי. תוך כדי הקרב הם תכננו לתגבר את המלכודים והמיקושים בכבישים ובבתים לפי הכיוונים של התקדמות האויב.

כדי לשמור על רעננות הכוחות הורה מפקד הגדוד הגרמני לפקודיו לקיים סבב שבו רק כמחצית מן הלוחמים, כ־150 חיילים, נמצאים בכל רגע נתון בקו המגע בעוד האחרים נחים בעורף, במרתפים של בניינים או במנהרת מסילת הרכבת שחלפה מתחת לקצה הצפוני של העיירה.

הערות

  • כל תוכנית הגנה צריכה להביא בחשבון ארבעה מדדי יסוד. בכל מדד יש שתי אפשרויות קצה מנוגדות וטווח של אפשרויות ביניים המשלבות במציאות את שתי האפשרויות הקיצוניות במינון שונה.

    • גנה קשיחה מול הגנה גמישה: המדד הזה מתייחס למידת הנכונות של המגן לוותר על שטח. מעצם ההגדרה של משימת ההגנה, מניעת כיבוש שטח נובעת מכך שבהגנה אסור לאבד שטח - השטח שהיה בידי המגן בתחילת הקרב צריך להיות בידיו גם בסופו. הגנה קשיחה מנסה להחזיק בכל השטח במשך כל קרב ההגנה - אין לוותר מרצון בשום שלב על שום פיסת שטח, ואם האויב מצליח בכל זאת לכבוש שטח מוטל על המגן לתקוף נגד מיד כדי לכבוש אותו חזרה. הגנה גמישה מוותרת זמנית על חלק מן השטח כדי למשוך את האויב למרחבים נוחים יותר ללחימת המגן, וכובשת חזרה את השטח שאבד רק בסיום הקרב. כאמור, בין שני הקצוות האלה אפשר לקבוע מגוון של אפשרויות ביניים - חלק מן השטח יוחזק בקשיחות וחלקו בגמישות, חלק מן הזמן השטח יוחזק בקשיחות וחלק מן הזמן הוא יוחזק בגמישות וכדומה.
    • הגנה נייחת מול הגנה ניידת. המדד הזה מתייחס למידת העברת הכוחות ממקום למקום בתוך מערך ההגנה. בהגנה נייחת כל כוח נשאר באופן מוחלט מרוחק למקומו במשך כל הקרב, ואילו בהגנה ניידת באופן מוחלט אף כוח אינו מקובע למקום אחד, אלא הם מחליפים מיקומים לרוחב מערך ההגנה ולאורכו כל העת, תוך כדי הקרב, בהתאם להערכת מצב המפקד את המיקומים המיטביים.
    • הגנה סבילה מול הגנה תוקפנית. המדד הזה מתייחס למידת התוקפנות של הכוח המגן. הגנה סבילה לחלוטין מותירה את היוזמה לחלוטין בידי האויב - הכוח המגן אינו נוקט שום פעולה התקפית מלבד ירי לעבר האויב. לעומת זאת, בהגנה תוקפנית המאמץ ההגנתי העיקרי הוא התקפות הנגד ופשיטות הנגד המוטלות על האויב, מקדימות, מקבילות ואוחרות, כדי לאלץ את האויב להשקיע יותר ויותר מכוחותיו בהתגוננות מאשר בהמשך התקפתו שלו, לשבש את התקפתו, לבלום אותה ולהדוף אותו בחזרה לשטחו.
    • הגנה חפוזה מול הגנה סדורה. המדד הזה מתייחס למשך הזמן שניתן למגן כדי להיערך להגנה ולמידת ניצול הזמן הזה על־ידו. בהגנה חפוזה הכוחות נערכים מיד להגנה ומנהלים את ההגנה לאחר נוהל קרב חפוז ובלי הכנת השטח. בהגנה סדורה מתנהל קרב ההגנה רק לאחר שהתבצע נוהל קרב סדור, אשר על־פי מסקנותיו נבנו ביצורים ומכשולים.
  • התקפת-נגד שואפת לכבוש חזרה שטח שנפל בידי האויב. פשיטת-נגד שואפת רק לגרום לאויב אבדות וליצור רושם שלא טיהר כראוי את השטח שכבש מהכוחות המגינים, אבל פשיטת-הנגד אינה כובשת את חזרה השטח אלא נסוגה בתום ההתקפה.