הים האדום - בסבך יריבויות צולבות

ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל־אביב. תחום המומחיות שלו הוא מדינות המפרץ הערבי

דניאל ראקוב, עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתל אביב. מתמחה באסטרטגיה הרוסית ובמעורבות המעצמות במזרח התיכון21.09.2020

השינויים שחלו באזור הים האדום במהלך העשור האחרון הביאו את הזירה לחוסר יציבות ולהתערבותם של כוחות חיצוניים, גלובליים ומהמזרח התיכון. גם לישראל אינטרסים במרחב ים סוף, ובעוד שהיא חותרת להסכמי שלום מול מדינות האזור, מומלץ כי תימנע מנקיטת עמדה בסכסוכים שאינה צד בהם
בסיס הצבא העממי הסיני בג'יבוטי. צילום: ImageSat International - ISI

בסיס הצבא העממי הסיני בג'יבוטי. צילום: ImageSat International - ISI

הסביבה האסטרטגית של אזור הים האדום חווה שינוי מהיר במהלך העשור האחרון. זאת, כתוצאה מתחרות ומהתעצמות צבאית מוגברת של מדינות המזרח התיכון1 והמעצמות הגלובליות.2 מצד אחד, המעורבות החיצונית העולה הגיעה לנוכח הבעיות במרחב זה, שהתבטאו בחוסר היציבות, במצב השברירי ובעוני הקיצוני בסומליה, בסודאן ובתימן. התנאים אפשרו לתנועות אסלאמיסטיות קיצוניות, לרבות דאעש, א־שבאב, הח'ותים ואל־קאעדה, להכות שורש ולהתבסס. מצד שני, אפריקה מספקת הזדמנויות כלכליות כבירות שמושכות השקעות ונוכחות צבאית של השחקנים החיצוניים הללו. תהליכים אלה משפיעים גם על האינטרסים ועל מרחב הפעולה של ישראל.

אזור הים האדום, שמשתרע מקרן אפריקה ועד מפרץ עדן, הוא בעל חשיבות כלכלית עצומה עבור הכלכלה העולמית. המדובר בעורק ראשי של נתיבי מסחר (שהוערכו טרם משבר הקורונה בסך 700 מיליארד דולרים בשנה) בין הים התיכון והאוקיינוס ההודי. מיצר באב אל־מנדב בדרום ותעלת סואץ בצפון מהווים נקודות תורפה ימיות,3 שלעיתים מושכות "עושי צרות" (פיראטים, טרוריסטים ושחקנים מדינתיים מסוכנים). חוף הים האדום, נמליו ונתיבי המים הם מקורות ראשיים של מסחר והכנסה עבור מדינות החוף, שרובן (מלבד ערב הסעודית וישראל) נחשבות למדינות העניות ביותר בעולם, וככאלה שרויות בקונפליקטים אלימים וארוכים. חרף חשיבותו, רק בשנים האחרונות גוברת ההתייחסות לאגן הים האדום כמערכת גיאואסטרטגית ייחודית. לעתים קרובות האזור "נפל בין הכיסאות" של החלוקות הגיאוגרפיות של הביורוקרטיות בעולם - בין אפריקה ובין המזרח התיכון. במאמר זה נבחן את הזיקות ההדדיות בין היריבויות הגלובליות והמזרח־תיכוניות, כפי שהן מוקרנות למרחב הים האדום, וכיצד הדבר משפיע על האינטרסים של ישראל.

 

הממד הגלובלי-בין־מעצמתי

ההתעניינות הבין־לאומית באזור הים האדום עלתה וירדה במהלך השנים. במהלך המלחמה הקרה, הסובייטים, בעודם מפזרים הבטחות על קדמה וסוציאליזם, למעשה סיפקו משאבים צבאיים וכלכליים משמעותיים למשטרים של מדינות חדשות בעלות אופי לוחמני שקמו לאחר תהליכי הדה־קולוניזציה, כדי שאלה תילחמנה האחת בשנייה (בעיקר סומליה, אתיופיה ודרום תימן).4 ארצות־הברית, בתגובה, העניקה תמיכה ליריבים של "לקוחות" הסובייטים. בשנות ה־80 המאוחרות, לאחר שהאמריקנים חדלו להתעניין באזור, החלה התפוררות של המשטר בסומליה, פרצה המלחמה הארוכה בין אריתריאה ואתיופיה והתעצמו הסכסוכים הפנימיים בסודאן ובתימן. בתחילה, הדבר אילץ את ארצות־הברית לשחק תפקיד אקטיבי יותר בסומליה, שזכור בעיקר בזכות התקרית "בלאק הוק דאון" (והסרט ההוליוודי המתבסס עליה), שהביאה לפינוי החיילים האמריקנים מהמדינה ב־1994. 5

התבססות סינית ושל שחקני חוץ מזרח־תיכוניים במרחב

התבססות סינית ושל שחקני חוץ מזרח־תיכוניים במרחב

הפיראטיות והטרור השיבו את האזור לאור הזרקורים של הפוליטיקה הבין־לאומית בשנות ה־2000. ארצות־הברית, האירופים, רוסיה, סין ואחרות  הגבירו  את פעילות ספינות המלחמה שלהן במרחב במטרה להילחם בטרוריסטים ובפיראטים, מה שיצר צורך מוגבר בבסיסי קבע ימיים בו. האג'נדה האמריקנית באזור הים האדום די צרה; מטרותיה כוללות מאבק בטרוריסטים בסומליה ובתימן ומניעת הפיראטיות. נוסף על כך, ארצות־הברית שמה לה למטרה להילחם בהשפעה האיראנית, ולאחרונה אף פועלת לשלול הזדמנויות מסין ומרוסיה, כחלק מהתחרות בין המעצמות.6 אומנם וושינגטון פועלת באופן מזדמן להפחתת מתחים בין השחקנים המקומיים,7 אולם היא אינה מצליחה לרסן את המאבקים בין בעלות־הברית השונות שלה מהמזרח התיכון המוקרנים בעוצמה למרחב. בסיס "חיל הים של צבא השחרור העממי של סין" בג'יבוטי שנחנך באוגוסט 2017, 8  ממותג על־ידי בייג'ין כמרכז לוגיסטי שכוון לתמוך במשימות שמירת שלום בחסות האו"ם, הגשת סיוע הומניטרי ומניעת פיראטיות - באפריקה, בים האדום ובמפרץ עדן.

בעוד סוגי פעולות אלה פחתו מאז,9 הרכב הכוח של הבסיס הסיני מרמז על טווח רחב יותר של משימות עתידיות פוטנציאליות, בין היתר משימות של כוחות מיוחדים, לוחמה אלקטרונית ולוחמת סייבר. בהיותו הבסיס הפעיל היחיד של חיל הים הסיני הרחק ממדינת האם, הוא מעורר דאגה בקרב האמריקנים שחושדים שהוא נועד להדגים את הרובד הצבאי של "יוזמת החגורה והדרך" של סין. הכוונות הצבאיות האגרסיביות שמיוחסות על־ידי האמריקנים לסינים בחלק זה של העולם טרם עמדו למבחן. אף על פי כן, הדרישה מן השחקנים האזוריים לבחור צד בין ארצות־הברית ובין סין גוברת ומוסיפה לחצים, עם פוטנציאל לפגוע באינטרסים אמריקניים (בראייה ארוכת טווח).10

פיראטים סומלים חמושים מחזיקים על הסיפון בצוותה של אוניית הדיג הסינית "טיאניו 8", 17 בנובמבר 2008

פיראטים סומלים חמושים מחזיקים על הסיפון בצוותה של אוניית הדיג הסינית "טיאניו 8", 17 בנובמבר 2008

נוסף על סין, ארצות־הברית רואה באור שלילי את המאמצים של רוסיה בשנים האחרונות לחזק את השפעתה באפריקה. למרות המשאבים הפיננסיים המוגבלים שלה, מוסקבה מצליחה לבסס קשרים מהותיים עם מדינות היבשת באמצעות עסקאות נשק, תמיכה פוליטית במשטרים מקומיים וחקר המשאבים הטבעיים.11 הים האדום ומפרץ עדן מייצרים רצף טבעי בין שאיפתה של מוסקבה לרכוש מחדש השפעה במזרח התיכון ובין "הקמפיין האפריקני" המחודש שלה.12 בשנים האחרונות יש דיווחים רבים על כך שגם הרוסים מתאמצים להשיג בסיס צבאי באזור.13 ב־2017 הציע מפקד צי הים השחור הרוסי, אדמירל אלכסנדר ויטקו, לשקול הצבה של כוח בן שלוש ספינות מבין ספינות הצי שלו, על בסיס קבוע במרחב הים האדום או הים הערבי - כווקטור עתידי להתרחבות תחומי האחריות של הצי שתחת אחריותו.14 נדמה כי ארצות־הברית נעדרת אסטרטגיה ברורה לאזור, ומתקשה לסנכרן בין מהלכיה באפריקה, במזרח התיכון ובממד הגלובלי.15 המדיניות האמריקנית בנוגע לאפריקה נכרכת במאבק הפוליטי בוושינגטון.16 האפיזודה האחרונה בהקשר זה הייתה הנחיית הפנטגון, כי "פיקוד אפריקה" של צבא ארצות־הברית (AFRICOM) יבחן את פינוי מפקדתו הראשית מגרמניה, כחלק  מהניסיון של הנשיא טראמפ להעניש את גרמניה.17

 

הממד האזורי והמזרח תיכוני

מונרכיות המפרץ (בעיקר ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטר) וטורקיה הגבירו את פעילותן באפריקה במהלך העשור האחרון. תחילה הן פילסו את דרכן באמצעות "מזוודות של כסף" - כאשר תיווכו בין צדדים שונים בסכסוכים מקומיים על־ידי הבטחת סיוע והשקעות במסגרת "הסדרי השלום";18 ובמקביל פעלו להבטיח לעצמן זכויות בתחום ההתבססות הצבאית והפיתוח הכלכלי. איראן פעלה אף היא להשיג לעצמה מאחזים צבאיים לאורך נתיבי השיט של אזור הים האדום, כמנופי לחץ נגד ארצות־הברית ומונרכיות המפרץ. טהראן עודנה פועלת בהיגיון זה, בעיקר באמצעות הח'ותים בתימן,19 אולם נהדפה מסודאן בזכות הלחץ הסעודי עוד בטרם הפלת משטר בשיר. האיבה הגוברת בין המעצמות האזוריות מהמזרח התיכון, תורמת לחוסר יציבות נוסף באזור הים האדום בשנים האחרונות. הברית הטורקית-קטרית מתחרה על השפעה מול מצרים, מאע"מ (מדינת האמירויות הערביות המאוחדת) וערב הסעודית. חניכת סכר "התחייה" במקטע האתיופי של הנילוס הביאה להסלמה במתחים בין אדיס אבבה, קהיר וחרטום.20 המלחמה העקיפה בין ערב הסעודית ואיראן בתוך תימן לא הצליחה להביא להפסקת אש, אך יצרה פיצול חדש בקואליציה נגד הח'ותים.21

העימות של קואליציית ערב הסעודית, מצרים ומאע"מ מול טורקיה וקטר מסלים באפריקה בשנה האחרונה, כאשר מאע"מ האשימה את המנהיג הטורקי רג'יפ טאאפ ארדואן בכך שהוא שואף להחיות את הח'ליפות העות'מאנית, ובהיותו בעל "אשליות קולוניאליסטיות" בעולם הערבי.22 מלחמת הפרוקסי ביניהם בלוב מחייבת את שחקני אגן הים האדום לנקוט עמדה, ולעתים להתערב. לדוגמה, הממשלה החדשה בסודאן נאבקת בניסיונות טורקיים לגייס שכירי חרב סודאנים מקרב תנועת "האחים המוסלמים" למיליציות פרו־טורקיות בלוב.23 העיתון הכלכלי האמירתי "ערב דיילי", מותח בחודשים האחרונים ביקורת קשה על טורקיה, ומתאר אותה כמנסה להתערב גם  בתימן. ההאשמה נובעת בייחוד מכך שטורקיה תומכת במפלגת "אל־אסלאם" אשר מסונפת ל"אחים המוסלמים". מצרים בגיבוי מאע"מ מחזקת את נוכחותה הצבאית בים האדום. בינואר 2020 החל לפעול בסיס צבאי אווירי וימי עצום ממדים, בעיירה ברניס בדרום המדינה לחופי הים האדום. הבסיס, שתואר על־ידי המצרים כגדול ביותר במזרח התיכון (שטחו מתפרס על כ־600 קמ"ר), נבנה בתמיכת מאע"מ ונחנך על־ידי הנשיא המצרי עבד אל־פתח א־סיסי בנוכחות נסיך הכתר האמירתי מֻחמד בן זאיד.24 במקביל, עולים בתקשורת דיווחים כי מצרים שוקלת בניית בסיסים גם בקרן אפריקה - בסומלילנד25 או באריתריאה,26 למורת רוחה של אתיופיה. נוסף על כך, למאע"מ בסיסים בנמלי אריתריאה,27 באזורים היבשתיים של תימן28 ובחודשים האחרונים השתלטה על האי התימני סוקוטרה.29

סכר התחייה באתיופיה

סכר התחייה באתיופיה

הניסיון ליצור מסגרת לשיתוף פעולה אזורי באגן הים האדום מונע אף הוא על־ידי דינמיקות תחרותיות.30 בינואר 2020 נוסד "המועצה של מדינות ערב ואפריקה שגובלת בים האדום ובמפרץ עדן", לאחר מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים שהשקיעה ערב הסעודית. מאז לא עלה בידי הארגון לשמש גוף יעיל לשיתופי פעולה. למרות שהרעיון המקורי היה לקדם שיתוף פעולה בענייני כלכלה, תרבות וסביבה, בערב הסעודית חתרו להתמקד מחדש דווקא בנושאים הפוליטיים והביטחוניים שעל סדר היום. הגדרה צרה של "מדינות חוף" המעיטה בערכם של בעלי עניין חשובים, וכנראה החריגה אותם בכוונה. אלה כוללים את אתיופיה, אבל גם את פונטלנד וסומלילנד. עצם הכנסתה לארגון של סומליה (משטר שאינו שולט ברוב שטח המדינה, ונתמך על־ידי טורקיה וקטר), מעיבה על היכולת להגיע למטרות משותפות עם המחנה הפרו־סעודי.

נמל התעופה הבין־לאומי בבוסאסו, פונטלנד

נמל התעופה הבין־לאומי בבוסאסו, פונטלנד

הזיקות בין התחרויות

בעשור האחרון אתיופיה, ג'יבוטי, מצרים והחבלים הסומליים העצמאיים הלכה למעשה - סומלילנד ופונטלנד - הצליחו לתעל את תשומת הלב הבין־לאומית לטובת חיזוק כלכלותיהן ואיתנותן הצבאית. עם זאת, השחקנים החיצוניים שהגבירו מעורבותם במרחב פועלים לקדם בו אג'נדות עצמאיות, שכלל אינן קשורות לבעיותיו הפנימיות. וכך, הסיוע הכלכלי, הפוליטי והצבאי, המוענק על ידי השחקנים החיצוניים לאזור הולך ומתברר כ"חיבוק דב", המרצף את מרחב הים האדום בפסיפס של יריבויות מקומיות, מזרח־תיכוניות וגלובליות. ההיסטוריה של המרחב מלמדת, שבעוד מנהיגיו האמינו ביכולתם להרוויח ממאבק בין הכוחות החיצוניים, שביקשו להתבסס לחופי הים האדום, הם התקשו בסופו של יום לתמרן את השחקנים הזרים החזקים, ושילמו על כך מחיר אישי ולאומי יקר.

המגמות האסטרטגיות הנוכחיות באזור הים האדום מערערות את היציבות הביטחונית, ומעכבות את הפיתוח החברתי-כלכלי של הישויות הפוליטיות השבריריות באזור. כלכלות חצי האי ערב ואפריקה נפגעו קשות בעקבות מגפת הקורונה,31 שצמצמה את המסחר הבין־לאומי שעובר דרך הים האדום. בצל משבר הקורונה היריבויות הבין־מעצמתיות ובין המחנות במזרח התיכון  רק מחריפות. התחרויות האסטרטגיות בים האדום ברובד הבין־מעצמתי וברובד האזורי מזרח־תיכוני קשורות זו בזו. מאז ימי ממשל ברק אובאמה, ארצות־הברית ניסתה להקטין את טביעת הרגל העולמית שלה, וציפתה שבנות בריתה ברחבי העולם ישחקו תפקיד מהותי יותר בביטחון האזורי. בימי ממשל דונלד טראמפ, היעדר המנהיגות של וושינגטון במזרח התיכון ובאפריקה החריף את מאבקי ההשפעה הבלתי נלאים בין בנות הברית השונות של ארצות־הברית.

ארצות־הברית נוטה לנתח את המרחב בעיקר דרך הפרדיגמה של תחרות בין המעצמות, בעודה מנסה לבלום את ההשפעה הגוברת של סין ורוסיה, ולפיכך פועלת לדחוק הצידה את בעיותיהם של השחקנים האזוריים. עם זאת, הים האדום אינו אזור מרכזי שבו מתרחשת תחרות אסטרטגית,32 ובעתיד הנראה לעין העליונות הצבאית האמריקנית באזור תישאר מכרעת. בייג'ין צועדת את צעדיה הראשונים בכל הקשור להקרנת עוצמה למרחקים ארוכים ואילו רוסיה, בשל חולשתה הכלכלית והיעדר עניינה בהתחייבויות יקרות, מתקשה לשחק תפקיד צבאי־מדיני חשוב ביבשת. אזור הים האדום ומפרץ עדן הוא דוגמה נוספת לליקויים של מדיניות "ההנהגה מאחור" המיוחסת לממשל אובאמה, או מדיניות "אמריקה קודם" של ממשל טראמפ. על רקע זה מתרבות בחודשים האחרונים הקריאות בקרב מכוני המחקר בוושינגטון, כי הממשל הבא בארצות־הברית יגבש מדיניות קוהרנטית יותר בנוגע לזירת הים האדום. בראייתנו, ראוי שבמוקד אותה מדיניות יעמדו שיקום המנהיגות של ארצות־הברית, פעילות פרו־אקטיבית להגבלת התחרות בין בנות בריתה המזרח־תיכוניות, לצד מעקב אחר כוונותיהן העתידיות של בייג'ין ומוסקווה.

טקס חתימת הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לבחריין ואיחוד האמירויות הערביות בבית הלבן, 15 בספטמבר 2020

טקס חתימת הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לבחריין ואיחוד האמירויות הערביות בבית הלבן, 15 בספטמבר 2020

הזווית הישראלית

גם לישראל אינטרסים כבדי משקל במרחב ים סוף, מאחר שחלק ניכר מהמסחר שלה עם הודו והמזרח הרחוק מתנהל בנתיבי השיט העוברים בו. איראן ושלוחיה ביקשו להתבסס לאורך נתיבי שיט אלה, בין היתר כדי לקדם הברחות נשק לידי אויביה של ישראל ולפתח יכולת לפגוע בספינותיה.33 בתגובה, ישראל הרחיבה בעשור האחרון את פעילותה באגן הים האדום.34 כמו כן, לישראל אינטרסים להרחיב את יחסי השלום עם מדינות המרחב, שרובן אינן מקיימות עימה יחסים דיפלומטיים, נוסף על עניינה להרחיב שיתופי פעולה עם מדינות אפריקה. על רקע הסכמי השלום עם מאע"מ ובחרֵין הועלו אפשרויות לכינון יחסים בין ישראל ובין ערב הסעודית או סודאן, אך לפי שעה העניין לא התממש. גם ישראל נדרשת לאסטרטגיה לאומית בהירה יותר ביחס למרחב.35 עליה להגדיר את האינטרסים שלה בים סוף, ולבחון האם המדיניות הנוכחית שלה משרתת אינטרסים אלה. עליה לזהות צדדים בעלי עניין בשיתוף פעולה ממדינות ים סוף, כמו גם הזדמנויות ואיומים הנובעים מהנוכחות הגוברת של גורמים שונים בזירה, חלקם חדשים. יש לשקול מנגנוני שיתוף פעולה, כולל מניעת הברחות נשק, ולהציע אותם באופן ישיר ועקיף לגורמים הרלוונטיים.

סביבת הפעולה של ישראל מול מרחב ים סוף מעוצבת גם היא באמצעות יריבויות צולבות. עד כה, היא התנהלה בתבונה על־ידי שימור פרופיל נמוך ונייטרליות בעמדותיה המוצהרות ביחס לסכסוכים במרחב (מלבד הקריאות לדחיקת הנוכחות האיראנית ממנו). על־מנת להותיר בידיה מרחב לניצול הזדמנויות, נכון שתמשיך לדבוק בגישה פומבית זאת הן ביחס לעימות המצרי-סודאני-אתיופי36 ומאבקים נוספים באפריקה, הן ביחס למאבקי הכוחות בין השחקנים המזרח־תיכוניים והן בנוגע לתחרות בין המעצמות במרחב. בהקשר הנוכחי, חשוב, כי גם בחתירתה להרחיב את הסכמי השלום מול מדינות האזור, תימנע מנקיטת עמדה בסכסוכים שאינה צד בהם.

הערות

  • Omar S. Mahmood, "The Middle East's Complicated Engagement in the Horn of Africa", United State Institute of Peace, 28 January 2020.

  • Zach Vertin, "Great Power Rivalry in the Red Sea", Brookings, June 2020.

  • "The Bab El-Mandeb Strait is a Strategic Route for Oil and Natural Gas Shipments", U.S Energy Information Administration, 27 August 2019.

  • Samuel Ramani, "Engaged Opportunism - Russia's Role in the Horn of Africa", Foreign Policy Research Institute, July 2, 2020.

  • Douglas Delaney, "Cutting, Running, or Otherwise? The US Decision To Withdraw from Somalia", Small Wars & Insurgencies, Vol. 15 (2004), 28-46.

  • Vertin, June 2020.

  • "Somalia-Somaliland: A Halting Embrace of Dialogue", International Crisis Group, 6 August 2020.

  • Ben Blanchard, "China Formally Opens First Overseas Military Base in Djibouti", Reuters, 1 August 2017.

  • Jean-Pierre Cabesten, "China's Djibouti Naval Base Increasing Its Power", East Asia Forum, 16 May 2020.

  • "China's Impact on Conflict Dynamics in the Red Sea Arena", United States Institution of Peace, April 2020.

  • Samuel Ramani, "Engaged Opportunism – Russia's Role in the Horn of Africa", FPRI, 2 July 2020.

  • Anna Borshchevskaya, "Russian Moves in the Gulf and Africa Have a Common Goal," The Washington Institute, 28 March 2019.

  • Oliver Towfigh Nia, "Russia Building Military Bases in Africa: Report", Anadolu Agency, 4 August 2020.

  • A. Vitko, “Chernomorskiy Flot: Faktor rasshireniya boyevykh vozmozhnostey v zone otvetstvennosti”, Voyennaya Mysl,  July 2017 - https://vm.ric.mil.ru/upload/site178/JjMj0gSBZ1.pdf

  • "Red Sea Rising: Peace and Security in the Horn of Africa and the Middle East", United States Institute of Peace, 18 January 2020.

  • Robbie Gramer, "U.S Congress Moves To Restrain Pentagon Over Africa Drawdown Plans", FP, 4 March 2020.

  • Zero Hedge, "US Africa Command Ordered To Leave Germany as Part of Troop Draw Down Fallout", Info Wars, 1 August 2020.

  • Mahmood, 28 January 2020.

  • Giorgio Cafiero & Corrado Cok, "Understanding Iranian Influence in the Horn of Africa", Inside Arabia, 5 August 2020; Ahmed Askar, "The Growing Relationship between Iran and Al-Shabab Movement in Somalia: Motives and Potential Consequences, Emirates Policy Center", EPC, 28 July 2020.

  • אופיר וינטר ואשר לובצקי, "מצרים ואתיופיה במסלול התנגשות: היכן ניצבת ישראל?", עדכן אסטרטגי, גיליון 4, אוקטובר 2020.

  • Fawaz Salman & Mohammed Mukashaf, "Aden Attack Exposes splits in Yemen's Anti-Houthi Alliance", Reuters, 6 August 2019.

  • Raul Redondo, "United Arab Emirates Denounces Turkey's Unacceptable Behavior in Libya", Atalayar, 1 July 2020.

  • Irina Tsukerman, "Battleground Africa: The Muslim Brotherhood's Next Frontier," The Begin-Sadat Center for Strategic Studies, 6 August 2020.

  • "Sheikh Mohamed Bin Zayed Attends Military Base Opening in Egypt", The National, 15 January 2020.

  • Alaa Omran, "Ethiopia Angered by Egypt's Alleged Plan To Establish Military Base in Somaliland", AL-MONITOR, 12 August 2020.

  • Plaut Martin, “As it moves closer to Eritrea, Egypt eyes military base on Nora island", Eritrea Hub, 16 March 2020.

  • “Eritrea-Assab”, Global Security - https://www.globalsecurity.org/military/world/eritrea/assab.htm

  • Al Jazeera English, "Why Are So Many Countries expanding their Presence in the Red Sea", 28 December 2017.

  • Hashem Ahelbarra, "Yemen: UAE-Backed Separatists Take Control of Socotra", Al Jazeera, 22 June  2020.

  • Laura Angela Bagnetto, "New Red Sea Alliance Launched by Saudi Arabia, But Excludes Key Players", Rfi, 1 January 2020.

  • Robin Wright, "Can the Middle East Recover from the Corona virus and Collapsing Oil Prices?", The New Yorker, 8 May 2020.

  • Vertin, June 2020.

  • יואל גוז'נסקי ועודד ערן, "הים האדום: זירת עניין חדשה-ישנה", מבט על, גיליון 1067, 12 ביוני 2018.

  • גילי כהן, "צה"ל השתלט על אונייה בים האדום שהובילה טילים מאיראן לרצועת עזה", הארץ, 5 במרס 2014.

  • שאול חורב (עורך), "הערכה אסטרטגית ימית רבתי לישראל 2019-2018", המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אונ' חיפה, ינואר 2019, עמ' 35.

  • וינטר ולובצקי, אוקטובר 2020.