
חיילים ב"צבא הסורי החופשי". שתי החלטות הפכו את המלחמה ממחאה אזרחית למלחמת אזרחים כוללת: השימוש בצבא לדיכוי המרידה בדרעא, והקמת אופוזיציה לאומית מאורגנת כאלטרנטיבה לשלטון אסד
מאמרו של אייל זיסר בכתב העת פוליטיקה נפתח בפסקה הבאה: "במרס 2011 פרצה בסוריה מהפכה שראשיתה מחאה מקומית ומוגבלת, ובעיקר נטולת אלימות, שהתלקחה באזורי הכפר והפריפריה של המדינה. בתוך חודשים בודדים הפכה מהפכה זו למלחמת אזרחים עקובה מדם שלבשה גם צביון עדתי, וגרוע מכך – צביון דתי שעניינו מלחמת קודש (ג'האד). לצד זאת הפכה גם סוריה לשדה קרב ושמא לזירת מאבק אזורית ובין־לאומית, שבה משמשים הצדדים הלוחמים "חיילים" על לוח השחמט במשחקם של המעצמות הגדולות ושל כוחות אזוריים".
במרכז הגיליון תעמוד מלחמת האזרחים על שלביה השונים והלקחים המערכתיים והטקטיים השונים שלמד הצבא הסורי מהמלחמה, ושישפיעו על בניין הכוח העתידי שלו. לשם כך, תקופת המלחמה תחולק לשלושה שלבים עיקריים על בסיס ניתוח הזמן (עיתויי התרחשות הקרבות) ועל המרחב (המקומות שבהם התחוללו).
על־מנת לספק מבט רחב ככל האפשר נבחן את המלחמה על בסיס חתך של שני מדדים: חלוקה כרונולוגית וגאוגרפית (הקרבות שבמזרח המדינה, לעומת ההתרחשויות שבמערבה).