מה אפשר ללמוד מהמלחמה הקרה על מגפת הקורונה

בימים אלה מתבקשים אזרחי העולם להישאר בבית כדי להישאר בחיים. הבידוד החברתי הגיע בהפתעה ותפס אזרחים רבים לא מוכנים. לא מבחינת מזון ותרופות וגם לא מבחינה מנטלית. אולי אנחנו לא נמצאים עכשיו במצב של מלחמה נגד מדינת אויב, אבל היו כבר תקופות בהיסטוריה שהאנושות הכינה את עצמה להישאר בבית כמצב הישרדותי. אחת התקופות האלה הייתה תקופת המלחמה הקרה (1991-1947). המלחמה הקרה התאפיינה בעימות מתמשך בין הגוש המערבי ובין גוש המזרחי 1. העימות התחיל בתום מלחמת העולם השנייה והסתיים בקריסתה של ברית־המועצות. בהרבה מובנים לא היה מדובר במלחמה רגילה. לכאורה זה היה זמן ללא הפצצות וללא קרבות של ממש. אבל ברובד הסמוי היו לה מחירים הן בנפש והן ברכוש. זאת הייתה מלחמה אידיאולוגית, פוליטית, תרבותית ואמנותית. מלחמה שהיו בה חשדנות, אימה, פחד, ריגול, כוח ואיומים לא פחות ואולי אף יותר ממלחמות בנשק חם. בהרבה מאוד מובנים היא משפיעה עלינו גם היום, בעיצומה של המערכה נגד נגיף הקורונה. גם היום נדמה לפעמים שהעולם מחולק עדיין למזרח ולמערב. "הנגיף הסיני", קורא שוב ושוב נשיא ארצות־הברית דונלד טראמפ, כמאשים את סין בהתפשטות מכוונת של הנגיף 2. גם הטענות על הסתרת מידע ותיאוריות קונספירציה כאלה ואחרות, מזכירות לרבים את הלך הרוח של שנות המלחמה הקרה. אבל יותר מכל דבר אחר נדמה שהמשותף בין ימי המלחמה הקרה ובין ימי המלחמה בקורונה, הוא הפחד ממצב שבו אי אפשר יהיה להסתובב יותר בחוץ. אז זה היה בגלל האיום הגרעיני, והיום בגלל נגיף. כידוע, מלחמת העולם השנייה הסתיימה בהטלת שתי פצצות גרעיניות. ומשם התחיל המרוץ. אירוע רדף אירוע: ב־ 1953 הוקמה תחנת הכוח הגרעינית הראשונה בפנסילבניה; ב־ 1954 הושקה הצוללת הגרעינית הראשונה; וב־ 1955 פוצצו הסובייטים פצצת מימן ראשונה. האמריקנים הופתעו. הם לא ציפו לאבד את המונופול כל כך מהר. ב־ 1958 כבר היה ברור שנשק גרעיני מצוי בידיהן של ארצות־ הברית, ברית־המועצות, צרפת ובריטניה. נקודת השיא הייתה כמובן במשבר הטילים בקובה ב־ 1962. במבט לאחור, בשבועיים של המשבר ההוא העולם היה קרוב יותר מאי פעם למלחמה גרעינית של ממש 3.

עכשיו השאלה היא, איך אזרחים שורדים התקפה גרעינית. נשארים בבית, נשארים בחיים - לא מספיק טוב. מאז ומעולם נועדה האדריכלות להגן על בני האדם. בזמן שלום מפִגעי הטבע, ובזמן מלחמה גם מפני האויב. לשם כך נבנו המערות והמחילות בעת העתיקה. ולשם כך נבנו בונקרים גרעיניים בזמן המלחמה הקרה. בברית־המועצות הבונקרים עברו הסבה: במוסקווה עדיין ניתן לראות סימנים לבונקר גרעיני של המלחמה הקרה. 65 מטרים מתחת לאדמה נמצא בונקר מאובזר היטב שהוכן בשנות ה־ 50 של המאה הקודמת, כאמצעי הגנה מפני מתקפה גרעינית. בשנות ה־ 40 זה היה הבונקר של סטלין. אחר כך הוא הוסב לבונקר שאמור היה לתת מענה לאלפי פקידי ממשל במקרה של מלחמה גרעינית. בשנות ה־ 90 הוא נמכר ליזם שהחליט לשחזר אותו ולקיים בו סיורים שבהם ניתן ללמוד על המלחמה הקרה, על שורשי המאבק בין המעצמות וגם לחבוש מסכות גז, מדים וכובעים. מהבונקר הגרעיני ניתן ללמוד על "אסטרטגיית הישרדות". הנחת העבודה הייתה שאחרי מתקפה גרעינית העולם יהיה ללא חשמל, ללא תחבורה, ללא מסחר. הגישה למים ומזון היא נקודת המפתח. עד מהרה הכינו משני צידי העולם רשימות הצטיידות. מה חשוב שיהיה בבונקר? סכין קומנדו או ג'ריקן בנזין? מעיל חורף או טרנזיסטור?

מפתיע לגלות כמה הבונקרים של שנות ה־ 50 שהוקמו נגד מלחמה גרעינית נראים היום כאילו נלקחו מתוך קטלוג של איקאה. אגב, שוודיה הייתה אחת המדינות שידעה כבר בשנות ה־ 50 של המאה הקודמת ליצור בונקרים יעילים ופונקציונליים. בבנייה ובעיצוב של בונקר גרעיני באה לידי ביטוי נקודת האיזון של עולם האדריכלות: השאיפה לבנות משהו שיהיה גם חזק, גם פונקציונלי, גם נוח וגם נעים. נקודת ההנחה הייתה שאם אכן תהיה מלחמה גרעינית אז האזרחים יצטרכו להיות בבונקר שנתיים בלי לצאת ממנו. היו חייבים לנצל כל שטח לאחסון או לשינה. מיטות קומתיים מתקפלות, מזווה פתוח, ארגזים של קופסאות שימורים. כל אלה יצרו שפה עיצובית ייחודית. רק מזל שבסופו של דבר הבונקרים הגרעיניים לא היו צריכים לעמוד למבחן. במבט לאחור, לא בטוח שהם היו מצליחים למלא את הייעוד שלהם 4. כאמור, כבר ב־ 1961 התגברה ההבנה שהעולם הולך לקראת מלחמה גרעינית. נשיא ארצות־הברית ג'ון קנדי אמר בריאיון בטלוויזיה שבמקרה של מלחמה גרעינית, חייהם של האזרחים שלא ייפגעו ישירות מהפצצה יהיו תלויים ביכולתם למצוא מקלט מתאים בזמן: "מחובתנו להכין מקלטים כאלה, והזמן לעשות הוא עכשיו 5. בתוך ימים אחדים הופיעו חברות שהציעו מקלטים אטומיים. כל זה היה מלווה בהסברים עם איורים מדויקים המתארים כיצד המקלט צריך להיראות ומה הוא אמור להכיל:

הצורך במציאת פתרונות להישרדות במקרה של מלחמה גרעינית הביא ליצירתיות בבניית המקלטים. סוג נפוץ של מקלטים היה למשל בצורת צינור שנועד להיקבר בתוך האדמה. אנחנו רואים באיור לעיל כיצד הצינור המשוכלל הזה נראה מבחוץ ומבפנים. בתוך המקלט היה ציוד למדידת קרינה, מערכת ידנית לשאיבת אוויר. ברוב המקלטים התקינו מטבחון וכן מחסנים של מזון, תרופות, בגדים חמים, סוללות חשמליות, והכי חשוב - נשק. בחלק מהמקלטים הוסיפו גם מדפים לספרים. כלומר, הציורים מראים לנו שדאגו לא רק להישרדות הפיזית אלא גם להישרדות רוחנית. כך, למשל, בתמונה הבאה אנחנו רואים משפחה אמריקנית טיפוסית: האבא בודק את השמיים לראות אם המתקפה כבר החלה. האמא מסדרת את המיטה, והילד קורא ספר כאילו היה מדובר בסתם אחר הצהריים שגרתי, ולא באיזו הפצצה גרעינית ההולכת ומתקרבת. העיצוב במקלט הוא שילוב של מינימליזם ופונקציונליות. בדיעבד התברר כמובן שכל עניין המקלטים היה זריית חול בעיני האזרחים, כי אילו באמת הייתה פורצת מלחמה גרעינית המקלטים האלה היו קורסים או לא מספקים את ההגנה המתאימה. אבל כיוון שזה לא קרה אנחנו יכולים ליהנות מהמראה ולהשוות את זה עם מה שאנחנו מכירים אצלנו: מקלטים ומרחבים מוגנים.

התמונות שימשו לצורכי הסברה וחולקו בין השאר בבתי הספר. לילדים הוכנו דסקיות זיהוי כמו לחיילים בצבא והם נדרשו לענוד אותן. להגנה על אזרחים יש היבטים פסיכולוגיים רבים, כמו שאנחנו רואים היום במלחמה נגד הקורונה. לכן בחוברות ההדרכה שובצו איורים מרגיעים. המשפחה נראית תמיד מלוכדת, כאילו זאת הייתה איזו פרסומת לשקדי מרק או לרוטב פסטה. כמובן שמפרטי הלבוש ניתן לזהות שמדובר במשפחה בעלת אמצעים. הרי לחסרי הבית ולעניים לא חייבים לדאוג למיגון, ודאי לא לכזה מרווח ונוח . אז חזרנו ב־ 2020 לאותן שאלות של מיגון אזרחים, ובמיוחד להשפעות שיש למיגון כזה על החוסן הלאומי. למידת העמידות של האוכלוסייה יש השפעה עצומה על מקבלי ההחלטות. מהתפיסה של הבונקר הגרעיני במלחמה הקרה התפתחה אולי התפיסה של המקלט הציבורי והמיגונית שאנחנו מכירים היום 6.

מקלטים ציבוריים צבעוניים (צילום: אורית ישי)

ביתי הוא מבצרי" הוא פתגם יפה לימי הקורונה. אבל בזמן מלחמה הוא לא מספיק. עדיף לרדת למקלט. בהתחלה היה המקלט, לפחות בישראל, מקלט ציבורי. מקלטים נבנו בישראל כבר בשנות ה־ 30 וה־ 40. הבנייה שלהם הייתה מבטון. במקלט העובי של הבטון הוא העיקר. ככל שהקיר עבה יותר, המקלט בטוח יותר. זאת הייתה התפיסה. כך יצא שהמרחב הציבורי שאמור לשדר נוף מרגיע ושלווה הפך להיות זרוע במקלטים עשויים בטון מכוער 7. אחר כך זה השתנה, ועברו לבנות את הממ"דים בבתים. החיים במקלט היו מצומצמים ועשירים כאחד. זה החל בצביעת מקלטים בצבעים שמחים, כאילו מדובר בגן שעשועים. הצביעה אמורה הייתה לגרום למקלט המאיים להיראות מקום נעים שכיף לבלות בו שעות על־גבי שעות. זמרים הופיעו במקלטים כמו שהם מופיעים היום במרפסות; תוכניות טלוויזיה צולמו במקלטים. ועדיין, למרות כל המאמצים, מקלטים - גם אלה הצבועים בצבעים שמחים - הם סוג של פצע בנוף. הם מזכרת תמידית ליכולת האנושית להישמע להוראות. נראה כי אפשר בהחלט ללמוד הרבה על ההיסטוריה של האנושות ממצבים שבהם אנשים נדרשו להישאר במקום מוגן, ולא לצאת החוצה.

הצילומים של הבונקרים הגרעיניים לקוחים מתוך הבלוג "רגעים היסטוריים".