סיור משוריין בצה"ל

רס"ן (מיל') דוד מורגנשטרן, קצין תקיפה בעוצבת ברק05.10.2020

ההגבלה של יחידות הסיור (בראייה תקנונית והכשרתית) לאיסוף פסיבי בלבד פוגעת ביכולת של המפקד והכוח לבנות ולשמר תמונת מצב אויב עדכנית, גם כאשר מדובר באויב ממוכן, קל וחומר מול אויב שאינו חושף עצמו ללא גירוי משמעותי. יש צורך דחוף לתקן את העיוות, באמצעות איגוד היחידות החטיבתיות העוסקות באיתור אויב, והתאמתן לקצבי התמרון הנדרשים מחטיבות השריון
רק"ם בראדלי בתנועה

רק"ם בראדלי בתנועה

"לעולם לא יהיה לך יותר מדי סיור" (ג'ורג' ס. פטון, 1947)

סא"ל מרקון, מג"ד 2/69 ששויך לצק"ח 3 של אוגדת חי"ר 3 של צבא ארצות־הברית, שהה במשימת הגנה על גשר על נהר הפרת באזור פתחת קרבלה ב־3-2 באפריל 2003, בזמן מלחמת עיראק השנייה. גשר אל־קעד היה שטח מפתח חיוני לאוגדה ולגיס, שכן תפיסתו ללא פגע אפשרה מעבר מהיר של האוגדה לכיוון בגדאד. אי לכך, משימתו של הגדוד השני הייתה חיונית, והוקצו לה משאבי מודיעין ואש ברמת האוגדה והגיס על־מנת לוודא שהגדוד יעמוד במשימתו. ההתקפה של שתי חטיבות מתוגברות של המשמר הרפובליקני העיראקי ב־03:00 לפנות בוקר, באה בהפתעה גמורה לגדוד ולדרגים שמעליו. למעט התרעה זמן קצר ביותר לפני ההתקפה, אף אחד מהחיישנים שעטפו את הגדוד לא זיהה את ההתארגנות של למעלה מ־100 כלי רק"ם, ארטילריה ולמעלה מ־5,000 חיילי חי"ר להתקפה על הגשר. זאת למרות שהמשמר הרפובליקני העיראקי לא נקט מאמצים מיוחדים בכוונותיו או בתנועותיו. העיראקים תקפו בטקטיקה המזכירה יותר את לחימת הצבא הסובייטי במלחמת העולם השנייה".1 למעשה, לפי עדותו של המג"ד, לא הייתה ברורה עוצמתו של התוקף עד לאחר תחקיר הלחימה, ובנקודות מסוימות של הלחימה נפל עיקר נטל הלחימה על אחת מפלוגות השריון שנלחמה נגד סד"כ חטיבתי מלא, שכן גם בשלהי הלחימה לא הצליחו ליצור תמונת מצב אויב עדכנית בשטח. מצב זה לא היה יוצא דופן במלחמה, כי אם דוגמה לקושי של האמריקנים לספק מודיעין אויב מלמעלה ובזמן ליחידות הקצה - ולא בשל רשלנות. צבא ארצות־הברית הגיע למערכה מוכן היטב - מפקדת הלחימה2 נהנתה מסיוע ישיר של מגוון לווייני הריגול הזמינים לצבא: חוזי, אותות ומכ"ם. נוסף על כך, נעשה מאמץ משמעותי לכיסוי חוזי עילי משמעותי - למעלה מ־80 כלי טיס ייעודיים למשימות איסוף (חוזי, אותות ומכ"ם) טסו מעל 4,000 שעות משימה ב־20 ימי הלחימה. אוגדת הנחתים לבדה נהנתה מסיוע ישיר של שתי טייסות מל"ט "פיוניר", נוסף על כ־20 מל"טים קצרי טווח שפוזרו בין יחידות האוגדה.3

מאמץ איסופי זה נתן תוצרים יפים ברמת הפיקוד והגיס, ואכן תמונת מצב האויב כפי שהשתקפה במפקדות הגבוהות הייתה ברורה למדי - שילוב אמצעי חוזי עילי, יחד עם JSTARS וסיגינט, אפשרו לאמריקנים הבנה של מיקומי ריכוזי כוחות של צבא עיראק, ותקיפתו באמצעות מטוסים, מסוקי קרב ונשק רקטי. ואולם צורכי החטיבות והגדודים היו שונים בתכלית. האיום הרלוונטי לרמת הגדודים והחטיבות היה שונה: פחות מסגרות שלמות (שכן רמות הגיס והפיקוד הצליחו לפגוע  באופן קשה בכל מסגרת גדולה שהראתה עצמה), ויותר "אויב נעלם" שהראה עקשנות גדולה הרבה יותר מהצבא העיראקי - חבורות פדאיין חמושות לבושות באזרחי על־גבי טנדרים; מכוניות תופת נהוגות בידי מתאבדים; וכוחות קטנים ופזורים בעלי חתימה נמוכה ויזינטית וסיגינטית. אלה היו קשים לגילוי באמצעים הפסיביים, ואופי פעילותן המבוזר הכתיב חתימה נמוכה מאוד וזמן חיות מטרה קצר, שכן מייד לאחר הלחימה יכולים היו להיטמע חזרה באוכלוסייה.4 במקביל, היחידות המתמרנות התקשו לשמור על קשר עם מפקדת הגיס והפיקוד, וחוסר הרלוונטיות של המודיעין שנשלח (באיחור רב לעיתים קרובות) הביא לכך שכמה מג"דים ומח"טים העדיפו לא לטרוח ולהתחבר למערכות המודיעין, מכיוון שגם כך "לעיתים קרובות נשלחנו למרדף אחרי להקות גמלים", כפי שתיאר מג"ד הסיור האוגדתי של אוגדה 3, סא"ל פרל.5 כתוצאה מחוסר הרלוונטיות של מודיעין רמה ממונה, נסמכו הגופים המתמרנים על סד"כ אורגני ועל תצפיות כוחות מיוחדים לטובת המודיעין הרלוונטי להם.6

לוחמים אמריקנים במהלך תרגיל, ספטמבר 2005

לוחמים אמריקנים במהלך תרגיל, ספטמבר 2005

יחידות הסיור משוריינות והתאמתן למשימותיהן

באופן היסטורי, יחידות הסיור בשריון צבא ארצות־הברית ובצבאות מערביים אחרים נבנו כתמהיל של יכולות ואמצעים שיאפשרו להן פעולה עצמאית. הן נעו במטוטלת בין מבנים שאפשרו לבצע משימות סיור אלים, לבין מבנים שאפשרו אך ורק משימות סיור ללא מגע אש. בתחילת מלחמת העולם השנייה התבססו יחידות הסיור של צבא ארצות־הברית על ג'יפים ומשאיות קלות, אלא שאלה חסרו שרידות מינימלית כאשר הופתעו על־ידי כוחות סיור אויב ונאלצו להישען על סיוע אש ומיגון של גדוד האם. במהלך המלחמה נוסו כמה מבנים של מחלקות סיור, שהמוטיב המרכזי שלהן היה הגברה של המיגון, התמרון וכוח האש, באמצעות שילוב של שריוניות, טנקים קלים, מרגמות נגררות וכיתת חי"ר כחלק מהכוח. עם תום מלחמה נבנו מחלקות הסיור הגדודיות בצבא ארצות־הברית כצוות קרב מחלקתי רב־חילי. המחלקה כללה טנק קל, כיתת חי"ר על־גבי רק"ם, ג'יפי סיור ומרגמות נגררות.7 מבנה זה השתנה עם השנים, גם לכיוון האיסוף השקט וגם לכיוון הסיור האלים, והמבנה הרב־חילי המחלקתי נזנח בגלל בעיות שליטה ועבר לפלוגות ולגדודי הסיור המשוריינים.

החל באמצע שנות ה־70 של המאה ה־20 גרם האיום הסובייטי להכבדה על יחידות הסיור האמריקניות (יחד עם הגרמניות והבריטיות), וליצירת צוותי קרב מרמת המחלקה והלאה המשלבים טנקי מערכה, נגמ"שים, אש תמ"ס ואמצעי איסוף נוספים (רדאר קרקע וחיישנים אחרים). מבנה זה נשמר הלכה למעשה עד סוף שנות ה־90, אלא שמול מצדדי הסיור הכבד עמדה התנגדות עיקשת של אלה שטענו שמה שאיש סיור צריך הוא אמצעי תצפית וכלי חשאי שיביא אותו קרוב לאויב. טענותיהם נתמכו על ידי מחקרים של למעלה מעשור של אימוני דו"צ ב־8NTC: במחקרים התברר כי לאיכות תמונת המודיעין של הגדודים המתאמנים הייתה השפעה מכרעת על הצלחתם בתרגילים (רק 10% הצלחה כאשר תמונת המודיעין הייתה גרועה), אבל ששימוש בנגמ"שי לחימה לא הגביר את השרידות של כוח הסיור ביחס לכוחות שנוידו בהאמרים קלים. הסתבר כי זמינות כוח האש של נגמ"ש הבראדלי (וטנקים, היכן ששולבו) גרם לכך שהסיירים נטו להיכנס ללחימה לעיתים קרובות יותר, ולכן להיפגע לעיתים קרובות יותר. זאת לעומת הסיירים הקלים שנטו להימנע ממגע, ובכך שרדו זמן רב יותר לביצוע משימתם.9 דוחות אלה הניעו תהליך של פירוק יחידות הסיור בדרגי האוגדה ומטה מנכסיהן המשוריינים, לטובת ציוד קל יותר: מטנקים לנגמ"שים ומנגמ"שים להאמרים.

בזמן הפלישה לעיראק, אוגדה 3 של צבא ארצות־הברית עדיין הייתה בנויה כגדס"ר כבד (דגם L) עם פלוגות מעורבות של טנקים ונגמ"שים, אבל רוב החטיבות והגדודים כבר עברו את התהליך. במהלך הלחימה התחוור מהר מאוד כי יחידות הסיור לא מסוגלות לעמוד במשימותיהן. ברוב היחידות נעשה תהליך שבו עברו יחידות הסיור על־גבי ההאמרים למשימות עורף יחידה, ואילו הנגמ"שים עובו באמצעות שימוש בכוחות נוספים לשם ביצוע משימות הסיור בגלל שרידות נמוכה של ההאמרים והנגמ"שים לבדם. במספר רב של מקרים, גם נגמ"שי הבראדלי לא היו שרידים מספיק והם הוחלפו בטנקים מפלוגות השריון, שתוגברו באיש צוות מיחידות הסיור בשל איום הנ"ט החמור בשטח.10 מצב זה גרם לכך שכוחות הסיור הופעלו בצמצום, בטווחי זמן ומרחב קצרים משמעותית מהרגיל. כאשר הופעלו, היה לרוב המודיעין הזמין לכוח המתמרן "המודיעין שהיה קיים לטנק החוד".11

מה גרם לשונות האדירה בין התנהלות הכוחות ב־NTC ובין הלחימה בעיראק? יש שני הבדלים מובהקים:

* אופי האויב. ב־NTC כוח ביום האויב (OPFOR)12 התבסס על כוח ממוכן (חטיבת הסיור ה־11) בשטח פתוח כמעט ללא תכסית. במצב כזה, מרגע שכוח אויב מזוהה, ניתן לאחוז אותו בתצפית גם אם אין כוונה לפגוע בו באותו זמן, ולהמתין לשעת כושר לשם מיצוי אפקט ההשמדה לכשיבוא. לעומת זאת, האויב שאותו פגש צבא ארצות־הברית בשטח עסק באופן שיטתי בהסוואה ובהונאה, ובהקטנה שיטתית של חתימת הסיגינט והוויזינט שלו, על־מנת לשלול מהצבא האמריקני את חוזקותיו העיקריות בתחום האיסוף. הכוחות העיראקיים הוסיפו על כך התממה (אנונימיזציה) של כוחותיו, ובכך פגעו ביכולות האיסוף של צבא ארצות־הברית פעם נוספת. שימוש באמצעים אזרחיים גרם לכך שלא ניתן יותר לאחוז את האויב בתצפית לאורך זמן. מרגע שהשיל מעליו נשק צבאי והתערב באוכלוסיה, נדרש מאמץ אדיר להמשיך במעקב. יתר על כן, אין יותר משמעות למבנים ומסגרות צבאיות, שכן האויב יכול להתכנס בנקודת חלוקת נשק, לבצע משימה ולהתפזר מיד, וזאת בניגוד לצורת הלחימה של הכוח הצבאי מולו התאמנו ב־NTC.

* הזמן הניתן לביצוע המשימות. גם כאשר הכוחות פעלו מול אויב סדור, הזמן שהתאפשר לכוחות בשטח לטובת הוצאת משימותיהם היה קצר משמעותית מזה שהתאמנו עליו. משימות סיור שקטות שהצליחו ב־NTC, דרשו זמן רב מאוד להוצאתן לפועל. ב־NTC, גדוד מתאמן קיבל כ־48 שעות לביצוע משימתו, עם התקדמות קצרה יחסית של כ־30-20 ק"מ. במצב כזה, התאפשר לכוח להחדיר משימות איסוף שקטות לשטח האויב עוד בזמן נוהל הקרב ולהשפיע על נוהל הקרב ועל ניהול הקרב. במלחמת עיראק, קצב ההתקדמות היה 20 ק"מ בשעה, כאשר גדודים מקבלים משימה חדשה כל 12 שעות. במצב כזה לא ניתן להוציא לפועל משימות סיור שקטות כלל, מכיוון שהן חסרות את הזמן והמרחב הנדרשים להוצאתן לפועל, ובפער זמן מספיק מתחילת הלחימה הגדודית. חשוב לציין כי גם במלחמת המפרץ הראשונה כמעט לא בוצעו משימות איסוף שקטות בדרגים מתחת לאוגדה וללא החדרה עמוקה של הכוח, וזאת למרות ששם קצב ההתקדמות היה כ־30 ק"מ ביום.

אי לכך, כוחות הסיור לא הגיעו מוכנים ללחימה, והיחידות המתמרנות בצבא ארצות־הברית פעלו הלכה למעשה בקרב התקדמות מתמשך שאותו ניהלו גדודי התמרון ולא יחידות הסיור האמונות על כך.

לוחמי ביום אויב של המארינס משתמשים ברק"ם MT-LB סובייטי במהלך תרגיל

לוחמי ביום אויב של המארינס משתמשים ברק"ם MT-LB סובייטי במהלך תרגיל

הסיור (המשוריין) בצה"ל

בחינה היסטורית של הסיור בצה"ל בכלל ושל הסיור המשוריין בפרט, מראה תמונה מגוונת הנעה מתהליך מתמשך של "קומנדוזציה" של פלוגות (ולאחר מכן גדודי) הסיור בחי"ר, ועד הימנעות ממשימות סיור שאינן תצפית בשריון. הפעלת הסיור הגדודי בחי"ר או בשריון כמעט ולא הייתה קיימת, בחי"ר מחלקות אלה לרוב פעלו ככוח חי"ר רגיל, ובמקרים קיצוניים אף נשארו בשטחי כינוס (לדוגמה, גדוד 890 בחווה הסינית). כדאי, אם כך, לשים לב לכמה דוגמאות יוצאות דופן בהיסטוריה הצה"לית להפעלת סיור משוריין שהניבו הצלחה:

* במלחמת סיני ביצע פלס"ר 7 משימות סיור רבות, ובכללותן סיור ציר לאיתור ציר איגוף של מתחם אום כתף ולהערכה של סד"כ האויב השולט עליו.

* במלחמת יום הכיפורים ביצע גדס"ר 87 סיור גזרה ככוח סיור אלים, שאיתר נתיב תנועה נסתר בין הארמיה השנייה לארמיה השלישית שאפשר את חצית התעלה לאחר מכן.13

אלא שאלה דוגמאות יוצאות דופן המלמדות על הכלל מתוך היוצא מן הכלל. למעשה, אם פלס"ר שריון במלחמת סיני החל את המלחמה מצויד לפי התקן בטנקים קלים (AMX-13), ובמלחמת יום הכיפורים הגדס"רים הפעילו טנקי M-60, הרי שמאז יחידות הסיור של השריון מצוידות בהתאמה ליחידות הסיור של החי"ר, בכלים קלים ולא ממוגנים, המכתיבים יכולת אוטונומית של איסוף בלבד ותחת דרישה לזמן משימה ארוך. התוצאה היא שברוב המקרים, גדודים וחטיבות שריון (וחי"ר) נכנסו ללחימה ללא מידע מקדים בנוגע לאויב בגזרתם (אלא אם לרמה הממונה היה מידע). הפתרון לאיתור כוחות ממוכנים היה פשוט, שכן לעמדת תצפית הממוקמת בעמדה גבוהה יכולת לזהות אויב ממוכן בטווחים גדולים מאוד, וברישות פשוט יחסית של עמדות תצפית ניתן לקבל מודיעין על אויב שמתקרב (אם כי בהתרעה קצרה יחסית). 

האויב העומד מול צה"ל השתנה בצורה דומה לאויב שהאמריקנים נתקלו בו בעיראק. צה"ל נדרש להתכונן ללחימה מול אויב ש"מרוקן את שדה הקרב". האויב כיום (גם אם הוא מדינתי או חצי מדינתי) מכיר בעליונות הטכנולוגית והמערכתית הישראלית, ולכן פועל לאיין את יתרונו של צה"ל באמצעות התערות באוכלוסייה האזרחית, התממה של כוחותיו, מזעור החתימה הוויזואלית והאלקטרונית שלו ויצירת לחץ כבד על העורף הישראלי באמצעות רקטות ארטילריות. התוצאה התבטאה בלחימה של צה"ל בדרום לבנון ב־2006: ריקון של שדה הקרב, והופעתו של האויב אך ורק בתגובה להופעת כוחותינו בגזרה והזדמנות מבצעית לפגוע בהם. אי לכך, למשימות האיסוף הקלסיות, המהוות את מרב המשימות המוטלות על כוחות הסיור בצה"ל, אין שום משמעות מבצעית ממשית. יתר על כן, הופעת האויב בסמוך להופעת כוחותינו בגזרה פוגעת באופן חריף ביכולת שלנו גם לזהות ולתקוף באופן בלתי צפוי מערכי אויב. יוצא מכך ששוב, כמו אצל האמריקנים, החוד המתמרן הוא זה שיוצר את תמונת מצב האויב, מכיוון שהאחרון מופיע בגללו. דוגמאות לכך ניתן למצוא בקרבות בדבל, בעין אבל, בבנת ג'ביל, באל־חיאם ועוד. במצב שכזה, יחידות סיור הפועלות ככוח איסוף שקט לא מגרות את האויב לצאת, אך נדרשות להיערך בצורה נרחבת בטרם כניסת כוחותינו, שכן עירור השטח על־ידי כוחותינו מונע את היכולת להתמקמות שקטה של כוחות איסופיים. למעשה, אין אפשרות ליצר תמונת מודיעין מקדימה באמצעות שימוש באיסוף בלבד, ותמונת המצב נוצרת במקביל לכניסת כוחותינו ללחימה.

דוגמה מצוינת היא פלס"ר 434 במלחמת לבנון השנייה. הפלס"ר נכנס לעמדות תצפית בקו הגבול למעלה משלושה ימים לפני תחילת ההתקפה החטיבתית, אך לא זיהה אויב כלל במרחב - עד שהחטיבה החלה בהתקפה. כאשר היא נכנסה לטווח נ"ט מאל־חיאם, החל האויב בירי מסיבי של טילי נ"ט לעבר הגדוד שנע בבקעת עיון (עקב טעות בניווט), והפלס"ר החל לזהות אויב. היכולת של הפלס"ר לאתר ולפגוע באויב הייתה בעיקר עקב חבירה לא מתוכננת של הפלס"ר במנותק מהתכנון החטיבתי, לכוח חמ"מ שנמצא בגזרה. למרות המיקום הבעייתי של הפלס"ר, הוא הצליח לפגוע בכמה חוליות נ"ט באמצעות חמ"מ וארטילריה. מיותר לציין כי הגדוד המותקף לא יכול היה לזהות אויב בגזרה. דוגמה זו מדגימה עד כמה חשוב גירוי האויב לחשיפתו, ועד כמה לא מתאים איסוף פסיבי אם מעוניינים לחשוף את האויב לפני כניסת עיקר כוחותינו ללחימה. דוגמה נוספת לאי התאמתו של מבנה הסיור הנוכחי לחטיבות השריון היא פלס"ר 401 בסלוקי. הפלס"ר ניסה להיכנס לעמדת תצפית במהלך לחימת החטיבה בסלוקי, זוהה, נפגע מאש מנגד ולא הצליח לעמוד במשימתו ליצור מודיעין לחטיבה. כתוצאה מכך, לחטיבה ולאוגדה לא הייתה תמונת מצב אויב טובה, למרות שהייתה איתו במגע אש רציף. הפעלה אוחרת של צוותי איסוף, במיוחד בהתמקמות בשטח עליו האויב צופה באש, היא סבוכה מקצועית ובעלת אחוזי הצלחה נמוכים - במיוחד תחת לחץ הזמן של דרישות מודיעין בזמן הקרב. מעניין כי אל"ם (מיל') מוטי כידור ציין כי שיטות הגירוי המקובלות באותו זמן לא הצליחו לגרום לאויב לחשוף עצמו, ורק תמרון נרחב של כוחותינו עשה זאת.14

טנק AMX-13 בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. צילום: לע"מ

טנק AMX-13 בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. צילום: לע"מ

התאמת הסיור לאויב הנעלם

ההגבלה של יחידות הסיור (בראייה תקנונית והכשרתית) לאיסוף פסיבי בלבד פוגעת ביכולת של המפקד והכוח לבנות ולשמר תמונת מצב אויב עדכנית, גם כאשר מדובר באויב ממוכן, קל וחומר מול אויב שאינו חושף עצמו ללא גירוי משמעותי. יתר על כן, אחיזה מודיעינית של האויב הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית, וקיים צורך דחוף ביותר לסגירת מעגלים מהירה. הדרישה הבסיסית מכוח סיור היא גילוי האויב במרווחי זמן ומרחב כאלה, שיאפשרו לחטיבה ולגדוד להתאים את תכניותיהן לפני הטלת מרכז הכובד היחידתי לקרב. בשדה הקרב המודרני, המשמעות היא שהכוח נדרש להציב דילמה טקטית בפני האויב באמצעות תפיסת שטחים מפתח להגנה (עמדות תצפית וירי, מעברים הכרחיים, שטחים שולטים על שטחי השמדה) ובאמצעות כוח ממוגן וחמוש מספיק בשביל להוציא לפועל משימה כזאת, שכן יעדים לכיבוש בתפיסה המסורתית כמעט שלא קיימים. הפתרון של צבא ארצות־הברית היה בראש ובראשונה להגדיל את הסד"כ העוסק בסיור ברמת החטיבה (ומאוחר יותר בגדוד) והקשחתו. האמריקנים עברו בתחילת שנות ה־2000 למבנה חטיבתי הכולל גדוד סיור בכל חטיבה (כולל ממוכנות ומשוריינות), בהתחלה על חשבון אחד מגדודי התמרון, ובעשור האחרון - נוסף עליו.15 גדוד הסיור בחטיבת השריון נפטר מכל ההאמרים שלו לטובת נגמ"שי בראדלי חמושים וממוגנים, המאפשרים לו תמרון בקצב השריון ויכולת אש מספקת להתמודד מול חוליות אויב בסד"כ מקביל.

מחלקת הסיור, בין אם בגדס"ר החטיבתי ובין אם במחלקת הסיור הגדודית, מונה 6 נגמ"שי סיור כאלה המאפשרים הוצאה במקביל של 6 משימות תצפית קצרות טווח או 3-2 משימות סיור מורכבות יותר. סד"כ החי"ר הנישא על־ידי הנגמ"שים הוכפל מ־3 ל־6 לכל נגמ"ש, ומאפשר הוצאה משימה רגלית בחיפוי הנגמ"ש מכל כלי (בהתאמה לאופי המשימה כמובן). הפלוגה גדלה ב־־50%, נוסף על צמד נגמ"שי מרגמות 120 מ"מ המאפשרים סגירת מעגלי ירי מהירים ברמת הפלוגה וללא צורך בסיוע אש חיצוני. ברמת הגדס"ר נוספה לאחרונה פלוגת טנקים (בראיית איום מזרח אירופי/סיני/נ"ט כבד), נוסף על מחלקת חוזי עילי, ומחלקות חיישנים וסיוע קרבי.16

סך הכול, מבנה יחידות הסיור החדש בצבא ארצות־הברית מאפשר ליחידות הסיור לבצע בצורה עצמאית משימות סיור אלים או שקט, בחיפוי עצמי באש (ישירה ועקיפה) ובתצפית, עם חפ"ק וכוחות חילוץ, וללא תלות בסיוע חיצוני. לשם ההשוואה, פלוגות ומחלקות הסיור המשוריינות בצה"ל חסרות סד"כ, כוח אש (ישיר או עקיף) ומיגון על־מנת לעמוד בקצב תמרון השריון ולבצע משימות שאינן איסוף מקווי כוחותינו ללא סיוע משמעותי מהחטיבה. כתוצאה מכך הן למעשה מסורסות לחלוטין מבצעית. יש צורך דחוף לתקן את העיוות, באמצעות איגוד היחידות החטיבתיות העוסקות באיתור אויב, והתאמתן לקצבי התמרון הנדרשים מחטיבות השריון - מבחינת מבנה, ניוד, אמצעי תצפית ואש. יש צורך לצייד את פלוגות הסיור המשוריינות בכלים שיאפשרו להם לתמרן בקצב השריון, באמצעי אש שיאפשרו סגירת מעגלים מהירה וחיפוי לצוותי הסיור הרגליים, ובאמצעים שיאפשרו תצפית לטווחי ההתעניינות של יחידות השריון.

הערות

  • Curtis Taylor “Trading Saber for Stealth: Can surveillance technology replace traditional aggressive reconnaissance” The Land Warfare Papers no. 53, September 2005.

  • CFLCC – Coalition Forces Land Component Command

  • Anthony H. Cordesman “Lessons of the Iraq War: Main Report” Center for Strategic and International Studies, Aug 2004.

  • Robert S. Cameron “To fight or not to fight: Organizational and doctrinal trends in mounted maneuver reconnaissance from the interwar years to Operation Iraqi Freedom” Combat Studies Institute Press 2010.

  • Curtis Taylor “Trading Saber for Stealth: Can surveillance technology replace traditional aggressive reconnaissance” The Land Warfare Papers no. 53, September 2005.

  • Anthony H. Cordesman “Lessons of the Iraq War: Main Report” Center for Strategic and International Studies, Aug 2004.

  • Robert S. Cameron, “To fight or not to fight: Organizational and doctrinal trends in mounted maneuver reconnaissance from the interwar years to Operation Iraqi Freedom” Combat Studies Institute Press 2010; Curtis Taylor “Trading Saber for Stealth: Can surveillance technology replace traditional aggressive reconnaissance” The Land Warfare Papers no. 53, September 2005; John J. McGrath “Scouts Out! – The development of reconnaissance unit in modern armies” Combat Studies Institute Press 2008.

  • National Training Center

  • Martin Goldsmith “Battalion reconnaissance operation in the National Training Center”. Rand Corportation 1996; Martin Goldsmith “Are recon operations at the NTC getting better?”. Rand Corportation 1999.

  • Sellers, Degen, Fontenot & Tohn “On Point: the United States army in Operation Iraqi Freedom” Naval War College Review 2006.

  • Curtis Taylor “Trading Saber for Stealth: Can surveillance technology replace traditional aggressive reconnaissance” The Land Warfare Papers no. 53, September 2005.

  • Opposition Force

  • משה בר כוכבא, "הסיור המשוריין - הישגיו בעבר וחיוניותו בעתיד", מערכות 310 (דצמבר 1987), עמוד 2; משה בר כוכבא, "הסיור המשוריין - הישגיו בעבר וחיוניותו בעתיד. חלק ב'", מערכות 311 (מרס 1988), עמוד 10.

  • מוטי כידור "חטיבה בשינוי כיוון, צוות קרב", מערכות 469-468 (נובמבר 2016), עמוד 30.

  • Maj. Todd L. Pointdexter “Transforming mechanized reconnaissance: How the Armored Brigade Combat Team (ABCT) Cavalry Squadron should be structured for reconnaissance and security operations in the near future” Master’s thesis, Fort Levenworth 2014.

  • ATP 3-20.96