סקירה: האצת חדשנות צבאית - לקחים מסין ומישראל

סא"ל (מיל') אילן גוטמן, מפא"ת01.12.2020

יש שוני מובהק בין מדינות שונות בתרבות, בהיסטוריה, באיומים, ובמטרות האסטרטגיות. שוני זה משתקף בארגון ממסדי המו"פ שלהם ובאופן פעולתם. כדאי ללמוד מן הניסיון האמריקני המתמיד לעדכן ולשפר את מנגנוני המו"פ, כיצד לא לשקוט על השמרים ולבחון את המבנה, היעדים והתקציבים של מערכת המו"פ הצבאית בהשוואה למדינות אחרות ולתעשיות אזרחיות
שיגור חץ 3, אלסקה

שיגור חץ 3, אלסקה

מתוך מו"פ ביטחוני בעולם (לקט עיתונות) נובמבר 2020, המנהל לפיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית, משרד הביטחון

מסיום המלחמה הקרה עסק הממסד הביטחוני האמריקני בעיקר בלחימה נגד קבוצות טרור בעלות יכולת טכנולוגית מוגבלת. זרועות המו"פ עסקו בשיפורים של מערכות נשק וטכניקות לוחמה להתאמתם לצרכים המשתנים. לכן מערכות הלחימה העיקריות בצבא האמריקני הן (ברובן) מערכות משודרגות ממלחמת המפרץ הראשונה (1991). כל זאת בזמן שיריביה של ארצות־הברית, בעיקר סין, שדרגו את צבאן לרמה דומה לזאת האמריקנית, וצפוי כי אף יעברו את ארצות־הברית עד 2030 (כפי שטען סגן הרמטכ"ל האמריקני, גנרל פול ג'. סלבה, עוד ב־2018).1

משרד ההגנה מבצע שינויים אסטרטגיים על־מנת לעודד ולהאיץ חדשנות, כמו הקמת המשרד של תת־שר ההגנה למו"פ, יצירת פיקוד העתידים של הצבא, אסטרטגיית מו"פ שאפתנית של חיל האוויר האמריקני ועוד. המטרה היא למצוא דרך לקדם וליישם חדשנות פורצת דרך, שתביא ליתרון משמעותי של היכולות האמריקניות. ארצות־הברית ניצבה לפני אתגרים כאלה בעבר. למשל היכולת התעשייתית היפנית בשנות ה־70 וה־80 של המאה ה־20, שהייתה איכותית ותחרותית יותר מהתעשיות האמריקניות המקבילות.

דווקא אימוץ גישות יפניות כמו קאיזן (Kaizen, בתרגום חופשי: שיפור מתמיד) ו־TQM  (Total Quality Management - ניהול איכות כוללני) אִפשר תחרות ובסופו של דבר יתרון לתעשייה האמריקנית. ארצות־הברית לא צריכה לאמץ את השיטה של המערכת הסינית המתוכננת והקשיחה כמות שהיא, למרות הצלחותיה ככלי להשגת שוויון (אך עדיין לא יתרון). האתגר שלה הוא להמציא כיוונים חדשים. למרות זאת, קולונל ג'ורג מ. דוהרטי, מפנה לדוגמאות של סין וישראל שמהן ניתן להבנתו ללמוד שישה לקחים רלוונטיים.2 יש כמובן הבדלים מהותיים - ארצות־הברית לא מנוהלת ריכוזית כמו סין והיא גדולה יותר מישראל. לכן יש להתאים את התפיסות הללו לארצות־הברית.

סין

סין הגיעה להישגים מרשימים בחדשנות צבאית בתקציב נמוך כדי חצי מארצות־הברית. האסטרטגיה כללה אימוץ טכנולוגיות זרות, אך יש הרבה מעבר לכך. סין מנוהלת באופן ריכוזי על־ידי המפלגה הקומוניסטית, מה שמאפשר תכנון מסודר. ואולם הדבר גורם לחולשות מבניות המונעות חדשנות, כמו שחיתות: מונופול של תעשיות ביטחוניות ממשלתיות, יכולת ניהול והנדסת מערכת ואינטגרציה חלשים, וסביבת מו"פ וחדשנות מבוזרת ולא יעילה.

מצד אחר, לתכנון מרכזי יש יתרונות המאפשרים סנכרון בין מאמצים חוצי מגזרים שונים, וכן סנכרון בין האסטרטגיה הצבאית למאמצי המו"פ והרכש התומכים בה. מערכת המו"פ הסינית עדיין לא גילתה יכולות חדשניות פורצות דרך משלה, אך למרות זאת הצליחה להביא למודרניזציה מהירה של הצבא תוך יישום מהיר של טכנולוגיות חדשות במוצרים צבאיים.

יש שלושה לקחים שניתן להפיק מתהליך המודרניזציה של הצבא הסיני:

תכנון אסטרטגי, היררכי, מסודר ומסונכרן. סין מפרסמת בתדירות קבועה בכל תחילת עשור מסמך הדן באסטרטגיה לפיתוח נשק וציוד בשם WEDS עם אופק תכנוני ל־20 שנים.3 המסמך מתחיל בניתוח מצב הביטחון הלאומי הסיני, זיהוי יכולות צבאיות נדרשות לעימותים עתידיים, ניתוח חוזקות וחולשות של הציוד הקיים וקביעת סדר עדיפויות למו"פ. יש מסמכים דומים אמריקניים, אולם הם לא סדורים, אינם מתפרסמים בתדירות קבועה ואופק התכנון שלהם מצומצם יותר ומשתנה תדיר.

כמו כן, יש תוכנית ארוכת־טווח לבניית נשק וציוד בשם LWECP,4 שמגדירה את אסטרטגיית הרכש של כל הממסד הביטחוני לתמיכה בפערים שהוגדרו ב־WEDS. האופק התכנוני של LWECP הוא עשור; תוכניות לטווח קצר ובינוני נגזרות ממנה, ומציגות את הקצאת המשאבים וההיבטים התוכניתיים של הפרויקטים השונים.

תוכנית המו"פ ליצירת המדע והטכנולוגיה החדשניים הנדרשים נגזרת מ־WEDS, ומתוכננת לטווח בינוני ולטווח ארוך MLDP.5 תוכנית המו"פ מפורסמת במחצית של כל עשור (5 שנים לאחר חידוש WEDS), ויש לה אופק תכנוני של 15 שנים. התוכנית מופקת באמצעות ועדת המדע והטכנולוגיה STC6 שכוללת בכירים בצבא הסיני, גורמי תעשייה אזרחיים ומומחים למדע וטכנולוגיה. בוועדה חברים 12 גנרלים פעילים של PLA,7 הטובים ביותר לטכנולוגיה צבאית.

ב־40 תתי־הוועדות הטכניות שותפים כ־1,000 מומחים מכל זרועות המו"פ הביטחוני. בראשה עומד בעל דרגה המקבילה לגנרל 4 כוכבים אמריקני, והוא כפוף לוועדה הצבאית המרכזית, כך שהוא מקביל למחלקת הנשק GAD8 שבעבר היה כפוף לה (בארצות־הברית זאת רמה מקבילה לשר ההגנה והמטה הכללי). בראש ה־STC עומד היום גנרל ליו גוז'י, בעל PhD בפיזיקה, חבר האקדמיה למדעים של סין ובעל ניסיון רב במו"פ.

התכנון הסדור וההיררכי עם טווח תכנון ארוך, מאפשר יציבות תכנונית למו"פ ללא מאבק מתמיד על עדיפויות מול צרכי השעה. נוסף על כך, התכנון מאפשר מעבר מסודר בין דורות של טכנולוגיות (למשל מדור 4 של מטוסי קרב לדור 5 - חמקנות, היתוך מידע ורשתיות) המוגדרות על־ידי הסינים בכל תחום. כך מתאפשר למתכננים בכל מקום לעסוק בפיתוח מול תאריכי היעד למעברים הטכנולוגיים, תוך הבנה שהמימון והטכנולוגיות המשלימות מכוונות לאותו יעד. תעשיית המוליכים למחצה העולמית עובדת באופן דומה, וכל הכוחות מכוונים למעברי טכנולוגיה ידועים.

מתודולוגיה עוצמתית לתכנון ולקבלת החלטות. תכנון אסטרטגי לטווח ארוך כרוך בידע מוגבל ושילוב נתונים כמותיים ואיכותיים, מה שמקשה על קבלת החלטות. אחד ממנהיגי הטכנולוגיה הצבאית הסינית,  צ'יין שואה־סן, הציע ב־1990 שיטה המכונה "הסדנה להנדסה מטא־סינתטית" - HWMSE -9 שנפוצה בממסד הביטחוני והכלכלי הסיני. הגישה מאפשרת רמות סיבוכיות הולכות וגדלות כשכבות על ארכיטקטורת הבסיס, כאשר כלי תוכנה פותחו למימוש מערכת המחשוב התומכת. בעיקרון מדובר בסדנה שבה מעורבים מומחים מתחומים שונים, המאוגדים באמצעות מודל תוכנה, בסיסי מידע כמותיים ומנוע סימולציה, המשלב מידע כמותי ושיפוט מומחים ליצירת תוצר מפורט חזוי.

בארצות־הברית לעתים המורכבות כה גדולה, נוסף על העובדה שאין מנגנון מובנה כמו HWMSE, כך שיש קושי בקבלת החלטות. לדוגמה, דוח Missile Defense Review מ־2019 שלאחר עבודה של שנתיים לא הצליחו העוסקים בו להתכנס להמלצות ב־11 נושאים מרכזיים.

שימוש בפלטפורמות בקנה מידה מלא לבניית אבות־טיפוס וניסויים - המו"פ בסין מייחס חשיבות גבוהה לניסויים באבות־טיפוס כחלק מתהליך הפיתוח הטכנולוגי. הם מגדירים לפחות שלוש רמות של אבות־טיפוס מערכתיים בשלבי פיתוח הטכנולוגיה:

  • אב טיפוס תאורטי המקביל ל־TRL-4 (yuanli yangji)10
  • אב טיפוס להדגמה המקביל ל־TRL-5 (yanshi yangji)
  • אבטיפוס הנדסי מערכתי המקביל ל־TRL-6-7 (gongcheng yangji)

בתחום הימי, לדוגמה, מדובר על פלטפורמות שלמות להדגמה ולניסויים של טכנולוגיות שונות (חיישנים, מערכות נשק): ספינה בהדחק 6,000 ton, צוללת בהדחק 3,800 ton, ונחתת בהדחק 7,000 ton. כמו כן, נעשה שימוש בפלטפורמות בערוב ימיהן לפני גריטה. גם בתחום היבשתי והאווירי קיימות פלטפורמות ניסוי כמו Shenyang J-31/FC-31 שכבר ב־2012 הופיע לראשונה כאב־טיפוס מלא טס של המטוס החמקן שבפיתוח.

ארצות־הברית אף היא מייצרת אבות־טיפוס כחלק מתהליך המו"פ, אולם המימון שלהם והשימוש בהם אינו כה קשיח. נעשה לעתים שימוש בפלטפורמות מבצעיות, אולם אלה לא תמיד זמינות וההתקנות קדימה ואחורה יכולות להיות יקרות מאוד (למשל, חליפת חישה חדשה שמחירה 375 אלף דולר הותקנה לניסוי והוסרה בעלות של 15 מיליון דולר ממשחתת Arleigh Burke type. בעבר נטתה ארצות־הברית להחזיק כוחות ופלטפורמות לניסויים בקנה מידה מלא.

ישראל - ההשתקפות שלנו בעיניים זרות

ישראל היא דוגמה מובהקת ליכולת להשיג מידה רבה של חדשנות צבאית בתקציבים מוגבלים (פחות מ־3 אחוזים מהתקציב האמריקני). למרות המגבלות והאיום המתמיד הצליחה ישראל להעמיד מערכות נשק חדשניות כמו "כיפת ברזל", "מעיל רוח" ועוד. ישראל היא דמוקרטיה חופשית ובה תשתית החדשנות הביטחונית נמצאת בשוק הפרטי (כמעט שאין מעבדות בתוך משרד הביטחון) ויש בה מחויבות לעליונות טכנולוגית.

שלושה לקחים יש לקחת מהמקרה הישראלי:

בניית מנהיגות לחדשנות צבאית - ב־1979 הוקמה במפא"ת תוכנית "תלפיות" במסגרת הלקחים ממלחמת יום הכיפורים. התוכנית בוחרת 60-30 תלמידים בכל שנה, הטובים ביותר במדע, בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה מבין בוגרי התיכונים, ונותנת להם הכשרה אקדמית במקביל להכשרה צבאית בכל זרועות הפעילות של צה"ל. נוסף על כך, הם ממוינים על־פי קריטריונים של מנהיגות ועבודת צוות.

הסטודנטים מגישים עבודת גמר המקדמת פתרון לאחת הבעיות המבצעיות שהצבא מתמודד איתן. ההצבה שלהם נבחנת בקפידה להתאמה ליכולותיהם, רצונם והצרכים של גופי המו"פ הצבאיים. לעתים ההצבה תואמת את עבודת הגמר שלהם. בשירות הם מהווים את העלית הטכנולוגית של צה"ל ומשרתים כקצינים במשך 10 שנים (מתחילת ההכשרה). הם משמשים כדבק בין צרכי הצבא המבצעיים לקהילות הטכנולוגיה הצבאית. אלה מהם שנשארים בצבא - זוכים בקידום מהיר ומגיעים לעמדות בכירות בארגוני המו"פ הצבאי. התוכנית נחשבת גם כחממה לגידול יזמי טכנולוגיה עילית ומנהלים מוכשרים לעולם האזרחי. מדובר בשילוב של תהליך מיון קפדני, הכשרה ייחודית צבאית ואקדמית, תהליך הצבה מוקפד ותפיסה שהמסלול מהווה קרש קפיצה לקריירה מובחרת. למרות שבארצות־הברית אין גיוס חובה עדיין יש אפשרויות אטרקטיביות לגיוס ורתימת העולם האזרחי לצרכי המו"פ הצבאי, דבר שאומנם נעשה, אך כנראה שלא במידה מספקת.

שימוש במדגימים מבצעיים כחלק מתהליך המו"פ - ישראל אינה יכולה להרשות שמערכות יפלו בפער שבין הפיתוח הטכנולוגי והפיתוח היישומי. בהיעדר מעבדות בתוך משרד הביטחון, כל הטכנולוגיות מפותחות בשוק הפרטי עם מימון של מפא"ת, ממחקר בסיסי ועד מדגימים מבצעיים. מדגימים כאלה של יכולות טכנולוגיות חדשות הם כלי של מפא"ת לקידום החדשנות ומימושה. כך מתאפשר לדחוף טכנולוגיות "מלמטה למעלה", ללא שהוגדרו אליהן הדרישות והצרכים מראש. הניסיון המבצעי בפועל - לעתים בקרב ממש, מאפשר משוב מבצעי על המערכת או הטכנולוגיה המוצעת כבר בשלב מוקדם, ומבטיח את תמיכת הצבא ביישום הטכנולוגיה. מערכת "כיפת ברזל" היא דוגמה הן לשימוש מבצעי באבות־טיפוס והן לרתימת הצבא כתוצאה מהצלחתה. כך גם מוצגות "מעיל רוח" וכוונת נשק חכמה.

כיוון שהמדגימים מפותחים בכספי מו"פ ואינם חלק מתהליך הרכש הצבאי הרגיל יש גמישות גבוהה יותר בתהליכים, והטכנולוגיה או המדגים יכולים להיות מקודמים במהירות. מנגד, גם הסיכונים גבוהים בהתאם. זרועות הצבא השונות מעורבות במדגימים בהתאמתם לניסויים מבצעיים, אך לא במימון הטכנולוגיה עצמה. המימון הוא לא לפרויקט אלא לתחום מסוים, ומאפשר הקצאת תקציבים דינמית. כל זאת מאפשר עשרות מדגימים מבצעיים בשנה. גם בארצות־הברית קיימים ניסויים מבצעיים כמוArmy Expeditionary Warrior Experiment, אך זאת איננה שיטת הפיתוח הרגילה ורוב המערכות המגיעות לניסוי מבצעי עוברות דרך מנגנוני הרכש הרגילים ולא במימון משלב המו"פ.

הקשר בין הצבא, המו"פ הצבאי וקהילות הטכנולוגיה האזרחיות. יש דגש רב על הקשר בין קהילת המו"פ הצבאית למגזר האזרחי. ראש מפא"ת מקביל לגנרל 3 כוכבים [הטעות במקור]11 ומדווח הן לרמטכ"ל והן למנכ"ל משרד הביטחון. הכפיפות הכפולה היא גשר בין העולם האזרחי והצבאי. למפא"ת קשר טוב לצבא וחלק מאנשיה הם קצינים במדים, כך שצרכים מבצעיים מוכרים ומועברים לקהילת המו"פ באופן שוטף ולא באמצעות דוחות וכדומה. גם מנהיגים מבצעיים די מודעים לתהליך המו"פ.

תרומה נוספת לקשר נובעת מכך שחלק ניכר מקהילת המו"פ האזרחית הם אנשי מילואים ובעלי ניסיון מבצעי והבנה של צרכים מבצעיים. הקשר בין התעשייה לצבא מחוזק גם בשל ההזדמנות העסקית שהטכנולוגיה והפתרונות הצבאיים מאפשרים לתעשייה, הן לייצוא צבאי והן במעבר ליישומים אזרחיים. קצינים צעירים של מפא"ת מעורבים בתעשייה ובחברות הזנק ומהווים גורם ראשוני להערכת טכנולוגיות רלוונטיות. האינטראקציה הזאת אחראית לרכש אבות טיפוס ומדגימים מבצעיים בעזרת מערכת רכש והתקשרות גמישה - במיוחד מול חברות אזרחיות. בארצות־הברית ניתן לשפר הקשר עם התעשייה בעיקר ברמות הנמוכות באופן דומה עם תמיכה של מנגנוני רכש מהיר וגמיש (רפורמות שכבר נעשות ברמות שונות).

צילום: נחמיה גרשוני

צילום: נחמיה גרשוני

סיכום

יש שוני מובהק בין מדינות שונות בתרבות, בהיסטוריה, באיומים, ובמטרות האסטרטגיות. שוני זה משתקף בארגון ממסדי המו"פ שלהם ובאופן פעולתם. למרות זאת, ולמרות אי הדיוק בתיאור ישראל וייתכן שגם סין בעבודה של דוטרי, ניתן להסיק לקחים רלוונטיים. הסרבול של מנגנוני המו"פ והרכש הצבאי בארצות־הברית ותכיפות השינויים בהחלטות ובתקציבים, מקשים מאוד על יעילות והשגת יעדים. זאת, בניגוד להתפתחות המטאורית ואופן פעולתה של התעשייה עתירת הידע האזרחית.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון בארצות־הברית לשנות את התרבות הארגונית של משרד ההגנה, לעודד חדשנות, ולעדכן את מערכי הצבא המתיישנים. השינויים הללו מתרחשים בקצב תכוף מדי וזאת חלק מהבעיה. המראה הסינית והישראלית משקפות "דשא ירוק יותר" בעיקר לנוכח קצב ההתקדמות, השלמת הפער (לא רק במו"פ אלא ברכש ובמבנה הצבא), חדשנות שעוקפת את ארצות־הברית בנושאים מסויימים (למשל, נשק שגא־קולי בסין), וחשוב מכל - מימוש ההישג בתקציבים שקטנים באופן משמעותי מאלה של ארצות־הברית.

מהתיאור הסיני, נראה שהנושאים החשובים לבחינה בצה"ל רבתי ובמערכת המו"פ הצבאית הם:

  • תכנון מסודר לטווח ארוך המתפרסם באופן תדיר בפורמט דומה, דוגמת מסמך האסטרטגיה WEDS הסיני, אבל באופק תכנוני קצר יותר (עשר שנים) ופרסום תדיר יותר (כל חמש שנים). אנחנו צריכים קצת יותר גמישות מול מפת איומים ופעילות מבצעית שמשתנים בקצב גבוה יותר מאשר האתגרים העומדים מול סין.
  • ארגון גוף ייעוץ מו"פי ברמה בכירה בעל יכולת דומה ל־STC הסיני. גוף זה אמור להנחות את המו"פ הטכנולוגי ולפרסם בתדירות קבועה תוכנית מו"פ (בדומה ל־MLDP הסיני) התואמת את מסמך האסטרטגיה הנ"ל.
  • שיטת קבלת ההחלטות (בדומה לסדנה להנדסה מטא־סינתטית הסינית) נראית נושא ראוי ללמידה ולמימוש. איני מכיר מערכת מוסדרת כזאת בארץ, למרות שיש כלים המממשים משחקי מלחמה ברמות שונות. קיים פער משמעותי במערכת קבלת ההחלטות שלנו ביכולת להפוך ידע או מידע, בעיקר איכותיים, לכאלה הניתנים להערכה ושקלול מושכלים, במיוחד, בשילוב עם מידע כמותי. הקושי להימנע מהטיות אנושיות מונע החלטות אובייקטיביות.

כדאי ללמוד מן הניסיון האמריקני המתמיד לעדכן ולשפר את מנגנוני המו"פ, כיצד לא לשקוט על השמרים ולבחון את המבנה, היעדים והתקציבים של מערכת המו"פ הצבאית בהשוואה למדינות אחרות ולתעשיות אזרחיות.

הסקירה מבוססת על מאמר שפורסם ב־National Defense University. מחבר המאמר, קולונל ג'ורג מ. דוטרי, ד"ר להנדסת חומרים במטה חיל האוויר האמריקני המשמש כאחראי גיוס כוח אדם במשרד עוזר מזכיר חיל האוויר למדע, לטכנולוגיה ולהנדסה. בעל השפעה רבה על תוכניות המו"פ של חיל האוויר האמריקני.

הערות

  • George M. Dougherty, "Accelerating Military Innovation: Lessons From China And Israel – Analysis", NDU press, 19 September 2020.

  • Weapon & Equipment Development Strategy

  • Long-Term Weapons & Equipment Construction Plan

  • Jim Garamone, "U.S. Must Act Now to Maintain Military Technological Advantage, Vice Chairman Says", DOD News, 21 June 2018

  • Medium & Long-Term science & technology Development Plan

  • Science and Technology Committee

  • People Liberation Army - צבא השחרור העממי של סין

  • General armament Department

  • Hall for Workshop for Meta-Synthetic Engineering

  • TRL או Technology readiness Level הוא סולם הערכה לבשלות טכנולוגית.

  • Dougherty, 2020.