מעורבות חברתית של צוותי אוויר בישראל בחיי האזרחות

"בטחוננו לא יכון על חיל האוויר בלבד [...] עלייה, התיישבות, מדע וחינוך חלוצי - ערכם לביטחון אינו קטן מערכו של הצבא" (דוד בן־גוריון, 3 בנובמבר 1949)

לחיל האוויר זכות ראשונים בתהליך הגיוס לצה"ל לטובת קורס הטייס, והוא מקבל לשורותיו את מיטב הנוער בישראל לתהליך הכשרה ומיון מהארוכים בצה"ל. את תהליך המיון לקורס הטיס מתחילים בכל שנה כ־7,000 מלש"בים. לאחר סינון משמעותי בסדרת מבדקים פסיכוטכניים, רפואיים, פיזיים ומנטליים, מגיעים מאות צעירים אל שעריו של בית הספר לטיסה, ולאחר שלוש שנים ניצבים על מגרש המסדרים עשרות בוגרים בלבד. אנשי צוות אוויר אלו נמצאים כבעלי שילוב ייחודי של יכולות מנהיגות ועבודת צוות, נחישות ומניע פנימי עמוק, כישורים טכניים ומקצועיים ברמה גבוהה יחד עם מצפן ערכי ותחושת שליחות. בסיומו של קורס הטיס ממשיכים הבוגרים לשירות קבע ארוך בטייסות המבצעיות, בתפקידי מטה, הדרכה ושטח שונים. לאור כל זאת, אוכלוסיית צוותי האוויר נתפסת בקרב הציבור בישראל כקבוצה איכותית, בעלת יכולות השפעה גבוהות גם בחיים האזרחיים.

ואולם האם יכולות ההשפעה הללו באות לידי ביטוי בעולם שמחוץ לטייסת? נראה כי קשה למצוא צוותי אוויר מעורבים ומובילים תהליכים חברתיים במרחב הציבורי, במערכת הפוליטית הארצית וברשויות המקומיות, בבתי המשפט, במערכת החינוך, בתרבות בישראל, במערכת הכלכלית ועוד.1

מטרת המחקר שלפניכם הייתה לברר מהי תפיסתם העצמית של צוותי האוויר בנוגע לרמת המעורבות החברתית שלהם, יחסית לאזרח הממוצע בישראל. מחקר זה נבנה מול מחקר עבר2 שבו קבוצת מעריכים חיצונית סקרה את המקצועות האזרחיים של צוותי האוויר באותה עת, ודירגה אותם כבעלי השפעה חברתית וציבורית נמוכה. המחקר הנוכחי, לעומתו, מתמקד בתפיסה העצמית של צוותי האוויר, כלומר כיצד הם עצמם מעריכים את תרומתם לחברה. שאלה זו נבחנה בשתי דרכים, ראשית באמצעות דיווח ישיר ועצמי לגבי פעילויות חברתיות קונקרטיות, ושנית על־ידי בחינת החלטות בסיטואציות סכמטיות של תורת המשחקים המשקפות התנהגות חברתית.

ילדי עמותת "חיים" בטייסת הנגב במצפה רמון, אפריל 2019. צילום: מייק יודין, ביטאון חיל האוויר

היבטים חברתיים בראי תורת המשחקים

הכלכלה ההתנהגותית מנסה להבין את דרכי קבלת ההחלטות של אנשים בתחום הכלכלי, ומערערת את נקודת היסוד של הכלכלה הניאו־קלסית שלפיה האדם מקבל החלטות לפי שיקול כלכלי רציונלי טהור בלבד. מעבר למגבלות קוגניטיביות, הבחירות של האדם העומד בפני סוגיה להכרעה מושפעות מאוד מההקשר של הסיטואציה, מהרקע החברתי והתרבותי, מרגשות שונים ועוד. הכלכלה הניסויית מדגימה התנהגות חברתית דרך קבלת החלטות שאיננה כלכלית טהורה, ומושפעת משיקולים חברתיים. שלושה משחקים מתורת המשחקים משקפים באופן זה התנהגות חברתית: משחק הדיקטטור, משחק האולטימטום, ומשחק טובין הציבורי.

* משחק הדיקטטור. במשחק זה שחקן א' מקבל "עוגה" - סכום כסף - ומחליט איזה נתח להשאיר בידיו וכמה להעביר לשחקן ב' הפסיבי לחלוטין. המשחק מתנהל פעם אחת בלבד. לכאורה, החלטה כלכלית טהורה של שחקן א' תהיה להשאיר בידיו 100% מהעוגה. ואולם, מחקרים רבים הראו ששחקן א' הותיר נתח משמעותי לשחקן ב' (למשל 70:30).

* משחק האולטימטום. בדומה למשחק הדיקטטור, במשחק זה שחקן א' מקבל "עוגה" ומחליט איך לחלק אותה בינו ובין שחקן ב'. גם כאן המשחק מתנהל פעם אחת בלבד. הפעם, בפני שחקן ב' עומדות שתי אפשרויות: לקבל את החלוקה כמות שהיא ולזכות בנתח שהוקצב לו, או לחלופין לדחות אותה ואז אף אחד מהשחקנים לא מקבל דבר. בשיקול כלכלי טהור, כאשר שחקן א' שוקל כמה להקציב לשחקן ב', הוא ינסה לשער מהי החלוקה המינימלית שאליה יסכים שחקן ב'. כך למשל שחקן ב' אמור להעדיף שקל אחד בלבד על־פני שום דבר. ואולם, בפועל בניסויים רבים שנעשו במשחק האולטימטום הראו כי שחקן א' נוטה להציע חלוקה הוגנת יחסית של כ־50-30% מהעוגה לשחקן ב', ושחקן ב' נוטה לדחות הצעות שאינן הוגנות בעיניו, ובדרך כלל נמצאות תחת כ־20% מה"עוגה".

* משחק הטובין הציבורי. כל אחד מן המשתתפים מקבל קופת מטבעות, ובוחר בחשאיות כמה מתוך הקופה שלו להכניס לקופה הכללית המשותפת. את הסכום שהצטבר בקופה מכפילים בקבוע מסוים (גדול מ־1 וקטן מ־N המשתתפים), ומחלקים באופן שווה בין כל המשתתפים. נוסף על החלק שמתקבל מהקופה המשותפת, כל אחד גם שומר לעצמו את יתרת האסימונים שלא הכניס בתחילה לקופה. כך שלכאורה, הדרך למקסם את הרווחים של כולם היא לתרום את כל האסימונים לקופה המרכזית.

מצד אחר, "שיווי משקל נאש" (נקודה במשחק בה לאף אחד מהשחקנים לא משתלם לשנות את האסטרטגיה שלו, אם שאר השחקנים לא משנים את האסטרטגיה שלהם) שמתקבל הוא אפס תרומה אישית לקופה הציבורית, מתוך הבנה שכל שינוי באסטרטגיה של הפרט, ללא שיתוף פעולה בקבוצה, יגרום לו רק הפסד. הניסויים מראים כי למרות ההנחה שאנשים יפעלו למקסם את הרווח האישי שלהם על־ידי חוסר תרומה לקופה הציבורית, בדרך כלל בפועל המשתתפים תורמים בין 60-40% מהסכום האישי לטובת הטובין הציבורי.

במחקר הנוכחי נעשה שימוש בשלושה משחקים אלו, שבהם התבקשו אנשי צוות האוויר המשתתפים לנבא כיצד יתנהגו טייס צעיר, טייס ותיק, או אזרח ישראלי טיפוסי באותן הסיטואציות. תגובתם למשחקים משקפת את תפיסתם בנוגע להיבטים חברתיים שונים, כמו: תפיסת ההוגנות, היחס לגורמים חברתיים מוחלשים, התנדבות, התנהגות אלטרואיסטית, ראיית טובת הכלל, שיתוף הפעולה הקבוצתי ועוד. כמו כן תגובותיהם משקפות את תפיסתם בנוגע להתנהגות החברתית של האזרח הישראלי הטיפוסי ומביאות להשוואה, כפי שהם תופסים אותה באופן אישי, בין איש צוות אוויר ובין אזרח ישראלי טיפוסי.

תוצאות משחק הדיקטטור

תוצאות הדיווח הישיר על תרומה חברתית

כאשר מביטים על המשתתפים במחקר, עולה ההתפלגות הבאה: העיסוקים האזרחיים - כ־27% עוסקים בתחום התעופה האזרחית, בהובלה אווירית של נוסעים או מטען. כ־47% עוסקים בתחומי ניהול במגזר העסקי ובמתן שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים שונים (עם מיקוד בתחומי המחשוב והמידע). בהשוואה לחלוקה הכללית במשק, צוותי אוויר מעטים עוסקים בתחומי המסחר הסיטוני והקמעוני (1.4% לעומת כ־18% במשק), וכן בתחום התעשייה והייצור (5.5% לעומת כ־13%).

מבחינת הרקע האקדמי - 90% מקרב אוכלוסיית צוותי האוויר שהשתתפו במחקר הם בעלי השכלה אקדמית של תואר ראשון ומעלה. כמעט מחצית (45%) מצוותי האוויר נוטים לתחומי מדעי החברה, עסקים וניהול (מול כ־30% מכלל הסטודנטים בישראל), וכ־36% ללימודי הנדסה ומדעים מדויקים (מול כ־24% באוכלוסייה הכללית). מנגד, רק כ־6% מצוותי האוויר בחרו בתחומי מדעי הרוח, בהשוואה ליותר מרבע (כ־28%) מסך כל הסטודנטים בישראל.

כאשר מאפיינים את העיסוק האזרחי, הנבדקים התבקשו לדרג (בין 1 ל-10) מדדים בנוגע למקום עבודתם בהיבטים שונים: אתגר ועניין אישי, רווח כלכלי, סטטוס ויוקרה, ביטחון תעסוקתי, השפעה ותרומה לחברה בישראל ועוד. נמצא כי ממוצעי ההיבטים "אתגר עניין ואישי" (7.21) ו"רווח כלכלי" (7.15) דורגו ראשונים במאפייני העיסוקים של צוותי האוויר, לעומת ההיבט "תרומה חברתית" שדורג באופן מובהק נמוך יותר (5.92).

בכל הנוגע למעורבות חברתית התבקשו המשתתפים להעיד על עצמם בצורה ישירה, כלומר באיזו תדירות הם עוסקים בפעילויות של פנאי ומעורבות חברתית כמו: תחביבים ספורטיביים; פעילות במסגרת התנדבותית; עשייה ציבורית; כתיבת פוסטים, בלוגים והבעת דעה על נושאים הקרובים לליבם בכל דרך אחרת. 78% העידו על עצמם שאינם לוקחים חלק בעשייה ציבורית כלל או לעיתים רחוקות בלבד. 65.0% שיתפו כי הם עוסקים בתדירות גבוהה בפעילות פנאי כמו תחביבים ספורטיביים, לעומת 22.6% שעוסקים בפעילות התנדבותית. כמו כן 86% הודו כי הם אינם מביעים דעה ברשתות החברתיות כלל או לעיתים רחוקות. בקרב קבוצת המבוגרים (מגיל 45 ומעלה) ניתן לראות דיווח על עיסוק חברתי בתדירות גבוהה יותר ביחס לצעירים.

תוצאות משחק הטובין הציבורי

תוצאות תפיסת התרומה החברתית המשתקפת מן המשחקים

במשחק הדיקטטור, מתוך 100 שקלים, האמינו המשתתפים במחקר שאזרח טיפוסי ישמור לעצמו בממוצע 79.2  מתוך העוגה הכללית מול הגורם המוחלש, ואילו טייסים צעירים יעניקו סכומים גבוהים יותר וישמרו לעצמם רק 58.6 - הבדל שנמצא מובהק סטטיסטית. בתשובותיהם של צוותי האוויר הצעירים (תחת גיל 45) הפער אף מודגש - במיקוד במדגם הצעירים טייס צעיר ישמור לעצמו 53.9, ואילו אזרח ישראלי ממוצע ישמור לעצמו 86.4. כלומר, בקרב הצעירים התפיסה מוקצנת יותר באשר לרמת תרומתם החברתית.

במשחק האולטימטום, מתוך 100 שקלים, העריכו אנשי צוות האוויר כי אזרח טיפוסי ישמור לעצמו בממוצע 61.7, לעומת טייס צעיר שישמור לעצמו רק 53.4. כך גם בחלוקה למדגמי הצעירים והמבוגרים, נמצא כי הסכומים דורגו מהטייס הצעיר (אשר ישמור לעצמו את הסכום הנמוך ביותר) ועד לאזרח הישראלי הממוצע (שישמור לעצמו את הסכום הגבוה ביותר). ואולם, בניתוח סטטיסטי לא נמצאו הבדלים מובהקים בין ממוצעי הדמויות השונות.

במשחק הטובין הציבורי עלתה תמונה דומה. מתוך 10 שקלים שקיבל כל משתתף במשחק, אנשי צוות האוויר האמינו שאזרח ישראלי טיפוסי ישמור לעצמו 4.8, לעומת טייס צעיר שישמור לעצמו 2.9. גם במשחק זה, הממוצעים מדורגים מהטייס הצעיר השומר לעצמו את הסכום הנמוך ביותר, עבור דרך הטייס הוותיק, וכלה באזרח הישראלי הממוצע השומר לעצמו (להערכת צוותי האוויר) את הסכום הגבוה יותר, וההבדלים נמצאו מובהקים.

התבנית הכללית שחזרה על עצמה בשלושת המשחקים הראתה שאנשי צוותי אוויר, צעירים ומבוגרים, האמינו שהתרומה החברתית של טייסים גבוהה יותר מהתרומה החברתית של אזרח ישראלי טיפוסי.

תוצאות משחק האולטימטום

מעורבות חברתית מול השפעה חיצונית

חלקו הראשון של המחקר עסק בדיווח העצמי של צוותי האוויר על רמת מעורבותם החברתית. כאשר נשאלו צוותי האוויר על רמת השפעתם על החברה הישראלית, ועל תדירות עיסוקם בעשייה ציבורית או בפעילות התנדבותית, נתקבלו תשובות המעידות על רמת מעורבות חברתית נמוכה מאוד. כאשר צוותי האוויר דירגו מאפיינים שונים של העיסוק שבו בחרו לעצמם בחיי האזרחות, ניתן בעיניהם משקל רב להיבטים כמו: אתגר, גיוון ועניין אישי, וכן להיבטים כמו: רווחיות כלכלית, סטטוס וכדומה. המדד "משפיע ותורם לחברה הישראלית" דורג במקום האחרון. בסך הכול, התפיסות הקונקרטיות והממצאים הישירים מתוך הדיווח העצמי של צוותי האוויר עקביים עם מחקרי העבר, ומעידים על רמת מעורבות חברתית נמוכה בפועל של צוותי האוויר הישראליים בחייהם האזרחיים.

מצד אחר, חלקו השני של המחקר, תוך שימוש במשחקים הסכמטיים, הראה כי צוותי האוויר תופסים את דמות הטייס כבעלת נטייה לנתינה חברתית יותר מן האזרח הישראלי הממוצע. התוצאות חשפו מהי ההתנהגות החברתית הראויה בעיניהם של המשתתפים בסיטואציות שונות, כאשר על הפרק שיקולים חברתיים כמו: תפיסת ההוגנות, תרומת משאבים לגורמים חברתיים מוחלשים, מידת שיתוף הפעולה הנכונה, ראיית טובת הכלל ועוד. התבנית הכללית שחזרה במשחקים השונים, הראתה כי צוותי האוויר מאמינים שהתרומה החברתית של טייסים (צעירים או ותיקים) גבוהה יותר מהתרומה החברתית של אזרח ישראלי טיפוסי. כאשר מתמקדים בתפיסתם של צוותי האוויר הצעירים במדגם - ההבדל בנתינה החברתית בינם לבין אזרח מן השורה רק מתעצם.

סיכום

צוותי האוויר תופסים את עצמם כבעלי תרומה חברתית גבוהה, אולם בפועל רמת המעורבות האזרחית־חברתית שלהם נמוכה מאוד. ייתכן ותחושת הרוויה מהנתינה המוגברת בשירות הקבע מביאה להחלטה שהגיעה העת של אותו לוחם משוחרר לעשות לביתו ולהשקיע בעצמו. ייתכן ומאפיין אינדיווידואליסטי הדומיננטי באישיותם של רבים מאנשי צוות האוויר מביא להמשך טבעי בדרכם האזרחית, ואולי הרגל שנבנה לאורך שנות שירות רבות, להתרחק מאור הזרקורים גורם לחסם בפני חשיפה ומעורבות ציבורית. תוצאות המחקר מעידות כי ככל הנראה עם השנים שחולפות והמרחק מיום השחרור, חוזר דחף מסוים לפעילות ציבורית ותרומה חברתית גדולה יותר.

אני קורא לבכירי המפקדים בחיל האוויר, לקחת אחריות על ה"עתיד האזרחי" של הלוחמים, בהכוונת אנשיהם כבר במהלך שירות הקבע לתחומים של תרומה חברתית וציבורית. כמו כן, נשמעת הקריאה לבעלי תפקידי מפתח במשק הישראלי, למשוך ולקלוט את צוותי האוויר המשוחררים על ידי אתגר ועניין, ולסייע במימוש יכולתם הטבעית להוביל את החברה הישראלית כולה למקום טוב יותר.