מבט מכביש החוף ליד אוֹרְטוֹנָה לעבר רכס ההרים האפֶּנינים מבהיר את חשיבות מישור החוף להתקדמות צפונה, 2019. צילום: גדעון שרב

מבט מכביש החוף ליד אוֹרְטוֹנָה לעבר רכס ההרים האפֶּנינים מבהיר את חשיבות מישור החוף להתקדמות צפונה, 2019. צילום: גדעון שרב

ב־13 במאי 1943 נכנעו הכוחות הגרמניים והאיטלקיים בצפון אפריקה. ב־9 ביולי 1943 נחתו הכוחות הראשונים של בעלות הברית המערביות בסיציליה, והשלימו את כיבושה מידי הגרמנים והאיטלקים ב־17 באוגוסט 1943. כעבור שבועיים וחצי, ב־3 בספטמבר 1943, החלה פלישת כוחות הברית המערבית לאיטליה גופא - בקצה הדרום־מערבי של חצי־האי דמוי המגף. באותו יום נכנעה ממשלת איטליה. הצבא האיטלקי התפרק (חלק ממנו עבר כוחות בעלות הברית), וחצי־האי הפך לשטח כבוש על־ידי כוחות הצבא הגרמני שנמצאו בו קודם כבעלי־ברית. כעבור כמה ימים נחתו כוחות נוספים של הברית המערבית מעט צפונה יותר.

ההתקדמות צפונה לאורך חצי־האי התנהלה באִטיות רבה מול ההתנגדות הגרמנית שהלכה וגברה. הגרמנים ניצלו את השטח ההררי הקשה, המאפיין את רוב חצי־האי, את הנהרות החוצים אותו מהרכס המרכזי מערבה ומזרחה ואת היישובים הרבים ששכנו על כל הצירים - כדי לחזק את הגנתם. הם בנו סדרה של קווי הגנה עוקבים, זה אחרי זה, לרוחב חצי־האי - מהים התיכון במערב עד לים האדריאטי במזרח.

לקריאת הפרק המלא לחצו על הלינק או על "הורדת PDF"