אחרי 30 שנה: לקחי מלחמת המפרץ בהתמודדות עם מגפת הקורונה

אל"ם (מיל') ד"ר בני מיכלסון, חבר הנהלת העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, לשעבר רמ"ח היסטוריה20.10.2020

מלחמת המפרץ שהתרחשה לפני כ־30 שנים, ומשבר הקורונה שאותו אנו חווים בימים אלה, הציבו ומציבים לישראל ככלל ולצה"ל בפרט אתגר מסוג חדש - מענה לעורף שלא באמצעים הצבאיים המסורתיים. יש לקבל את ההחלטה היחידה הרלוונטית למצב מסוג זה - הכרזת מצב הג"א והעברת הסמכויות לצה"ל
משפחה ישראלית במקלט במהלך מלחמת המפרץ הראשונה

משפחה ישראלית במקלט במהלך מלחמת המפרץ הראשונה

ב־2 באוגוסט 1990 פלשה עיראק לכווית, ונשיאה צדאם חֻסיין איים לתקוף את ישראל בסוגי נשק שונים, כולל נשק לא קונוונציונלי. ההכנות למלחמה מן הצד הישראלי התמקדו בכמה תחומים, כאשר התחום שנוגע למאמר זה - הגנת העורף.1 יש לזכור כי במלחמות העבר מאז מלחמת העצמאות, צה"ל לחם והעורף כמעט ולא היה מעורב, תוך שמרבית אוכלוסיית המדינה המשיכה בשגרת חיים רגילה. 30 שנים לאחר מכן נאלצה ההנהגה בישראל להתמודד עם מצב בעל מאפיינים דומים, בדמות מגפת הקורונה שהגיעה לישראל בסוף פברואר 2020 והביאה את נושא ההתמודדות עם העורף מחדש. במאמר זה אעמוד על ההבדל בין ההכנות שנעשו בישראל בכלל ובצה"ל בפרט לקראת מלחמת המפרץ, לעומת ההכנות למגפת הקורונה, וכן בנוגע להתמודדות עם המשברים במהלכם.

כיצד מתמודדים עם איום חדש?

אחת הבעיות המרכזיות שעמדו בפני צה"ל בכללו והדירו שינה מעיני הרמטכ"ל רא"ל דן שומרון בפרט, הייתה כיצד להגן על כלל אוכלוסיית מדינת ישראל מפני התקפת הטילים הצפויה מכיוון עיראק, זאת ללא פעולות התקפיות של צה"ל. על־מנת להתמודד עם איום חדש זה, ולאחר ביצוע מחקרי בזק בנושא, הסתמנה מסקנה חד־משמעית כי מרבית הנפגעים היו כאשר פגע טיל או פצצה מעופפת בציבור של אזרחים שהתקהלו מסיבות שונות, באולמות, בבנייני משרדים ואף ברחובות. על האיום הפיזי נלווה חשש גובר מפני לוחמה לא קונוונציונלית, כימית או ביולוגית, שהשפיע באופן קשה על המורל בעורף. המסקנה הייתה ברורה - יש לגרום לפיזור מקסימלי של האוכלוסייה בעת התקפת טילים, ולרתקה לבתים על־מנת למנוע התקהלויות עד לחלוף הסכנה. כך בא לעולם רעיון החדר האטום והדרכת האוכלוסייה בהתאם.2 ב־15 באוקטובר 1990, לאחר דיון ממושך בממשלה, הוחלט בהמלצת הרמטכ"ל על חלוקת מסכות וערכות מגן לכלל האוכלוסייה. לטובת הנושא נפתחו 1,500 תחנות חלוקה של ערכות מגן ברחבי הארץ, שסיפקו את המסכות למיליוני הדורשים.3

עד 15 בינואר 1991, מועד פקיעת האולטימטום שהציב האו"ם בהחלטה 678 לעיראק לסגת מכווית, נותרו לצה"ל שלושה חודשים להתכונן. התקופה נוהלה באינטנסיביות כדי להכין את העורף נגד תקיפות קונוונציונליות ולא קונוונציונליות (בעיקר כימיות). עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל ב־2020, התברר שההתמודדות עם המגפה מחייבת מניעת התקהלויות, וכי המורל בנוי בראש ובראשונה על אמון הציבור בממשל בכל הנוגע לניהול המשבר. זמן ההכנות שעמד לרשות מקבלי ההחלטות בישראל מאז שנודע להם על פרוץ מגפת הקורונה בסין בדצמבר 2019 ועד לפרוץ המגפה בישראל בסוף פברואר 2020 עמד גם כן על כשלושה חודשים. ואולם, תקופה זאת לא נוצלה להכנות בצה"ל לעיסוק במגפה, על אף שמאז מלחמת המפרץ היו תוכניות מגירה להתמודדות במלחמה ביולוגית בעורף שלא שונה בהרבה מהתמודדות במגפה. לא הוחלט, כצעד מקדים ומונע, לפתוח תחנות חלוקה לערכות מגן שיכולות היו לכלול ציוד פשוט כמו חבילות מסכות מוגדרות ונוזל חיטוי ולשמש כתחנות הסברה לאוכלוסייה. לטעמי ניתן היה לפתוח אלפי תחנות כאלו באמצעות פיקוד העורף, ולהרגיל את האוכלוסייה לכללי ההתמודדות עם המגפה - מסכה, היגיינה וריחוק.

ביקור סגן הרמטכ"ל, אלוף אייל זמיר, במטה פיקוד העורף, יחד עם מפקד פיקוד העורף, אלוף אורי גורדין והפרויקטור למאבק בקורונה, פרופ' רוני גמזו, 29 ביולי 2020. צילום: דובר צה"ל

ביקור סגן הרמטכ"ל, אלוף אייל זמיר, במטה פיקוד העורף, יחד עם מפקד פיקוד העורף, אלוף אורי גורדין והפרויקטור למאבק בקורונה, פרופ' רוני גמזו, 29 ביולי 2020. צילום: דובר צה"ל

ישראל בתקופת משבר והתמודדות

הבדל נוסף בין התקופות השונות נגע להאצלת הסמכויות. בתקופת מלחמת המפרץ מינה שר הביטחון משה ארנס את אלוף יעקב לפידות ליועץ מיוחד לענייני העורף. נוסף אליו מינה הרמטכ"ל שומרון את עוזר ראש אג"ם, תא"ל זאב ליבנה, לאחראי על קישור ותיאום צה"ל מול משרדי הממשלה והרשויות המקומיות (לימים מוּנה ליבנה למפקד פיקוד העורף הראשון ולמייסדו). מינויים אלה היו האות להקצאת משאבים למקחל"ר (מפקדת קצין החיל הראשי לעורף), לאימון כוחות ההג"א (ההגנה האזרחית), לרענון ולשיפוץ המקלטים הפרטיים והציבוריים, לבדיקת מערכות האזעקה ולהקמת קישור עם המשטרה וכוחות החילוץ וההצלה (מכבי האש, מד"א) ובתי החולים. לעומת זאת, כאשר פרץ משבר הקורונה שר הביטחון כלל לא היה מעורב בהתמודדות, וממילא לא מוּנה יועץ מיוחד לנושא. כמו כן, בתחילת המשבר צה"ל לא היה מעורב באופן פעיל, ולכן לא מוסדו מנגנוני הקישור והתיאום בינו ובין רשויות המקומיות, למשרדי הממשלה השונים וכוחות החילוץ וההצלה. לא אומנו כוחות פיקוד העורף, לא תוגברו ואף לא קיבלו תוספת משאבים לנוכח האתגר החדש אליו לא היו מוכנים.4

בתחילת מלחמת המפרץ, על־מנת שפעילות צה"ל בעורף תוסדר מבחינה משפטית, הכריז שר הביטחון משה ארנס על מצב הג"א בעורף על־פי חוק הג"א מ־1951. ואולם הכרזת שר הביטחון הייתה תקפה ל־48 שעות בלבד, וראש הממשלה יצחק שמיר דאג לכינוס דחוף של הקבינט שהצטרף להכרזת השר - דבר שהאריך את המצב ל־5 ימים נוספים. בעקבות כך התקיים דיון בכנסת שאישר את הכרזת הממשלה בנוגע למצב הג"א בעורף והחלטת הכנסת כבר לא הייתה מוגבלת בזמן ותפסה עד לסיום המלחמה - למעלה מחודש ימים. מרגע הכרזת שר הביטחון (וכאמור עוד קודם ביוזמת הצבא) עברו כל הסמכויות לניהול העורף לידי הצבא ולא היה צורך בכינוסים נוספים של הממשלה או הכנסת עד לסיום המלחמה. נוסף על כך, בזמן מלחמת המפרץ היה ברור מלכתחילה שיש לפצות את המעסיקים שהמשיכו לשלם שכר לעובדיהם שנשארו בבית עקב מדיניות החדר האטום והנחיות צה"ל, מעל 350 אלף עובדים. ב־23 בינואר התקיים דיון בכנסת ובו הועלו הצעות לפיצוי המעסיקים עד כדי 132% משכר העובד (עלות מעסיק), במקרים שבהם עובדים לא הגיעו לעבודה. בנוגע למפעלים חיוניים הוחלט כי הם חייבים להמשיך לפעול בכל מחיר.5

העורף כזירת לחימה עיקרית

במלחמה המפרץ, לראשונה בתולדותיו, מצא עצמו צה"ל משקיע מאמץ מבצעי עיקרי בהגנה האזרחית תוך תיאום בין כל משרדי הממשלה לפעולה בשעת חירום. לשני המחוזות העיקריים - דן וחיפה - הובאו כוחות סדירים לתגבור בתחומי הסיור (גילוי וזיהוי): פלס"ר גולני לחיפה ופלס"ר צנחנים 35 לתל־אביב, וכן שתי מפקדות אוגדה: 880 לתל־אביב ו־319 לחיפה לתמיכה במפקדות המחוז. הסתבר כי העורף, על שירותי החירום וההצלה שלו והרשויות המקומיות, סובל מקשיי תיאום וחוסר יעילות מול המצב החדש שנוצר. צה"ל ראה עצמו אחראי להסברה שבוצעה בכמה דרכים:

* מדור הדרכת אוכלוסייה קיבל זמן מסך רב לטובת הדרכת האוכלוסייה, באמצעות תשדירים שהוכנו במיוחד ומסרי הרגעה של דובר צה"ל, תא"ל נחמן שי, שעל־פי הנחיות הרמטכ"ל הוציא בכל יום הודעות דובר אחידות לכלל האוכלוסייה.6

* הוקם המערך של מדריכות האוכלוסייה, שעיקר תפקידן היה להגיע לאוכלוסיות מיוחדות כמו עולים, קשישים, עובדי מפעלים חיוניים וכדומה, ולתדרך אותם בנושא התגוננות לשעת חירום ובשימוש בערכות המגן.

* בתחנות החלוקה של הג"א חולקו עלוני הסברה והוצגו סרטוני הדרכה.

* בגל"צ נקבעו פינות קבועות של שאלות ותשובות.

* מרכז מידע ארצי הוקם עבור מתן מענה לשאלות אזרחים.

פעילות צה"ל בתקופת המלחמה זכתה בדרך כלל לאמון הציבור, וכ־90% ממנו תמך בצה"ל ובניהול המשבר אף בדרג המדיני בכל תקופת המלחמה.7 במשבר הקורונה לא נתפס צה"ל כאחראי על ההסברה, וממילא כל יכולותיו שמאז מלחמת המפרץ התפתחו עשרות מונים לא נוצלו.

חמ"ל פיקוד העורף. צילום: דובר צה"ל

חמ"ל פיקוד העורף. צילום: דובר צה"ל

לקחים למשבר הקורונה

כאשר נדונו לקחי מלחמת המפרץ לאחריה בצה"ל, נראה שישראל ניצבה בפני צורה חדשה של מלחמה, כאשר העורף הפך לחזית, בה בעת שצה"ל בחר שלא להגיב. כיוון שכך, החל בעורף מאמץ ממוקד לארגון מחדש והידוק התיאום, באמצעות הקמת פיקוד העורף שנועד לעסוק בתפקידי ההגנה האזרחית. במשבר הקורונה לא נבדקו כלל לקחי מלחמת המפרץ, אף־על־פי שגם במשבר זה הפך העורף לחזית. מצב חירום ברחבי המדינה בניהול צה"ל היה הופך את הסגר ליעיל, ולטעמי ניתן היה בזמן קצר ביותר, לכל היותר חודש ימים, למגר את המגפה תוך הקמת מערך יעיל של חקירות אפידמיולוגיות המאפשר שגרת חירום עד למציאת תרופה או חיסון.

מאז מלחמת המפרץ וכתוצאה מאירועים לאומיים אחרים כמו מלחמת לבנון השנייה, השתפר פיקוד העורף, הוקמה רח"ל (רשות החירום הלאומית) ובכל רשות מקומית יש נוהל עבודה בשעת חירום שתורגל לעבודה מול הגופים השונים.8 ואולם במשבר הנוכחי כל ההכנות והלקחים נזנחו, ואנו פועלים בהובלת משרד הבריאות שמלכתחילה לא היה בנוי או מאומן לפעול כמתכלל לאומי בשעת חירום. רבים בהנהגה הלאומית ציינו חדשות לבקרים שאנו בשעת מלחמה או במצב חירום לאומי. על כן יש לקבל את ההחלטה היחידה הרלוונטית למצב מסוג זה - הכרזת מצב הג"א והעברת הסמכויות לצה"ל.

הערות

  • בני מיכלסון, המאבק לביטחון ישראל, העמותה להיסטוריה צבאית, תל־אביב, 1998.

  • שם.

  • עמוס כרמל, כל הארץ חזית - משירות התגוננות לפיקוד העורף 2007-1936, משרד הביטחון, רמת גן, 2007, עמ' 128.

  • גם משרד הבריאות שאמור היה לנהל את המערכה לא קיבל בתחילה תוספת משאבים משמעותית או אימון מיוחד לצוותים שנועדו להתמודד בנסיבות ומצבים שלא הכירו מקודם).

  •  הישיבה ה־258 של הכנסת השתיים־עשרה, 23 ינואר 1991.

  •  נחמן שי, מלחמדיה, ישראל, העולם והקרב על התודעה, ידיעות אחרונות, תל־אביב, 2013, עמ' 108.

  • אל"ם (מיל') ד"ר משה אבן חן וסא"ל מתן פורת, "מלחמת המפרץ - העורף האזרחי בזמן משבר", מערכות 375-374 (פברואר 2001), עמ' 73-66.

  • אלוף (מיל') מתן וילנאי, "מניסיון העבר במרחב האזרחי ללקחי העתיד", מערכות עורף 1 (אוגוסט 2020).