התפרצות מגפת הקורונה משנה את הסדר הבין־לאומי הקיים, סין רואה בה הזדמנות

מאז 31 בדצמבר 2019 ועד ליום כתיבתן של שורות אלה, אנו מצויים בעיצומו של משבר עולמי. מספרים חסרי תקדים של אנשים ברחבי העולם מאובחנים כנגועים בווירוס הקורונה (Covid-19) שהתפרץ לראשונה בעיר ווהאן, בירת מחוז חוביי שבסין. מדובר במשבר עולמי משמעותי, רב־היקף ובעל השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו יתארגן העולם ב״יום שאחרי״. זהו משבר שאינו רק רפואי, אלא אירוע בעל השפעה עמוקה על מגוון רחב של היבטי החיים ובהם המערכת הבין־לאומית כולה . בראשית דצמבר 2019 , טרם התפרצותה של מגיפת הקורונה, תיארתי 1 את אבני הדרך האסטרטגיות בתוכנית האסטרטגית הלאומית הסינית, שעיקרן:

2018-2020 - השלמת מיצוי ההזדמנות שנפתחה לפני סין לאחר המלחמה הקרה, והגעתה לעוצמה כלכלית וליכולות צבאיות מתקדמות, תוך השלמת התוכנית הרב־שנתית שהוצגה ב־ 2015. 2035-2025 - מרחב שינוי המנהיגות. במוקד תקופה זו הדגשתי את הפעולות ההיברידיות שנוקטת סין לצורך הפיכתה למובילה עולמית, תוך שהיא מרחיבה את השפעתה התרבותית, השתלטות על נכסים אסטרטגיים ברחבי העולם והצבת מספר הולך וגדל של מדינות אשר יפתחו בה תלות כלכלית . 2049-2035 - מרחב מימוש ״החלום הסיני״. בתקופה זו תשלים סין את תוכניתה ותממש את כל יעדיה האסטרטגיים, שיובילו אותה להיות אלטרנטיבה מנהיגותית עולמית הנשענת על עוצמה לאומית והשפעה גלובלית . את ״החור השחור״ שבין השנים 2025-2020 בתוכנית האסטרטגית הסינית, לא ידעתי לתאר. פרק שייתכן כי ניתן לתארו כ״ברבור שחור״ 2, או באמצעות הדגשת ההבדלים שבין גישת המנהיגות הסינית, מוטת אסטרטגיה לאומית ארוכת שנים, יוזמת ומנצלת הזדמנויות העולות בקנה אחד עם הישג ארוך טווח, ובין גישה מנהיגותית מערבית, מוטת אסטרטגיית בחירות קצרת מועד ומושפעת ממשברים . התפרצות מגפת וירוס הקורונה, בין אם החלה באופן טבעי ובין אם על־ידי אחד מתרחישי הקונספירציה הרווחים כיום בנרטיב העולמי, מחזקת את טענתי על שינויו של הסדר הבין־לאומי הקיים . סין נבדלת מיתר המעצמות ומדינות העולם בכמה פרמטרים מנהיגותיים עיקריים של ניהול המשבר . במעגל הפנימי הלאומי של ניהול המשבר נקטה סין פעולות חדות, מהירות ואפקטיביות שהובילו להכלת האירוע, בידודו, עצירת התפתחותו בניסיון להחזרת המדינה למצב החיים שקדם לאירוע, תוך התאמת המערכת הלאומית וההנחיות לתושבים למצב החדש. הממשל הסיני הטיל למערכה את עוצמתו בכל הפרמטרים, וניצל את ההזדמנות להידוק השליטה הריכוזית בתושבי המדינה . לעומתה, מנסות יתר מדינות העולם למצוא את האיזון הנכון שבין נקיטת סגר מוחלט ושיתוק הכלכלה, ובין הצרת צעדי הפרט, תוך שימור תפקודי המשק כחלק מאסטרטגיית היציאה מהמשבר. זאת בעת שפעולה כזו יוצרת את התוצאה הפחות טובה של עלייה זוחלת בשיעור התחלואה והמוות, לצד החמרה זוחלת של ההנחיות המגבילות וצמצום הולך וגדל של פעולת המשק הלאומי. בסופו של דבר ייאלצו מדינות אלה לנקוט פעולה חדה לעצירת התפשטות המחלה, אולם החלטתן תהיה במצב שבו כמות הנדבקים בווירוס עשויה להוביל למשבר משמעותי ואי־ודאות גם בנוגע ליכולתן של מערכות הבריאות להכיל את האירוע, עד כדי פגיעה כלכלית חריפה. 

במהלך פעולות הכלת אירוע התפרצות הווירוס והניסיונות לבלימת התפשטותו, הציגה סין יכולת מרשימה להקמת מרכזיים רפואיים אד־הוק. בפועל, סין היא המדינה היחידה כיום, המציגה נתוני החלמת חולי קורונה בשיעור של מעל 80% מבין תושבי סין שנדבקו במגיפה. שיעורי החלמה אלו הם חריגים וגבוהים בהרבה מאלו הנראים ביתר מדינות העולם בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית אף זיהו נכון וכהזדמנות טובה את ירידות השערים החדות בבורסות העולמיות, שהובילו למכירה מהירה של מניות שהחלו מאבדות מערכן. בתזמון מרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, רכשו המשקיעים הסינים 3 מספר רב של מניות טכנולוגיות אירופיות ואמריקניות מובילות במחירי קנייה נמוכים, שמיד לאחר קנייתן עלה ערכן בשיעור משמעותי, ועוד צפוי לעלות בשיעור ניכר בסיומו של המשבר העולמי. ב״יום שאחרי״ הקורונה יימצא הון גדול בידיים סיניות, וחברות טכנולוגיות מתקדמות ימצאו עצמן בשליטה סינית. זוהי פעולה משמעותית מאוד במסגרת ״מלחמת המסחר״ שבין המעצמות. במודל החזרת המשק הסיני לפעולה, הוחלט על־ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית להקים תשתיות ייצור ולהסב תשתיות ייצור אחרות על־מנת לספק לשאר העולם אמצעים סניטריים, אמצעי מיגון ומסכות נשימתיות. בבת אחת, הפכה סין ליצרנית וליצואנית רפואית מרכזית בעולם, תוך שהיא מנצלת את תשתיות המסחר שפיתחה באמצעות יוזמת ״חגורה אחת, דרך אחת״ 4 והמוסדות הפיננסיים החלופיים שפיתחה בשנים שעד להתפרצות הקורונה. זאת, בשונה מיתר המדינות שהכריזו על פעולת מניעת יצוא אמצעים אלה מחוץ לגבולותיהן על־מנת לספק את הצורך המקומי הגדול שנוצר בעת התפרצות המגיפה. ברור הוא שסין פעלה באופן הזה לא רק משום רצונה להחזיר את המשק המקומי למסלולו, או מתוך רגש אלטרואיסטי הומני, אלא בעיקר משום רצונה למיצוב אזורי וגלובלי כמי שסיפקה למדינות העולם את הסיוע המשמעותי ביותר בעת המשבר, וכעת אלו חבות לה חוב שייפדה לאינטרסים סיניים. ברמת המנהיגות האישית ניצב הנשיא ג׳ינפינג בחזית ההסברה הלאומית כשהוא משרה ביטחון, מאחד סביבו את מנהיגי המחוזות ומקבל החלטות חדות שנתפסו בעיני הסינים כמשפיעות, בעוד שמנגד נתפס הנשיא טראמפ כשהוא משתהה ומזלזל בממדי המצב, מאפשר למדינות האמריקניות לפעול במודלים שונים ובתהליכי קבלת החלטות שלא הצליחו להכיל את התפשטות הווירוס אלא גרמו לעלייה חדה במספר הנדבקים והמתים במדינה. הנשיא ג׳ינפינג אף ביצע במקביל כמה פעולות מנהיגותיות במישור הבין־לאומי, שאפשרו לו לתפוס מקום בוואקום המנהיגות העולמי שנוצר, ולהתמקם כמי שפועל באחריות בתוך המערכת הבין־לאומית ובמסגרת כלליה, בעוד שהנשיא טראמפ נתפס כמי שמתבונן בשעה העולמית הקשה כלפי פנים, ולא כמי שאמור היה להיות נותן הטון במערכת הבין־לאומית. בין אם ייחשב וירוס הקורונה כאירוע טבעי או קונספירטיבי, אין ספק שהמשבר הזה יסתיים ויחלוף ואחריו תתבצע למידה עולמית ולאומית משמעותית. דבר אחד, לדעתי, יהיה הבולט מכול, והוא השינוי שיחול בסדר הבין־לאומי שהכרנו טרם הקורונה. אחר ארבע אבני דרך לזיהוי המצב החדש יהיה כדאי לעקוב בתקופה הקרובה: הפעולות שתנקוט סין כלפי טייוואן ב"יום שאחרי״ הקורונה, תוך ניצול המצב לערעור כוחה של ארצות־הברית; תוצאת הבחירות בארצות־הברית (נובמבר 2020); נאום מצב האומה של הנשיא טראמפ (ינואר 2021); ונאום הנשיא ג׳ינפינג בקונגרס ה־ 20 של המפלגה הקומוניסטית בסין (2022). נכון להיום, זהו משבר שאת סיומו מתקשים המנהיגים וטובי המומחים לצפות, אולם ללא ספק יהיה זה המשבר שייזכר בשנים הבאות כמשבר שסימן את קו פרשת המים במנהיגות העולמית, וככזה שאִפשר לסין לממש את אסטרטגיית מאה השנים שלה, וכמעצב המשמעותי של המערכת הבין־לאומית המודרנית.