אבן נייר או טיל מונחה? אודות האיום הא־סימטרי

יאיר אנסבכר, יועץ ודוקטורנט, חוקר את המלחמות החדשות17.11.2020

על המערכים המתקדמים של צה"ל וארגוני הביטחון האחרים בישראל כמו המודיעין, חיל האוויר והמבצעים המיוחדים, להמשיך ולעסוק בשאלה כיצד להתארגן באופן שיכפיל את האפקטיביות המבצעית שלהם. ואולם, אסור לקברניטי המדינה לסמוך עליהם באופן בלעדי

דרכו החדשה של המערב בעת מלחמה משקפת את רצונו להילחם באופן סטרילי, ממרחק, באמצעים טכנולוגיים ובאופן מדויק ככל האפשר, מתוך חשש לאובדן חיי אדם משני הצדדים. אלא שמול עליונותו הטכנולוגית הממוקדת (שמטבעה היא מורכבת ויקרה, ולכן מוגבלת בכמות ובהפעלה) השכילו אויביו, שלמדו את לקחי ניצחונו הגדול במלחמת המפרץ הראשונה ב־1991, להעמיד מערכים פשוטים, אוטונומיים ורחבים ככל האפשר.1

חזבאללה למשל אירגן את מערכיו באופן רחב ומבוזר, תוך שהוא מייצר מטרות קטנות ורבות מאוד, לכאורה חסרות חשיבות כל אחת בפני עצמה בדמות חוליות חמושות אוטונומיות ואתרי רק"ק וטק"ק קטנים המיועדים לפגוע בעורף מדינת ישראל, ובכך להעסיק את צה"ל בשטח רחב ועמוק שבו אין קווים ברורים ללא חזית או עורף מובהקים, ולאתגר את יכולות האיסוף והאש הטכנולוגיות הממוקדות הצה"ליות.2

כך, מדינות העוינות את המערב הקימו צבאות טרור יעילים וחמושים היטב,3 שנבנו במיוחד נגד חולשותיו.4 זאת תוך שהם מאמצים חלק מדפוסי הלחימה של צבאות סדירים מתקדמים (חימוש מתקדם בכלי נשק א־סימטריים כמו: רקטות וטילי נ"ט, נ"מ מתקדמים ועוד) וחלק מדפוסי הלחימה הקודמים של הטרור והגרילה (הסתתרות בקרב אוכלוסייה בלתי מעורבת, ניצול של החוק הבין־לאומי,5 שימוש בלוחמה פסיכולוגית תוך מניפולציה על תקשורת ההמונים בעולם ועוד).6

לוחמי יחידת שלדג בפעולה. צילום: דו"ץ

לוחמי יחידת שלדג בפעולה. צילום: דו"ץ

הבעיה: יותר מדי טכנולוגיה עילית, חימוש מונחה מדויק, מודיעין, חיל אוויר ומבצעים מיוחדים7

לדעת כותב מאמר זה, הסתמכות יתר על לחימה מנגד, שנובעת כאמור מתוך רצון להתייחס למקצוע המלחמה כאלגנטי וכנקי ולהימנע ככל האפשר מאבדות, מסרסת את המערב מלהכשיר את מערכיו הקרביים העיקריים (הרחבים) לפעולה הרוחבית והעיקשת הנדרשת נגד השתרשות צבאות הטרור. כמו כן היא גורמת לו לנסות ולפתור את הבעיה מרחוק באמצעים מדויקים, דבר שהוא בלתי ישים או יעיל, ומאפשר לצבאות האויב החדשים את הזמן שלו הם נדרשים כדי לפעול באופן רוחבי וקטלני. כל זאת כאשר ברור שלממד הזמן תהיה חשיבות גדולה במלחמות הבאות.

דוגמה לכך ניתן לזהות במבצע "צוק איתן" ב־2014, שבמהלכו נעשה שימוש בכומ"מ (אלמנטים מיחידות סיירת מטכ"ל ושלדג) נגד פעילות האויב בתווך התת־קרקעי, מתוך ניסיון "לדייק" את הפעולה הקרבית ולשלוט בה (באופן דומה לצורה שבה פועל הצבא במבצעים מיוחדים).8 זאת למרות שהיה ברור כי במהותו הוא אירוע טקטי לחלוטין (אחד מיני רבים), וכי האויב בנה חלק גדול ממערכיו (או אפילו את רובם) בתווך התת־קרקעי, שהפך לתווך שבו שהה עיקר כוחו רוב הזמן. במילים אחרות, תופעת התווך התת־קרקעי הייתה הנורמה אצל האויב, אולם למרות זאת היא קיבלה התייחסות מצד הכוחות למבצעים מיוחדים של צה"ל. כוחות שבשל איכותם הגבוה הם מועטים.

המבצעים שערך צה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה הם דוגמאות נוספות להלך הרוח הזה, שבמסגרתו המכבש הצה"לי הגדול והרחב פשוט לא השתתף. כך, למרות שגויסו במהלך חלק מהמבצעים עשרות אלפי חיילי מילואים,9 בשום שלב לא שהו בשטח האויב יותר מכמה אלפי חיילים בודדים בכל זמן נתון. במקום לתמרן אל עבר מערכי האויב העיקריים באופן תכליתי, התחככו אלמנטים שונים וצוותי קרב כאלה ואחרים בפאתי שטחי האויב ומדי פעם ניסו לחדור עמוק יותר, בעיקר באופן סמלי.10 כך למעשה לא הוכרעה עיקר מסת האויב, בעוד שהוא המשיך לבצע את תפקידו (ירי תמ"ס אל עורף שטח ישראל) ובאלמנטים מסוימים (ונבחרים) להטריד את צה"ל (פצמ"רים, ירי נ"ט, צליפה, מטעון ועוד).

המערכים המיוחדים והמתקדמים מבחינה טכנולוגית של ישראל אמנם עשו כל מה שביכולתם (כך לדוגמא, במלחמת לבנון השנייה בוצעו עשרות מבצעים שהוגדרו "מיוחדים" - כמות גדולה יותר מבכל מלחמה אחרת),11 אולם למרות תועלות שונות שהביאו המערכים המתקדמים הם פשוט לא הצליחו להגיע למסה קריטית מצטברת של פגיעה באויב או של סיכול כוונותיו, ולכן לא העניקו לישראל את "תמונת הניצחון" המבוקשת.12 כפי שמסביר ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית: "בשביל תמונת ניצחון צריך קודם כל לנצח בשטח, ורק אחר כך לצלם".13

לוחמי סיירת מטכ"ל במהלך אימון. צילום: דו"ץ

לוחמי סיירת מטכ"ל במהלך אימון. צילום: דו"ץ

המלצות וסיכום

על המערכים המתקדמים של צה"ל וארגוני הביטחון האחרים בישראל כמו המודיעין, חיל האוויר (כולל כטבמ"ים ומזלטי"ם) והמבצעים המיוחדים, להמשיך ולעסוק יומם ולילה בשאלה כיצד להתארגן באופן שיכפיל את כוחם ואת האפקטיביות המבצעית שלהם במלחמה הבאה ואולם, ללא קשר לתרומה שהם עשויים להביא למערכה הבאה, אסור לקברניטי המדינה לסמוך עליהם באופן בלעדי, או לוותר על השימוש הנכון והמוחץ בכוחות מתמרנים. צה"ל צריך לעסוק בשאלה כיצד להטיל את כל כובד משקלו המתמרן באופן יצירתי ככל האפשר אל לב מערכי האויב העיקריים, ושם להכריעו במהירות - דבר שלא עשה למעשה מאז מבצע "חומת מגן" ב־2002. 14

ברור לכול שמדובר בצורת לחימה פחות מדויקת וסטרילית מזו שאליה התרגלו צה"ל ומדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות, ושהיא תביא עמה באופן בלתי נמנע את החיכוך הקלאוזוביצי המפורסם (ועימו ככל הנראה תקלות ונפגעים, נוסף על מחירים לאומיים ובין־לאומיים פוליטיים ואחרים). ואולם, אם הדבר יתוכנן כראוי, אזי הכוח  הצה"לי יוכל להכריע את אויביו כמתבקש וכנדרש ממנו. לישראל אין ברירה אחרת. למרות ניסיונות שונים להימנע ממנה - האויב כופה עליה פעם אחר פעם15 לחזור ולהתכונן למלחמה בצורתה הבסיסית ביותר.

תרח"ט כפיר, נובמבר 2018. צילום: דו"ץ

תרח"ט כפיר, נובמבר 2018. צילום: דו"ץ

הערות

  • דאגלס מקגרגור (מתרגם: ברוך קורות), השתנות תחת אש: מהפכה בצורת הלחימה של אמריקה, מודן ומשרד הביטחון, 2007.

  • על־פי מאמרו של יעקב זיגדון במערכות, במלחמת לבנון השנייה למשל עסקו במשימות ציד רקטות מטוסי חיל האוויר שהצליחו לפגוע אך ורק בכ150 משגרים מתוך אלפי משגרים שהיו קיימים. תא"ל (מיל') יעקב זיגדון, "הרבה אש, מעט מחשבה", מערכות 421-420 (ספטמבר 2008) עמ' 44.

  • David Daoud, "Meet the Proxies: How Iran Spreads its Empire Through Terrorist Militias", The Tower, 2015

  • נטשה מוזגוביה, "דו"ח: חיזבאללה לחם טוב יותר מכל צבא ערבי אחר", הארץ, 19 בדצמבר 2008.

  • חיים אסא וידידיה יערי, לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה־21, משכל, תל־אביב, 2005, עמ' 127-119; ובגרסה מעודכנת לאחר מבצע "צוק איתן": חיים אסא וידידיה יערי, ללחום אחרת: תפיסת הלחימה החדשה, משכל, תל־אביב, 2014, עמ' 96.

  • רון שלייפר, לוחמה פסיכולוגית, מערכות, תל־אביב, 2007.

  • בניגוד לכומ"מ המיועדים במקור למבצעים מיוחדים, "כוחות עילית" מורכבים ממסגרות כוח אדם שגדולות מהכומ"מ, והן בעצם חיילי חי"ר קל מעולה. לדוגמה, חטיבות הריינג'רס בארצות־הברית או חטיבת הקומנדו בצה"ל.

  • אור הלר, "'שלדג' נחשפת", ישראלדיפנס, 5 באוקטובר 2016.

  • יואב זיתון, "הקבינט אישר גיוס 40 אלף חיילי מילואים", וויינט, 8 ביולי 2014.

  • עמוס הראל וגילי כהן, "תחקיר 'הארץ': בלי תוכניות, אימון וציוד - כך התמודד צה"ל עם המנהרות", הארץ, 19 באוקטובר 2014.

  • יואב לימור ועופר שלח, שבויים בלבנון, ידיעות אחרונות, תל־אביב, 2007, עמ' 249. במלחמת לבנון השנייה נמנו 24 מבצעים שהוגדרו "מיוחדים". על־פי ראיונות שערכתי ניתן למנות כ־30 מבצעים מיוחדים. כך או אחרת מדובר במספר גדול יחסית בהשוואה למלחמות קודמות.

  • הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006 - ועדת וינוגרד, מלחמת לבנון השנייה - דין וחשבון סופי, (ינואר 2008) ירושלים, עמ' 357–358, pdf.דוח%20 סופיhttp://www.vaadatwino.gov.il/pdf/

  • ריאיון של הכותב עם ד"ר רון שלייפר, פתח תקווה, אוגוסט 2019.

  • מיכל רוטנברג, "15 שנים למבצע 'חומת מגן': קו פרשת המים", דבר, 14 באפריל 2017.

  • אמיר בוחבוט, "המלחמה הבאה מול חיזבאללה כבר תיראה אחרת לגמרי", וואלה, 23 במרס 2015.