השפעת מגפת הקורונה על מערך המילואים בצה"ל: מיחידות ליחידים

משבר הקורונה מעצים את המגמה המתהווה של שינוי בתפקוד המילואים. לא עוד כוח הכרעה של מסה אל מול אויב במלחמות המאופיינות בתמרון משמעותי, אלא בעיקר השלמות וסיוע למערכים סדירים במערכות המאופיינות בדומיננטיות גדולה יותר של אש. המערכת המבצעית עדיין מאופיינת ככזאת הנדרשת הן למערך הקבע והסדיר והן למערך המילואים, אלא שהאיזונים והתפקודים בתוך המערכת מצויים במגמה של שינוי משמעותי, שנחשפה במשבר האחרון. נהוג לציין כי אחד ממאפייני העידן הנוכחי הוא "השינוי בקצב השינוי". תכיפות השינויים והשפעתם גדלה כך שכל שינוי משאיר את חותמו, תוצאות השינוי מצטברות ומשמשות כמצע שעליו מתרחש השינוי הבא, וחוזר חלילה. משבר הקורונה עשוי לגרום לשינוי באופן מהיר באמצעות שני מנגנונים: יצירה של תופעות חדשות והאצת תופעת קיימות והעצמתן. המשבר עשוי להביא לקיצן של תופעות שאבד עליהן הכלח. מטרת מאמר זה היא לבחון באופן היפותטי מהו החותם שעשויה להותיר תקופת הקורונה על תופעת המילואים

מתוך אסטרטגיית צה"ל, 2018

1. שירות המילואים מבטא את השתתפות אזרחי מדינת ישראל באופן פעיל בהגנה על המדינה, והוא
אחד הביטויים המרכזיים להיותו של צה"ל "צבא העם". מערך המילואים הוא נדבך מרכזי בתפיסת
הביטחון של מדינת ישראל ויש בו יוכלה (פוטנציאל) לחיזוק החוסן הלאומי והחברתי, מפני שחיילי
המילואים הם שליחים הדדיים - של הצבא בחברה ושל החברה בצבא.

2. כוחות המילואים הם עיקר סד"כ ההכרעה של צה"ל, ועל כן הם נדרשים לרמת כשירות וכוננות גבוהה
בכל עת. מערך המילואים והמערך הסדיר הם מערכת מבצעית אחת הנדרשת לפעול בכל מצבי
התפקוד באופן מסונכרן ומקצועי.

3. מפקדי צה"ל בכל הרמות והמערכים נדרשים לקיים תהליכים מקצועיים ורצופים כדי לשפר את
מוכנות מערך המילואים לשעת פקודה באמצעות אימונים המדמים ככל האפשר את הקרב, ניצול
מיטבי של הזמן, פיתוח מנהיגות ושדרת מפקדים איכותית ועוד.

מערך המילואים בין הצבא ובין החברה קמל"ר (קצין המילואים הראשי), תא"ל (מיל') ארי סינגר, מתאר את מערך המילואים ככזה המתנהל באופן פרדוקסלי - מתגייס על־פי חוק ואולם מבוסס על ערכי השליחות והרֵעות, שהרי באופן חוקי ניתן בקלות רבה יחסית להתחמק משירות. ההתייצבות נובעת על־פי רוב מתוך תחושת שליחות, ומעוגנת בחוק לצורך ביטוח ותגמולים. לדעתו, בעקבות פרדוקס זה, התנהלות נבונה יכולה להיות סוד כוחו של מערך המילואים, ואילו חוסר תשומת לב יכול להיות המקור לחולשתו. מערך המילואים הוא המחבר המובהק ביותר שבין הצבא ובין החברה, ומתאפיין במגוון גילאים נרחב ורציף של בני 60 20. באתוס הציבורי המערך מאורגן ברובו ביחידות, ובהיסטוריה הצבאית של מלחמות ישראל שמור.

לו מקום של כבוד במלחמות ההכרעה המשמעותיות. בבואנו להעריך את השפעת המשבר הנוכחי על מערך המילואים, כדאי לאפיין את ייחודו קודם כל בהקשר של משבר אזרחי לאומי שאינו מלחמה . אנו מתייחסים למערך זה באופן דואלי: מצד אחד כמעין גרסה רכה של הסרט "גבעת חלפון אינה עונה", ומצד אחר כאל כוח מנוסה והכרחי המשפיע על יכולת ההכרעה של הצבא. במפגש שהתמקד במאפייני חיבור זה הציג הקמל"ר סקר שבו ניכר פער בתפיסה של מקצועיות היחידות, בין הסדיר ובין המילואים. בעוד אנשי המילואים תופסים עצמם כמקצועיים, יחס הכוח הסדיר אליהם סקפטי יותר. לדברי קמל"ר, יש עדיין הבדלי תרבות מהותיים בין שני המערכים, שעלולים להתקשות לתפקד כמערכת מבצעית אחת . המערכים (מערך הסדיר והקבע ומערך המילואים) הם מעין "מחבר גמיש ונושם" המשפיע על הצבא דרך החברה, ועל החברה דרך הצבא. זהו כוחו וזו חולשתו. בהקשר של משבר הקורונה, האיום עשוי לחדור לצבא דרך אנשי המילואים השוהים בביתם ובקרב החברה, כך שהמחבר פתוח ומאפשר השפעה ישירה על בריאות הצבא. בה במידה הצבא יכול להגן על עצמו באמצעות בידוד הסדיר והקבע והפרדתם מהמילואים, ואיסור הגיוס של האחרונים על־מנת לצמצם את המגע עם האוכלוסייה המסוכנת בפוטנציה, וכך "המחבר הנושם" הופך לסגור.

מפקד בכיר במערך המתמרן [1] תיאר את חוויות המילואים בהקשר של משבר הקורונה כ"מפגש תרבויות": "חווים שונוּת גדולה בין החוויה באזרחות ובין החוויה בצבא. קשה להביא אותם [אנשי המילואים], מכיוון שהם מפחדים האחד מהאחר [בנוגע להדבקה]". בהקשר זה מעניין להשוות בין החוויות והתופעות בחברה, ובין החוויות והתופעות במילואים

בין פוליטיקה ובין ניהול האוכלוסייה אחת מהתופעות שהתעצמו באופן ניכר סביב המשבר וניהולו, הייתה הסערה שקמה סביב הרעיון של ניהול האוכלוסייה באמצעות "הגוף הביו־פוליטי". את הרעיון פיתח מישל פוקו, ודיונים רבים נסבו סביבו בעיקר בקרב חוקרי חברה מקצועיים [2]. המשבר חשף את הרעיון של ניהול האוכלוסייה כפרקטיקה לגיטימית, והפך ממושג ביקורתי של חוקרי חברה לכלי ניהולי לגיטימי של המדינה שמקובל על חלק מהאוכלוסייה. כך נוהלה האוכלוסייה בתקופת הסגר: ההנחיות הורו להפריד בין אוכלוסייה בסיכון ובין אוכלוסייה שאינה בסיכון. חלוקה נוספת, טבעית, נוצרה בין אלה שנשמעו בקלות להנחיות ובין אלה שנדרש מאמץ מיוחד לתווך את ההנחיות עבורם. את הקטגוריה הזו של אוכלוסייה נדרש לנהל באופן אפקטיבי. מהו אם כן האופן האפקטיבי שדרכו תתנהל האוכלוסייה? באמצעות תבחין של המצב הביולוגי. ה"ביו־פוליטי" הוא כלי אנליטי ביקורתי שבו חוקרי חברה, בעקבות פוקו, מתארים את השליטה בגוף, ודרך הגוף את המנגנון של הריבון. גם מושג זה, ששימש לתיאור ביקורתי, הפך לגיטימי בעיני הציבור ושימש לצד ביטויים נוספים כתבחין בשערי הכניסה למוסדות השונים: "גוף צעיר סימפטומטי" או "א־סימפטומטי"; "גוף נשא"; "גוף מדביק" וכל זה באמצעות מערך בדיקות משוכלל, החל בבודק הממוגן בניידת מד"א וכלה בשוער - (בחנות או בבסיס) המצויד במדחום דיגיטלי.

המצב הביולוגי הפך למגדיר את האינטראקציה החברתית - מי לבידוד ומי לא בבידוד, כמה נוסעים ברכב ומהו
המרחק החברתי הנכון בין אדם לאדם.

מילואימניקים מחטיבת אגרוף הברזל. צילום: דובר צה"ל

היפוך הפירמידה

תופעה חדשה נוספת שהתוודענו אליה במהלך המשבר היא ניהול שוק העבודה באמצעות השאלות מי חיוני, ומי אינו חיוני. מתברר כי מקצועות רבים שלא נודעו עד אז כיוקרתיים במיוחד, בהם קופאים, נהגים ושליחים דווקא העוסקים בהם נמנים עם העובדים החיוניים, בעוד רבים המאופיינים ברובם כמקצועות "לבנים" אינם - חיוניים, גם אם הם יכולים להסתגל בקלות לעבודה מרחוק באמצעות הרשת. עולם העבודה ניצב בפני משבר כלכלי משמעותי, אבטלה גואה וחרדה כלכלית. אך בעיקר, עולם העבודה הומשג מחדש באמצעות שימוש במונחים שהוטענו במשמעות חדשה: "בבית" או "בעבודה", "רמת חיוניות", "חל"ת", "עצמאי", "שכיר" או "גמלאי" מערכת מושגים שחוותה טלטלה עזה. כל השינויים הללו התקיימו על - רקע כללים חדשים של אינטראקציה חברתית - בין שני מטרים ומיגון לבידוד.

בניגוד למלחמת המפרץ ב־ 1991, שבה תיווך המדינה נעשה מעל גלי האתר בעיקר, במשבר הקורונה העצים העולם הדיגיטלי את כוחה של הרשת החברתית. ועדיין, ללא מגע אנושי של גוף בגוף. מה מכל התופעות הללו יותיר חותם על מערך המילואים? בהינתן שהאתגר המשמעותי למערך הוא בניית הכשירות והלכידות מול תחושת הנחיצות והמסוגלות תוך שימור הנכונות, נחזור על התופעות שתוארו עד כה בהקשר הכללי של החברה, ונתייחס אליהן באופן ספציפי בהקשר של מערך המילואים. בריאיון שערכתי עם מג"ד מילואים הוא סיפר: "בעקבות מגפת הקורונה בוטלה התעסוקה המבצעית שתוכננה לגדוד שלי. ההשלכות דיפרנציאליות: חלק מהאנשים, בעיקר העצמאים, סטודנטים וכאלה שיצאו לחל"ת, היו מעדיפים לצאת במצב כזה למילואים משיקולים כלכליים. חלק אחר - בעלי משפחות צעירות למשל מעדיפים שלא לצאת למילואים ולעזוב את המשפחה בסגר. ההשפעה ניכרת גם על היכולת לקיים השתלמויות ואימונים, ואפילו פגישות לתיאום ולתכנון. כחלק מהאחריות והערבות ההדדית בין לוחמי הגדוד, ניסינו

למפות מי נמצא בבידוד ומי חלה, מי איבד את פרנסתו וצריך סיוע ומי זקוק לעבודה חדשה. במובן זה, גדוד מילואים הוא 'קבוצת תמיכה' משמעותית, וההשתייכות הזו יכולה לקצר ולצמצם את השלכות המשבר".

ניהול האוכלוסייה והביו־פוליטי בהקשר צבאי

בשיחה שניהלתי עם מפקד בכיר במערך המתמרן הוא שיער: "הצעירים יתנדבו בגלל העבודה והמבוגרים יצביעו ברגליים". ניהול האוכלוסייה הוא תהליך שבו הציבור ככלל מפורק ליחידות נפרדות. כך גם יחידת המילואים כיחידה שלמה עם עקומת גילאים נרחבת ורציפה, הופכת ליחידה המורכבת מפלחים נפרדים של אוכלוסייה בחתך גילאים שונה. נגלה פתאום ביחידות המילואים משרתים צעירים שהם בריאים יותר (הביו־פוליטי הצעיר והבריא) וגם זקוקים למילואים כהשלמת הכנסה בהיקלעם למשבר כלכלי. נזהה "חור שחור" ובו טווח הגילאים של ביסוס המעמד (משפחה צעירה והתחלת הקריירה). בנוגע להם ציין המג"ד כי "בעלי משפחות צעירות למשל מעדיפים שלא לצאת למילואים". ליחידות מילואים שאינן מאוזנות מבחינת עקומת הגיל יש פוטנציאל לפגיעה בלכידות ובנכונות. כשרוב היחידה מורכב מצעירים יכולה להיווצר אצלם לא פעם תחושה שהם פראיירים וכי מנצלים אותם. נוכחות של דור מבוגר יותר יכולה הייתה לעזור הן בזכות הניסיון המקצועי והן בזכות היכולת שבה ניחנת לא פעם אוכלוסייה בוגרת יותר: להרגיע את הדור הצעיר.

היפוך הפירמידה

אני סבור כי "שוק העבודה" בצה"ל ייפגע. על הצבא יושתו מגבלות תקציביות והאבטלה תגאה. אימונים ייעצרו והתחושה של משרתי המילואים, שגם כך: "מרגישים דרג ג' בתר"ש תנופה", כפי שטען מפקד בכיר במערך התמרן - תהיה קשה עוד יותר, מכיוון שכעת הם כלל לא יתאמנו. המשמעות הישירה היא פגיעה בכשירות ופגיעה אפשרית בנכונות עקב היעדר מוכנות והיעדר תחושת הנחיצות והמסוגלות לעמוד במשימה. ברירת המחדל לדברי מפקד בכיר במטה, הפכה מכשירות לשחיקה . זו עשויה להיות ההשפעה בקרב היחידות הלוחמות. ומה בנוגע ליחידות עורפיות? כאמור, המשבר חשף היפוך של הפירמידה - "צווארון לבן" (באופן פרדוקסלי אלו הן בהתאמה היחידות הלוחמות) OUT כי וון שאינו מוגדר כחיוני (מקסימום יעבדו מהבית), וצווארון כחול - IN שהרי הוא החיוני, ולכן יגיע לבסיס, פקע"ר, אמ"ן ומפקדות. מבחינת מערך המילואים זוהי שעתו היפה של פיקוד העורף, בדגש על יחידות הקישור לרשות ומפקדי הנפות. הם החיוניים, בעוד היחידות הלוחמות אינן חיוניות בהקשר הקורונה, ומתפקדות כהשלמה של כוח אדם בדיד. צה"ל גייס אלפי אנשי מילואים, רובם המכריע לפקע"ר (סדר גודל של אלפים, כמה מאות לאט"ל ועשרות בודדות לגופים נוספים) למשימות מסוג דוברות, מלוניות ומפקדות. פקע"ר הוא מעסיק משמעותי של מילואים בסבבים האחרונים (אך לא היחיד). במובן זה, משבר הקורונה מעצים מגמה המתגבשת בשנים האחרונות. משבר הקורונה מייצר עדיפות להפעלת סדיר על חשבון מילואים בשל שני תנאים נוספים:

היכולת לשמר "קפסולה" במערך הסדיר קלה הרבה יותר. ניתן לשמור יחידות מבצעיות בצבא בלי
לצאת הביתה זמן רב ביתר קלות מאשר במילואים.