מערכות בירוקרטיות, ככל שהן גדולות יותר - כך הן מסורבלות יותר. הפער בין הדרישות המוכתבות מלמעלה ובין המציאות בשטח גבוה ומאמיר. האם "תיק האב לרשות המקומית" - התורה בכל הנוגע למוכנות לחירום ברמה המוניציפלית - מיושם באופן מלא? אותה שאלה עולה בנוגע לתוכנית המענה לאיום הייחוס, והאם היא מביאה את עבודות המטה והניתוח למציאות מעשית בשטח. ניתן לקחת לדוגמה את מערכת החינוך, האם כלל המוסדות המפוקחים עומדים במלואם בהנחיות "רשימות הבקרה לבטיחות מוסדות חינוך"? להערכתי ולהבנתי התשובה לכל השאלות הללו היא שלילית.
אירוע פנדמי נחשב לחלוטין בתוך סל איומי הייחוס ברמה המוניציפלית וברמה המדינתית, ולמרות זאת רוב ההתנהלות הייתה "תוך כדי תנועה". לא מעט מומחים השוו בין המגפה ומלחמה - תרחיש שאליו אנחנו מתכוננים באורח קבע. יש שהשוו את התפרצות המגפה לרעידת אדמה, שגם בנוגע אליה יש נוהל מסודר שכולל היערכות של כלל מערכות החירום: משטרה, מד"א, מערכות בריאות וכדומה. גם לאחר רעידת אדמה צפויים קריסה בפן הכלכלי, וכמובן פגיעות בנפש. במקרים מסוג זה תישא המדינה עיניה תחילה אל מחסני החירום המלאים לכאורה בציוד רפואי הממתינים לפקודת "פעל", ובהמשך אל קופת המדינה שתסייע לכלכלה בעת חירום. האם ההיערכות כפי שבאה לידי ביטוי בהתמודדות עם הקורונה, תספיק כאשר נתמודד עם רעידת אדמה?
הפער בין לקויות המערכת ובין תפקודם של דרגי השטח
אם נצייר גרף דמיוני נעמיד בו את X כציר הזמן - פלטפורמה הנמצאת בתנועה מתמדת מהעבר אל העתיד ועליו רץ רצף המידע, ההתרחשויות וזיכרון ארגוני המתהווה בזמן אמת. ניתן לזהות לקות ברורה ביכולת לבסס מערכת ניהול ידע שתתרום לנו באופן יעיל להמשך הדרך.
שימור ידע הוא תחום חשוב מאוד בכל ארגון ולבטח בעולם המוכנות לחירום, אך במציאות בכל יום מומצא הגלגל מחדש. כל מנהל בתחום החירום שנכנס לתפקידו חש כאילו הוא נאלץ להקים מערך מוכנות כמעט מאפס. יצירת רצף ידע והמשכיות תוך ממשק הדדי ויחסי גומלין בין העבר, ההווה והעתיד, הוא פער מובהק במוכנות המוניציפלית, וייתכן שגם ברמה הלאומית. הזיכרון הארגוני מתבסס בעיקרו על בעלי תפקיד ותיקים וחוויותיהם האישיות. אין להמעיט בערכם, אך לא עליהם ניתן לבסס מערכי חירום שלמים.
ציר ה־Y מבטא את המדרג ההיררכי שבין הגופים המנחים מן הדרג הממשלתי והצבאי הנמצאים למעלה, ובין בעלי התפקיד המונחים במסגרות השלטון המקומי הממוקמים בחלקו התחתון של הציר. לעניות דעתי, באירועים האחרונים לא נוהל המתח באופן מיטבי. לדוגמה, אוכלוסיות הקצה הוגדרו כמוקדי סיכון, אלה המנותקים מהרשתות החברתיות ואף ממרבית כלי התקשורת. הדרך היחידה להעביר להן מסרים היא נגיעה פיזית במערכות החיים הפנימיות שלהם: פוסטרים בשטח, דפי מידע עד לידיו של "הלקוח" וציטוטים החתומים על־ידי מובילי דעת קהל ולאו דווקא הוראות משרד הבריאות. בשטח הדבר היה ברור כשמש כבר בהתחלה, והופנו דרישות למקומות הנכונים. בדרגים הגבוהים וברמה הלאומית, האסימון ירד בעיכוב.
סכום הפרטים גדול מהשלם - כך ניתן לתאר את הפער בין לקויות המערכת כמערכת ובין תפקודם של דרגי השטח והניהול המקצועיים במשרדי הממשלה ובמערכת המוניציפלית. כיצד ייתכנו משרדי ממשלה ללא ממשלה? כיצד תפעל משטרה ללא מפכ"ל? כיצד ינוהל אירוע חירום אזרחי בעת העברת הסמכויות הבכירות מרשות חירום לאומית לפיקוד העורף?
ברשות המקומית הציבור יודע מיהו השוטר, מי הרופא ומי הכבאי, אך האם האזרח מכיר את ממונה החירום ברשות בה הוא מתגורר? האם קב"ט מוסדות חינוך הוא שם דבר בפי ההורים השולחים את ילדיהם למסגרות מדי יום? תחום ניהול הביטחון והחירום ברשויות נסתר מהעין, אך עשייתו נוגעת בלב ליבו של הקיום בביתנו וסביבת חיינו האישית ביותר. למסגרת המוניציפלית מתנקזים כל אירועי החירום, ועל כן רק מערך מוכנות איכותי יוכל לסייע לראש הרשות להוביל בהצלחה את המחלקות המקצועיות לקראת משבר ובמהלכו.
סיכום
אירועי הקורונה היו בית ספר מושלם ללימודי החירום. הציבור הרחב התוודע למנגנוני ההפעלה, הכיר את הממשקים השונים, הבין לעומק את הרשויות, המתנדבים, אוכלוסיות המצוקה, הנזקקים והקשישים, ואת אופן התפקוד של הגורמים בכלל ובעת חירום במיוחד.
כיצד משפרים את מוכנותנו לקראת אירוע החירום הבא? יש לדגום דעות מלמטה כלפי מעלה, ליצור רציפות איכותית של מידע על ציר הזמן, בהתבסס על סינרגיה בין טכנולוגיה ובין שועלי קרבות ותיקים הנמצאים בכל ארגון. כמו כן יש לחבר בין עבודות המטה של הגופים המנחים ותוצריהם, ובין היכולות הישימות בשטח.
אנחנו חיים באופן מתמיד באחד משני העולמות: מציאות של ניהול משבר, או מצב שבו אנו מתכוננים במרץ לקראתו. יש להשקיע באופן בלתי פוסק ובלתי מתפשר בהון האנושי. האנשים הם המרכיבים את המערכת המסורבלת והבירוקרטית, והם אלה שיספקו את המענה הנועז. בשני הקטבים הללו חשוב שנדע לטפח אנשי ביצוע ומנהלים מקצועיים ואנושיים.
* "מערכות עורף" הוא מיזם משותף ל"מערכות" - בית התוכן המקצועי של צה"ל לצבא ולביטחון לאומי ומפקדת פיקוד העורף. עורך ראשי: תא"ל (מיל') ד"ר אפרים לפיד. הדעות והתפיסות המובעות במאמרים מבטאות את דעתם האישית של הכותבים.
