האדם שבזום ינצח? צה"ל והמרחב האפליקטיבי

ד"ר ענת חן, מידענית, המכללה לביטחון לאומי28.07.2020

אפליקציות השיחות מרחוק שהפכו לאחרונה לחלק מן השגרה בחברה בכלל ובצה"ל בפרט, יכולות להפוך להזדמנות. אם הארגון יבין את השינוי ואת המשמעות, לצד קביעה של קודים ברורים שישמרו על התנהגות צבאית גם בסביבה של עבודה ולמידה מרחוק, ניתן יהיה לצבור ניסיון ולבנות אפליקציות אחרות, מתאימות יותר לארגונים ביטחוניים ולדיונים במתכונת צבאית

"מיוט! מיוט!" הפכה להיות קריאה לא פחות נפוצה בצה"ל מ"חדל אש!". כמעט בן לילה מצא עצמו צה"ל מתרגל פו"ש במרחב מקוון. המילה "זום"1 הפכה להיות ססמה לאפשרות היחידה כמעט לנהל דיון רב־משתתפים, כאשר חלק מהנוכחים נמצאים בבידוד, אחרים בקפסולות והשאר בבסיסים סגורים מהם אין יוצא ואין בא.2

מאמר זה נכתב בשבוע שבו מספר הנדבקים בצה"ל ומספר החיילים השוהים בבידוד שבר שיאים.3 שר הביטחון, הרמטכ"ל וחלק מהמפקדים הבכירים נמצאו גם הם בבידוד בפעם השנייה, אולם המשיכו לעבוד מרחוק.4 מאמר זה בא להצביע על ההשלכות של התנהלות ממושכת במרחב אפליקטיבי: התלות באפליקציה שיכולה להביא לקיבעון מנטלי; לערעור מנהיגות; להשתקת ביקורת ואפילו להתנהגות בלתי מוסרית. כאשר אנחנו מרגישים לאורך זמן שלא רואים אותנו - אנחנו משנים התנהגות. האם האדם שב"זום" ינצח? ייתכן, אך קודם הוא חייב ללמוד איך להעביר למיוט, לשתף מסך, לענות לצ'אט ולכוון את המצלמה באופן שבו לא רואים לו רק את הפדחת. חשוב מכך, הוא צריך ללמוד שגם כאשר לא רואים אותו - הוא עדיין לובש מדים.

הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ. צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

תשתיות ועקומת למידה

החסרונות של אפליקציית "זום" כפלטפורמה למפגשים ולדיונים בצה"ל התגלו כבר בימים הראשונים למשבר הקורונה. התשתיות בחלק גדול מהבסיסים לא התאימו לשימוש ברשת "שחורה"; במקומות אחרים היו ועדיין יש בעיות קליטה, בעיות של רוחב הפס, היעדר אפשרות לפתוח מצלמות, בעיות ביטחון מידע, בעיות שיתוף קבצים ועוד. תשתיות ניתן לשדרג, אולם ההשלכות בהיבט האישי מהותיות יותר ומצריכות זמן למידה בכל שכבות הארגון. עקומת הלמידה של מעבר למפגשים מרחוק כוללת שלושה רבדים: ללמוד לשלוט באפליקציה, ללמוד לייעל את הדיונים וללמוד על מה כדאי לוותר כאשר המפגש אינו פנים מול פנים. שליטה במרחב האפליקטיבי מצריכה ממפקדים את היכולת "לארח" את הדיון, לאשר כניסות, לסגור ולפתוח מיקרופונים לדיבור, לעשות סבב מסודר של התייחסויות, לשתף מצגת בו בזמן שהם מדברים ולהסתכל על הצ'אט על־מנת לקרוא את ההודעות מהמשתתפים. כל זאת כאשר הם בבית בבידוד או שהם בעצמם לא טכנולוגיים מטבעם (בחד"ן הממשי מפקדים רבים עדיין כותבים את ההערות שלהם בעט ובמחברת, במיוחד מאחר ושימוש במחשבים ניידים וטלפונים חכמים אסור). בדיון אמיתי אין לרוב הסחות דעת, ויש כאלה שגם המצגת תועבר באמצעות הרל"ש. אפילו זהות המשתתפים הופכת להיות מאתגרת כשמדובר בפגישה מרחוק. בחדר דיונים ממשי שמות המשתתפים נמצאים על תגי השם והדרגות מונחות על הכתפיים, אולם כאשר מתחברים לאפליקציה של מפגש מרחוק מפקד מסוים יכול להיכנס אליה תחת שם המשתמש של אשתו. בצה"ל לקח זמן עד שמפקדים הבינו שיש צורך לשנות את שמות המשתתפים ולתת להם את הדרגה הנכונה, כדי שדיון בצה"ל ייראה כמו שצריך.5

שליטה באפליקציה היא כאמור רק הרובד הראשון בעקומת הלמידה. המעבר לדיון מרחוק מכריח את המפקדים לשנות את אופי הדיונים, שהרי מפגשים במרחב האפליקטיבי לא מתאימים למינגלינג ולשיחות חולין. לא רק שאי אפשר לפתוח לכולם את המיקרופונים בו בזמן בשל רעשי הרקע, אלא שגם משך הדיון חייב להתקצר. היום כבר יש שם מדעי לתחושה שרבים חווים במהלך מפגשים מסוג זה - "עייפות זום".6 בעוד שדיונים בעולם הממשי יכולים להתקיים ארבע שעות ברצף, במהלכם שותים לא מעט קפה, הרי שבזום הדבר לא יעיל ואופי הדיונים משתנה. הדבר החשוב ביותר שצריך היה ללמוד במהלך השימוש באפליקציות השונות נוגע לשאלה על מה לוותר, ובעיקר על מה אסור לדבר כאשר יש פרצות אבטחה. חברות מסחריות אסרו על העובדים שלהם לעבוד בזום בגלל בעיות אבטחה,7 ובצה"ל חשבו ששימוש באפליקציה "טימס" עדיף למרות ממשק המשתמש הידידותי פחות.8 לכול ברור שאם לגורם עוין יש גישה לטלפון החכם שלנו - אין לו בעיה להתחבר לכל אפליקציה. מה גם שהבעיה היא בכלל לא בה, אלא בכך שדיונים מרחוק מתקיימים בכל מרחב אפשרי כאשר לא ברור מי עוד נמצא בחדר, או סתם ברחוב או בגינה הסמוכה לבית, ושומע את הדברים הנאמרים בהם. ככל שעבר הזמן ושימוש באפליקציות למפגש מרחוק הפך נפוץ יותר, כך היה ברור שהגיל משחק תפקיד חשוב ביכולת להתרגל למציאות החדשה. חיילים צעירים השתלטו על האפליקציה במהירות רבה יותר וקלטו היטב את הקודים של ההתנהגות בה, בשעה שבעלי דרגות בכירות, שמטבע הדברים מבוגרים יותר, חשו לא בנוח והקודים הלא כתובים של ההתנהגות במרחב החדש לא היו ברורים להם.  

אז מה היו בפועל ההשלכות של השהייה במרחב האפליקטיבי על תפיסת הפיקוד? מפקד שלא יכול להיות יעיל באפליקציה זו או אחרת - המשך התפקוד שלו יושפע מכך לא רק באותו יום, אלא במהלך תקופה שלמה. באופן פרדוקסלי דווקא מפקד שמתקשה - צריך ליזום כמה שיותר מפגשים מרחוק על־מנת להגיע לשליטה מרבית במדיום. הוא צריך להשקיע בלהיות דובר את שפת הממשק של האפליקציה; להבין במהרה את כללי ההתנהגות הכתובים ואת אלה שאינם כתובים. כאשר מפקד נמצא בבידוד פעם ועוד פעם, אין לו את האופציה "לנטוש" את האפליקציות השונות ולכן הוא חייב לעשות את המאמצים על־מנת להתאים את עצמו למצב החדש.

פו"ש בזום: רחוק מהעין רחוק מהלב

האם דיון ב"זום" נפתח בהקשב? לכאורה למה לא? הרי המפקד הוא המפקד, וכאשר הוא נכנס נותנים הקשב. ומה קורה אם במשך זמן, כמה שבועות ואפילו חודשים החיילים פוגשים את המפקדים שלהם בזום? ללא הקשב, מדים או אפילו לצאת מן הבית? האם המרחק לא פוגע במהות של צה"ל? הריחוק החברתי גרם לחיילים ולמפקדים לתחושה שהם בלתי נראים. מבחינת משמעת צבאית הדבר בא לידי ביטוי לדוגמה בהופעה ובגילוח. עולה השאלה: מפקד שנמצא בבידוד ויש לו דיון מרחוק - האם הוא צריך ללבוש מדים? להתגלח? הרי הוא אינו יוצא מן הבית, ושם הוא רגיל ללכת במכנסיים קצרים ולא מגולח. כמו כן אם אותו מפקד עולה לפגישה לא מגולח ולא על מדים - מה זה עושה לדיון? למרבה הצער לא מדובר בשאלה תאורטית, כי אם בשאלה שעימה התמודדו מפקדים וחיילים בתחילתו של משבר הקורונה, כשעוד היה קושי לחבר את המפגש המרוחק עם המרחב הצבאי. חדר דיונים פיזי בבסיס צבאי הוא מרחב היררכי, גלוי ושקוף. אפשר לקרוא אותו כמו מפת מבצעים. סדר הישיבה סביב השולחן, שפת הגוף של נוכחים, הנשק שיש להם או אין להם, טון הדיבור, אפילו הריח - כל אלה משפיעים השפעה מכרעת על המנהיגות, על הכריזמה ועל קבלת ההחלטות.

מפגש פיקודי במרחב אפליקטיבי מבטל כמעט לחלוטין את ההיררכיה, את הכריזמה, את הטון ובוודאי את הריח. יתרה מכך, בדיונים ובישיבות פנים מול פנים המיקום שבו הנוכחים יושבים יכול להשפיע על מה שיאמרו בו, שכן לישיבה בתוך חלל משותף בקרבת אנשים נוספים יש השפעות פסיכולוגיות שלא תמיד אנחנו מודעים אליהן.9 לפעמים רק מעצם זה שאנחנו יושבים ליד אדם זה ולא אחר, נחליט לדבר או לשתוק במהלך הדיון. אנשים מסוימים שנמצאים איתנו באותו חדר דיונים משפיעים עלינו במובן הרגשי. תקשורת ממרחק היא בדרך כלל רגשית פחות מזו שתיעשה פנים מול פנים.10 למשל משא ומתן שמתנהל בדוא"ל עוין פחות ממשא ומתן המתקיים בנוכחות פיזית של הצדדים. העובדה שהמרחב האפלקטיבי השטיח את העולם גרמה לאשליה שאין למרחק משמעות. ואולם, המרחק עדיין משנה, בוודאי בסביבה צבאית.

על הסכנות שבמרחב אפליקטיבי

ניתן לזהות שלוש סכנות עיקריות בפיתוח תלות באפליקציה בסביבה צבאית: השתקת ביקורת, קיבעון מחשבתי ושחיקה מוסרית. סביבה של קבלת החלטות במציאות משתנה מחייבת דיונים, שבהם לכל אחד מותר להגיד בגילוי לב את מה שהוא חושב. הטלת ספק וערעור על מוביל הדיון הכרחיים, כאשר רוצים להציג את כל החלופות ללא סתימת פיות. ואולם, מה עושים כאשר את הדיון מוביל מי שיכול להשתיק את שאר המשתתפים? בעולם האזרחי כבר החלו להישמע טענות כלפי מנהלים "שהתאהבו" בקיום דיונים מרחוק, וממשיכים בהם למרות שלפי ההנחיות ניתן היה לחזור למפגשים פנים מול פנים.11 יש לזכור ש"זום" לא הייתה הפלטפורמה הראשונה שהשפיעה על תהליכי חשיבה בצה"ל וגרמה לקיבעון. קדמה לה התוכנה הפשוטה והתמימה פאוור פוינט.12 ב־1999 אסר שר הביטחון משה ארנס על בכירים במערכת הביטחון להציג לו סקירות בעזרת מצגת פאוור פוינט. באותה תקופה גילו בצה"ל את השימוש במצגות מסוג זה, ומאותו הרגע עברה כל התקשורת לפאוור פוינט. הדוברים פיתחו תלות במצגת, ובשל העובדה שלא הצטרכו לזכור דברים לעומק ומישהו הכין להם מצגת ממנה דיברו – הם פשוט הפסיקו לחשוב. הטענה עלתה כמובן גם ברחבי העולם, ותומכיה סברו כי המצגת הפכה את המפקדים לשטחיים ונטולי עומק: "מצגות הפאוור פוינט הופכות אותנו למטומטמים", אמר הגנרל האמריקני ג'יימס מאטיס במהלך ועידה צבאית בארצות־הברית. את הנאום שלו, אגב, נשא בעל־פה. ללא מצגת.13

מה בעצם הייתה הבעיה עם תוכנת פאוור פוינט ובמה היא דומה לשימוש ב"זום"? גם כאן הבעיות החלו בתשתיות וביכולת טכנולוגית ירודה. מפקד שהגיע עם מצגת שהוכנה במחשב אזרחי, גילה שלמעשה המחשב בחדר הוא צבאי ולעיתים לא הייתה לו יכולת לדבר בלעדיה מכיוון שלא ידע מראש מה כתוב בה שכן את המצגת הכינו לו אחרים. במקרים אחרים היו תקלות של חשמל, או של כבל שלא תאם את המחשב או המקרן, ובמקרים מסוימים היכולת הטכנולוגית של המציג, ברמה של העברת שקופית קדימה ואחורה, הייתה לקויה.

מצד אחר היו מפקדים שהתאהבו בטכנולוגיה החדשה, והשקיעו זמן רב מדי בהכנתן. אחת הטענות העיקריות היא שמצגת יפה יוצרת אשליה של שליטה בתוכן, בעוד שבפועל מדובר בדיוק להיפך: בעיות מורכבות הופכות לשטוחות בעזרת כמה תרשימים ומודלים מוכנים שפאוור פוינט מציעה למשתמש, ואם משהו בתהליך של החשיבה של המפקד לא מתאים לתרשים - אפשר לשנות, את החשיבה דווקא, כדי שתתאים למצגת. הגרפים והתרשימים בפאוור פוינט לא תמיד יכולים להתאים לניתוח בעיות מורכבות, וכפי שהזהיר אל"ם ארז וינר במאמרו במערכות, השימוש במצגת הפך לנקודת תורפה.14 השימוש בפאוור פוינט בצבא יצר קיבעון: בעצם השימוש במצגת; בהכנתה (כל המצגות הצבאיות נראו עד לפני כמה שנים אותו דבר); ובהעברתה. תהליכי קבלת החלטות קמו ונפלו בגלל מצגת, והתלות הייתה מוחלטת. ארגון צבאי לא יכול להיות תלוי בדבר, בטח שלא במצגת. כשם שלא ייתכן שמבצע צבאי מסובך יהיה תלוי באפליקציית ווייז, כך תהליכי קבלת החלטות לא יכולים להסתמך על מצגות ודיונים צבאיים לא יכולים להתנהל בזום עם רמקולים על מיוט ועל מצלמות כבויות.

הטענה השלישית ואולי המובהקת ביותר בעניין שימוש יתר באפליקציות השונות נוגעת לפן המוסרי. כאשר לא רואים אותנו אנחנו מתנהגים אחרת. אפקט הזום הוא אפקט שבו אנחנו מסגלים לעצמנו התנהגות אחרת, כאשר התקשורת עם בני אדם אחרים אינה ישירה. בפועל ייתכן שאנחנו לא מרגישים הבדל גדול בין דיון שמתקיים בלשכה ובין דיון שמתקיים כאשר אנחנו יושבים בסלון, אולם מבחינה פסיכולוגית אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג אחרת. המבט דרך המסך מרחיק. אנחנו לא מודעים אליו באותו אופן כמו לנוכחות פיזית, ולכן יותר מדי זום זה פחות מדי "עיניים" שרואות מה אנחנו עושים. וכארגון גדול הצבא יכול בהחלט לחשוש מאפקט הזום.

האדם שבזום ינצח?

אי אפשר שלא לחשוב גם על אפליקציות השיחות מרחוק כהזדמנות: להתקדם טכנולוגית; לשדרג את התשתיות; לעדכן את המחשבים; ללמוד להיות דיגיטליים יותר; ולצאת מאזורי נוחות אחרי שכמעט כל מרחב הפך לאזור נוחות בשל הרשתות החברתיות. כמו כל דבר אחר בצבא, גם בהקשר של שימוש באפליקציות אלה צריך לא רק טקטיקה אלא גם אסטרטגיה. אם הארגון יבין את השינוי ואת המשמעות, לצד קביעה של קודים ברורים שישמרו על התנהגות צבאית גם בסביבה של עבודה ולמידה מרחוק, ניתן יהיה לנצל יותר טוב את היתרונות ולא להתמכר לאשליה. באמצעות ההבנה הרחבה של מה עושה אפליקציה כזאת או אחרת לתפקוד של הארגון, ניתן יהיה לצבור ניסיון ולבנות אפליקציות אחרות, מתאימות יותר לארגונים ביטחוניים ולדיונים במתכונת צבאית.