הסיכון ביישום מערכות מציאות רבודה בקרב

*מתוך מו"פ ביטחוני בעולם (לקט עיתונות) אוגוסט 2020 , המנהל לפיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית, משרד הביטחון.

מציאות רבודה (Augmented Reality - להלן מ"ר) היא טכנולוגיה המאפשרת תצוגה שבה משולבים אלמנטים וירטואליים של מידע. ואולם, שיפור המודעות המצבית

(Situational Awarness - SA) בכל החושים: איכות התצפית, השמע, המידע, ואפילו הריח, עלול לסכן את יכולותיו של חייל החי"ר. לא ברור האם מ"ר תשפר או תפגע בסופו של דבר בביצועי החייל, ולכן ייתכן שמוקדם מדי לשלב מ"ר לרמת החייל המתמרן הבודד. נוסף על כך, שימוש בטכנולוגיות חדשות נושא סיכונים של איבוד יכולות קיימות. יישום טכנולוגיות חדשות איטי בדרך כלל בשל המרכיב האנושי של האינטראקציה איתן, ומונע את יישומן המהיר. לדוגמה, טכנולוגיית המסוק הייתה זמינה כבר בשנות ה־ 30 של המאה ה־ 20 , אולם הגיעה למבצעיות משמעותית רק במלחמת וייטנאם. למרות קיומן של מערכות מ"ר וההשקעה הרבה שכבר הושקעה בהן, יש מקום לדון בהשפעות לפני ההטמעה והיישום בלחימה.

הבעיות קשורות לחולשות של הטכנולוגיה ובפגיעותה ליריבים: אמינות החיישנים, היכולת לשבש או להעביר להם מידע שגוי וחשיפת המידע הרב שזורם למערכות מ"ר (החתימה האלקטרו־מגנטית שלה) ליריב, ויכולתו לזהות את הכוחות ולמקמם. יריבים יכולים כבר היום לתכנן בקלות מכשור פשוט, זול וחד־פעמי לשיבוש מערכות מ"ר בתנאי קרב קרוב. במקרה הגרוע ביותר, יוכל האויב לצמצם את היתרון של המ"ר ואת ההשקעה המשמעותית בטכנולוגיה, באימונים ובטקטיקות של הצבא בנושא. במקרה כזה החיילים עלולים להיכנס למצב "נכות מ"ר" הדומה ל"נכות תצוגה עילית - (HUD crippled) "מושג הקיים בקרב טייסי הצי האמריקני, ומתייחס למשל לאובדן יכולת הנחתת מטוס על נושאת מטוסים כתוצאה מאיבוד יכולת התצוגה העילית. סיכונים מסוג זה יאלצו מפקדים שלא להשתמש בטכנולוגיה הזו.

התקדמות טכנולוגית רצופה הביאה למשל לאוויוניקה (אלקטרוניקה אווירית) ולתצוגות תאי טייס מורכבות מאוד. למשל במלחמת וייטנאם, ממטוסים עם אוויוניקה דוגמת מלחמת העולם השנייה (Douglas A-1 Skyraider) ועד להופעת גרסאות ראשונות של מטוס F-15 באותה מלחמה. הגישה עברה גם למטוסים אזרחיים שהאוויוניקה שלהם הפכה מורכבת יותר. חקירת התרסקויות של מטוסים כאלו בשנות ה־ 70 וה־ 80 , העלתה בין השאר נתונים בנוגע לתאונות שנבעו מעודף מידע שהסיח את הדעת. המידע עצמו שהציגו המחוונים הרבים ונורות האזהרה היה נכון, אך הטייס התקשה לתעדף את המידע ולפעול נכון. בסופו של דבר, מערכות שנועדו לשפר מודעות מצבית - גרמו לאיבוד מודעוּת ומיקוד.

לדעת כותבי המאמר, ברט לינדברג וז'אן קולברג, מדענים ממכון הסייבר של הצבא האמריקני בווסט־ פוינט, המפתח ליישום מועיל של מ"ר הוא תעדוף מידע מבחינת תכולה וזמן באופן שיתאים למשתמש, היות ולכל חייל או יחידה ברמות שונות יש ניסיון וצרכים אחרים. בתכנון מחקר מדעי, מנסים להסביר תופעה בעזרת מינימום נתונים, תוך הקפדה על אמינות מול ממצאים. במקרה של מ"ר האתגר הוא מינימום מידע, תוך הקפדה על שלמות המידע (האפשרות לנצלו ברמה המתאימה).

להערכת לינדברג וקולברג, ארצות־הברית כמדינה מוטה טכנולוגית, במקום לספק כלים להגברת השרידות וההצלחה המבצעית, מעלה בהתחלה את הסיכון ללוחמים ורק בהמשך, לאחר ההפתעה בקרב, מתקנת זאת. הם מבינים ששילוב מ"ר הוא תהליך ארוך שנמצא רק בשלבי הוכחת היתכנות, עם יתרונות וחסרונות. למשל, אימון מבוסס סביבות למידה סינתטיות כבר מראה בגרות, והחזר גבוה להשקעה. יש הזדמנות לשיפור שרידות החיילים והצלחת המשימה בעזרת העברת מידע, שיתוף בניסיון, והכנה למציאות המבצעית המשתנה. שימוש בקרב לעומת זאת, מוטל עדיין בספק.