שימור היתרון האיכותי של ישראל במזרח התיכון בסביבה משתנה

יאיר רמתי, יו"ר UVsion , לשעבר ראש מנהלת חומה וסמנכ"ל השיווק בתעשייה האווירית11.10.2020

המזרח התיכון וסביבת הזירה הים־תיכונית עברו טלטלות לא מעטות בשני העשורים האחרונים. גם מרחב ההזדמנויות מתרחב, וישראל צפויה להיכנס למגרש המשחקים כשחקן ראוי ומכובד

היתרון הצבאי האיכותי (QME - Qualitative Military Edge) התקבע במשך השנים כמושג ביחסי ישראל-ארצות־הברית. נוסף על רבדיו המשפטיים, הוא משקף את הצורך הישראלי להבטיח את יתרונה על־פני אויבותיה, ונשען על התפיסה כי יתרונה של ישראל יובטח בעיקר באמצעות עליונותה הטכנולוגית. במהלך השנים עבר הדיון אודות QME רדוקציה שכיווצה אותו שלב אחרי שלב, למישור הבילטרלי: ישראל-ארצות־הברית, ובערוץ זה עשתה ישראל רבות כדי למצות את המנופים שהחזיקה בידיה. ואולם, ברבות השנים השאיפה שלפיה על ישראל לפעול באופן מיידי ובנחישות כדי למנוע הגעת מערכות לחימה טכנולוגיות מתקדמות לידי שכנותיה בזירה, איננה יותר מאשר משאלת לב. בעיקר מכיוון שהאפשרות לממשה בצורה אורתודוקסית הפכה לכמעט בלתי מעשית, והמחירים שעל ישראל לשלם בעבורה עולים. לפיכך, ראוי לבחון דווקא כעת כיצד נכון לשמר את היתרון היחסי הצבאי של ישראל בסביבה המשתנה, כך שיעלה בקנה אחד עם כלל האינטרסים הראשיים שלה.

תהליכים מסחריים אזוריים על קצה המזלג

ב־50 השנים האחרונות הפך המזרח התיכון לשוק סחר ענק בעבור ספקיות מערכות הלחימה הגדולות בעולם. הפריחה הכלכלית, ריבוי האיומים, המציאות שבה ארצות־הברית נמצאת בשלבי יציאה מהאזור בעוד שאחרים נכנסים אליו, לצד תהליכי חתרנות ואי יציבות - עיצבו מציאות אזורית חדשה. אם בעבר ביטא המרחב המזרח־התיכוני היקפי רכש שנתיים צנועים יחסית של כמיליארדי דולרים, הרי שבעשור האחרון מדובר כבר בעשרות מיליארדי דולרים1 ממוקדים במספר מצומצם של מדינות.2 המשמעות הכלכלית של היקפי רכש עצומים אלה לכלכלה ולתעשיית החימוש העולמית, היא ראשונה במעלה. נוסף על כך, בהיקפי רכש שכאלה מוצאות עצמן המנהיגויות המדיניות מובילות באופן אישי מהלכי שיווק, כפי שביצע נשיא ארצות־הברית דונלד טראמפ בערב הסעודית בעסקת החבילה של מאי 2017, בהיקף מיידי של כ־110 מיליארד דולר.3 מכאן שהכמות הופכת בשלב מסוים לאיכות, ושוחקת גם רצון טוב של ממשלים אמריקניים מכל סוג, להגביל מכירת טכנולוגיות חדישות. 

טבלת עסקאות נשק במיליונים

טבלת עסקאות נשק במיליונים

שחיקה במרחב התמרון - ארצות־הברית כבר איננה שחקן יחיד במגרש

בשנות ה־80 של המאה ה־20 ביקשה ערב הסעודית לרכוש מטוסי התראה אוויריים מסוג איווקס מתוצרת בואינג. באותה תקופה לא היה בעולם ספק חלופי. לפיכך, היא הייתה תלויה לחלוטין באישור אמריקני, שאגב ניתן לה חרף התנגדות ומחאות ישראליות.4 הלקח באזור הופנם היטב, ועם הופעת יצרן נוסף של מטוסי התראה מדגם Erieye של חברת SAAB השוודית - הזדרזה ערב הסעודית לרוכשו. כיום קיימים בשוק כבר שישה ספקים, ובהם: בואינג למטוסי התראה מתקדמים מחליפי איווקס מתוצרת ארצות־הברית; יצרן שוודי בעל ביצועים מוגבלים; מערכות רוסיות וסיניות מוגבלות; ואלתא מערכות הישראלית. לקח נוסף למדו הסעודים משנות ה־80, כאשר מאז הם מקפידים, יחד עם איחוד האמירויות, לרכוש פלטפורמות מספקים אירופאים או אחרים, במקביל להצטיידות מהמקור האמריקני. לדוגמה מטוסי קרב, ספינות ומערכות יבשתיות. במקביל הן הכניסו את סין ורוסיה כספקיות מהותיות, כדי לצמצם את תלותן בהסכמות אמריקניות או בהגבלות מטעמן.

התחרות הגלובלית בשווקי האזור מקבלת בהדרגה ממדים חדשים, המקשים עוד יותר על מעורבות מדינית: הכנסת שיקולי מחיר למכרזים, ודרישה להעברת ידע וטכנולוגיות לשותף מקומי. בתחום המחירים פרשנים סבורים כי קניית טילי נ"ט רוסיים, תומ"תים סיניים ועוד, משקפת נחישות של מנגנוני הרכש במפרץ לשלם רק את מחיר השוק ולהימנע מפרמיות מופרזות שאותן נהגו לדרוש חברות מערביות. במישור של העברת טכנולוגיות דומה שכבר לא נחזה בעסקאות ישירות רבות של "קונה" ו"מוכר". השווקים הגדולים במזרח התיכון עוברים יותר ויותר למנגנוני שיתוף פעולה תעשייתי עצמאי, או תחת מטרייה ממשלתית (GTG -  Government to Government) בדומה למקובל במזרח הרחוק.

מדינות האזור במבוי סתום במאמצי הרכש

לרוב, כאשר התעשייה האירופאית נעדרת מוצרים מתאימים - מוצאות עצמן מדינות המזרח התיכון נעדרות מרחב תמרון. בהכללה, ניתן לזהות לפחות שלושה תחומים קריטיים: מל"טים בינוניים MALE למודיעין ולתקיפה, מערכות הגנה מטילים ומטוסי קרב חמקניים דוגמת אף־35, שהוא בעצם שחקן מערבי יחיד בשוק, גם באירופה. לפיכך, בהיעדר אלטרנטיבה אירופאית ומול סירוב אמריקני למכור, נאלצו מדינות האזור לפנות לאפיק חדש. ואכן, כדי לענות על הצורך המבצעי שמצריך רכש מל"טים חמושים - בחרו מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ואחרות לרכוש אותם מסין. התוצאה: תעשיית המל"טים מקבוצת MALE הסינית החלה לפרוח (מכרו מאות יחידות),5 בעוד שהיצרן האמריקני6 GA הודיע באחרונה על פיטורים.7 זאת דוגמה קלסית לתוצאה השלילית והקטלנית למדי המתקבלת מיישום אילוץ מדיני, במקרה זה עם קשר חלקי בלבד לישראל ול־QME, על שוק סחורות ושירותים שמזמן הפך גלובלי. בתחום נוסף, שבו אין לאירופה, לסין או לרוסיה חלופות - מערכות הגנה מטילים - ביצעו סעודיה, איחוד האמירויות ואחרים עסקאות גדולות לרכש מערכות במחירים מפולפלים ובתמיכה אמריקנית.8 ישראל, ככל הנראה, כלל לא שותפה בהתייעצויות טרום מכירת המערכות האסטרטגיות האלה. בתחום המטוסים החמקנים, מדינות המפרץ מקיימות קשר רצוף עם רוסיה בנוגע למגוון מוצרים, לרבות מטוס הקרב סוחוי 57 (חמקן רוסי)9 וכנראה גם מטוסי קרב לא מאוישים UCAV חמקניים עתידיים. הן מקפידות לשמר את הקלף הרוסי כמנגנון להקטנת הלחץ האמריקני הפוטנציאלי. סיטואציה ייחודית נוספת, בעלת משמעות אסטרטגית אזורית ראשונה במעלה, נוצרה מתוך השאיפה הסעודית להצטייד בטילים ארוכי טווח כמשקל נגד לאלה שבידי איראן. היא הובילה אותה לרכש שני דורות של טילים בליסטיים מסין,10 יש הגורסים שבאישור אמריקני. הסיבה: לארצות־הברית אין טילים שכאלה החורגים ממסגרת הסכם (INF - Intermediate-Range Nuclear Forces Treaty) מול רוסיה.11

לא מעט פרסומים בשנים האחרונות עוסקים במכירת ציוד ישראלי מתקדם למדינות האזור לרבות קפריסין ויוון.12 ניתן להעריך כי אם אכן יבשילו היחסים עם מדינות מפרץ, תיכנס ישראל כשחקן משמעותי גם לשווקים הביטחוניים והמשיקים אליהם כגון: עיר בטוחה, מיזמי חלל, רשויות אכיפת חוק וכדומה. במצב דברים זה, לא רק שהדילמות הנ"ל יעמדו לפתחנו, אלא שיקשה עוד יותר על ישראל להתנגד למכירת ציוד מתקדם למדינות באגן המזרחי של הים התיכון ועד למפרץ. הדיון, במכלול המורכב הזה יגלוש למישורים מקבילים לממד המדיני והאסטרטגי: מסחריים ושמירה על סודות ביטחוניים. עתיד שכזה יבטא לא פחות משינוי פרדיגמטי בעיצוב המדיניות הישראלית, שתשאף עדיין לשמר את היתרון היחסי אבל בכלים ואמצעים חדשים.

היבטים טכנולוגיים בשימור היתרון היחסי של ישראל

פרדוקס התחכום של המוצר. כאשר מדינה מוכרת מוצר דוגמת מרגמות ותחמושת, אין לה כל דרך לוודא כי הוא לא יופעל מאוחר יותר נגד צבאה.13 לעומת זאת, דווקא מערכות לחימה מורכבות טכנולוגית, עתירות תוכנה, מבוססות חלקים רגישים, מייצרות14 תלות רבה למדי בספק: אחזקה, חלפים, עדכוני תוכנה עיתיים וכיוצא באלה. מכאן שדרגות השליטה בהן, על־ידי המדינה המוכרת, רבות ומגוונות. זהו למעשה הבסיס שעליו בונות כל היצרניות הגדולות של מערכות לחימה את החיוץ (דיפרנציאציה) של מוצריהן, כך שהתצורה המקומית של מערכת נשק שונה למדי מזו שיוצאת לשווקי הייצוא ומותאמת לכל לקוח בנפרד. לכן גם מטוסי אף־15 ואף־16 ישראליים, או אלה שבזירה המזרח־תיכונית (יוון, מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות), אינם בהכרח בעלי תכונות וביצועים זהים למטוסים שבשירות ארצות־הברית. הוא הדין בגרסאות ייצוא של מערכות רוסיות שהגיעו לאזורנו וזוכות לסיומת 1E או 2E.15

פיתוח עצמאי. כל המדינות במזרח התיכון, ממרוקו במגרב, עבור דרך יוון באגן הים התיכון, וכלה בערב הסעודית ואיחוד האמירויות, עוסקות בהקמה ובטיפוח יכולות פיתוח, ייצור, ניסוי והרכבה מקומיות. מרבית העסקאות הביטחוניות האחרונות כרוכות בהעברת ידע, בהרכבה ובייצור מקומי ולמצער - בתחזוקה שוטפת. סופו של וקטור חשוב זה ברור לחלוטין: בהינתן טיפוח כלכלי, הקצאת צוותים מקצועיים וסבלנות, ישיגו מדינות האזור עצמאות טכנולוגית - כל אחת לפי יכולותיה. לעצמאות טכנולוגית זאת ספקטרום רחב של מצבים: מהרכבה מקומית על בסיס מכלולים ועדכוני תוכנה, ועד הרמה שאליה הגיעה טורקיה - פיתוח פלטפורמות ומערכות טכנולוגיות בצורה עצמאית.

הסיכונים הנשקפים לישראל מחדירת טכנולוגיות לאזור

מחיר הטכנולוגיה בשוק. מטבע הדברים, ישראל איננה יכולה להתחרות עם המדינות העשירות והגדולות, לא בהיקף ההשקעה בצבא ואף לא בכמות. מנגד, היא נהנית מעצמאות ומעליונות טכנולוגית ומערכתית שמסוגלות לייצר תשואה ביטחונית עודפת מהשקעותיה בתקציבים ובכוח אדם. כל הסלמה משמעותית במחירי הפלטפורמות והמערכות, יכולה בהחלט לפגוע באופן יחסי יותר בישראל.

מהפכים של משטרים והופעת שלטון חדש ועוין. סיכון קבוע שיש לנהלו, היות שאין דרך מעשית לחזותו לרבות גם לא במשטרים דמוקרטיים המקיימים בחירות חופשיות, למשל, טורקיה.

המדרון החלקלק. אישור ישראלי סמוי מאחורי הקלעים, או גלוי, למכירת מערכות חדישות למדינה אחת, יכול בהחלט לדרבן מדינות נוספות לבקש את אותה מערכת.

כישלון צפוי בהתנגדות ישראלית גלויה בתוך ארצות־הברית. יחליש את מעמדה וישחק את מרחב התמרון שלה. הוא עלול להיות נדון לכישלון מראש אם הנשיא מעורב אישית בקידום עסקאות ענק וכאשר יוקרתו מוטלת על הכף.

עימות מול הממשל בארצות־הברית כדי לבלום מכירה. גם הוא איננו רצוי ויכול לגרם לנזקים, לדוגמה, הכישלון במכירת מטוסי איווקס לערב הסעודית והשלכותיו. חמור מכך, שגורם רוסי או סיני יתפוס את המקום של היצרן האמריקני.

מרחב התמרון המעשי במישור הבילטרלי: ישראל-ארצות־הברית

הסיוע האמריקני לישראל מורכב מכמה נדבכים, שהבולטים שבהם: סיוע וגיבוי מדיני, מימון כספי רב־שנתי נדיב בהיקף של 3.8 מיליארד דולר לשנה, תרגילים משותפים ונכונות להגביל העברת מערכות וטכנולוגיות לאזור. לאור המציאות העסקית-טכנולוגית והפיכת האזור לפתוח מסחרית, נראה כי סיכויי ההצלחה של מהלכי התנגדות ישראליים למכירת מערכות קריטיות יהיו על־פי רוב נמוכים. מעבר לכך, ספק אם המחיר שתשלם ישראל בארצות־הברית ובמדינות האזור להתנגדויותיה מצדיק את ההישג. איך לדוגמה מצדיקים התנגדות למכירת מטוסי קרב חדישים ליוון בת בריתנו? כיצד יסביר בכיר מחיל האוויר הישראלי למקבליו באיחוד האמירויות שכרתו עימנו ברית שלום, זה עתה, את סירובה של ישראל לצייד את מדינתו במערכות שישראל כבר קיבלה ומול אויב משותף? 

ממדים נוסף לדיון המגבלות שישראל תנסה לשלב במדיניותה:

* אלו מערכות נרצה להגביל? מערכות אוויריות או ימיות או יבשתיות או חלל, או שמא הכול ביחד? ועל אלו מערכות נוכל בכלל להשפיע?

* האם נתמקד במגבלות על יכולות טכנולוגיות הגנתיות? או דווקא התקפיות?

* האם קיים קשר בין המרחק של המדינה באזורנו לרמה הטכנולוגית הנסבלת בעבורנו?

לפיכך, דומה שבאותן מערכות לחימה קריטיות שתספק ארצות־הברית בעתיד למדינות האזור, ניתן יהיה לנהל  אסטרטגיה של דחייה מסוימת במועדי האספקה ומיקוד בעיקור מקצת מהתכונות. גישה שכזאת יכולה להשתלב עם האינטרסים והשאיפות של הצבא האמריקני, שמוטרד מהישנות מהפכים מדיניים דוגמת טורקיה ואיראן.

סיכום

המזרח התיכון וסביבת הזירה הים־תיכונית עברו טלטלות לא מעטות בשני העשורים האחרונים, שאליהם יש לצרף התפתחויות כלכליות מרשימות וסביבת איומים חדשה. התוצאה הבלתי נמנעת - שינויים משמעותיים שלעיתים מצריכים רענון פרדיגמות. כמה גורמים יגבילו את מרחב התמרון של ישראל מול ארצות־הברית בהספקת טכנולוגיות: ההיקפים הכלכליים, מעורבות הנשיא, הפיכת השוק לגלובלי ותחרותי ועצם הבעייתיות של בלימת טכנולוגיות לבני ברית פוטנציאליים. מנגד, גם מרחב ההזדמנויות מתרחב: טכנולוגיות רבות דווקא מקנות שליטה למוכר, ובעיקר - ישראל צפויה להיכנס למגרש המשחקים כשחקן ראוי ומכובד, על כל המעלות שיקנה מהלך שכזה.

הדיון איננו כה פשטני מחד גיסא, ויש מרחב גדול של שיקולים נוספים מדיניים ואסטרטגיים. מאידך גיסא, משאלות לב בדמות עצירת טכנולוגיות מתקדמות מכל סוג, לכל מדינות האזור, מלוות בזעקות שבר על אודות אובדן QME, אינן משקפות בהכרח התנהלות מושכלת ואפקטיבית.

הערות

  • Joe Gould, "Will US Foreign military sales catch the coronavirus?", DefenseNews, 15 Juny 2020.

  • https://www.dsca.mil/major-arms-sales/archives/202005; Bradley Bowman, "Objectives of U.S. arms Sales to the gulf: Examining Strategic Goals, Risks and Benefits", FDD, 16 Juny 2020.

  • Elizabeth Mclaughlin and Conor Finnegan, "The truth about President Trump's 110$ billion Saudi arms deal", abc news, 7 Juny 2017.

  • Prof. Arnon Gutfeld, "The 1981 AWACS Deal: AIPAC and Israel Challenge Reagan", BESA, 8 November 2018; https://www.jewishvirtuallibrary.org/president-reagan-exchange-with-reporters-on-the-sale-of-awacs-october-1981.

  • Aniseh Bassiri Tabrizi and Justin Bronk, "Armed Drones in the Middle East Proliferation and Norms in the Region", RUSI (December 2018), p. 40; "China May Have Executed Large Order for CH-4 Drones", Defense World, 29 April 2020; Tang Shihua, "Chinese Drone Maker Plans to Sell 200 Military UAVs a Year Thanks to New Factory", YICAY, 30 December 2019. 

  • General Atomics

  • Mike Freeman, "Porway drone maker General Atomics cuts workforce by 6 percent, The San Diego Union Tribune, 27 August 2020.

  • Amanda Macias, "Saudi Arabia, US take a significant Step toward closing $15 billion deal for Lockhead Martin's THAAD missile defense system", CNBC, 18 November 2018.

    בהמשך התברר כי כל סוללת THAAD נמכרה במעל 2 מיליארד דולר, או מעל 8 מיליון דולר לטיל MSE 3-PAC.

  • Joseph Trevithick, "Russia Says UAE could help build Su-57s as gulf Nations puts F-35 Ambitions On Hold", The Warzone, 18 November 2019; David Axe, "Could the United Arab Emirates Buy Russia's Stealth Fighter?", The National Interest, 16 march 2020; "Russian Su-57 Fighters Jets May Give Dubai Airshow a Miss", Defense World, 7 November 2019.

  • כוח הטילים האסטרטגי הסעודי מצויד בשני סוגי טילים בליסטיים: המיושן - חד שלבי נוזלי 2-CSS/3-DF, והחדיש - דו־שלבי מוצק 5-CSS/21-DF.

  • הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני מ־1987. לאחר הפרות רוסיות חוזרות ונשנות נסוג ממנו הממשל האמריקני.

  • אריה מקל, "יחסי ישראל-יוון", מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מזכרי מרכז בס"א מס' 9 (ספטמבר 2015), עמ' 19-17; "המפגש הבין־ממשלתי הרביעי (G2G) ישראל-יוון, בראשות ראש הממשלה נתניהו וראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס, התקיים בירושלים", משרד ראש הממשלה, 16 ביוני 2020.

  • ישראל באמצעות חברת סולתם לאיראן בשנות ה־70 של המאה ה־20. ואכן הם מצאו עשרות שנים אחר כך דרכם, ללבנון לידי חזבאללה.

  • בכפוף להיערכות מתאימה מראש.

  • E מבטא גרסת ייצוא.